ט"ז על אורח חיים כז

סעיף א עריכה

(א) בזרוע שמאל — דכתיב "ידכה", פירוש: יד כהה, דהיינו השמאל שהיא תשה:

(ב) הקובד"ובל"א בלשון אשכנז עלינבוגי"ן, וילפינן מדכתיב: "והיה לך לאות" ולא לאחרים, שלא יראו החוצה. ודרך האדם לגלות עד הקובד"ו, ומשם ואילך מיקרי לך ולא לאחרים:

סעיף ד עריכה

(ג) דבר חוצץ — דכתיב "לאות על ידך", שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין ידו, וכן בש"ר בשל ראש:

(ד) אבל ברצועות כו' — בתשו' בתשובות הרשב"א סי' סימן תתכ"ז סיים, דלהלכה נ"ל לחלק בין קציצה לרצועה, אבל למעשה נסתפק, ושבקי' ושבקיה אמנהג, כמו שנהגו כן יעשו. ותמהני במה שהחליט רמ"א לקולא ברצועות. ורמ"י ור' מרדכי יפה כתב שנהגו להחמיר במה ששייך לקשירה, בין ברצועות של ראש בין ברצועות היד, ונכון הוא:

סעיף ה עריכה

(ה) עלול לנזילותפי' פירוש, שיש לו מכאוב בראשו, ואם יגלה ראשו יזיק לו הקרירות. וכיון שיש דעות דס"ל דסבירא להו בתש"ר בתפילין של ראש אין חשש בחציצה, דהא כתיב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", ולא נאמר "בין עיניך" אלא לסיים מקום; וזה שהוא אנוס יסמוך ע"ז על זה. ומ"מ ומכל מקום יניחם על כובע דק, שאז יוכל להניחם כנגד מקום שמוחו של תינוק רופס, משא"כ מה שאין כן בכובע גדול:

(ו) ויכסה מפני הרואים — שאינם יודעים שהוא אנוס:

סעיף ו עריכה

(ז) שהיד שכותב — דכתיב "וקשרתם וכתבתם", ודרשי' ודרשינן קשירה דומיא דכתיבה, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין; וא"כ ואם כן אותה יד שאינו כותב בה היא מיקרי כהה לענין זה:

סעיף ח עריכה

(ח) על אצבעו ג' כריכות — בכוונות האר"י כתו' כתוב ששנים מהם יהיו על פירקי התחתון של אצבע והשלישי ע"ג על גביו בפרק אמצעי, וטעמו ע"ד על דרך הקבלה:

(ט) ואין לכרוך כו' — כתוב במהרי"ל שם, כי יש נהגו כן לקיים בזה "וקשרתם", ול"נ ולא נראה למהרי"ל, כי כבר נתקיים ברצועה שע"י שעל ידי המעברתא, אלא יהיו תלוים כמו בש"ר בשל ראש. ע"כ על כן כיון שאין זה מן המצו' המצווה ע"כ על כן אין להניח' להניחה על הקציצה, שהיא יותר קודש מן הרצועה:

סעיף ט עריכה

(י) מהתחלת עיקרי השער — פי', ד"בין עיניך" לאו ממש הוא, אלא גמרינן בג"ש בגזירה שווה מ"בין עיניך" דכתיב במת: מה להלן מקום שעושה קרחה, אף כאן מתחיל מקום תפילין ממקום שיש שייכות קרחה:

ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השער, ועיקר התפילין מונחים על המצח. ועוברים על איסור דאורייתא, דכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה, דהיינו שיהי' שיהיה קצה התחתון בעיקרי השער: