פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים לב לא

שולחן ערוך

אם אינו כותב מתוך הכתב לא יכתוב על פה שמקרא אותו אחר אלא אם כן יחזור הוא ויקרא בפיו:

מפרשים

מגן אברהם

(מב) אם אינו:    משמע דכשכותב מתוך הכתב א"צ לקרות כל תיבה, וצ"ע דביורה דעה סי' רע"ד ס"ב משמע דאעפ"כ צריך לקרות ואפשר דעתו להקל בתפילין. מאחר דמגרס גריסן עיין סימן תרצ"א ס"ב:

באר היטב

(מו) הכתב:    משמע דשכותב מתוך הכתב א"צ לקרות כל תיבה וצ"ע דביורה דעה סי' רע"ד ס"ב משמע דאעפ"כ צריך לקרות וכ' המ"א ואפשר דעתו להקל בתפילין אבל הב"ח פסק דאפי' בכותב מפי הכתב צריך שיקרא כל תיבה ותיבה קודם שיכתבנה וכ"פ הע"ת וכ"ה בשכנה"ג.


משנה ברורה

(קלו) מתוך הכתב — משמע דכשכותב מתוך הכתב א"צ להוציא בפה ומיירי דוקא כששגורות לו ג"כ ואז לא חיישינן שמא יטעה [כן כתב המ"א וא"ר לתרץ דלא תקשה מהא להא דהיו"ד בסי' רע"ד ס"ב ועיין בפמ"ג שכן כוונת המ"א] אבל הרבה מאחרונים חלקו ע"ז ופסקו דבכל גווני צריך להוציא התיבה מפיו קודם שיכתבנה והטעם כתב הב"ח דכך היא מצות כתיבת סת"מ כדי שתהא קדושת הבל קריאת כל תיבה ותיבה היוצא מפי הקורא נמשכת על האותיות כשכותב אותן בקלף וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד אין נפסל בכל גווני אם לא טעה:


(קלז) ע"פ שמקרא וכו' — ואפילו הוא שגור בפיו ג"כ:


(קלח) ויקרא בפיו — כל תיבה ותיבה קודם שיכתבנה כדי שלא יטעה וכ"ש אם הוא כותב ע"פ בלי מקריא:

ביאור הלכה

▲ חזור לראש