שולחן ערוך אבן העזר לא ד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · לא · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
הא דאמרינן שהיא מקודשת מספק שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר, צריכה גט להתירה לעלמא. ואם רוצה לקיימה, צריכה קדושין אחרים. ואם קדשה אחר קדושין גמורים -- יגרש ראשון ונושא שני, אבל לא יגרש שני וישא ראשון.
- הגה: ודוקא שלא בא עליה השני קודם גרושין, אבל בא עליה הרי נאסרה לראשון (מרדכי פרק קמא דקדושין), וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. ועיין לקמן סימן מ"ו סעיף ה'.
ויש אומרים שאם ילדה משני ולא גירש ראשון, הולד כשר:
מפרשים
חלקת מחוקק
(י) ואם קדשה אחר קידושין גמורים: ואם גם האחר קדשה בפחות מש"פ אז א' מגרש וא' נושא בין ראשון בין שני כמבואר לקמן סימן מ"ו סעיף ו':
(יא) הולד כשר: זה הוא דעת הרמ"ה וכ' הב"י דאזיל בשיטת ר"י דס"ל דאין הקדש אלא מקומו ושעתו וקדושי הראשון אינו כלום וחומרא בעלמא שהצריכו גט מראשון מפני גזירה דשמא יש כאן א' מאנשי מדי וכו' כדלעיל בס"ק ט' וע"כ הולד כשר אבל לדעת הרמב"ם אם ש"פ במדי הוי הולד ממזר גמור ואם הוא ספק הוי ספק ממזר ויש לדקדק על דברי הרמ"ה הא מפשט לשון הגמרא משמע דאין הולד כשר (דאיתא התם דף י"ב ע"ב בעובדא דההוא גברא דקדיש באבנא כוחלא לאשה אחת ובא אחר וקידשה בפרוטה וקיתיב רב חסדא וקא משער לההוא אבנא כוחלא אי אית בה השתא ש"פ אין קידושי שני כלום ואי לית בה ש"פ אין קידושי ראשון כלום ובסוף קאמר אשתייר מההוא משפחה בסורא ופרשו רבנן מיניהו ולאו משום דס"ל כשמואל אלא דס"ל כאביי ורבא ופרש"י מההוא משפחה שנשאת לאחר וילדה לו ולאו משום דס"ל דשמואל למיחש שמא ש"פ במדי וא"כ הוי קידושי דאבנא כוחלא קידושין אלא משום דס"ל כאביי ורבא כיון דאיכא סהדי דבההוא יומא הוי ש"פ וכו' משמע דאי הוו ס"ל כשמואל הוי ניחא דמפרשי רבנן מיניהו ולדברי הרמ"ה שמואל לא קאמר רק לחוש לענין גט מראשון ולהוציאה משני אבל הולד כשר ואפשר דרבנן בגמ' מחמרי אנפשייהו אף דהולד כשר מ"מ פגום הוא קצת:
בטור הביא דברי הרמ"א אי קדיש במידי דלא ידעינן אי הוה ש"פ בעידן קידושין או לא אזלינן בתר השתא ואי אית בה ש"פ השתא הוו קידושין ודאי ולא חיישינן שמא באותו הפעם היה פחות מש"פ כדי לחוש לקידושי שני והוא גמרא ערוכה שם ולא ידעתי למה נשמט כאן וכן הדין להיפך אם עתה אינו ש"פ מסתמא גם בפעם הראשון לא היה ש"פ ואינם רק קידושי ספק דלעולם אין לנו לחוש שמא עכשיו נשתנה ממה שהיה בשעת קידושין ודין זה כשיצא קול שיש עדים במד"ה שיודעין כמה היה שוה אי חוששין לקול (כמוזכר בגמרא שם) אין בו נפקותא לדידן דהא אף בלא קול ק"ל כשמואל וע' בב"ח מ"מ ליישב דברי הרמ"ה למאי דקי"ל כשמואל:
בית שמואל
(ז) צריכה קידושין אחרים: לכאורה נראה אפי' אם ידוע ששוה פרוטה במקום אחר צריכה קידושין אחרים כיון לרוב הפוסקים אינו אלא קדושי דרבנן, מיהו י"ל דא"צ קידושין אחרים כמו קדושי קטן דאינו אלא מדרבנן וא"צ קדושין אחרים אלא בביא' יתכוון לשם קידושין וכ"כ ב"ח כשידוע שש"פ במקום אחר א"צ קידושין אחרים וע' ב"י סוף סימן מ"ד:
(ח) קידושין גמורים: ואם השני קידש ג"כ באותו דבר פחות מש"פ מותרת לראשון וא"צ גט משני ממ"נ אם ש"פ באיזה מקום הרי היא מקודשת לראשון ועיין ריש סימן ט"ז ואם השני קידש בדבר אחר שאינו שוה פרוטה צריכה גט אף משני די"ל של הראשון אין ש"פ ושל השני ש"פ באיזה מקום, וכתב בח"מ דמותרת לראשון אחר גרושי השני כמ"ש בסי' מ"ו:
(ט) אבל לא יגרש השני וכו': לכאורה נראה להני פוסקים דס"ל דאינו אלא לקידושין דרבנן מגרש השני ונושא הראשון כמ"ש בסי' י' ע"ש מיהו י"ל דכאן איכא חשש שמא יאמרו במקום דש"פ מחזיר גרושתו ואז באותו מקום הוי קידושין דאוריי':
(י) וכשם שאסורה לבעל וכו': שם במהרי"ק כתב אפילו נשאת ע"פ הוראת חכם אסורה לזה ולזה ועיין במהרי"ק שורש קל"א דף קנ"א ובכ"מ רפ"י ה"ג הביא דבריו וכתב אם קידש אחד קדושי ספק ונשאת לאחר לא תצא והולד כשר כי היא בחזקת היתר משא"כ בספק מגורשת ול"ד לתרי ותרי דקי"ל תצא כמ"ש מ"ז דשאני תרי ותרי מספיקא דדינא וצ"ל ספק זה שמא ש"פ ג"כ ל"ד לספק קידושין ולכאורה משמע דפליג על הרשב"א דכתב כל שנשאת ע"פ הוראת טעות ב"ד מותרת לבעלה כמ"ש סוף סימן י"ז מיהו דין של הרשב"א בל"ז אין מוכרח כמ"ש שם גם הרשב"א תירץ שם שאר תירוצים:
(יא) הולד כשר: והשני יוציא אותה טור בשם הרמ"ה דוקא בכה"ג דאינו אלא חשש בעלמא שמא ש"פ במקום אחר אבל אם יצא קול שש"פ אז הבנים ספק ממזרים כמ"ש בש"ג וכ"כ ב"ח ודרישה אליבא דהרמ"ה שהביא הטור ומה שהקשה בח"מ מסוגיא על הרמ"ה לאו משום דס"ל כשמואל וכו' וע' בסוגי' ונראה דהרמ"ה יליף דין שלו מסוגיא זו וה"פ לאו משום דסברו כשמואל ולומר דאיכא חשש על הולד אלא ס"ל כאביי ורבא ואיכא החשש מחמת הקול והא דכתב דעת הרמ"ה בשם י"א משום דכתב הב"י דהרמ"ה ס"ל כר"י דחשש זה אינו אלא מדרבנן אבל לשיטות הרמב"ם דאיכא חשש דאוריית' י"ל הבנים פסולים וכבר כתבתי רוב פוסקים ס"ל דאינו אלא מדרבנן גם לדעת המגיד ס"ל הרמב"ם ג"כ דאינו אלא מדרבנן גם נראה אפילו אם הוי חשש דאוריית' היינו היכא דידוע ששוה פרוטה במקום אחר אבל אם א"י ואינו אלא חשש שמא שוה פרוטה במקום אחר לכ"ע ליכא איסור דאוריית' והבנים כשרים דהא אפילו אם ידוע ששוה פרוטה מ"מ בעת הקדושין לא היה ידוע לעדים, כתב הרמ"ה אם א"י אם היה שוה פרוטה בעת הקידושין אזלינן בתר השתא אם עכשיו שוה פרוטה אמרי' מסתמא היה שוה פרוטה בעת הקדושין וה"ה להיפוך כמ"ש בב"ה וע"ש:
ט"ז - טורי זהב
לא יגרש שני דדלמא יאמרו הראשון גירשה תחלה קודם שנשאה שני ועכשיו הוא מחזיר גרושתו אחר שניסת לשני:
הולד כשר דלא גזרו כ"כ על הולד שיהא ממזר ונר' דזה לא כרמב"ם שזכרתי בסמוך דס"ל דמן התורה יש איסור בטור הביא כאן דברי הרמ"ה אי קידש במידי דלא ידעינן השתא אי הוי ש"פ כו' וכ' ב"י דס"ל להרמ"ה דהלכה כרב חסד כו' והוא ט"ס וצ"ל דלית הלכה כר"ח כיון דאתמר עליו אביי ורבא כו' עד ופרשו רבנן מיניהו משום דס"ל כאביי ורבא ואע"ג דר"ח עבד עובדא לא נקטינן כותיה כנ"ל וכן תיקן הב"י עצמו בספק בדק הבית שלו:
באר היטב
(ו) אחרים: ואם ידוע שש"פ במקום אחר א"צ קדושין אחרים אלא בביאה יתכוין לשם קידושין. ב"ח ב"ש עיין ב"י סוף סימן מ"ד.
(ז) גמורים: ואם השני קידש ג"כ באותו דבר פחות מש"פ מותרת לראשון וא"צ גט משני ממ"נ. ואם השני קידש בדבר אחר שאין ש"פ צריכה גט אף משני וכתב הח"מ דמותרת לראשון אחר גירושי השני.
(ח) כשר: כ"כ הטור בשם הרמ"ה ודוקא בכה"ג דאינו אלא חשש בעלמא שמא ש"פ במקום אחר. אבל אם יצא קול שש"פ אז הבנים ספק ממזרים. עיין ח"מ מה שהקשה. והב"ש רוצה לתרץ ע"ש. ולא נראה לי יפה דא"כ למה אמר הש"ס ולאו משום דס"ל דשמואל וכו' הא אפי' אי הוי ס"ל כשמואל נמי לא הוי הבנים ספק ממזרי'. והראיה דלדידן דקיי"ל כשמואל וקי"ל כהרמ"א. והכי הל"ל ולאו משום דשמואל. דאפילו לשמואל נמי לא הוי ספק ממזרי' אלא משום וכו' אבל השתא דאמר ולאו משום דס"ל כשמואל וכו' משמע אי הוי ס"ל כשמואל הוי פרשי משום דשמואל א"כ הקשה הח"מ שפיר ודוק. כתב הרמ"ה אם א"י אם היה ש"פ בעת הקדושין אזלינן בתר השתא אם עכשיו ש"פ אמרינן מסתמא היה ש"פ בעת הקדושין וה"ה להיפך עיין ח"מ ב"ח ב"ש.