שולחן ערוך אורח חיים ח ג
<< · שולחן ערוך אורח חיים · ח · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
(ג) טליתות קטנים — תרומת הדשן ומהרי"ק קמ"ט והאגור ומהרי"א.
(ד) יוצאין בהם — דהאידנא כל כסות שלנו דרך כיסוי הם, ועיטוף לא רמיזא באורייתא.
(ד) ויעמוד — דיש אומרים דבעי דווקא עיטוף, ועיטוף בכל דוכתא משמע עטיפת הראש (תרומת הדשן). ונראה לי דזהו דווקא בבגד שעושים כעין חתיכה אחת מרובעת ובית הצואר באמצע, ואם כן כשמתעטף בארכו, כמו שכתב בית יוסף בשם הר"י אבוהב, דדווקא זהו מיקרי עיטוף, הוי ליה ב' ציציות מצד זה וב' ציציות מצד זה. אבל אם הבגד תפור, אז באין כל הציצית מצד אחד. ועיין סימן י סעיף ו. ומיהו אין קפידא כל כך בזה, דרוב הפוסקים סבירא להו דאין צריך עיטוף, וכל שכן לדידן דמברכין "על מצות ציצית", פשיטא דאין צריך עיטוף. וכן כתב רמ"מ סימן ק"י.
(ה) ואחר כך — דעיקר הקפידא בשעת לבישה, דהא אי בעי היה מסירה אחר כך, ומהאי טעמא לא בעי מעומד אלא לבישה [תרומת הדשן].
(ו) וילבישנו — ונהגו לעשות עטרה מחתיכת משי, לסימן שאותן ציצית שלפניו, שיהיו לעולם לפניו, כמו שכתוב: קרש שזכה להינתן בצפון, לעולם בצפון [של"ה]. וכתוב בכתבים: האר"י לא היה מקפיד בלבישת הטלית לשום תמיד על צד אחד, כמו שנוהגין הרבה. ובכוונות הגירסא: האר"י לא היה מקפיד לשום תמיד צד אחד על הראש כמו שנוהגין הרבה, עד כאן לשונו. ויש נוהגין לשום צד ימין על כתף שמאל, שיהיו מסובבין, וכן משמע סימן שא סעיף ל.
טליתות כו' — אף על גב דנוסח הברכה הוא להתעטף, לאו דווקא, אלא לפי מנהגן, ורחמנא אמר "בגדיהם" ו"כסותך", וכל בגד וכסות במשמע. ואמרינן טלית שהקטן מתכסה כו', ואף על פי שאין להגדול עטיפת הראש וכיסוי רוב גופו. ואמרינן "אשר תכסה" לרבות כו', ולא אמרינן דקרא אתי דווקא שמתכסה כו':
וטוב להניח כו' — כי כן דרך העיטוף, כמו שכתבו בעל העיטור והטור, ודרך העטיפה כו':
ויעמוד כו'. ואחר כך כו' — כי אין קפידא רק משום הברכה, כי אין מחוייב להתעטף בבגד שחייב בציצית, וכמו שכתב לעיל סעיף י"ז ע"ש:
(ד) טליתות — וכתב התשב"ץ חלק ב' סימן מ"ם: לעולם יש לברך "להתעטף בציצית", בין על טלית גדול או קטן, בין דרך עטיפה ובין דרך מלבוש, ויש בכלל מאתים מנה. והוא הדין שאם רצה לברך "ללבוש" – הרשות בידו, אלא שאינו ניכר מברכותיו שהוא תלמיד חכם; ואנו נוהגין לברך "להתעטף" אף כשלובש דרך מלבוש, עיין שם. ועיין לקמן ס"ק ז שדעת הרמ"א לברך "על מצות". ונראה דאם לובש טלית קטן בדרך עטיפה, שפיר מברך עליו "להתעטף":
(ה) טליתות קטנים – והוא שיש בהם שיעור שהקטן בן תשע שנים יתכסה בו ראשו ורובו, וגדול בן שלוש עשרה שנים על כל פנים לא יתבייש לצאת בו באקראי ברחוב, וכדלקמן בסימן ט"ז, עיין שם במשנה ברורה.
(ו) יוצאין בהם – דהאידנא כל כסות שלנו דרך כיסוי הם, ועיטוף לא רמיזא באורייתא.
(ז) מעוטף – כדי לצאת נמי דעת הסוברים דבעינן דווקא עיטוף. ונראה דהנוהגין שלא לברך כלל על הטלית קטן, רק פוטרין אותו בברכת הטלית גדול, אין צריך כלל להתעטף בו. ועיין במגן אברהם ובביאור הגר"א.[2]
(ח) ואחר כך – דעיקר הקפידא בעת לבישה.
(יג) סעיף ג: טליתות קטנים וכו' — כתב העטרת זהב וזה לשונו: הכתפיים צריכים להיות רחבים קצת ולהיות גדולים קצת, שיכסה את ראשו ורובו מאחריו, דאם לא כן לא נקרא כסות, עד כאן. וזה לשון התרומת הדשן הובא בבית יוסף: והנוהג בטלית שיש לו בית הצוואר, יעשנו קצת גדול, שיוכל לכסות ראשו ורובו מאחוריו. ובשעת ברכה יעטפנו על ראשו ויפשילנו לאחריו, ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואחר כך ימשכנו מעל ראשו לפניו, שיהיה נתלה בצווארו בבית הצוואר של טלית, עד כאן. ש"צ דף ל"ב. ועיין בסימן טז ובדברינו לשם בסייעתא דשמיא.
(יד) שם: וטוב להניח אותו על ראשו — עיין מה שכתב הש"ץ דף ל"ב עמוד ג' בפירוש דברי מרן ז"ל אלו, כי טוב פתר, שכן משמע ממה שכתב מרן ז"ל: "ולהתעטף בו", כי זה רוצה לומר ויפשילנו לאחריו, שיהיה בכסוי הגוף נמי, ויעמוד כך מעוטף וכו' כמו שכתב משם התרומת הדשן ז"ל, וכן כתב בהדיא הלבוש ז"ל. יפה ללב אות ח.
(טו) שם: וטוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו — צד הארוך נקרא בכל מקום אורך, וצד הקצר נקרא רוחב. מחצית השקל ס"ק ד, ועיין מגן אברהם סימן י"א ס"ק ט"ז. ואם הניח ארכו לקומתו, נמי כשר. בית יוסף. ב"ח. שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ב. אליה רבה ס"ק ה. שתילי זיתים אות ז'.
(טז) שם: ויעמוד כך מעוטף וכו' — ודווקא בבגד שעושין כעין חתיכה אחת מרובעת, ובית הצוואר באמצע, ואם כן כשמתעטף בארכו ראשו ורוחב גופו, הוו ליה ב' ציציות מצד זה וב' ציציות מצד זה. אבל אם הבגד תפור, אם כן כשיתעטף בארכו סביב ראשו ורוחב גופו, אז יבואו כל ד' ציציות מצד אחד, ולא נכון לעשות כן, לכן ילבשנו כדרכו, ולא יתעטף בו כלל על ראשו ולא יברך עליו "להתעטף בציצית", אלא יברך "על מצות ציצית". ר' זלמן אות ז'.
(יז) שם: ואחר כך ימשכנו מעל ראשו וילבשנו — ונהגו לעשות עטרה מחתיכת משי, לסימן שאותן ציצית שלפניו, שיהיו לעולם לפניו, כמו שכתוב: קרש שזכה להינתן בצפון, לעולם בצפון. מגן אברהם ס"ק ו בשם של"ה. ובשם הכוונות כתב שהאר"י ז"ל לא היה מקפיד לשום תמיד צד אחד על הראש כמו שנוהגין הרבה, עד כאן לשונו. והוא בשער הכוונות בדרושי ציצית סוף דרוש ב'. וכן כתב בספר מצת שימורים דף כ"ד עמוד א', נגיד ומצווה בדיני ציצית, וכן כתב ר' זלמן אות ט' בן איש חי פרשת בראשית אות ח'.
פירושים נוספים
הערות
- ^ במגן אברהם כתב שאנחנו שמברכים על טלית קטן "על מצוַת ציצית" פשיטא שאין צריכין להתעטף בו. בביאור הגר"א כתב שעיקר הקפידא אינה אלא משום הברכה, כי אין חיוב להתעטף בבגד שחייב בציצית.
- ^ במגן אברהם כתב שאנחנו שמברכים על טלית קטן "על מצוַת ציצית" פשיטא שאין צריכין להתעטף בו. בביאור הגר"א כתב שעיקר הקפידא אינה אלא משום הברכה, כי אין חיוב להתעטף בבגד שחייב בציצית.