משנה ברורה על אורח חיים תרצא

סעיף א עריכה

(א) אלא בדיו:    עיין לעיל בסימן ל"ב ס"ג בהג"ה ובמשנה ברורה שם:

(ב) על הגויל:    הוא העור שלא נחלק ולא הוסר ממנו רק השער ותקנו שם ומצד הבשר לא הוסר כלום:

(ג) או על הקלף:    עיין לעיל בסימן ל"ב ס"ז:

(ד) במי עפצים וקנקנתום:    עיין בט"ז בשם הכ"מ דמה שהכשירו במי עפצים היינו עם גומא דממי עפצים בלחוד פסול [וכן הסכים הגר"א בביאורו דמשניהן יחד נקרא דיו] וכן קנקנתום דמכשרינן היינו במי קנקנתום דאלו קנקנתום לחוד בודאי פסול והגר"א בביאורו פירש דמה שאמר במי עפצים וקנקנתום היינו שכתב בשניהם מעורבין יחד ועיין לעיל בסימן ל"ב ס"ג בבה"ל ד"ה שלא וכו':

(ה) וצריכה שרטוט:    היינו על כל שיטה ושיטה:

(ו) כתורה עצמה:    וע"כ חק תוכות פסול בה ודוקא ברובה אבל במיעוטה כשר בדיעבד דלא גרע מהשמיט לעיל בסימן תר"צ ס"ג ע"ש פרטי הדברים:

(ז) וי"א שצריך וכו':    וכן פסק רמ"א סי' ס"א:

סעיף ב עריכה

(ח) לענין היקף גויל:    על כל אות. וה"ה לכל דבר ולכן בעינן שיהיו שיטותיה שוים גם שיהי' רוחב העמוד ג' למשפחותיכם וכל דיני ס"ת:

(ט) מן הכתב:    וה"ה אם אחד מקריא אותו בע"פ כדי שלא יטעה ואם עבר וכתב בע"פ שלא מן הכתב י"א דאסור לקרות בה אלא בשעת הדחק:

(י) ולהוציא כל תיבה וכו':    היינו לכתחלה ובדיעבד אין להחמיר אם לא טעה:

(יא) כמו בס"ת:    היינו אפילו אם כותב אותה מתוך הכתב:

(יב) סתומות:    דנקרא אגרת:

(יג) פתוחות פסולה:    בתשו' ר' משה מינץ סי' י"ב דין ה' מפקפק ע"ז ולכן נ"ל דיש לסמוך עליו בשעת הדחק [מ"א]:

(יד) ובדיעבד:    פי' שכבר קרא בה וכשאין לו מגילה אחרת יוכל לקרות בה לכתחלה:

(טו) גם נהגו שלא לעשות וכו':    אבל חלק בראשה מניחין וגולל סופו לתחלתו:

(טז) כלל:    והגר"א בביאורו מפקפק ע"ז מאוד:

סעיף ג עריכה

(יז) מניח חלק:    כפלים מן הכתב:

סעיף ד עריכה

(יח) להאריך בוי"ו דויזתא:    למתוח ראשה הכפוף ותהיה כעין זקופה לרמז שנתלו כולם בזקיפה אחת:

(יט) בקריאתה:    שלא יחטוף אותה:

(כ) ואת בסופה:    פי' בסוף השיטה אבל בסוף הדף יכתוב תיבת עשרת [ב"י]. ובדיעבד אם לא האריך בוי"ו דויזתא וכן אם כתב אחר תיבת עשרת עוד שיטות כשר ויש מחמירין כשכתב אחר תיבת עשרת עוד שיטות ועיין בשער אפרים סימן נ"ה כתב דאם יש שם מגילה אחרת כתובה כדינה אין לקרות בזו לכתחלה בצבור אם לא שיש טורח צבור להמתין עד שיביאו הכתובה כדינה יכולים לקרות בזו:

אין על סעיף ה

סעיף ו עריכה

(כא) בראשה:    של כל יריעה ויריעה ועיין בח"א שכתב דאם תפורה כולה בגידין א"צ לדקדק כמה תפירות:

(כב) בחלק הרביעי:    כי צריך לשער היריעה כאלו נחלק לד' חלקים:

אין על סעיף ז

סעיף ח עריכה

(כג) בין הכתובים:    הטעם דלא הוי פרסומי ניסא דמיחזי כקורא במקרא משו"ה ביחיד כשר דבלא"ה ליכא פרסומי וכל בי עשרה מקרי צבור:

(כד) יתירה וכו':    היינו שהיתה ארוכה משאר הקלפים למעלה או למטה או חסרה ועי"ז יש לה היכר לעצמה:

סעיף ט עריכה

(כה) שהיא נקודה:    ואי ליכא מי שיודע לקרות בטעמים בע"פ מותר לכתוב גם הטעמים במגילה ולברך עליה דלא גרע מניקוד ומ"מ אם אין הטעמים במגילה מותר לקרות בלא טעמים כמ"ש ססי' קמ"ב:

(כו) ברכות:    ולכתחלה לא יכתוב ברכותיה בה:

סעיף י עריכה

(כז) בחומש:    ודוקא כשעשוי החומש בגלילה כמ"ש סימן קמ"ג ומשום שי"א שיוצא בזה בשעת הדחק אבל בחומש שלנו לכו"ע לא יצא [ב"ח ומ"א] והפמ"ג כתב דראוי גם בזה לקרות בלא ברכה שלא תשתכח תורת מגילה:

סעיף יא עריכה

(כח) יצא:    דאין גזל בקול:

(כט) לענין לולב הפסול:    צ"ל לענין לולב הגזול:

(ל) וה"ה כאן:    ועיין בפמ"ג דאפילו אם קנאו בשינוי מעשה וכדומה אפ"ה לא יברך: