שולחן ערוך אורח חיים רו ה
<< · שולחן ערוך אורח חיים · רו · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו בירך ואחר כך הביאוהו לפניו צריך לברך פעם אחרת אבל מי שבירך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון אינו צריך לברך.
- הגה: וטוב ליזהר לכתחלה להיות דעתו על כל מה שיביאו לו (בית יוסף טור יורה דעה סימן י"ט):
מפרשים
בירך ואח"כ הביאו לפניו כו'. כת' בכ"מ שזה נלמד מדין הנזכר בס"ו שהוא ירושלמי כ"כ בכ"מ פ"ד דברכות:
ממין אחר שברכתו כו'. הב"י כ"כ מסברת עצמו וכבר הוכחנו בי"ד סימן י"ט דלא קי"ל הכי ומה שהביא ראיה מדברי רשב"א במ"ש שא"צ ברכה על הפירות כיון שבירך על הפת אינו ענין לזה דשם ודאי הכל גריר אחר הפת שהוא עיקר אף שלא היה הפת לפניו וגם באותו מין נראה דאין פוטר מברכה אלא באדם שדרכו להימשך באכילת פירות יותר ממה שמונח לפניו אבל במי שחושב בדעתו שהוא יאכל סך זה ודרכו שלא יאכל רק מה שלפניו אם הביאו לפניו עוד ה"ל נמלך וצריך לברך וזה סברא פשוטה וא"צ ראיה:
(ז) א"צ לברך: הנה ראיתי שכל גדולי האחרונים הקשו בטור יורה דעה סימן י"ט כתב דצריך לברך ונדחקו לישב לכן אציגה לפניך מקור דין זה ז"ל הרב"י אין מברכין עד שיביאהו לפניו וא"ת מ"ש מדין אמת המים כמ"ש ס"ו י"ל דשאני הכא שאפשר שלא יביאו לו אבל המים סופן לבוא (מוכח מזה דאע"פ שהיה דעתו עליו לא מהני דשמא לא יביאו לו) ומ"ש ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין לאו דוקא אלא ה"ה ממין ברכת הראשון כמ"ש סוף סימן קע"ז אף על פי שלא היו הפירות לפניו כיון דללפת הפת הם באים וכו' עיין שם ועמ"ש סימן קע"ט בשם הכל בו עכ"ל וז"ל הבית יוסף שם כתב הכל בו בשם הר"מ ב' או ג' מיני פירות או אפי' מין א' אם אין כולם לפניו בשעה אחד מברך על כל אחד לבדה מפני היסח הדעת והגיה הר"ף ז"ל כשאדם אוכל בבית חבירו כגון בבית מילה די לו בברכ' א' ואפי' כלה מין זה קודם שיביאו לו מין אחר כיון שתלוי בדעת בע"ה אינו עושה היסח הדעת ע"כ, ורבינו כתב בסימן ר"ו מי שבירך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו לו יותר מאותו וכו' וכבר כתבתי בסימן קע"ז שנראין דברי רבינו וז"ל שם כתב הרשב"א דאע"פ שלא היו הפירות לפניו בשעה שבירך על הפת כיון דללפת הפת הם באים א"צ לברך ואף על פי שהכל בו כתב י"א דפירות שהובאו אחר המוציא צריכים ברכה אף על פי שאוכלן עם הפת נראין דברי הרשב"א דכיון דדעתיה עלויה כי אינם בשלחן בשעת ברכה מאי הוי וכ"ד רבינו בסי' ר"ו שכתב מי שבירך על פירות וכו' ומשמע דאותו המין לאו דוקא אלא שברכותיהן שוות מאותו המין קרי להו ומיהו היכא שאחר שבירך שגר מבית אחרים שלא היה דעתו עליהם צריך לברך וכו' עכ"ד הרב"י הרי לך בהדיא הטור כאן מיירי שהיה דעתו על פירות השניים בשעת ברכת הראשונים וקמ"ל דאע"פ שלא היו לפניו א"צ לברך אבל בסתמא אין ה"נ דצריך וכמ"ש ביורה דעה סימן י"ט מי שבירך ע"ד לשחוט הרבה בהמות ואח"כ הביאו לו יותר אפי' מאותן המין ואפי' עדיין לפניו מהראשונים צריך לברך אא"כ היה דעתו על כל מה שיביאו לו עכ"ל הרי מיושב לך דעת הטור וצ"ע על הרב"י בסימן קע"ט שכתב הכל בו חולק עם הטור דהא הכל בו מיירי בסתמא כמ"ש והגיה הר"ף וכו' וזה מיירי בסתמא וצ"ע וז"ל המרדכי פ' כ"מ אם אין המשקין לפניו בשעה שבירך על היין צריך לברך עליהן דהאידנא ליכא קבע לשתיית יין ול"ש ביה לומר הסיבה וע"ש סימן ר"ח סי"ו א"כ ק"ו לפירות ומ"מ אם אוכל בתוך הסעודה פירות ה"ל קבע וא"צ לברך וכמ"ש סימן קע"ט ס"ב ועיין סי' רי"ג ורמ"א כ' בד"מ ועיין ביורה דעה סי' י"ט לענין שחיטה ה"ה כאן עכ"ל ס"ל בכאן כדעת בעל העיטור שכתב שם שכל שהוא מין הראשון א"צ לברך וא"כ כיון שדעת הטור שם דאעפ"כ צריך לברך וגם במין אחר י"א שם דאם עדיין לפניו מהראשונים א"צ לברך לכן כתב דלכתחילה יהיה דעתו על כל מה שיביאו לו וא"כ א"צ לברך אליבא דכ"ע וזהו דוחק דהטור יזכה שטרא לבי תרי ועוד דהיאך יפסוק שלא כדברי אביו הרא"ש ולפי מ"ש לק"מ דמיירי כאן שדעתו עליו אך עדיין צריכים אנו ליישב דברי הרב"י שפסק גבי שחיטה אם עדיין לפניו מהראשונים א"צ לברך וכאן פסק דדוקא דעתו עליו וכ"פ לעיל בסי' קע"ט ס"ד וצ"ל דס"ל דגבי שחיטה מסתמ' יש קבע לשחיטה וכמ"ש שם בי"ד, ולכן נ"ל דאם קבע עצמו לאכילת פירות א"צ לברך דאין עושה היסח הדעת אא"כ נמלך ממש ואף למש"ל בשם המרדכי מ"מ בדבר שהברכות הן שוות מודה מיהו מדברי הכל בו דלעיל לא משמע הכי דמשמע דוקא משום דתלוי בדעת בע"ה הא לאו הכי לא עמ"ש סימן רי"ג ועוד דשאני שחיטה דאע"פ ששחטן עדיין מונחים לפניו משא"כ באכילה דכבר אכל הראשונים ועמ"ש סי' ח' ס"ק ט"ו ובמט"מ כתב בשם ספר חסידים סי' תתמ"ז אם אכל הראשון צריך לברך על השניה אם לא היה דעתו עליו ואם עדיין לפניו מהראשונים [אין] צריך לברך עכ"ל והיינו כמ"ש הרב"י בי"ד לענין שחיטה ובמהרי"ל כתב בסתם אם הביאו לו אחר כך צריך לברך ע"כ, כללו של דבר אם דעתו על כל מה שיביאו לו פשיטא דאין צריך לברך ואם היה נמלך מהם פשיטא דצריך לברך ובסתם כל זמן שמונחים לפניו מהראשונים פליגי דלהכל בו צריך לברך כמש"ל דאין קביעות לפירות ולהס"ח א"צ לברך מיהו דוקא מיני פירות אבל שתה שכר והביאו לו דגים אף על גב שהוא ברכה א' צריך לברך אא"כ היה דעתו עליהם אף ע"פ שבאין למתק השתיה עמ"ש סימן רי"ב ואם אין מונחים לפניו נ"ל דלכ"ע צריך לברך ואף רמ"א מודה בזה דשאני שחיטה דכל זמן שמונחי' לפניו מיקרי עוסק בשחיטה וכמ"ש הרב"י שם אבל באכילה דוקא כשהביאו לו ממין הראשון כשעדיין עוסק באכילה (עיין ביורה דעה סי' רס"ה ובש"כ שם דמילה שאני דלא אסיק אדעתי' שיביאו לו) כמ"ש של"ה דאינו מסיח דעתו מאכילה כל זמן שהוא מיסב על השלחן עכ"ל, משמע דאם אינו מיסב לכך רק אוכל פירות דרך עראי אפילו הביאו לו מאותו המין צריך לברך לכ"ע אם כבר אכל הראשוני':
(ד) א"צ לברך: עיין מ"א שהאריך והעלה להלכה וז"ל כללו של דבר אם דעתו על כל מה שיביאו פשיטא דא"צ לברך ואם היה נמלך ממש פשיטא דצריך לברך ובסתם כל זמן שמונחים לפניו מהראשונים פליגי דלהכל בו צריך לברך דאין קביעות לפירות ולהס"ח א"צ לברך מיהו דוקא מיני פירות אבל שתה שכר והביאו לו דגים אע"ג שהיא ברכה א' צריך לברך אא"כ היה דעתו עליהם ואם אין מונחים לפניו מפירות הראשונים לכ"ע צריך לברך עכ"ל. ועיין ט"ז. אם בעודו מברך הביאו לו פירות יפים יאכל מהראשונים תחלה כיון שבירך עליהם תחלה אף על פי שהיה דעתו לפטור גם היפים ספר חסידים. ועיין בתשו' באר עשק סי' ע"ד (ובס' אליהו רבה ס"ק י').
(יט) צריך לברך פעם אחרת - ואפי' כוון דעתו עליהם בשעת ברכה ג"כ לא מהני כיון שאז לא היו לפניו ולא היה להברכה על מה לחול ולא דמי לאמת המים דס"ו דהתם כיון שבודאי יבואו המים נגדו כאלו היו לפניו דמיא משא"כ הכא דתלוי בדעת אחרים. ואם היה הדבר שבירך עליו מונח בתיבה בעת הברכה ואחר הברכה לקחה משם אינו צריך לחזור ולברך כיון שהוא מוכן לפניו ואינו תלוי בדעת אחרים ובפמ"ג מצדד דה"ה כל כה"ג שהוא ודאי שיובא אצלו כגון שהוא בחדר הסמוך לו ג"כ אין צריך לחזור ולברך אך לכתחלה בודאי יש ליזהר בזה אחד מטעם הפסק ועוד דלכתחלה המצוה לאחוז בידו בשעת הברכה וכנ"ל בס"ד:
(כ) ואח"כ הביאו לו - היינו אפילו אחר שכבר אכל הראשונים. והנה מדברי הרמ"א דבסמוך משמע דהמחבר מיירי אפילו בשלא היה דעתו בהדיא על כל מה שיביאו רק שבירך על פירות אלו שהיו לפניו בסתמא ואמרינן דזה הוי כאלו אתני בפירוש שאם יביאו לו עוד שיאכל גם מהן משום שכן דרך האדם לכנוס מאכילה קטנה לגדולה אא"כ היה דעתו בהדיא שלא לאכול רק אלו הפירות שהם לפניו או שבעת שגמר אכילתו הוסכם בדעתו שלא לאכול עוד ואח"כ נמלך לאכול דבזה לכו"ע צריך לחזור ולברך:
(כא) ממין אחר - ובלבד שיהיה ממין פירות דאם בירך על דגים והביאו לו שכר שהוא מין אחר לגמרי אף שברכותיהם שוות מ"מ אינם נפטרין בברכתו בסתמא אא"כ היה דעתו בהדיא לפטור אותם בהברכה או שהיו לפניו עכ"פ על השלחן בשעה שבירך:
(כב) שברכתו - כמה אחרונים חולקים בדין זה וס"ל דדוקא באותו המין ממש הוא דפוטר בברכתו בסתמא אף לאותן פירות שהביאו לו אח"כ אבל למין אחר לא מהני ברכתו בסתמא וצריך לברך ומ"מ אם הביאו לו המין האחר בעוד שלא כלה מין הראשון נראה שאין לברך כיון שהביאו לו בשעה שהיה עסוק עדיין באכילה וכן נראה להלכה. ויש מן האחרונים שכתבו עוד דאם קבע עצמו לאכילת הפירות אף שבירך בסתמא על הפירות שהיו לפניו והביאו לו מין אחר שכלה המין הראשון א"צ לחזור ולברך דכיון דקבע עצמו לאכילה אינו מסיח דעתו מזה:
(כג) ליזהר לכתחלה - דיש מן הפוסקים שסוברים דבסתמא לא מהני בכל גווני אא"כ היו לפניו בשעת ברכה אבל בלא"ה בעינן שיהיה דעתו על כל מה שיביאו לו אח"כ: :