לבוש אורח חיים תלד

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תלד | >>

סימן תלד בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דינים הנוהגין תיכף אחר הבדיקה

ובו ארבעה סעיפים:
א • ב • ג • ד

סעיף א

ואחר הבדיקה יהא נזהר בחמץ שמשיירין להצניעו, כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת, כגון אם יטלנו עכבר בפניו; או אם יחסר לחמו, כגון שהניח עשר ככרות וימצא ט', שאז צריך לבדוק כל הבית פעם אחרת. אבל בסתם, שאינו יודע אם חסר ממנו אם לאו, אין חוששין שמא גררה חולדה ממנו להצריכו בדיקה. כיצד הוא עושה? כופה עליו כלי, או יתלנו באוויר, או יניחנו בתיבה, מקום שאין עכבר יכול לבא לשם. ואם עשה כן ולא מצאו, אינו צריך לבדוק אחריו, שודאי אדם נטלו, שאי אפשר לחולדה ולעכבר ליטלו; וכיון שאדם נטלו, ודאי הוציאו מן הבית. ואם לא עשה אחד מאלו ולא מצאו, צריך בדיקה אחרת, דשמא חולדה או עכבר נטלוהו וגררוהו לאחת מחורי הבית, ובתוך הפסח יתגלה ויבואו לידי מכשול:‏

סעיף ב

ואחר הבדיקה מיד, בעוד שהוא עסוק בו, יבטלנו ויאמר: כל חמירא דאיתיה ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטל וליהוי כעפרא. ויאמר הביטול בלשון שמבין. ואם אמרו בלשון שתקנו חכמים ז"ל, שהוא לשון תלמוד, והוא כל חמירא, כולל חמץ ושאור בלשון התלמוד. אף על פי שבכל מקום תרגום של שאור חמירא, ותרגום של חמץ חמיע, לשון ארמי לחוד ולשון בעלי התלמוד לחוד. לפיכך דווקא בלשון זה יוצא ידי שניהם, דהיינו בחמירא, אבל בשאר לשונות אפילו כשיאמר בלשון הקודש, צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו, חמץ ושאור, דהא על שניהם הזהירה התורה בלאו דלא יראה שאור וחמץ. והשתא אפילו אם ישאר בבית חמץ או שאור שלא מצא, אינו עובר עליו, דהוי הפקר ולא דיליה הוא. ולא יפרט לומר כל חמירא דאיתיה בהדין ביתא, כדי לכלול אף חמץ שיש לו במקומות אחרים. ואף על גב דעיקר הביטול ראוי הוא להיות סמוך לזמן איסורו, דאם לא כן, מה יועיל ביטול זה, ועדיין דעתו לאכול עוד חמץ ולזכות בו במה שיאכל בלילה ולמחר? מכל מקום, כיון שהוא עסוק בו בבדיקה, קבעוהו מיד אחר הבדיקה, דביום סמוך לזמן איסורו אינו עסוק בו, ויבוא לידי שכחה. ואף על גב דבשעה שישית הוא עסוק בו לשורפו, באותה שעה אינו יכול לבטלו, שכבר נאסר בהנאה מדרבנן, ואינו עוד ברשותו לבטלו. מיהו טוב לחזור ולבטלו ביום י"ד בסוף שעה חמישית פעם שנית, משום חמץ ששייר בלילה למאכלו ושקנה ביום י"ד, שאותו חמץ לא נתבטל בביטול הלילה, ואם ישאר ממנו בבית יעבור עליו בבל יראה וכו' אם לא יבטלנו. ומכל מקום לא יסמוך על ביטול היום שלא לבטלו בלילה, כי ביטול הלילה הוא עיקר בשעה ידועה מיד אחר הבדיקה, וליכא למיחש שמא ישכחנו, מה שאין כן בביטול היום, דאיכא למיחש שמא ישכחנו ולא יבטל. וכשיבטלנו ביום, יבטלנו קודם התחלת שעה שישית, שאחר התחלת שעה שישית הוא נאסר עליו בהנאה ואינו עוד בידו לבטלו, שאינו שלו. ולא יבטלנו קודם שישרפנו, כדי שיעשה מצות שריפה בחמץ שלו, אלא אחר השריפה יבטל אם אולי נשאר לו עוד חמץ שלא ראהו. ובביטול היום לכולי עלמא אין מברכין עליו, דברכת הלילה נגררת עד היום, דהא עסוקים בביעור כל הלילה וכל היום, ואין מסיחין דעתם ממנו:‏

סעיף ג

בביטול היום יאמר: "כל חמירא דחזיתיה ודלא חזיתיה דבערתיה ודלא בערתיה", שהרי מבטל הכל ואינו משייר לעצמו כלום; מה שאין כן בלילה שאין דעתו לבטל אלא מה שלא ראה, אבל מה שראה הוא רוצה לאכלו, ואם יאמר בלילה כן מחזי כשיקרא. הילכך בלילה לא יאמר אלא "דלא חזיתיה ודלא בערתיה":

סעיף ד

שלוחו של אדם יכול לבטל כמותו. אף על גב דגבי הפקר, אם אמר אדם לחבירו: הפקר אתה נכסי, אין בכך כלום? שאני חמץ, כשיגיע זמן איסורו שוב אינו ברשותו של אדם, שהרי אסור בהנאה, אלא שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו בבל יראה, הילכך בגלויי דעתיה דלא ניחא ליה דלהוי ליה זכותא בגויה סגי ושפיר דמי. וכשהשליח מבטלו יאמר: חמצו של פלוני יהא בטל. ואם אין האיש בביתו, יבטל במקום שהוא שם. ומכל מקום מוטב שתבטל גם האשה בבית, כדי לצאת ידי ספק שמא לא ביטל הבעל במקום שהוא, וראוי להזכירה בזה:‏‏