ט"ז על אבן העזר קל

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף אעריכה

ואם הניחו הגט פסול זה דעת הראב"ד שכתב הטור וז"ל כי שמא תתן תנאי בגט באותן ב' שיטין ותוציא גיטה בעידי חתימה ונמצא זה כמזויף מתוכו דעתו למימר שסומכין על עידי חתימה עכ"ל נ"ל פרושו דודאי כל מאן דסמיך על עידי חתימה ודאי שפיר עביד דאמרינן מסתמא נמסר כהלכתו כמבואר בסי' קכ"ד דכל שנכתב ונחתם כמצותו אמרי' מסתמא נמסר כהלכתו אלא דכאן כ"ז שיש אויר פנוי ב' שיטין והוא פסול אז אין לסמוך על עידי חתימה כיון שהגט עצמו מזויף שלא נחתם כהלכה וא"כ אין היתר אלא על ידי עידי מסירה דהיינו שתביא אותם לב"ד המתירים אותה להנשא במקום אחר ויש לחוש שלא תוכל להביאם לעידי מסירה לשם ותעשה תחבולה להנשא ע"י חתימה דהיינו שתכתוב תנאי בגט במקום הפנוי באופן שתמלא המקום הפנוי ואם יבא הגט אחר כך לכל מקום שתהי' שם יתירוה להנשא ע"פ עידי החתימה כי לא יהי' ריעות' לפניהם ואין פסול מכח התנאי כי תעשה בענין שתקיים התנאי וכ"ת מה בכך הא עכ"פ שפיר תנשא מכח עידי מסירה שהיו שם באמת לזה אמר שיש חשש שכאן שיודעין שגט זה היה פסול מצד עידי חתימה כי הי' פנוי ב' שיטין וישמעו שבמקום אחר התירוה להנשא ולא ידעו כאן שהאשה מילאה המקום הפנוי ויסברו האנשים במקום הגט שאותן הב"ד שבמקום אחר סמכו על החתימות אע"פ שחתמו בפיסול וילמדו מזה לסמוך על עידי חתימה אלו אע"פ שפסולים והב"י כ' שיש להגיה דאתי למסמך במקום דאתי למימר שסומכין ולדידי הכל ניחא בס"ד. והנה מזה יתבאר לך סתירה על מ"ש ב"י בשם רשב"ץ וז"ל גט שחתם בו העד יוסף בן ראובן וטעה וחתם יוסף בן שמעון וחזר אח"כ וחתם יוסף בן ראובן יראה שהגט פסול שחתימת זה העד אינו בעולם ואין לך מי שיקיים אותה וא"כ ה"ל כמזויף בתוכו וכיון שהחתימה פסולה הגט פסול כיון שהחתימה פסולה היא קודם חתימות שמו האמיתי עכ"ל וקשה דאמאי לא נימא דהוה כמו מלאוהו בקרובים דכשר בח"מ סי' מ"ה מטעם דא"א לזייף ולכתוב שם איזה תנאי ה"נ מהני הך חתימה פסולה לזה ואין הגט פסול בשביל חתימה פסולה הקודמת דאדרבא היא מהני לבטל מקום הפנוי וכן משמע מדכ' בסעיף ג' לא יהיה בין גט לחתימת עדים כתוב שום דבר והטעם בטור דשמא לא כוונו העדים לחתום אלא על אותו דבר כו' וכאן בחתימה מוטעת אין שייך לומר כן:

(דברי המגיה כ' ב"ש ס"ק ג' אם טעה העד וחתם יוסף בן שמעון ואביו היה שמו ראובן וחזר וחתם יוסף בן ראובן כ' ב"י בשם הרמב"ם דפסול דחתימה זו יוסף בן שמעון אינו בעולם א"כ ה"ל כמזויף מתוכו ואין לדמות דין זה למ"ש בח"מ סי' מ"ה אם חתמוהו פסולים למלוי דכשר כי בגט לא אמרי' למלוי חתמו כמ"ש סי' ק"ך בשם תוס' ובט"ז מדמה דין דכאן לדין דשם ואנ"ל עכ"ל והנה בתוספות דגיטין דף י"ח כתבו הטעם דלא אמרי' בגט למלוי חתמו משום דעידי הגט אין חותמין זה בלא זה סברו שהראשונים הם עיקר עדות לפי שחתמו ראשונים בפני כל העדים אבל בשאר שטרות כשרואים שקרובים חתומים תחלה יאמרו אות' שמצא תחלה החתימו תחלה או אחרי כן חתמו למלוי עכ"ל והנה זה שייך דוקא בחתם בעדים פסולים דאז איכא למיחש שעשה הפסולים לעיקר העדות אבל בטעה וחתם חתימה שאינה בעולם ליכא למיחש כלל שיאמרו שעשאן לעיקר עדות כיון שאינן בעולם כלל ומסתמא יאמרו שטעה או למלוי חתם כן ודומה לשאר שטרות כיון דליכא למיחש למידי ויפה דימה הט"ז והוא לא דק עכד"ה):

סעיף דעריכה

או מאחריו פסול כתב מו"ח ז"ל ומיהו נראה דהיינו כשסיומו של הגט בדף הראשון והעדים בלחוד חתומים מאחריו דה"ל כגט שאין עליו עדים כלל אבל כשנכתב עד סוף דף הראשון ולא סיימו וכתב מקצתו הנשאר בדף השני מאחוריו והעדים תחתיו הגט כשר דלא גרע משייר מקצתו וכ' בדף השני כו' עכ"ל ול"נ דפסול הוא חדא שהרי פרש"י במשנה פ' ג"פ על פשוט שעדיו מאחוריו דפסול הוא כיון שלא עשה כתקנת חז"ל שהצריכו דוקא מתוכו. ותו שהרי התוס' כתבו שם ריש הפרק דטעם פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול משום שמא יעשנו מקושר ויהיה השטר מוקדם עכ"ל פי' דבמקושר הוה הזמן מאוחר בכל גט שנה אחת מפשוט כדאי' שם בגמרא מקושר מלך שנה מונין שתים וא"כ אין מועיל כלום מה שנכתב באחוריו מקצתו דאכתי יעשנו מקושר ויאמרו שלא הספיק לכתוב בדף הראשון כמו שאתה מכשיר בפשוט בזה אלא פשוט שאין היתר כלל לכתוב מקצת הגט ע"צ השני מאחוריו ול"ד ודאי לשייר מקצת וכתבו באותו דף בעמוד שני שכן דרך כל הספרים לכתוב בדרך זה ונראה טעם לזה דחשבי' דמה שכתוב בעמוד השני כאלו נחתך ונתדבק בסוף עמוד הא' דהא אפשר לעשות כן ואף למ"ש רמ"א סעיף ז' דיבק ב' עורות כו' פסול מספק מ"מ הכא באמת לא דיבק אלא אנן חשבינן ליה כמדובק בזה תחת זה ממש ביחד משא"כ מאחוריו שאין לו צירוף כלל עם הכתוב בפנים שכל זמן שאתה רואה עמוד זה אין אתה יכול לראות מ"ש בדף השני מאחוריו וספר אחר אמר רחמנא דמשמע שאתה רואה כל מ"ש בו בפעם אחת כנ"ל ברור:

סעיף ועריכה

אם יש כאן עידי מסירה כשר ל"ד למ"ש בסעיף א' דאם הניחו אויר ב' שיטין דלא מהני עידי מסירה לחד דיעה דהיינו הראב"ד דהתם יש חשש תחבולה שתמלא המקום הפנוי בתנאי כמו שביארנו לעיל וע"כ יתירוהו לינשא במקום אחר ע"פ עידי חתימה משא"כ בזה דלא יתירוה בשום מקום בגט זה כ"א שתביא עידי המסירה לפניהם:

סעיף זעריכה

שייר מקצת הגט מו"ח ז"ל למד מכאן דא"צ הגט להיות מעורה והאריך בו וכבר כתבתי מזה ס"ס קכ"ה דאינו ראיה:

ונמסר לה בעדים זה דעת הרב המגיד ומו"ח ז"ל רוצה להקל אפי' בלא מעידים שהיו עדי מסירה אלא סגי אם מעידים שהסופר כתבו מתחלה כך ולא היה בעולם שום זיוף כשר והאמת כדברי הרב המגיד דאף ע"פ שלא נעשה כאן זיוף באמת מ"מ הוא כתוב בצורה שיש בו חשש זיוף וחתימ' העדים אלו לא היו כיון שחתמו שלא כדין ובמה תהיה האשה ניתרת אלא בעינן שיהיו עידי מסירה דכאן אין זיוף ממש אלא יכול לזייף ומ"ה בטלו חתימות העדים ועיין מה שכתב סימן קכ"ד וסימן ק"ג:

דבק ב' עורות כו' נראה דטעם הספק דשמא אתמעט מדקי"ל ספר א' אמר רחמנא ותמוה לי דהא גם ס"ת איקרי ספר ומ"מ כשר בדבוק יריעות וצ"ע:

סעיף חעריכה

ושם אביו תחת השני בזה הימני כשר וכ' הטור ואם שם העדים תחת השמאלי ושם אביהם תחת הימני כגון שחתמו בשני שיטין פי' כזה אז השמאלי כשר וכן פרש"י בהמגרש דפ"ז שמו בסוף השיטה ושם אביו תחת הימני בראש השיטה שתחתיה ויש להקשות דא"כ הימני פשיטא דפסול מצד שבן יעקב הוא רחוק מן הגט שלמעלה ממנו ב' שיטין דהא ראובן הוא חתימה בשיטה שאחר הגט וכן יעקב הוא בשיטה שתחת אותו השורה וה"ל רחוק ב' שיטין מגט שלמעלה ממנו וא"כ מאי קמ"ל דהימני פסול. וי"ל כיון דחתימת ראובן היא מתחלת בסוף בשיטה וגמר שלה בתחלת השיטה שאחריה נראה לכל ששם מקומה דציור זה שייך להתחלה זו וה"ל כאלו ג"כ יעקב תוך שיעור הראוי וה"א דחתימת ראובן מהני לשני הגיטין דשמו עצמו שייך לשמאלי ומה שכ' בן יעקב היא חתימה שניה שלו לגט ימיני וא"א לכתוב בן יעקכ בשוה לראובן שאין דרך חתימה בכך א"כ אם יכתוב תנאי באויר שלפני בן יעקב היה ניכר הזיוף קמ"ל דהימני פסול דבן יעקב לא הוה חתימה. הרב ב"י הקשה כאן קושיא על הטור והשאירה בתימה וראיתי ע"ז תירוצים שאינם מתישבים אציע לפניך הסוגיא ויתברר בס"ד דאין כאן קושיא כל עיקר איתא בסוגיא על האי דינא דב' גיטין זה בצד זה ולתכשרי שניהם האי קמא בראובן והאי בתרא בבן יעקב עד דהא תנן בן איש פלוני עד כשר ומשנינן דכתוב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא ולתכשר האי בראובן בן ולתכשר האי ביעקב עד דהא תנן איש פלוני עד כשר דלא כ' עד דמתניתין דוקא נקט איש פלוני עד דהיכא דלא חתם פב"פ בפי' עד ואבעית אימא לעולם דכ' בה עד וידעינן בהא חתימה דלא דיעקב הוא פרש"י אלא זה של בנו היה הא חזינן דאם כתב ראובן בן על א' ועל הב' יעקב עד ג"כ כשרים שניהם ולא מפסל השני אלא אם כתב ראובן על הא' ועל הב' בלא עד וע"כ תמה ב"י למה לא כ' הטור חילוקים אלו ובדרישה בשם רש"ל כתב דהטור מיירי בלא כתב עד ואין זה נייח דמ"מ ה"ל להטור לחלק בכך ותו דלמה לא כתב החילוק דראובן או ראובן בן דבזה מתכשרו שניהם או א' מהם ותו תימה גדולה ופלא למה (לא) תמה ב"י על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלא זכרו שום דבר מחילוק זה ולא הביאו כלל הגמרא מזה הפלפול ובאמת לק"מ דעיקר החילוק שבין התירוצים דבגמ' הוא בזה דלתירוץ א' בא לבאר אמאי לא מתכשרו שניהם מכח שנאמר דכל גט יש לו עדים מיוחדים דהא' יש לו ראובן והשני יש לו עד אחר שחתם בן יעקב עד ובדרך זה הוצרכו לתרץ בגמרא דאיירי באופן שאין כשר אלא אחד והשני לא מתכשר מכח חתימת אחר וזה האחר בחתימת ראובן בן או אם (לא) כ' עד בסוף והתירוץ השני בא לומר דאין כאן סברא כלל להכשיר השני מכח חתימת אחר דלא מיירי בזה שלא מיירי דידעינן בזה שמה שכ' בן יעקב עד הוא כתב יד ראובן והוא גמר חתימתו וזה מבואר בל' הגמרא דאמר דידעינן ביה דלא דיעקב היא דלכאורה קשה וכי מכירין כל יעקב שבעולם דזה לאו חתימתו היא אלא ודאי דה"ק דידעינן חתם זה בגמר חתימתו וכן פרש"י בהדיא אלא זה של בנו היא נמצא אפילו חתם ראובן על אחד ובן יעקב על השני לא מהני להשני כיון שלא ביקש לחתום על השני רק היא גמר החתימה של הא' וע"כ לא מהני לתירוץ הא' אלא דהיינו תופסים דלא הוה בן יעקב גמר החתימה של ראובן מן גט הא' אלא אפשר שראובן עצמו כתב לזה בן יעקב עד בפעם אחרת על הגט השני אבל למאי דמסקינן דידעי' שהבן חתם עצמו על הגט הא' וכתב שמו תחתיו וגמר חתימה דהיינו שם אביו על הגט השני אין ענין זה לעדות כלל וראיה לזה עוד ממ"ש הטור בסימן זה וז"ל מיהו אם היו ב' גיטין בב' דפין זה בצד זה וחתם הא יוסף לבד וחתם בשני בן יעקב עד תחת השני כשר כו ש"מ דחתימה אחרת בעי' בשני אלא ה"א דגמר חתימתו הוה ג"כ חתימה מיוחדת קמ"ל דזה אינו דעיקר חתימתו בהתחלה והגמר לא מקרי חתימה אחרת וע"ז אזלא הסוגיא ע"ש אח"כ מפלפל דשמא עשה הוא חתימה בגמר החתימה ואחר שכן הוא פי' הסוגיא לק"מ על הטור דהדין שיוצא מן התירוץ הא' אינו תלוי בשני גיטין אלא תלוי אם מועיל חתימה כזו על איזה שום אדם בעולם וזה כתבו הטור אח"כ בסעיף זה החילוק של לשון החתימה באיזה אופן צריך שתהיה והטור לא כ' כאן אלא מה שנלמד מתירוץ האחרון שידעינן ודאי שזהו גמר חתימת ראובן וייחס עצמו בשם יעקב אביו וע"כ כ' הטור שמם ושם אביהם כו' להורות דודאי הוא שזה שם ראובן שמזכיר שם אביו והוא גמר חתימה של גט הא' ובזה אין יד ולא רגל ולא פתחון פה לחלק בין אמר עד או לא או ראובן סתם או ראובן בן דאלו חלוקים אינם משתמשים אלא באם אין מכירים שבן יעקב עד הוא גמר החתימה של ראובן אבל במכירים לא מחלקינן כלל בזה וע"כ לא זכר הטור כלל מזה כאן כל זה ברור ופשוט בדעת הטור בס"ד ובדרישה לא נחית לדברים אלו וע"כ נכנס בפלפולים ופירש בדברי הטור דאם היה כתוב שם עד היו שניהם כשרים וכ"כ רש"ל ומו"ח ז"ל וכל זה אינו עיקר כלל לפע"ד בזה הדין שזכר הטור דבשום גווני בזה אין הכשר אלא לאחד מהם כיון שידוע שאין כאן אלא גמר חתימה:

