שולחן ערוך אבן העזר כח ג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · כח · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
וכן אם החזיר לה חוב שהיה לה אצלו ואמר לה: "כנסי סלע זו שאני חייב ליכי והרי את מקודשת לי בו" קודם שתיטלנו, ונטלתו ושתקה, אם היו ביניהם שידוכין הרי זו מקודשת, ואם לא שידך אינה מקודשת עד שתאמר הן. אבל אם לאחר שנתנו בידה אמר לה: הרי את מקודשת לי בו, אפילו אמרה הן אינה מקודשת, אף על פי ששידך תחילה:
- הגה: וכל זה שאמר לה: כנסי סלע שאני חייב לך, אבל אמר לה "כנסי סלע זו" סתמא וחזר ואמר "התקדשי לי בו", אף על פי שחייב לה גם כן והגיע זמן הפרעון, מקודשת ואינה יכולה לומר לפרעון קבלתיו (הר"ן פ"ב דקדושין). אמר לה "כנסי סלע זו שאני חייב לך", וחזר ואמר: "לא לשם פרעון אני נותנו לך רק לשם קידושין", יש אומרים דהוי מקודשת אפילו לא שידך (שם בשם בה"ג והרמב"ם). ביקש ממנה שתלוה לו מעות על משכון, ונתנה לו המעות, וכאשר נותן לה המשכון אמר לה: "התקדשי לי בו" וקיבלתו ושתקה, הוי ספק קידושין (תשובת הרשב"א סי' תשע"ג):
מפרשים
(ט) ואינה יכולה לומר לפרעון קבלתיו: עיין בתשובת הרשב"א סי' אלף רכ"ז מ"ש בדין זה דמוכח כן מהגמ':
(י) י"א דהוי מקודשת אפילו לא שידך: במ"מ כתב דין זה דרך אפשר וסיים שדין זה צריך תלמוד ומהתימא על הרב שכ"כ בפשיטות:
(יא) שתלוה לו מעות: בגוף התשובה קאי המעשה באומר לה הלויני דינר על משכון זה ודמי קצת לאמר בתחלה כנסי סלע זו שאני חייב ליכי אלא שחילק שם בתשובה ביניהם אבל אם אמר הלויני על המשכון סתם ואחר כך נתן לה משכון לשם קדושין אפשר דאין כאן ספק דאפשר דיתן לה משכון אחר לבטחון הלואה ולא ידעתי למה שינה ודילג תיבת זה:
(ט) סלע זו סתמא: עיין בחושן המשפט סי' קכ"ו בדין מע"ש הביא פלוגתא אם אמר ללוה שלו תן לפלוני סך זה ולא אמר שיתן ממעות שחייב לו ומשמע שם דס"ל עיקר דכוונתו על החוב שחייב לו ל"ד לדין דכאן דשם מסתמא כוונתו על החוב ולא שיתחייב את עצמו אבל כאן רצונו לקדש אותה ולא לפרוע החוב, וב"ח הבי' תשוב' רשב"א סימן קל"ז בחוב שלא הגיע הז"פ אפילו קבלה בשתיקה מקודשת וע"כ כשאומר כנסי חוב שלך איירי ומ"ה כשאמר לה ה"א מקודשת ושתקה קבלה לשם קידושין כיון שלא הגיע עדיין הז"פ אבל לא נמצא כן בתשו' רשב"א ובט"ז השיג עליו:
(י) י"א דהוי מקודשת: המגיד כתב בזה דין זה צריך תלמוד:
(יא) על המשכון: בתשו' רשב"א שם איתא דאמר לה שתלוה לו על המשכון זה ומיחד לה המשכון אז י"ל דידי שקלתי אבל אם לא מיחד לה המשכון הוי כאלו היה חייב לה ולא אמר כנסי סלע שאני חייב לך ולא כהרב רמ"א שהשמיט תיבות משכון זה ח"מ:
והגיע זמן פרעון זה לא נקט אלא לרבותא דאפ"ה לא חשבינן לי' לפרעון אבל באומ' תחלה כנסי בחוב לזה אין תלוי בהגיע ז"פ דאפי' לא הגיע זמן אמרינן דאינה מקודשת דאע"ג דקי"ל ריש בתרא דהלואי יפרע אדם בזמנו מ"מ זה אומר בפי' שנותני בפרעון חוב אמרינן דפרע תוך זמנו דלא ליטרדי' אח"כ בזמנו כדאביי ורבא ריש בתרא והכל מודים בזה כיון דאמר בפי' לפרעון כתבתי זה לפי שבספר מו"ח ז"ל כתוב וז"ל הרשב"א בתשובה סי' קל"ז דכתוב אם לא הגיע ז"פ אפי' קבלתו בשתיקה ולא שדיך מקודשת עכ"ל ולא מצאתי שם בסי' קל"ז ודבר זה אינו כלל דבסיק אלף רכ"ז כ' וז"ל וכיון דמעיקר' אומר שנותני לפרעון אפי' חזר ואמר לא לפרעון אלא לקידושין אפשר לה לומר אני לא לקידושין קבלתי אלא דעתי בזה לפרעון כמו שאמר תחלה לפי שאפי' לא אמר לה לפרעון ומסרו לה סלע בפקדון או להוליכו לאיש אחר וקבלתו בשתיקה אפי' (הכי) יכולה לומר לא לדעתך קבלתיו אלא לדעת פרעוני והוא שהגיע זמנה של מלוה עכ"ל הרי דלא כתב האי מלת' דהגיע זמן פרעון אלא בפקדון שהיה יכולה לתפוש הכסף לפרעון שלה ודאי אזלינן בתרי' אפי' בלא הגיע זמן ואינה מקודשת כלל ובנותן לה סתם אפי' הגיע הזמן מקודשת ע"כ אין להשגיח בדברים הנזכרים בדברי הרשב"א שהביא מו"ח ז"ל בל' שזכר שם:
י"א דהוי מקודשת הר"ן שהביא זה כ' תחלה דאינה מקודשת כיון דמתחלה אמר לשם חוב תוכל לומר אני תופש בלשון ראשון בחובי וגר' דלהלכה אינן קידושין ודאי אלא ספק:
הוה ספק קידושין אם תוכל לומר בזה דידי שקלית כיון שאין לה על המשכון כלום ואינו קנוי לה ואפי' למ"ד ב"ח קונה משכון מכל מקום לא משכתו עדיין ובשעת משיכה לא ניתן למשכון אלא לקידושין כ"כ בתשו' רשב"א אלף רכ"ז:
(י) ליכי: ל"ש בשטר או בעדים או שלא בעדים כיון שאמר הוא שאני חייב לך הרי הוא חייב לה ויכול' לומר אין שקלי ודידי שקלי הר"ם מטראני ח"א סי' רצ"ט. אמר לה תקחי זה הכוס ששלח אמך ובעוד הכוס (בידה) [בידו] אמר לה הרי את מקודשת אינה מקודשת הרמ"ט שם.
(יא) שידוכין וכו': דוקא בדשדיך ונתרצית להתקדש לו עכשיו אם פירשו שלא להתקדש עד זמן פלוני לא מהני שידוכין כה"ג. מהרי"ט ח"ב חא"ה סי' כ"ח נ"ט.
(יב) קבלתיו: עיין ב"ש. ב"ח הביא תשובת הרשב"א בחוב שלא הגיע הזמן פרעון אפילו קבלה בשתיקה מקודשת כיון שלא הגיע הז"פ ע"ש. וחפשתי בכל התשובה ולא מצאתי כלום. וכ"כ ב"ש ואולי שסובר בסי' אלף רכ"ז דמשמע מלשונו שם דכתב והוא שהגיע זמנה של מלוה. משמע דבתוך ז"פ מקודשת ע"ש. דכתב ואם קבלה קידושין מאחר אחד מגרש ואחד נושא ולמי מהם שתנש' צריכה קידושין אחרים. וכ"כ בסי' תשע"ג ותשע"ד ע"ש. ולא הבנתי הא אמרינן בפרק המגרש אבל לא יגרש שני וישא ראשון שלא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין. וכ"ה במהריב"ל ח"א עיין בתשובת מהרב בצלאל סי' ז'. ובתשובת מהר"י הלוי. וכנה"ג דף נ"ח ע"ב.
(יג) מקודשת: אפי' לא שידך. המגיד כתב בזה דין זה צריך תלמוד ומהתימה על הרב שכ"כ בפשיטות ח"מ.
(יד) משכון: כתב הח"מ בגוף התשובה קאי המעשה באומר לה הלויני דינר על משכון זה ממילא או י"ל דידי שקלתי ודמי קצת לאומר כנסי זו שאני חייב ליכי אלא שחילק שם בתשובה ביניהם אבל אם אמר הלויני על המשכון סתם ואח"כ נתן לה משכון לשם קידושין אפשר דאין כאן ספק דאפשר דיתן לה משכון אחר לבטחון הלואה ולא ידעתי למה השמיט הרמ"א תיבת זה עכ"ל וכ"כ ב"ש. ועיין בתשובת הרשב"א סי' אלף רכ"ז.