שולחן ערוך אבן העזר נה ה

ארוסה שמתה, אם היה הארוס כהן, אינו מטמא לה. ואם מת הוא, אינה חייבת לטמא לו, ואינו יורשה, ואינו חייב בקבורתה, אלא אביה יורשה ואביה קוברה.

והוא הדין אם נשאה במקום שלא זכה בנדוניא (סברת הרב), כדרך שנתבאר סוף סימן נ"ד. (וע"ל סי' ס"ט סעיף ה'):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(טו) אינו מטמא לה: אף על גב דמקרי קנין כספו מן התורה מ"מ לענין טומאה כתיב כי אם לשארו וארוסה לאו שארו מיקרי:

(טז) אינה חייבת ליטמא לו: דמצוה הוא לטמא למתים האמורים בפרשה וארוס' אינה מצווה לטמא לארוס שלה אבל איסור' ליכא בה דהא ק"ל בני אהרן ולא בנות אהרן ועיין בדברי הרמב"ם פ"ב מהלכות אבל ומה שכתבו עליו הראב"ד והרמב"ן:

(יז) במקום שלא זכה בנדוניא: כלומר שהנדן בבית אביה לדעת ר"ת או היכא שצריך להחזיר הנדן תוך שנה ראשונ' מצד תקנת שו"ם ובשנה שניה נראה דהקבורה מוטלת על שניה' מאחר שאביה ובעלה חולקין הנדן:

בית שמואל

עריכה

(ט) אינו כו': אף על גב דהיא קנין כספו מ"מ לענין טומאה כתיב כי אם לשארו וארוסה לא נקרא שארו:

(י) אינה חייבת ליטמא: אבל איסור ליכא דקי"ל בני אהרן מוזהרין על טומאת מת ולא בנות אהרן וע' ביורה דעה סי' שע"ג ורש"י ביבמות דף כ"ט כתב ברגל אסורה ליטמא דחייב אדם לטהר את עצמו ברגל:

(יא) במקום שלא זכה בנדוניא: היינו כשאינו יורש כלום אפילו נ"מ וע' תשובת מהרי"ל סי' פ' ובח"מ כ' משנה שניה אחר הנישואין דמחזיר החצי חל הוצאות קבורה על שניהם ואנ"ל דהא שומרת יבם חולקים נמי היבם עם יורשים ומ"מ היבם חייב בקבורה כמ"ש בסי' ק"ס ומכ"ש הבעל כשהוא יורש נ"מ אפי' החצי חייב הוא לבדו הוצאות קבורה וכן משמע בתשובת מהרי"ל סי' פ"ח כמ"ש בסי' קי"ח:

באר היטב

עריכה

(ט) לטמא לו: עיין בה"י מ"ש.

(י) בנדוני': ר"ל שהנדן בבית אביה או היכא שצריך להחזיר הנדן תוך שנה ראשונה מצד תקנות שו"ם א"צ לקברה משלו אלא משל נדוני'. והיינו בשאינו יורש כלום אפי' נ"מ עיין תשובת מהרי"ל סי' פ'. ובשנה שניה מתה. הח"מ פסק דהקבורה מוטלת על שניהם מאחר שאביה ובעלה חולקין הנדן. והב"ש פסק דהבעל לבדו חייב בהוצאת קבורה עי"ש ועיין סימן קי"ח.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}