ובן יעקב עד תחת השני הגם שרבינו בעל הש"ע מימיו אנו שותים מ"מ אין משוא פנים בדבר הלכה דכיון דב' כאן ברישא ושם אביו תחת הב' והוא לשון הטור והינו שידוע לנו דברחה ובתירוצא בתרא בגמ' לא מהני בן יעקב עד על השני שאינו אלא גמר חתימת הגט הא' כמו שבארנו בסמוך בס"ד דמ"ה לא הביא שום פוסק הך פלפול של הגמרא בזה ואף שכ' ב"י שרבונו ירוחם הביא דין זה הוא מיירי באין ידוע דהאי בן יעקב הוא גמר חתימת של ראובן כנלע"ד:

סעיף טעריכה

אם כתבוהו בכלל שיטת הטור בזה הוא כך דכל שכ' זמן א' לכל המגרשים אלא שאח"כ כתב לכל א' גט בפני עצמו לאשתו בכל נוסח שלו והעדים באחרונה למטה כולם כשרים שבכתיבת הזמן כולל כולם לענין זה דלא נימא דהעדים קאי על האחרון לבד ומ"ש הטור וכן אמר כל אחד לאשתו כו'. ל' זה הוא ל' הטור פי' כמו שהא' כ' כל נוסח גט לאשתו כן אמר כל א' מהה"א כל נוסח הגט דהיינו פטרית ושבקית כו' ובפרישה האריך בזה לפרש דהאי וכן אמר שכ' הטור פירושו של' זה ממש כתכ בגט שכל א' אמר לאשתו פטרית ועשה מן הגט שני חלקים ע"ש והוא אינו עולה יפה דאין לנו כלל אלא מחמת הזמן כמפורש בגמרא ומה לנו להוסיף מה שלא נזכר בגמרא ומלבד זה אינו מיושב כלל חדא דהא אין חילוק בין רישא לסיפא שכ' אח"כ (אבל אם) כ' בכך גירש פלוני כו' אלא שבכאן ברישא כ' זמן א' ובסיפא זמן לכל א' וכי היכא דבסיפא יש גט שלם אחר כל א' ה"נ ברישא ותו דמאי פריך בגמרא שמא לא חתמו אלא על האחרון דהא הסופר כ' וכל א' אמר לאשתו א"כ כולם כי הדדי נינהו אח"כ סיים הטור אבל אם יש זמן לכל א' בפני עצמו אין הכשר אלא להתחתון הסמוך לעדי' אח"כ כתב שאם יש כלל גדול יותר מן כלל הזמן דהיינו שכ' אנו פלוני ופלוני כו' שכלל כל האנשים זה אצל זה והנשים זו אצל זו וה"א דטפי כשרים הכל דודאי העדים קיימו אכולהו קמ"ל דפסול כיון שאין ב' נשים מתגרשות בחד גט וכ' ע"ז דאם אחר כלל זה יש פרט דהיינו שחזר ופירש אח"כ פלוני ופלוני כו' בזה מחלק אותם ולא הויין בגט א' מהני דיש לנו כלל טוב תחלה והפרט בא לחלק שלא יהא גט א' לכול' וכ' דלא תטעה לומר שבזה לחוד יהיה הפרט במה שמחלק אותם פלוני ופלוני כו' ושאר נוסח הגט הוא א' לכולם בכלל דהיינו שכ' אנו כלנו שבקנו פטרנו כו' קמ"ל דאכתי הויין גט א' לכולן ולא מועיל חילוק זה לחוד דפלוני ופלוני כו' אלא צריך הבדל גמור דהיינו כל נוסח הגט אחר פלוני ופלונית וכן אחר כל א' מהם אז מהני שלא יהיה גט א' לכולם ואין חשש מחמת שהיו תחלה בכלל א' שכתוב אנו פלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית כיון שאח"כ נפרדו כל א' בכל נוסח הגט וע"ז סיים הטור כדפרישית לעיל פי' גבי הבדל מתחלה שלא היה שום כלל רק מחמת הזמן דזה מהני פשיטא דלא משמע לגמרי גט א' לכולם אלא אפילו כאן דהוה גט א' לכולן מצד הכלל שמעיקרא אפ"ה מהני הפרט שמאחריו והב"י הבין דמ"ש הרמ"ה דה"ה נמי כו' פירושו דה"ה בזה צריך כל נוסח הגט לכל א' והוקשה לו א"כ הא כ"ש הוא מאי ה"ה לפיכך נכנס לדוחק גדול בזה הבל לפי דברינו לא קאי ה"ה ע"ז אלא על גט א' לכולן דל"ת בפרט קצר מבטל פסול גט אחד לכולן אלא דה"ה בפרט בזה דהוה גט אחד לכולן כמו אם לא היה רק הכלל לחוד אלא דצריך פרט ארוך דהיינו נוסח הגט כולו בכל א' (וא"ל) ל"ל בזה שצריך כל הגט אחר שכתב כבר בתחלת הסימן בהבדל מעיקרא כן י"ל דאי מהתם ה"א דלעולם לענין שלא יהא גט א' לשני נשים א"צ דבר זה ולעיל לא נקיט זה אלא לרבותא לומר דאף שכתוב כל נוסח גט אצל כל א' מקרי כלל כיון שיש זמן א' לכולן דשם לא מיירי מדהוה כלל או פרט וכן יש לפרש דברי הסעיף הזה שהוא לשון רמב"ם ומ"ש ליבי דיתהויין פי' נוסח הגט דנקט בלשון זה שהוא עיקר הגט ומ"ש וכן אמר כל א' לאשתו הוא ל' והש"ע) ולא לשון הסופר ור"ל שכל א' מהאנשים אמר (כל נוסח) הגט וכעין שכתבנו בפירוש דברי הטור ובזה הכל ניחא בלי שום צורך פלפול ודחוקים כפי שראיתי בזה והיו הדברים כהווייתן בס"ד:

