ט"ז על אבן העזר מג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהדלא תיקנו נשואין (אלא) דוקא לקטנה שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכתב רש"ל דהיינו לענין גט שא"צ בקידושי קטן אבל מ"מ לא הוי בעילתו בעילת זנות כל שנת י"ג כמ"ש בראש הספר עכ"ל:
ודוקא מנה ומאתי' זהו משום תנאי ב"ד דאלו בשטר לא נבי' דחספ' בעלמא כפירש"י וכ"כ הטור בסי' ס"ז וז"ל ואפי' העיקר אינ' גובה מכח שטר הכתובה אלא מתנאי ב"ד עכ"ל ומזה אני תמה על מ"ש רמ"א אח"ז דאם לא כתב לה כתובה כו' דמה לנו לכתוב כתובה שלו שזה אינו מעלה ואינו מוריד דהא חספ' בעלמא הוא וכן משמע מדברי התוס' ס"פ הכותב וז"ל מנה או מאתים וא"ת מאי ק"ל מתני' שע"מ כן קיימה אפי' לא כתב לה מעולם יש לה כתובה וי"ל דקמ"ל היכא דנשאה בתולה ואע"ג דכשיגדל או נתגייר כבר היא בעולה אפ"ה יש לה כתובה מאתים שע"מ כן קיימא שיהיה עכשיו כתחילת נשואים עכ"ל הרי שעשו אותה בכל ענין שהיתה תחלה כאלו היא עכשיו כן ונמצ' כאלו היא עכשיו בתולה וא"כ יש לה כתובה אפי' לא נכתב לה עדיין ותו דהא עיקר החילוק שבין מנה ומאתים להתו' הוא שהתוספות מגיע מחמת הכתב שנזכר שם התו' והמנה ומאתים הוא בלאו השטר וא"כ בלא נכתבה כנכתב דמי כיון שיש לה כתובה בתנאי ב"ד אלו היתה גדולה וכן מוכח מסיפא דמתני' בגר שנתגיירה אשתו עמו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה והא מה שהיתה אשתו בגיות' אע"ג שהיה כותב לה כתובה ודאי לאו כלום הוא ובעילת זנות ה"ה הכל אלא עכשיו שנתגיירה ועיכב' אצלו אנו חשבינן כאלו עכשיו נשאה בענין שנשאה תחלה ה"נ בקטן אע"ג שלא כתב לה בקטנותה והוה בעילתו בעילת זנות מ"מ עכשיו הוה כתחילת נשואיה:
דברי המגיה כ' ב"ש בסק"ד לא כתב. וכן מוכח מתו' ס"פ הכותב דהקשו שם מאי קמ"ל מתני' שע"מ כן קיימה אפי' לא כתב לה כתובה יש לה כתובה ותירצו דאשמועינן היכא דנשאה בתולה אע"ג דכשגדלה או נתגיירה כבר היא בעולה אפ"ה יש לה כתובה מאתים שע"מ כן קיימה שיהיה עכשיו כתחלת נשואיה מוכח אם לא כתב לה אין לה כתובה דאל"כ אכתי קשה אפי' לא כתב לה יש לה כתובה כנ"ל עיקר עכ"ל ובסי' ס"ז כתב ב"ש הטעם דאף שהשטר כחספ' בעלמא מ"מ היה לו להתנות שלא יתן סך זה כו' עכ"ל ואנ"ל כלל כיון דחספ' בעלמא מה לו להתנות דהוי כאלו לא היה לה שטר כלל וראייתו מהתו' לא מוכח כלל דקושיית התו' הוא על מה שאמרה מתני' שע"מ כן קיימ' דמשמע מכחש ע"מ כן קיימה דהיינו על כתובתה הראשונה שכתב לה להכי כתובתה קיימת והקשו דא"צ לזה כלל דאפי' לא כתב לה כתובה מעולם נמי יש לה כתובה דתנאי ב"ד הוא ותרצו דע"מ כן קיימ' דקאמר מתני' אין רצונו לומר ע"מ כן קיימא דהיינו על מה שכתב לה כבר דהא אפי' לא כתב לה יש לה כתובה אלא רצונו בזה שע"מ כן קיימא שיהיה עכשיו כתחלת נשואיה להיות כתובתה מאתים כבתולה ומיירי אפי' בלא כתב לה דאין חילוק בין כתב לה ללא כתב לה דהא השטר חספא בעלמא הוא ומ"ש בסי' ס"ז דכן מוכח מהטור שכתב אפי' עיקר אינו גובה מכח השטר ש"מ דאיירי בכתב אין ראיה גם מזה דהטור כתב זה בדרך אפי' דהיינו אפי' אם כתב לה אינה גובה מכח השטר ש"מ דאיירי בכתה אין ראיה גם מזה דהטור כתב זה בדרך אפי' דהיינו אפי' אם כתב לה אינה גובה מכח השטר דחספא בעלמ' הוא והוי כאם לא כתב לה כלל ואינה גובה אלא מתנאי ב"ד ומאי שהקשה שם מאי שנא חרש שוטה מקטן וגר כבר תירץ הפרישה בח"ש לא היו יודעים שנתפקחה ומ"ש דגם בגר לא היו יודעים שנתגיירו לק"מ דהפרישה כתב וז"ל דבקטן סופו מוכיח על תחלתו שנשאה לקיימה בגדולתה וכאלו נשאה לאחר שנתגדלה עכ"ל א"כ גם בגר נוכל לומר כן סופו מוכיח על תחלתו שנשאה לקיימ' אחר שנתגיירו כי היה סומך בדעתו שיפתה אות' בדבריו עפ"י חכמתו ותתגיירה עמו וכאלו נשאת לאחר שנתגיירה משא"כ בח"ש דלא שייך זה ולהרמב"ם דס"ל בגר דאין לה אלא מנה משום דס"ל דאינו דומה לקטן דבקטן ידע שבודאי יתגדלה משא"כ בגר דלא ידע בודאי שיתגיירה דשמא לא תשמע לדבריו לכך אין אומרים סופו מוכיח כיון דלא ידע בודאי שתשמע לו להתגייר ועיין בט"ז סי' ס"ז סק"ב שהקשה זה ותי' שם בע"א עכד"ה: