מגן אברהם על אורח חיים תקנט
סעיף א עריכה
ויפסיק בין כל פסוק מעט ובין כל איכה יותר מעט ופסוק האחרון שבכל איכה אומר בקול רם [מהרי"ל] ומברכין לפני איכה על מקרא מגילה (מנהגים) ועמ"ש בסי' ת"ץ וטוב שיחיד יקרא איכה גם ביום [של"ה]:
סעיף ב עריכה
(א) ערבית: אומר קדיש שלם אחר תפל' ערבי' [טור] עמ"ש ריש סי' תרצ"ג אם חל במ"ש אין מברכין הבנים [מהרי"ל]:
סעיף ג עריכה
(ב) לארץ: ונ"ל דמותר לישב על השק דאינו אלא מנהג לישב ע"ג קרקע עיין ביורה דעה ססי' שפ"ז:
(ג) אחר שיצאו מבה"כ: דהולכים על הקברות והוי עד חצות דאז רשאי לישב על הספסל וכ"ה במנהגים:
(ד) נר א': ומהרי"ל כתב להדליק עוד נר א' שאם יכב' נר החזן ידליק ממנו משמע שהקהל לא יאמרו איכ' וקינות רק ישמעו מהש"ץ:
סעיף ד עריכה
(ה) א"א תחנון וכו': בשחרית משכימין קצת לבה"כ (מט"מ) ואין קורין לבה"כ אלא הם באים מעצמם [מהרי"ל] ובמדינתינו נוהגין לקרות לבה"כ, נוהגין לברך ברוך דיין האמ' קוד' שקורא בתור' [ב"י לבוש של"ה] ובד"מ כתב שאין נוהגים כן וטוב שהקורא יאמר אותו בלא שם ומלכות:
(ו) אסף אסיפם: בניגון איכה:
(ז) ולא פיטום הקטור': דלא מקרי סדר היום שאין כל אדם אומר אותו ומכ"ש סדר הקרבנות הכתובים ססי' א':
סעיף ו עריכה
(ח) אבל בעיר: ז"ל הרא"ש דתני' אבל כל ג' ימים אין הולך לבית האבל מכאן ואילך הולך ובט"ב נמי הוי כאבל מג' ימים ואילך והולך לבה"כ עם שאר הקהל שהם כמו אבלים עכ"ל וכתב בבד"ה דט"ב כיון דהוי אבילות ישינה לא חמיר אלא כמו אבל מג"י ואילך עכ"ל וצ"ע דמה בכך ממ"נ אם האבל תוך ג"י הרי אסור לילך לאבל אחר אפי' אותו האבל הוי אחר ג"י וא"כ בט"ב נמי אסור ואם הוא אחר ג"י לאבלו אפי' הוי ט"ב בתוך ג"י מותר לילך דהא יותר יש היתר לילך לאבל תוך ג"י דתקפה אבלו, וברי"ו כ' בהדיא דדוקא אבל אחר ג"י מותר לילך לבה"כ ע"ש וידוע שכל דבריו הם בנוים על פי הרא"ש אבל הטור כתב סתם משמע דאפי' תוך ג' מותר וכ"מ ברא"ש פ"ג דמ"ק וצ"ל דה"פ ובט"ב הוי כאבל מג"י ואילך כלומר כי היכי דשאר אבל מותר לילך אחר ג"י ה"נ בט"ב מותר לילך אפי' תוך ג"י כיון שכלם אבלים וצ"ע הקשה מהרא"י דהא בלילה רשאי לצאת לצורך כמ"ש ביורה דעה סי' שצ"ג וי"ל דהיינו אם הולך לבדו אבל הכא כיון שהולך בחבור' אנשים הוי אסור אי לאו טעמא דכולהו הוי אבלים עיין סי' תקפ"א:
סעיף ז עריכה
(ט) לתינוקות: ולא חיישי' דלמא אתי למיסרך כמ"ש סי' תקנ"ו כיון דלא קביעי בכל שתא [טור] וב"ח כתב ליתן לתינוק הנימול כמ"ש סי' תרכ"א ס"ג לענין יוה"כ אבל דעת רמ"א כיון שט"ב הוא דרבנן לא מחמרי' כ"כ ומוטב ליתן לתינוק גדול קצת שחייב לחנכו בברכה כמ"ש סי' רס"ט:
סעיף ח עריכה
(י) לא לבנים ממש: וכן בשבת של חזון אין מחליפין כליהם אלא הכתונת בלבד ופי' בהגהה שכתונת הוי מעיל ולא חלוק וכ' מהר"מ טיקטין שטעמו שחלוק הוי דברים שבצנעה ומעיל הוי פרהסיא ואינו נוהג בשבת אבל הוא פי' דקי"ל איפכא דמעיל אסור משום דדבר המפורסם חמיר בט"ב מאבל (כמ"ש סי' תקנ"ד) וחלוק מותר עכ"ל במרדכי א"כ משמע דבעלי ברי' מותרי' בכתונת לבן וכמ"ש סי' תקנ"א ע"ש בשם המט"מ וכ"מ במנהגים שכ' לובשין בעלי ברית לבנים אך לא לבנים ממש ולא בשבת של חזון כו' ע"ש משמע שאין מחמירים יותר בשבת של חזון ובגדי שבת שהם עדיין חדשים וניכר הגיהוץ בהן נ"ל דאסור ללובשן כמ"ש סי' תקנ"א ס"ו:
כתב מהרי"ל אחר המילה פושטין הבגדים:
סעיף ט עריכה
(יא) ונדחה כו': אבל אם חל מיל' בט"ב משלימין [ב"י] וכ"מ ממ"ש סי' תקנ"ח בשם מהרי"ל והקש' המקשה למור"ם לובלין בתשו' דהא ספ"ג דעירובין אמרי' מהא דר"א בר צדוק שאמר פעם א' חל ט"ב בשבת ודחינהו לאחר שבת והתענינו ולא השלמנו מפני שי"ט שלנו הוא [פי' שהי' קרבן עצים בי' באב] ופריך טעמא די"ט הא עי"ט משלימין [פי' שבכל ט"ב היו משלימין אף על גב שהי' עי"ט שלהם ש"מ דמותר להשלים בע"ש] יק' מאי קפריך בשלמא י"ט זה אילו חל בט"ב היו משלימין א"כ כ"ש דיש להשלים בעי"ט אבל שבת אין מתענין בו אם חל בו ט"ב א"כ ה"ה בע"ש אין להשלים אלא ע"כ שאף בט"ב אין משלימין בי"ט שלו, א"כ למה פסק הרב"י דמשלים בט"ב עצמו ותי' דבאמת המקשן סבר דאין משלימין אפי' בט"ב עצמו אבל התרצן דמשני שאני י"ט דדבריהם הואיל ומתענים בהם שעו' משלימין בעי"ט שלהם א"כ לא דחינן ט"ב עצמו מפניהם עכ"ל ול"נ דהקשה עוד קושיא למאי דס"ל למקשה דלא עביד כר"ג א"כ אמאי לא השלימו דהא אפי' בר"ח וחנוכה ופורים משלימים כמ"ש סי' תע"ב ס"ב ק"ו בי"ט שלהם אלא ע"כ ס"ל כיון שנדחה ט"ב ממקומו לא חמיר כולי האי אבל אי ס"ל כר"ג דלעולם אין משלימין א"כ בכל ט"ב לא היה להם להשלים ומשני שאני י"ט דדבריהם וכו' וא"כ לדידן דלא ס"ל כר"ג דקי"ל דאפי' בר"ח מתענה ומשלים ק"ו בי"ט שלנו אלא בט"ב שנדחה מקלינן וגם בצבור שגזרו תענית צריכין להשלים כלם עיין סי' תקס"ח ס"ב וע' בתענית דף י"ב וכ' בכ"ה ומ"מ אין לעשות סעודה (ת"י דנ"ה משא מלך מ"ג) והמנהג עכשיו להשלים אפי' בא' מד' צומות שנדחו וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' ל"ה והיכא שמלו אחר חצות אסור להקל אפי' בד' צומות אם לא נדחו וכ' הר"ש הלוי ס"ב חתן ביום ת"צ לא ישלים תעניתו אף על פי שהיה בידו לדחות הנשואין משא"כ במיל' אבל בתוך ז' ימי משתה משלים ומיירי במקום שלא נהגו לצום ביום החופה עכ"ל כ"ה ועכשיו נתפשט המנהג שרוב הסעודו' עושין בליל' א"כ ביום התענית ג"כ אין להקל:
(יב) בעל ברית: כלם בכלל כמ"ש ס"ח (ב"י):
(יג) מנחה מבע"י: פי' מנחה גדולה מז' שעות ומחצה ולמעלה [ב"י תשב"ץ] אבל בהג"א פ"ג דמ"ק כ' י"א שעות והוא מנחה קטנ' וכנ"ל להחמיר עיין סי' רמ"ט ותקס"ב:
סעיף י עריכה
(יד) שלא לשחוט: היינו לאותן האוכלים בשר בלילה אבל לצורך סעודת מצוה שרי קודם חצות עיין סי' תקנ"א ס"ט בהג"ה מ"ש לענין שחיט':
(טו) על הקברות: דאף המתים מצטערים ולכן לא מהני אם הולך על קברי עכו"ם (של"ה) מיהו אם אין קברי ישראל הולכין על קברי עכו"ם כמ"ש ססי' תקע"ט וכ' בכתבי האר"י דאין לילך על הקברות אלא לצורך הלוית המת ובפרט אם לא תיקן עון קרי מתדבקים בו החיצונים עכ"ל: