פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) בירך על פירות האילן:    נ"ל דאותן הגדלים על האילן ומברך בפה"א משום דלא נגמר פרי או שאינן עיקר הפרי אם בירך בפ"הע יצא:

סעיף בעריכה


(ב) היו לפניו:    ולענין לכתחלה עיין סי' רי"א ס"ג:

סעיף געריכה


(ג) שלא יפסיק:    חתן וכלה שבאו ליארס וליכנס לחופה מיד והחזן סבר שלא באו אלא ליכנס לחופה ובירך ברכת חתנים יברך שנית ברכת חתנים אחר ברכת ארוסין וקדושין (רא"ם ח"א ד'):


(ד) יותר מכדי דיבור:    ואם בירך על המצוה לעשות או על דבר לאכלו ולא עלתה בידו לפי שעה ונעכב יותר מכדי שאילת תלמיד לרב (דהיינו שלום עליך רבי) ועלתה בידו צריך לחזור ולברך עכ"ל ב"י בשם ש"ל ובסימן ק"מ כתב שהאבודרהם חולק על זה וכתב דשתיקה לא חשיב' הפסקה לא שנא מרובה לא שנא מועטת ולכתחלה ודאי לא מפסקינן אבל בדיעבד א"צ לחזור ולברך אא"כ דיבר בנתיים, כשיאכל האגוז ישברנה ואח"כ יברך (של"ה מט"מ) עמ"ש רסי' רצ"ו, כתוב בכ"מ ואף על גב דבברכות של ק"ש שואל מפני הכבוד ומפסיק בין ברכה לק"ש שאני התם כיון דלא מברכינן לקרות את שמע לא קפדינן כולי האי וע' סימן ס':


(ה) טוחות בקרקע:    פי' דבוקות ומכוסות בקרקע שלא תהא נראה עגבות שלה כי עגבות הוי ערוה דלא קי"ל כר"ה כמ"ש סימן ע"ג עכ"ל הרב"י, ולכן כתב הרמב"ם פ"ה מחלה בפי' המשנה שיהא כל פניה טוחות בקרקע, אבל הרע"ב כת' בפ"ב דחלה עגבות אין בהם משום ערוה וכ"מ פשט' דגמרא דף כ"ה דאר"ה עגבות אין בהם משום ערוה ואף על גב דלית הלכתא כברייתא דמסייע ליה כמ"ש סי' ע"ג דצריך הפסק' טלית היינו מטעם דנוגע בהן וכ"כ בת"ה וז"ל עגבות דנפשיה לית ביה ערוה ודחבריה בנוגע אסור ובאשתו בנוגע מותר ברואה אסור עכ"ל ולענין אשתו לא קי"ל כותיה כמ"ש סימן ע"ג ע"ש מ"מ לענין עגבות קשה למה לא פסקינן כר"ה דהא ליכא מאן דפליג ובג"א פסק דאפילו נגיעת עגבות פי' דנגיעי בהדדי באחוריים ליכא קפידא והר"ש פ"ב דחלה מביא הירושלמי שמדקדק מהמשנה עגבות אין בהם משום ערוה וכו' ובפ' מ"ש מוקי לה שהיה פניה טוחות בקרקע עכ"ל, כלומר דמהא ליכא למשמע מינה אבל מ"מ הלכה כר"ה וכ"מ דעת הרא"ש והרי"ף שלא הביאו כלל הא דפניה טוחות לכן נ"ל לפסוק כמ"ש הרשב"א ועיין ביורה דעה סימן שכ"ח:

סעיף דעריכה


(ו) לאוחזו בימינו:    ואל יתחוב בסכין (ברכות רמ"מ):

סעיף העריכה


(ז) א"צ לברך:    הנה ראיתי שכל גדולי האחרונים הקשו בטור יורה דעה סימן י"ט כתב דצריך לברך ונדחקו לישב לכן אציגה לפניך מקור דין זה ז"ל הרב"י אין מברכין עד שיביאהו לפניו וא"ת מ"ש מדין אמת המים כמ"ש ס"ו י"ל דשאני הכא שאפשר שלא יביאו לו אבל המים סופן לבוא (מוכח מזה דאע"פ שהיה דעתו עליו לא מהני דשמא לא יביאו לו) ומ"ש ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין לאו דוקא אלא ה"ה ממין ברכת הראשון כמ"ש סוף סימן קע"ז אף על פי שלא היו הפירות לפניו כיון דללפת הפת הם באים וכו' עיין שם ועמ"ש סימן קע"ט בשם הכל בו עכ"ל וז"ל הבית יוסף שם כתב הכל בו בשם הר"מ ב' או ג' מיני פירות או אפי' מין א' אם אין כולם לפניו בשעה אחד מברך על כל אחד לבדה מפני היסח הדעת והגיה הר"ף ז"ל כשאדם אוכל בבית חבירו כגון בבית מילה די לו בברכ' א' ואפי' כלה מין זה קודם שיביאו לו מין אחר כיון שתלוי בדעת בע"ה אינו עושה היסח הדעת ע"כ, ורבינו כתב בסימן ר"ו מי שבירך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו לו יותר מאותו וכו' וכבר כתבתי בסימן קע"ז שנראין דברי רבינו וז"ל שם כתב הרשב"א דאע"פ שלא היו הפירות לפניו בשעה שבירך על הפת כיון דללפת הפת הם באים א"צ לברך ואף על פי שהכל בו כתב י"א דפירות שהובאו אחר המוציא צריכים ברכה אף על פי שאוכלן עם הפת נראין דברי הרשב"א דכיון דדעתיה עלויה כי אינם בשלחן בשעת ברכה מאי הוי וכ"ד רבינו בסי' ר"ו שכתב מי שבירך על פירות וכו' ומשמע דאותו המין לאו דוקא אלא שברכותיהן שוות מאותו המין קרי להו ומיהו היכא שאחר שבירך שגר מבית אחרים שלא היה דעתו עליהם צריך לברך וכו' עכ"ד הרב"י הרי לך בהדיא הטור כאן מיירי שהיה דעתו על פירות השניים בשעת ברכת הראשונים וקמ"ל דאע"פ שלא היו לפניו א"צ לברך אבל בסתמא אין ה"נ דצריך וכמ"ש ביורה דעה סימן י"ט מי שבירך ע"ד לשחוט הרבה בהמות ואח"כ הביאו לו יותר אפי' מאותן המין ואפי' עדיין לפניו מהראשונים צריך לברך אא"כ היה דעתו על כל מה שיביאו לו עכ"ל הרי מיושב לך דעת הטור וצ"ע על הרב"י בסימן קע"ט שכתב הכל בו חולק עם הטור דהא הכל בו מיירי בסתמא כמ"ש והגיה הר"ף וכו' וזה מיירי בסתמא וצ"ע וז"ל המרדכי פ' כ"מ אם אין המשקין לפניו בשעה שבירך על היין צריך לברך עליהן דהאידנא ליכא קבע לשתיית יין ול"ש ביה לומר הסיבה וע"ש סימן ר"ח סי"ו א"כ ק"ו לפירות ומ"מ אם אוכל בתוך הסעודה פירות ה"ל קבע וא"צ לברך וכמ"ש סימן קע"ט ס"ב ועיין סי' רי"ג ורמ"א כ' בד"מ ועיין ביורה דעה סי' י"ט לענין שחיטה ה"ה כאן עכ"ל ס"ל בכאן כדעת בעל העיטור שכתב שם שכל שהוא מין הראשון א"צ לברך וא"כ כיון שדעת הטור שם דאעפ"כ צריך לברך וגם במין אחר י"א שם דאם עדיין לפניו מהראשונים א"צ לברך לכן כתב דלכתחילה יהיה דעתו על כל מה שיביאו לו וא"כ א"צ לברך אליבא דכ"ע וזהו דוחק דהטור יזכה שטרא לבי תרי ועוד דהיאך יפסוק שלא כדברי אביו הרא"ש ולפי מ"ש לק"מ דמיירי כאן שדעתו עליו אך עדיין צריכים אנו ליישב דברי הרב"י שפסק גבי שחיטה אם עדיין לפניו מהראשונים א"צ לברך וכאן פסק דדוקא דעתו עליו וכ"פ לעיל בסי' קע"ט ס"ד וצ"ל דס"ל דגבי שחיטה מסתמ' יש קבע לשחיטה וכמ"ש שם בי"ד, ולכן נ"ל דאם קבע עצמו לאכילת פירות א"צ לברך דאין עושה היסח הדעת אא"כ נמלך ממש ואף למש"ל בשם המרדכי מ"מ בדבר שהברכות הן שוות מודה מיהו מדברי הכל בו דלעיל לא משמע הכי דמשמע דוקא משום דתלוי בדעת בע"ה הא לאו הכי לא עמ"ש סימן רי"ג ועוד דשאני שחיטה דאע"פ ששחטן עדיין מונחים לפניו משא"כ באכילה דכבר אכל הראשונים ועמ"ש סי' ח' ס"ק ט"ו ובמט"מ כתב בשם ספר חסידים סי' תתמ"ז אם אכל הראשון צריך לברך על השניה אם לא היה דעתו עליו ואם עדיין לפניו מהראשונים [אין] צריך לברך עכ"ל והיינו כמ"ש הרב"י בי"ד לענין שחיטה ובמהרי"ל כתב בסתם אם הביאו לו אחר כך צריך לברך ע"כ, כללו של דבר אם דעתו על כל מה שיביאו לו פשיטא דאין צריך לברך ואם היה נמלך מהם פשיטא דצריך לברך ובסתם כל זמן שמונחים לפניו מהראשונים פליגי דלהכל בו צריך לברך כמש"ל דאין קביעות לפירות ולהס"ח א"צ לברך מיהו דוקא מיני פירות אבל שתה שכר והביאו לו דגים אף על גב שהוא ברכה א' צריך לברך אא"כ היה דעתו עליהם אף ע"פ שבאין למתק השתיה עמ"ש סימן רי"ב ואם אין מונחים לפניו נ"ל דלכ"ע צריך לברך ואף רמ"א מודה בזה דשאני שחיטה דכל זמן שמונחי' לפניו מיקרי עוסק בשחיטה וכמ"ש הרב"י שם אבל באכילה דוקא כשהביאו לו ממין הראשון כשעדיין עוסק באכילה (עיין ביורה דעה סי' רס"ה ובש"כ שם דמילה שאני דלא אסיק אדעתי' שיביאו לו) כמ"ש של"ה דאינו מסיח דעתו מאכילה כל זמן שהוא מיסב על השלחן עכ"ל, משמע דאם אינו מיסב לכך רק אוכל פירות דרך עראי אפילו הביאו לו מאותו המין צריך לברך לכ"ע אם כבר אכל הראשוני':

סעיף ועריכה


(ח) רק שלא היה דעתו:    פי' שלא הי' דעתו עליו בבירור דסתם לא אמרינן שדעתו על כל מה שלפניו ובמבי"ט סי' רכ"ד משמע דבסתם דעתו על כלם ע"ש ועיין ב"י סוף סימן ק"מ דיש חולקין עמ"ש שם, כתב מט"מ בשם ס"ח בירך על פירות ועודו מברך הביאו לו פירות יותר יפים יאכל מהראשונים תחלה כיון שבירך עליהם ע"כ, ומיירי שהיה דעתו לפטור היפים דאל"כ צריך לחזור ולברך על היפים כמ"ש סי' רי"א ס"ה בירך על המים ושמע שיש מת בעיר ישתה מעט מן המים וישפוך השאר ואם אמרו לו שהתקופה נופלת ימתין מעט עד שעברה התקופה ואח"כ ישתה ולא יברך (ספר חסידים סימן תתנ"ד) ואפילו למ"ד שיש סכנה בדבר כי שומר מצוה לא ידע דבר רע (כ"ה) עמ"ש סימן תנ"ה: