שולחן ערוך אבן העזר כח יב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · כח · יב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
היה לו משכון על חוב שיש לו אצל אחרים וקידש בו אשה, הרי זו מקודשת, לפי שבעל חוב יש לו קניין בגופו של משכון:
- הגה: ויש אומרים דווקא במשכנו שלא בשעת הלואתו (טור בשם הרא"ש). וכל זה במשכון שיש לו מישראל, אבל מעכו"ם אינה מקודשת (מרדכי ריש קדושין). ואם מכרו המלוה לאחר וקידש בו, הוי מקודשת (מהרי"ו סי' קל"ח):
מפרשים
חלקת מחוקק
(כ) אבל מכותי אינה מקודשת: הטעם דישראל מכותי אינו קונה משכון דלא שייך ביה קרא דלך תהיה צדקה דמיניה יליף דב"ח קונה משכון:
(כא) ואם מכרו מלוה לאחר וקדש בו: (פי' והאחר קידש בו, כן מבואר להדיא בתשובת מהרי"ו סי' קל"ה והובא ג"כ ל' התשובה הנ"ל בדברי א"א מ"ו המחבר ס"ק ג' וגם כאן מובן כן מתוך לשונו במ"ש אח"ז ואף אם המלוה בעצמו וכו' וק"ל) המעיין בגוף התשובה יראה דקצת טעמים שכתב שם ואפשר כל הטעמים שייכי ג"כ אף אם המלוה בעצמו מקדש בו אשה דאין זה דומה לגזל ממש רק דומה להפקעת הלואתו ואף דאסור משום חילול השם דילמא אסור הוי כמו אבק ריבית ושאר דברים שאסרו חכמים ואפ"ה אם קדש אשה בדבר איסור מקודשת ועוד דאפשר להשמיט מן הכותי בשם הערמה שיאמר שנאבד המשכון דאז הוי היתר בידו ואפשר דאין כאן אפילו חלול השם וא"כ דברי הראבי"ה שבמרדכי שהביא הרב לפני זה ודברי מהרי"ו המה חלוקי' זה על זה וקשה על הרב שזיכה שטרא לבי תרי:
בית שמואל
(לא) היה לו משכון וכו': וצריך להודיע לה שאינו שלו אלא משכון הוא משום דיכולה לומר אין רצוני להתקדש בדבר שאינו שלו כמ"ש לק' בטבעת שאול' ובת"ה סי' ר"י בסוס ששכר וע"ש לכן אם מקדש במשכון של כותי גרע מגזל כותי דכאן אומר שהוא משכון ובח"מ ובט"ז הקשו על רמ"א למה גרע משכון מגזל ומ"ש ניחא דאיירי דאין רצונו להחזיר המשכון אבל אם רוצה להחזיר המשכון לא גרע מגזל ומקודשת אלא קצת קשה למה כתב בסמוך ואם מכרו המשכון ולא כתב אם המלוה מקדש במשכון ורוצה להחזיק בו מקודשת:
(לב) אבל מכותי וכו': עיין במגיד פ"ג ה' חמץ כתב לדעת הרי"ף והרמב"ם ישראל מכותי קונה המשכון ובאורח חיים סימן תמ"א מבואר דלא קי"ל כן:
(לג) אינה מקודשת: בד"מ כתב בדין זה בשם המר' ריש קידושין ויש לדחות דאפשר המר' לטעמו דס"ל דוק' משכון שלא בשעת הלואה משום דס"ל דצריך קנין גמור מ"ה ס"ל משכון של כותי דלא נקנה לו אינה מקודשת בו ודוחק לומר דהרב רמ"א כתב דין זה להני י"א דס"ל דוקא במשכון שלא בשעת הלואה מיהו בתוספות פ' כל שעה משמע משכון של עכו"ם גרע טפי ממשכון בשעת הלואה ועיין תשובת מהר"מ מינץ סימן מ"ה הביא כמה דיעות דס"ל דוקא משכון שלא בשעת הלואה וכן פסק בש"ג דף תרנ"ד:
ט"ז - טורי זהב
יש לו קנין כו' זה דעת הרמב"ם וס"ל דהא דרבי יצחק מיירי אפי' במשכנו בשעת הלואתו דקנה משכון וברמב"ם כ' יש לו מקצת קנין לפ"ז י"א דאף דלא קני לגמרי מדר' יצחק היכא דמשכנו בשעת הלואתו מ"מ קנה קצת מצד שיש לו עכ"פ שעבו' ויכול לקדש בו אשה וכ"כ התו' בפ"ק שם וזה עיקר:
ואם מכרו כו' קאי על משכן של גוי במהרי"ו סי' קל"ח כתב להשואל וז"ל ודעתי' דמר כיון דהוי גזל מדרבנן דלא להוי קידושין כמו בחמץ בשעה ו' לבי מהסס בדבר כו' דכאן לא הוה גזל אלא כמו הפקעו' הלואתו דשרי ואע"ג דבמקום חילול השם אסור דלמ' איסור הוי אבל גזל לא הוי דטובה אשכחן דאסרו לכתחל' כגון אבק ריבית דאסרו לכתחלה דאטו אם קידש באבק ריבית דלא הוי קידושין כו' ועוד דאע"ג דאין יכול' למכור מ"מ כיון שאפשר להשמט מהגוי לומר שנאב' דאז הוי היתר בידו ואפשר דאין כאן אפי' חילול השם עכ"ל וק"ל דלפי מ"ש איסור יש אבל לא הוי גזל וכי הוי גזל מאי הוה הא בגזל הגוי אמרו ג"כ בהגוזל בתרא גזל הגוי אסור ה"נ נימא דיכול לקדש בו דל הוי גזל גמור ואעפ"י ששם בהגוזל ילפינן להא דגזל גוי אסור מקר' דכתיב ואכלת את כל העמים כו' מ"מ קרא אסמכתא בעלמא הוא כמ"ש שם הוא עצמו כמו שזכרתי בשמו דאינו אלא דרבנן. וא"כ מ"ש גזל גמור מגוי או דבר זה שיש חילוק השם דאם יש קידושין בזה ה"נ בזה וכ"ת ה"נ א"כ קשה למה כ' רמ"א לפי זה דאם קידש במשכון של גוי אינה מקודשת והוא מדברי המרדכי רפ"ק דקידושין מטעם דאמרינן בפ' כ"ש דישראל לא קנה משכון גוי ואמאי לא נימא גם בזה אף דלא קני מ"מ לא גרע מגזל גמור דלא הוי רק איסור ולא גזל גמור מן התורה ואמאי לא הוה מקודשת לכל הפחות ראוי להחמיר דלהוי עכ"פ ספק קידושין וצ"ע:
דברי המגיה כו' ב"ש בסעיף קכ"ח הי' לו משכון כו' וצריך להודיע לה שאינו שלו אלא משכון משום דיכולה לומר אין רצוני להתקדש בדבר שאינו שלו כמ"ש לקמן בטבע' שאול' ובת"ה סי' ר"י בכלי ששכר כו' ובזה ק\לק"מ מה שהקשה בח"מ ובט"ז כו' עכ"ל ואנ"ל כלל לדמות זה לשאלה ושכיר' בשלמ' בשאל' אין לו כלל בגוף הכלי שייכות וא"כ יהיה הקידושין בטעות אם לא יודיע לה שהוא אינו שלו כי שמא תהיה סבור' שהי' שלו וכן בשכר כלי אין לו בגוף הכלי כלום כ"א שכיר הוא אצלו לימים ובהגיע הזמן ימי השלמת השאלה והשכיר' מחויב להחזיר בלתי שום דבר משא"כ במשכן שהוא קנוי אצלו לעולם אם לא יפדה אותו ואף אם יפדה אותו הרי הוא כמו שמוכר לו כלי זה כי צריך ליתן לו מעו' בעבור הכלי שלוקח ממנו א"כ הוי ממש כשלו ואין כאן טעות כלל דאטו אם קידש בכלי ואחר כך יצטרך למכור אותו מאיזה טעה שיהי נמי נאמר שהי' קדושי טעות שהית' סבור' שלא יוליד בה הסיבה שיצטרך למכור בפרט שהוא נותן לה המעו' בשביל הכלי ועו' א"כ למה לא כ' הטור דין זה כאן צריך להודיע לה שהוא משכון שדין זה הוא קודם בטור וממילא יהיה נשמע דגם בשאלה הדין כן שצ"ל שהוא שאול במכ"ש במשכון כמ"ש ואף בשאלה כתב בד"מ בשם הנ"מ והט"ז מביאו דאפי' אם אמרה האשה אח"כ אלו הייתי יודע שאינו שלך לא הייתי רצוני להתקדש לך אין בדבריה כלום דדברים שבלב אינה דברים כו' ואף שסה סותר מה שכתב בשם תשו' הרא"ש שם בד"מ מ"מ אפשר דדוק' בשאלה לא ס"ל כן להרא"ש אבל לענין משכן אף הרא"ש מודה דאפי' אמרה אח"כ אלו הייתי יודע כו' איינו מועיל כיון דקנוי' לו מקרי שלו כמ"ש וא"כ קידש אותה בשלו ושוב אינה מועיל דברי' וכמ"ש בסעיף כ' במי שהיה אצלו מתנה שמחויב להחזיר וקידש בו אששה מקודשת וזה מיירי שלא הודיע לה שמחויב להחזיר כמ"ש הט"ז דאל"כ יקשה מר"ס כ"ט ולא אמרינן דיכולה לומר אין רצוני לקדש בשאינו שלו וא"כ בנדון זה כ' רמ"א דאם קדשה במשכן של גוי דמיירי ג"כ בשלא הודיע לה שהו משכן דומי' דמשכן ישראל וא"כ האיך נתן לה המשכן בתורת קידושין כיון דאינו שלו הוא דמשכן של גוי אינו קנוי לו א"ו דנתכוין להחזיק בה והוי כמו גזל גוי א"כ ק' קושיית' של הט"ז והחמ"ח למה לא תהי' מקודשת עכד"ה):
באר היטב
(ל) אחרים: וצריך להודיע לה שאינו שלו כמ"ש לקמן בטבעת שאלוה ב"ש.
(לא) וקידש בו: ר"ל והאחר קידש בו מהר"י ווייל סי' קל"ח. כתב הח"מ המעיין בתשובה יראה דטעמי' שכתב שם שייכי ג"כ אף אם המלוה בעצמו מקדש בו אשה ע"ש. ועב"ש ס"ק ל"א. וע"ל ס"ק ה' מש"ש.