שולחן ערוך אבן העזר קל ז


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

שיר מקצת הגט וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה בסוף הדף השני, כשר, והוא שיהיה במגילה, שנכר שלא נחתך, ושלכך נתכון הסופר שישלים בדף השני; אבל אם אינו נכר, אף על פי שנמסר בעדים, הרי זו ספק מגורשת, שמא שני גיטין היו ונחתך מקצת זה מסוף הדף ומקצת השני מראש הדף.

הגה: מיהו, אם יש עדים שגט אחד היה מתחלה, ונמסר לה בעדים, כשר (המ"מ פ"ד). דבק שני עורות בחד על ידי דבק, וכתב עליהם גט, פסול מספק (א"ז):

מפרשים

 

בית שמואל

(ז) שמא שני גיטין היו כו':    אבל אם ניכר שלא נחתך לא חיישינן שמא התחיל לכתוב לשם פלוני וסיים לשם אחר כיון דאין ריעותא לפנינו אין חוששין לזה ש"ס ומ"ש בהג"ה מיהו וכו' כ"כ המגיד דאם יש עדים שלא נעשה זיוף ומסר לה בעדי' וב"ח כתב כיון דיש עדים דלא נעשה זיוף א"צ לידע דמסר לה בעדי' ואפשר כיון דנראה כמזויף בעינן לידע דנמסר לה בעדי' אפי' לשיטות הרמב"ם דהוי כאלו אין עדי' חתומי' עליו וכ"כ בט"ז:

(ח) דבק שני עורות וכו':    ה"ה אם תפר ד"מ ופסול זה אפילו אם יש כאן ע"מ דלאו משני גיטין הוא מ"מ פסול משום ספר א' כתיב ולא שני ספרי' אף על גב ספר א' אתיא לסיפור דברי' מ"מ ילפינן נמי ספר א' ולא שני ספרי' כ"כ הלבוש, וצ"ע למה לא מהני דיבוק דהא איתא במנחות דף ל"ד ר' יהודה דרש והיה לך לאות אות א' בחוץ ואות א' מבפנים מ"ה אם כתב תפילין על שני קלפי' פסול ואם דיבק אותם כשר ור' יוסי דמכשר שני קלפי' משום דלא דרש דרוש זה מ"מ נשמע דיבוק מהני אף על גב מדאורייתא בעינן אות א' וכן כתבו תוספות שם דף ל"ב ואגודה אם כתב תפילין ומזוזות על שני קלפי' ותפר אותם כשר אפילו אחר הכתיבה תפר כשר ומכ"ש אם תפר או דיבק קודם הכתיבה, ותוספות בסוטה דף י"ח לא פסלו אלא אם תפר או דיבק אחר הכתיבה, אבל אם תפר קודם הכתיבה כשר וכן סבירא ליה להרמב"ם והטור כמ"ש ביורה דעה סי' רפ"ח, ואין להביא ראיה מדיבוק שופרות דפסול והטעם הוא משום שופר א' אמרה התורה כמ"ש באורח חיים סי' תקפ"ו ש"מ דיבוק לא מהני דהא תוס' בסוטה שם כתבו שאני שופר דניכר התוס' ועיין באורח חיים סימן ל"ב בב"ח וצ"ע: 

ט"ז - טורי זהב

שייר מקצת הגט מו"ח ז"ל למד מכאן דא"צ הגט להיות מעורה והאריך בו וכבר כתבתי מזה ס"ס קכ"ה דאינו ראיה:

ונמסר לה בעדים זה דעת הרב המגיד ומו"ח ז"ל רוצה להקל אפי' בלא מעידים שהיו עדי מסירה אלא סגי אם מעידים שהסופר כתבו מתחלה כך ולא היה בעולם שום זיוף כשר והאמת כדברי הרב המגיד דאף ע"פ שלא נעשה כאן זיוף באמת מ"מ הוא כתוב בצורה שיש בו חשש זיוף וחתימ' העדים אלו לא היו כיון שחתמו שלא כדין ובמה תהיה האשה ניתרת אלא בעינן שיהיו עידי מסירה דכאן אין זיוף ממש אלא יכול לזייף ומ"ה בטלו חתימות העדים ועיין מה שכתב סימן קכ"ד וסימן ק"ג:

דבק ב' עורות כו' נראה דטעם הספק דשמא אתמעט מדקי"ל ספר א' אמר רחמנא ותמוה לי דהא גם ס"ת איקרי ספר ומ"מ כשר בדבוק יריעות וצ"ע: 

באר היטב

(ו) כשר:    ב"ח כתב כיון דיש עדים דלא נעשה זיוף א"צ לידע דמסר לה בעדים. אבל אחרונים כתבו כיון דנראה כמזויף בעינן לידע דנמסר לה בעדים עיין ב"ש.

(ז) עורות:    ה"ה אם תפר ד"מ. יפסול זה אפילו אם יש ע"מ דלאו משני גיטין הוא מ"מ פסול משום ספר אחד ולא שני ספרים כ"כ הלבוש ועיין ב"ש שהניח דבר זה בצ"ע.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש