ט"ז על אורח חיים תקנט
סעיף א
עריכה(א) א"א צדקתך. - וכ"ש צידוק הדין אם אירע מת בט"ב וכ"כ רמ"א בססי' זה ורש"ל בתשובה סי' ל"ב כתב שי"ל צ"ה וכן מצאתי במנהגים ישנים אף ע"פ שהמנהג כך בכ"מ שא"א תחנון א"א צ"ה מ"מ נראה דבט"ב שאני דלא גרע משאר קינות ומאורעות וכ"מ בשם רש"י שהתיר לומר צ"ה קודם חצות כמו קינות ועוד כתב בספר אגודה בשם רוקח שי"ל אפילו תחנון בט"ב משום דבטלה מגלת תענית א"כ יש להקל ואין להחמיר כשאר מועדות עכ"ל רש"ל:
סעיף ב
עריכה(ב) מתפללין ערבית. - ואומרים קדיש עם תתקבל אבל אחר איכה עד למחר אחר יציאת ב"ה קדיש בלא תתקבל כ"כ במנהגים:
(ג) א"א ויהי נועם. - לפי שנתיסד על הקמת המשכן ועתה נחרב:
סעיף ג
עריכה(ד) יושבים לארץ. - כ"כ ב"י בשם הג"מ דנראה למהר"מ מנהג צרפתים שאין יושבים ע"ג ספסלים עד תפלת המנחה דומיא דאבל דיושב על גבי קרקע כל ז' ימי אבלו דאיתא בגמרא תניא כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בט"ב עכ"ל והקשה מו"ח ז"ל דהא כתב הטור רסי' תקנ"ה דאותה ברייתא לא מיתניא אלא לענין לא תעשה אבל מ"ע שבאבל לא ולק"מ ולא קשיא מידי דג"ז הוה מצות ל"ת דאסור לישב ע"ג ספסל ואה"נ אם רוצה לעמוד ודאי אין עליו חיוב לישב דוקא ולישב על הארץ והא דשרי כאן בתפלת מנחה ולמנהגנו אחר חצות משום דתניא שכל המצות שנוהגות באבל נוהגות בט"ב וקא מפרש אח"כ כגון רחיצה וסיכה כו' ולא חשיב ישיבה על הארץ וברישא משמע כלל והיינו גם ישיבה על הארץ אלא ע"כ דבזה יש חילוק דקצתו אסור כמו בט"ב וקצתו מותר ע"כ חילקו בזמן ביום עצמו אבל רחיצה וסיכה כו' מה דחשיב בסיפא ודאי אסורים עד הלילה כמו אכילה ושתיה כנ"ל בזה והמון העם טועים והולכים אחר חצות במנעלים ומחסרון ידיעה עושים כן וקצת אף על פי שמגלים להם האיסור אינם מניחים מנהגם וכמעט י"ל בזה מוטב יהיו שוגגים כו':
(ה) נר א'. - במנהגים כתב נר א' לחזן ותמוה לי והלא כל הקהל צריכים לומר קינות ובודאי לא סגי בלא"ה ומה יועיל אמירת החזן לחוד ע"כ נראה דבכל שכונה יהיה נר א' שע"צ הדוחק יוכלו לומר קינות לאורו ומ"ש במנהגים לחזן היינו בב"ה קטנה שכל הקהל יוכלו לומר קינות לאותו אור אפילו ע"צ הדוחק כנ"ל:
סעיף ד
עריכה(ו) משום דמקרי מועד. - נ"ל דמותר לעשות הספד על חכם שמת ולישב על גבי קרקע בט"ב דהא בלא"ה מספידין כל הקדושים בו ביום ואפילו אחר חצות דכולי יומא ההוא קבוע לבכיה והספד ולענין זה לא אשגחינן במה דקרוי מועד וכ"מ מדלא הזכירו איסור הספד בט"ב כמ"ש שאר דברים כנלע"ד:
סעיף ט
עריכה(ז) לפי שי"ט שלו הוא. - סברא זו אינה מועלת אלא לט"ב שנדחה אבל לא לט"ב שחל בא' משאר ימי השבוע ומ"מ נראה דאם יש סעודת מצוה כגון מילה או סעודת חתונה בט"ב שחל ביום ה' מותר לאכול בשר בליל י' אף למנהג כשר שהוזכר בסי' תקנ"ח:
סעיף י
עריכה(ח) נוהגים שלא לשחוט וכו'. - נרא' דלצדדים קאמר דהיינו לאותם שאינם חשים למנהג הכשר דסי' תקנ"ח ואוכלים בשר בלילה לא ישחטו עד אחר חצות ואותן שנוהגים מנהג כשר ודאי לא ישחטו דלא עדיף ט"ב עצמו מן אחר ר"ח אב דמצניעים סכין של שחיטה אלא דמ"מ לא יכינו שאר צרכי סעודה שלהם עד חצות גם מו"ח ז"ל כתב דלמנהג כשר אין לשחוט עד אחר התענית. וכ"ה בהג"מ עד אחר התענית אבל ראיתי בכל המקומות ששוחטים לצורך אכילה שאחר ט"ב ואין מוחין בידם: