הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן ח

סימן חעריכה

[ס"א] ויברך מעומד. ע' ט"ז לקמן סי' תרמ"ג סק"ב דיברך אחר העיטוף. ובא"ר כ' לברך בשעת העיטוף. ובת' שאגת ארי' סי' ל"ב כ' לברך קודם עיטוף כשאוחז הטלית בידו להתעטף בו:

[מג"א ס"ק ב'] דאינו עושה אלא לתקן מאכלו. לפ"ז גם ברכת השחיטה אצ"ל מעומד. אף גם בציצית כ"ז שאינו לובש טלית בת ד' כנפות אינו מחוייב להתעטף בציצית. מ"מ אחר העיטוף חל עליו מ"ע לעשות ציצית ולא משום תיקון הבגד דליכא איסור על הבגד לילך בלא ציצית אלא דמוטל עליו מ"ע לעשות ציצית ע' לקמן סי' י"ג ודוק:

[שם] עמ"ש סי' תקפ"ב. תקפ"ה כצ"ל. וע' סי' תרנ"א ס"ה בהגה ומג"א שם סק"יג ובסי' תר"ץ ומג"א שם סק"א וביו"ד רס"י רס"ה בהגה:

[ס"ג] ואח"כ ימשכנו. ע' לקמן סי"ד. וצ"ע. ולהמג"א סקט"ז ניחא:

[ס"ה] כולם מברכי'. ע' סי' רי"ג במג"א ס"ג. ובמג"א סי' קס"ח סק"ב. וססי' תרפ"ט במג"א שם. וצ"ע. אח"כ ראיתי שעמד בזה אבן העוזר רס"י קס"ח. ועיי"ש:

[ט"ז ס"ק ח'] אע"ג דבלא"ה. לענ"ד י"ל דנ"מ בשאל טלית דמברך דנותן לו במתנה ע"מ להחזיר כדלקמן סי' י"ב ס"ג דבזה יכול לקבלו במתנה בתנאי אם הציצית כשירים אקבל במתנה. ואם הם פסולים לא יהי' רק שאלה. ולא הי' צריך לבדוק הציצית. לזה אשמועי' דמ"מ מחשש ברכה לבטלה צריך לבדוק. וכזה אם בירך על טלית ורוצה ללבוש גם טלית שאולה א"צ לבודקו כיון דאפטר בברכה שעל בגד שלו יכול לכוון לזכות במתנה כנ"ל בדרך תנאי גם בפשוטו בשאל טלית שאינה מצוייצת דלאחר ל' חייב בציצית מדרבנן דמחזי כשלו ולא הי' צריך לבדוק כיון דהוי רק דרבנן. וכן טלית משי דלהמחבר חייב בציצית רק מדרבנן. וגם לפסק הרמ"א דכל מיני' חייבו' מדאורייתא משכחת בשבת או בחול בעיר דאין ציציות אחרי' מצויי' דבזה מדאורייתא מותר לילך בלא ציצית רק מדרבנן אסור כדאיתא סי' י"ג. לזה אשמועי' דמ"מ צריך לבדוק שלא יהי' ברכה לבטלה. והעיקר נ"ל דמשום חשש שלובש בגד בלא ציציות ליכא לחייבי' לבדוק. דא"כ אין לדבר סוף. דיצטרך לבדוק בכל שעה. שמא עתה נפסקו והולך בלא ציציות ומ"ש שעת לבישה או אח"כ. וכיון דזהו א"א ומוכרחי' לסמוך על החזקה דלא נפסקו וצריך לבדוק רק משום הברכה דלגבי איסור ברכה לבטלה יש תקנה לבדוק בשעת לבישה. כנלע"ד:

[מג"א ס"ק י"א] וכדאמרי' ר"פ הלוקח בהמה כצ"ל:

[ט"ז סק"ט] וכ"כ הר"ן בפ"ג שאכלו. וכן כתבו ג"כ תוס' בפסחים. אבל נלע"ד דלא דמי כלל דהתם גבי טבילה בודאי א"א להיות כלל עובר לעשייתן. משא"כ הכא הרי יכול לפשוט הבגד ולברך וללבוש שנית. וצ"ע:

[שם ס"ק י"ג] וזו היא מ"ש בגמ'. מנחות מ"א ב':

[שם ס"ק י"ד] הכריעו האחרונים. הב"ח והש"ך והפר"ח הכריעו שם דיש לברך:

[שם ס"ק י"ו] ולא דמי למ"ש סי"ד. היינו דסתמא קאמר בסעי' י"ד אף אם בעוד שלא הפסיק בשום דבר אחר הברכה ופשט ולבש דצריך לברך והיינו משום דלא הי' דעתו על זה הלבישה בשעת הברכה. אבל בפשט באמצע היום וחזר ולבשו מיד. אף שהי' דעתו לזה בשעת הברכה מ"מ מעידן הברכה עד לבישה זו הפסיק. א"כ אין הברכה יכול לפטור ללבישה זו כנלע"ד:

[מג"א סק"כ] כדאמרי' גבי תפילין. אפשר היינו דוקא שלא בשעת תפלה. כמ"ש המג"א (סי' כ"ה) בשם השאלה. תוספת שבת: