פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר יז יז

שולחן ערוך

יצא כותי וישראל מעמנו למקום אחר, ובא הכותי ואמר: איש שיצא מכאן עמי מת, משיאין את אשתו אף על פי שאין הכותי יודע אותו האיש. ויש אומרים שצריך שיאמר קברתיו:

הגה: ודוקא בכהאי גוונא שאינו מזכיר שם המת ואינו מכירו, אבל אם מכירו לא בעינן קברתיו במסיח לפי תומו (המ"מ לדעת הרמב"ם וכ"כ מהרא"י בפסקיו סי' רכ"ג וב"י בשם תשובת הר"ן והריב"ש), וכן פשט המנהג. אפילו במקום דיש אומרים דבעינן קברתיו, לאו דוקא קברתיו, אלא כל שאומר דבר שמשמעותו שודאי מת ולא אמר בדדמי מהני (ב"י בשם תשו' הר"ן והריב"ש).

וכן אם יצאו י' בני אדם כאחד ממקום למקום והם אסורים בקולר, או נושאים גמלים וכיוצא בדברים אלו, והסיח הכותי לפי תומו ואמר שעשרה אנשים שיצאו ממקום פלוני למקום פלוני והם נושאים כך וכך מתו כולם, משיאים נשותיהם. ויש אומרים שצריך שיאמר קברנום:

מפרשים

חלקת מחוקק

(לו) איש שיצא מכאן עמי מת:    לדעת הר"ן שהובא בהג"ה לעיל סעיף י"ד גם כאן צריך שיאמר כמה היה נאה או מת פתאום וכיוצא בדברים אלו:


(לז) והם אסורים בקולר:    מל' זה משמע דוקא כה"ג שהם אסורים בקולר הא לאו הכי חיישינן דילמא הנהו כולהו אזלי לעלמא או אחד מהם נפרד מהם ואחרים הם אלו שמעיד הכותי עליהם אבל רש"י פי' ביבמות (דף קכ"ב ע"א) קולר חבורה משמע דמנין עשרה בלחוד הוי סימן ולא חיישי' דלמא כולה או מקצתן אחריני נינהו:

בית שמואל

(נב) יצא כותי וישראל וכו':    לדעת ב"ח א"צ כאן שום קישור דברים אלא אמרינן שמספר מה שאירע לזה שיצא עמו אבל בעלמ' אם אמר פלוני מת בלא קישור דברים חיישינן שמא כוונתו להתיר דאל"כ למה אמר זאת וחילוק זה שפיר לחלק כן לדעת הטור אבל הרמב"ם ע"כ לא ס"ל חילוק זה דהא כ' אפי' אם אמר פלוני יצא עמו צ"ל קישור דברים כמ"ש סעיף י"ד וכ"כ בח"מ לדעת הר"ן בסעיף י"ד צריך לומר כאן קישור דברים:


(נג) שיצא מכאן וכו':    משמע אם לא אמר שיצא מכאן אלא אמר איש שיצא עמי מת אמרינן שמא אותו יהודי שיצא עמו מכאן הלך לדרכו ונתלוה עמו אדם אחר ומת, אבל הרא"ש בתשובה פסק אף בכה"ג מהני ואמרינן מסתמא אותו איש שהלך מכאן עמו הוא מת ובתשובת בן לב ובתשובת רש"ך ובתשובת מ"ב פסקו כהרא"ש וצ"ע וט"ז מאריך בזה ופוסק לא כהרא"ש:


(נד) ודוק' בכהאי גונא שאינו מזכיר שם המת:    הנה יש בזה ד' שיטות לדעת הריטב"א יש לחלק אם הכותי מכניס את עצמו להכריז פלוני מת אז בודאי מת וא"צ לומר קברתיו ולדעת הר"ן והמגיד והריב"ש אם מכירו לא בעינן קברתיו ובתשובת רמ"א סי' ק"א כ' דיש חילוק בין המגיד להר"ן, ולדעת הר"י מיג"ש דוק' כשהכותי היה שם בעת מיתתו או הריגתו חיישינן שיאמר בדדמי וצ"ל קברתיו, ולדעת תשו' מהרא"מ יש לחלק בין אם יצא עמו או סבר שמת כיון שנפרד ממנו אלא צריך יישוב בסעיף י"ד למה לא צ"ל קברתיו ועיין תשו' מהר"מ מלובלין סי' ו' ובתשובת רש"ך סי' ז' כתב דלא קי"ל כהרמב"ם ואצ"ל קברתיו:


(נה) והם אסורים בקולר:    כ"כ הרמב"ם משמע אם אינם אסורים בקולר חיישינן שמא הנהו אזלי לעלמ' משום דלא אמר שיצאו עמו אלא הם הלכו בעצמם מ"ה חיישינן שמא אזלו לעלמ' ומזה נשמע דמנין לא הוי סי' ועכ"פ בט"ז מנין ומקום לא הוי סי' ולא כמ"ב ואם מכוון מקום ממש הוי סי' דומיא נקב בצד אות פלוני ט"ז ובח"מ מדייק מרש"י דס"ל מנין הוה סי' מדפי' קולר חבורה ועיין עוד מזה לקמן ועיין בק"ע סי' רע"ג וכתב בתשו' מ"ב סי' מ"ד אם כותי מכיר א' מהם ומעיד שנהרגו כל החבורה אמרינן מסתמ' אותה חבורה הי':


באר היטב

(נז) מכאן וכו':    לדעת הר"ן שהוב' דבריו בסעיף י"ד בהג"ה. גם כאן צריך שיאמר קישור דברים ח"מ ב"ש דלא כב"ח. ל"ד יהודי שיצא עמנו מת אלא אפי' בא גוי אחד ואמר יהודי שיצא עם פלוני מת משיאין את אשתו תשובת ב"י סי' י"א מדיני גוי מסל"ת. אעפ"י שמדברי הרמב"ם נראה דבעינן שיאמר איש שיצא עמי מכאן מת ואם לא אמר שיצא מכאן אלא אמר איש שיצא עמי מת אמרינן שמא אותו יהודי שיצ' עמו מכאן הלך לדרכו ונתלווה עמו אדם אחר ומת מ"מ הרא"ש וכמה רבנים כתבו דלא חיישינן שמא נתלווה אחד עמו בדרך וכל שאנו יודעין שיצא עמו יהודי משיאין את אשתו עיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף קל"ו דף כ"ב ע"א. וט"ז לא פסק כן. אין חילוק בין כשאומר הגוי יהודי מעיר פלוני לאומר שיצ' מעיר פלוני משפטי שמואל סי' כ"א. אפי' לדברי הרא"ש בתרי חששא לא חיישינן דהיינו שהלך זה ונתלווה אחר. אבל בחששא א' שהלך זה לבד חיישינן הרא"ש בתשובה סי' למ"ד וכ"ח.


(נח) מכירו:    יש בזה ד' שיטות. לדעת הריטב"א דוק' אם הכותי מכניס את עצמו להכריז פלוני מת אז בודאי מת וא"צ לומר קברתיו. ולרעת הר"ן והמגיד והריב"ש אם מכירו לא בעינן קברתיו. ולדעת הר"י מיגא"ש דוק' כשהכותי היה שם בעת מיתתו או הריגתו חיישינן שיאמר בדדמי וצ"ל קברתיו. ולדעת תשובת מהרא"ם ח"א סי' ל"ו יש לחלק אם יצא עמו (או) [אז] סבר שמת כיון שנפרד ממנו ואומר בדדמי עיין ב"י. עיין תשובת מהר"ם מלובלין סי' ו' ורש"ך סי' ז' וכנה"ג בהגהת הטור דף כ"ב ע"ב. וכשהגוי אומר הרגתי לפלוני א"צ לקברתיו. הטמינם בזבל הוי כקברתיו. ראובן הכותב לשמעון שלוי כתב בכתבו שנקבר פלו' הוי כמו קברתיו. ל"ד קברתיו אלא אפי' טלטלתיו. עיין כנה"ג דף כ"ב וכ"ג הרבה חילוקי דינים מזה והביא שם פוסקים הרבה דס"ל דא"צ לומר קברתיו דלא כהרמב"ם ועיין כנה"ג דף ל"ט.


(נט) בקולר:    כ"כ הרמב"ם משמע אם אינם אסורים בקולר חיישינן שמא הנהו אזלי לעלמ' משום דלא אמר שיצאו עמי אלא הם הלכו בעצמם מש"ה חיישינן שמא אזלי לעלמ' ומזה נשמע דמנין לא הוי סימן. וכ"פ ט"ז מנין ומקום לא הוי סי' ואם מכוון מקום ממש הוי סימן דומי' דנקב בצד אות פלונית ט"ז. וח"מ מדייק מרש"י דס"ל מנין הוי סימן מדפירש קולר חבורה ועיין בקע"ד סי' רע"ג. וכתב ובתשובת מ"ב סי' מ"ד אם כותי מכיר א' מהם ומעיד שנהרגו כל החבורה אמרינן מסתמ' אותו חבורה היה ב"ש.







▲ חזור לראש