וינתן לכל א' בעידי מסירה זה לשון רמב"ם רק כמ"ש אח"כ ואם אין שם עידי מסירה כתוב בהעתק הטור תיבת כלל ופי' ב"י דברי הרמב"ם וז"ל משום דאע"ג דעדים חתומים על הגט צריך לינתן בפני עידי מסירה לכתחלה להרמב"ם ואם אין שם עידי מסירה כלל כל מי שתוציא מגילה זו מתחת ידה היא מגורשת כיון שעדים חתומים בו חוזרי' על כל הגיטין הרי יש בידה גט חתום ואע"פ שלא ניתן לה בעידי מסיר' כשר בדעבד להרמב"ם בפ"א ובודאי שכל אחת נותנת לחברתה כשתצטרך כולן ניסות וגובות כתובתן על ידו כנ"ל לפרש דברי הרמב"ם אבל מדברי רבינו שבתב ולמאי דבעינן למכתב כל גט שבא לפנינו חתום כו' ה"נ א"צ שיהא עידי מסירה לפנינו נראה שהוא מפרש מ"ש רמב"ם וינתן לכל א' מהן בעידי מסירה היינו לומר שצריך שיבואו עידי מסירה ויעידו שנמסר לכל אחת ובאמת דהכי משמע סוף דבריו שכתב ואם אין שם עידי מסירה כלל כו' משמע דברישא אפי' אות' שאין הגט יוצא מתחת ידה מגורשת וטעמא משום דעידי מסירה מעידים שנמסר ליד כל אחת עכ"ל וקשה על פי הב"י דהרמב"ם כ' דלכתחלה בעינן עידי מסירה דהאיך זה שייך לה' נשים והלא דין זה (למד) כבר מרבריו בפ"א גבי אשה ומהי תיתי בה' נשים לומר שא"צ עידי מסירה ע"כ בודאי פי' דברי הרמב"ם כפי מה שהבין הטור רק שנרחיב ביאורו דהטור קשה לו ג"כ קושיא שהקשינו על הרמב"ם לפי' ב"י אלא ודאי דאין כונתו כן והוא בדרך זה דבמשנה איתא בזה כולם כשרים וינתן לכל אחת ואחת דקשה דהאי וינתן כו' הוא מיותר לגמרי דפשיטא שצריך נתינה בכל הגיטין ע"כ פי' הרמב"ם המשנה דה"ק בהנך ה' נשים אין תיקון בעידי חתימה לחוד כשאר נשים להרמב"ם אלא צריך שיהיו העידי מסירה לפנינו דוקא בשעה שתרצה להנשא ע"כ אסר הרמב"ם שאם אין עידי מסירה לפנינו אין תקנה מכח עידי חתימה אלא למי שמוציאה המגילה אבל לא נתינת הנשים לפנינו זו לזו אבל הטור חולק ואומר כמו שמועיל החתימה בשאר גיטין ה"נ בהנך ה' נשים כיון שאחת תופסת בשביל כולם או שהיא תתן לכל אחת ולזה נתכוין התנא כמ"ש וינתן לכל אחת דר"ל שאשה אחת יכולה ליתן לכל אחת ואחת ויש סיוע לפי' זה דלהרמב"ם ק' למה נקט התנא הנשי' דהיינו כל אחת (שהיא ל' נקבה) ולא נקט הזכרים דה"ל לומר שיתן כל א' לאחת ולפי פי' הטור ניחא:

כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת זו לשון הרמב"ם והוא אזיל לטעמיה דכל שמביאה עידי חתימה אפי' אין עידי מסירה מעולם כשר אבל הטור חולק ואומר דאי בודאי לא היו עידי מסירה לא מועיל כלל עידי חתימה ויש כאן תימא שהרי בסי קל"ג מביא הש"ע דעת הטור בשם י"א דפסול וא"כ ודאי אזלי' לחומרא ותו דהרמב"ם עצמו לא החליט להיתר אלא כ' ויש מהגאונים שהורה שהוא פסול כמו שמביא הטור בשמו בס"ס קל"ג וכאן החליט בודאי להתיר ועל רמ"א קשי' טפי שלא כ' כדרכו די"א שהוא פסול והלכה ודאי קי"ל גם דאפי' מי שהמגילה בידה אינה מגורשת כלל שודאי לא היה עידי מסירה כלל:

סעיף יבעריכה

ולא כתב עד פסול וכ' הטור מיהו אם היו ב' גיטין בב' דפין זה בצד זה וחתם בא' יוסף לבד וחתם בשני בן יעקב עד תחת השני כשר שהעד שכ' בשני הוא חוזר ג"כ על הא' וה"ל כאלו כתב יוסף עד עכ"ל וכבר ביארתי בסעיף ח' דזה מיירי שידוע שהיא חתימה אחרת תחת השני ולא גמר חתימה שהיא תחת הראשון והך פסול דהכא כ"ש אם כ' כו יעקב לחוד ולא כתב עד כ"כ ב"י:

סעיף יגעריכה

אלא זה בפני זה גזירה משום אומר לרבים כולכם כתכו גט לאשתי שהדין א כותב וכול' חותמין ואי לא חתמו כול' פסול לפיכך תקנו אפילו היכא דלא אמר כולכם שיהיו כל העדים נקבצי' בשעת חתימה כ"כ רש"י וסיים ב"י כלומר דכיון שיהיו נקבצי' ודאי יחתמו כולם ובהג"ה פרישה כתב הטעם דבכולם ע"כ צריכים שיחתמו זה בפני זה דאל"כ יש לחוש שמא כשיהיו שנים חתומים יתנוהו להתגרש כו' ואינו נכון דא"כ כאן אמר כולכם יהיה גזירה לגזירה:

סעיף טזעריכה

קוראים בפניהם בב"י הביא דברי הרא"ש בענין מה שלא הביא הרי"ף ההיא דרב גמדא משמיה דרבא וכ' ולפי דבריו כו' פירוש דלדעה קמייתא דקי"ל כרב גמדא דהלכה כרשב"ג בחתימה דוקא אבל בקריאה הלכה כרבנן דאין חילוק בין שטר לגט ממילא בתרווייהו בעי' בקריאה שנים דהא רב נחמן אמו בשטר דבעי' סופר שלו דוקא וכן רב פפא מתיר בב' גוים זה שלא בפני זה ומשמע בגמרא דאלו ב' גוים זה שלא בפני זה שוה לסופר שלו דהוה גלוי מילתא היותר עדיף ממילא גם בגט כן הוא לפי זה אבל להרי"ף דלא פסק כרב גמדא ממילא קי"ל כרשב"ג ויש חילוק בין גט לשטר בין בקריאה בין בחתימה וכיון דחזי בשטר לענין קריאה בההיא דרב נחמן דיש היתר בסופר שלו ובאדם אחר כשני' ממילא בגט סגי באחר קורא לפניו וכן כוונת ב"י בפירושו לדברי הרא"ש במסקנא שלו אלא שקיצר בלשונו בזה ובחנם כ' מו"ח ז"ל על ב"י דשארי ליה מאריה במה שהביא ראיה מדרב פפא ומדברי הש"ס כאן שכ' קוראים לפניהם והוא לשון רמב"ם אין הכריע שם בפי' שנים או אחד ואע"פ שכ' קוראי' לשון רבי' אפשר דאגטין דעלמא קאי וראיה דגם בברייתא יש לשון זה ואפ"ה ס"ל לרבא דבגיטין לא בעי' שניי' ולענין הלכה ודאי יש ליזל לחומרא דיקראו דוקא שנים שיקראו דוקא קודם החתימה ורבים אינ' נזהרים בזה אלא העדי' אינם רואי' רק תחלת הכתיבה ואח"כ אינ' משגיחי' על מה שכותב הסופר ואחר גמר הכתיבה באים וחותמים וזה אינו נכון אלא צריך שיקראו תחלה כל ל' הגט קוד' חתימתו אלא די"ל דשפיר סומכי' העדים על שהרב קורא את הגט תחלה וכמ"ש ב"י בח"מ לענין כתיבה דסומכי' העדי' על שקראוהו חכמי הקהל כו' אבל לפי הנראה יש לכתחלה לעדי' לקרות קודם חתימתן דגט חמור טפי לענין מה שאפשר לעשות:

אלא מקרעין להם נייר חלק וזהו דעת ר"ח בטור וכן (דעת) הרמ"ה לפרש כן דברי רב בגמרא ותניא כוותיה מקרעין להם נייר חלק וממלאין הקרעי' דיו ארשב"ג בד"א בגיטי נשי' אבל בשאר שטרו' כו' וא"כ לפוסקי' כרשב"ג כדלעיל ודאי בשאר שטרות אסור אף דרך זה אלא שמו"ח ז"ל כ' דלדעת הטור דרך זה מותר אפילו בשאר שטרות ואולי ט"ס יש בדבריו כי כבר פסק הטור כרשב"ג:

סעיף יחעריכה

מפני שיש פוסלין הטע' דזימנין דאמר בעל אמרו לסופר שיכתוב ולעדי' פלוני ופלוני ויחתמו ומשום כיסופא דסופר שאין מקבלין אותו לעד יאמר השליח להסופר שהוא יחתו' ונמצא הגט בטל ואע"ג דבסימן ק"כ סעיף ד' פוסל באומר אמרו לסופר אלא צריך החות' לשמוע מפי הבעל דוקא וא"כ ליכא חשש זה מ"מ אזלי' הכא והכא לחומרא:

סעיף כעריכה

אינו גט פי' לגמרי ואפי' ניסת תצא אבל בסיפא הוה גט לחומרא ובטור כ' בסוף דבריו ומיהו אם ניסת בו לא תצא ותמה ב"י דהא זכר שם כ' סופר ועד ובזה הולד פסול כמ"ש ב"י בשם הפוסקי' והאריך לתרץ ואסיק בצ"ע ולע"ד נראה להקשות עוד דהא בתחלה כ' הטור אין עליו עדי' אפילו ניכר שהוא כתב יד הבעל כו' דמשמע לא מבעיא באין ניכר דכן משמע ל' אפילו דהיינו שמוסיף דבר זה וכן מדקדק הב"י בח"מ סי' ק"ה בל' הטור שכתב אע"פ שלא תפס לצורך עצמו דמשמע לא מבעיא דתפס לצורך עצמו כו' וה"ה נמי כאן וא"כ קשה איך סיים אח"כ דאם ניסת לא תצא דהא באין עדי' ולא ניכר כ' הבעל פשיטא שהולד ממזר ותו קשה בדברי הטור שכתב בסוף אפי' בע"א וניכר כתב הבעל דפסול למה הוצרך לכתוב תחלה באין עליו עדים כלל דפסול בניכר כתב ידו (אלא) ע"כ (צריך) לומר דנקטיה משום מה דבעי למיסק ומיהו אם ניסת כו' וא"כ שפיר נימא שמ"ש הטור ומיהו כו' לא קאי רק על ניכר כתיבת הבעל בשביל זה כפל הענין ולא קאי אניכר כתיבת הסופר דלא קאי רק על כתיבת הבעל והב"י כתב דדוחק לומר דלא קאי ומיהו אכתיב' סופר כו' דמשמע ליה דקאי אכל מה שנזכר לפניו והרי הוכחנו דמיירי אפילו באין עדים כלל ולא ניכר כ' הבעל וע"ז ודאי לא קאי וא"כ נימא ודאי דלא קאי רק אניכר כתיבת הבעל והטור סומך על המבין שיפרש כן דאל"כ רישא ל"ל כמו שזכרנו ודי בזה ליישב דברי הטור ומו"ח ז"ל (כתב) דהטו' קאי אסופר ב"ד שהוא מובהק ובזה מודה רב גם ע"ז קשה דמל' אפילו משמע דמיירי בכל גווני ולא מבעיא קאמר בסופר שאינו מובהק א"כ קאי ומיהו גם על אינו מובהק ותו דלא מצינו דעה זו להכשיר בדיעבד דוקא בסופר מובהק אלא ודאי כדפרישית ויש הוכחה לפרושינו מל' הטור שסיים ומיהו אם ניס' בו כו' דזהו לשון יתור והרי הוא זכר תחלה ב' דינים דהיינו ניכר כתב הבעל וניכר כתב הסופר וא"כ היה לו לכתוב ומיהו אם ניסת בהם אלא ודאי דלא קאי רק על מה שלפניו דהיינו ניכר כתב הבעל תו לא מידי בזה:

סעיף כבעריכה

שצריך שייבש הגט כו' דקודם היבוש אפשר לבא לידי זיוף בהמשך הדין: