שולחן ערוך אבן העזר יז יז
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · יז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
יצא כותי וישראל מעמנו למקום אחר, ובא הכותי ואמר: איש שיצא מכאן עמי מת, משיאין את אשתו אף על פי שאין הכותי יודע אותו האיש. ויש אומרים שצריך שיאמר קברתיו:
- הגה: ודוקא בכהאי גוונא שאינו מזכיר שם המת ואינו מכירו, אבל אם מכירו לא בעינן קברתיו במסיח לפי תומו (המ"מ לדעת הרמב"ם וכ"כ מהרא"י בפסקיו סי' רכ"ג וב"י בשם תשובת הר"ן והריב"ש), וכן פשט המנהג. אפילו במקום דיש אומרים דבעינן קברתיו, לאו דוקא קברתיו, אלא כל שאומר דבר שמשמעותו שודאי מת ולא אמר בדדמי מהני (ב"י בשם תשו' הר"ן והריב"ש).
וכן אם יצאו י' בני אדם כאחד ממקום למקום והם אסורים בקולר, או נושאים גמלים וכיוצא בדברים אלו, והסיח הכותי לפי תומו ואמר שעשרה אנשים שיצאו ממקום פלוני למקום פלוני והם נושאים כך וכך מתו כולם, משיאים נשותיהם. ויש אומרים שצריך שיאמר קברנום:
מפרשים
(לו) איש שיצא מכאן עמי מת: לדעת הר"ן שהובא בהג"ה לעיל סעיף י"ד גם כאן צריך שיאמר כמה היה נאה או מת פתאום וכיוצא בדברים אלו:
(לז) והם אסורים בקולר: מל' זה משמע דוקא כה"ג שהם אסורים בקולר הא לאו הכי חיישינן דילמא הנהו כולהו אזלי לעלמא או אחד מהם נפרד מהם ואחרים הם אלו שמעיד הכותי עליהם אבל רש"י פי' ביבמות (דף קכ"ב ע"א) קולר חבורה משמע דמנין עשרה בלחוד הוי סימן ולא חיישי' דלמא כולה או מקצתן אחריני נינהו:
(נב) יצא כותי וישראל וכו': לדעת ב"ח א"צ כאן שום קישור דברים אלא אמרינן שמספר מה שאירע לזה שיצא עמו אבל בעלמ' אם אמר פלוני מת בלא קישור דברים חיישינן שמא כוונתו להתיר דאל"כ למה אמר זאת וחילוק זה שפיר לחלק כן לדעת הטור אבל הרמב"ם ע"כ לא ס"ל חילוק זה דהא כ' אפי' אם אמר פלוני יצא עמו צ"ל קישור דברים כמ"ש סעיף י"ד וכ"כ בח"מ לדעת הר"ן בסעיף י"ד צריך לומר כאן קישור דברים:
(נג) שיצא מכאן וכו': משמע אם לא אמר שיצא מכאן אלא אמר איש שיצא עמי מת אמרינן שמא אותו יהודי שיצא עמו מכאן הלך לדרכו ונתלוה עמו אדם אחר ומת, אבל הרא"ש בתשובה פסק אף בכה"ג מהני ואמרינן מסתמא אותו איש שהלך מכאן עמו הוא מת ובתשובת בן לב ובתשובת רש"ך ובתשובת מ"ב פסקו כהרא"ש וצ"ע וט"ז מאריך בזה ופוסק לא כהרא"ש:
(נד) ודוק' בכהאי גונא שאינו מזכיר שם המת: הנה יש בזה ד' שיטות לדעת הריטב"א יש לחלק אם הכותי מכניס את עצמו להכריז פלוני מת אז בודאי מת וא"צ לומר קברתיו ולדעת הר"ן והמגיד והריב"ש אם מכירו לא בעינן קברתיו ובתשובת רמ"א סי' ק"א כ' דיש חילוק בין המגיד להר"ן, ולדעת הר"י מיג"ש דוק' כשהכותי היה שם בעת מיתתו או הריגתו חיישינן שיאמר בדדמי וצ"ל קברתיו, ולדעת תשו' מהרא"מ יש לחלק בין אם יצא עמו או סבר שמת כיון שנפרד ממנו אלא צריך יישוב בסעיף י"ד למה לא צ"ל קברתיו ועיין תשו' מהר"מ מלובלין סי' ו' ובתשובת רש"ך סי' ז' כתב דלא קי"ל כהרמב"ם ואצ"ל קברתיו:
(נה) והם אסורים בקולר: כ"כ הרמב"ם משמע אם אינם אסורים בקולר חיישינן שמא הנהו אזלי לעלמ' משום דלא אמר שיצאו עמו אלא הם הלכו בעצמם מ"ה חיישינן שמא אזלו לעלמ' ומזה נשמע דמנין לא הוי סי' ועכ"פ בט"ז מנין ומקום לא הוי סי' ולא כמ"ב ואם מכוון מקום ממש הוי סי' דומיא נקב בצד אות פלוני ט"ז ובח"מ מדייק מרש"י דס"ל מנין הוה סי' מדפי' קולר חבורה ועיין עוד מזה לקמן ועיין בק"ע סי' רע"ג וכתב בתשו' מ"ב סי' מ"ד אם כותי מכיר א' מהם ומעיד שנהרגו כל החבורה אמרינן מסתמ' אותה חבורה הי':
איש שיצא עמי מכאן כו' זהו לשון הרמב"ם וזה פירושו אותו איש שיודע לבני העיר שיצא מכאן עמי הוא מת אבל אם אין ידוע לבני המקום או שאר העדים שהלך אותו איש מכאן אחד עם הגוי והגוי אינו מספר כן אלא אומר סתם איש היה הולך עמי בדרך ומת אין כאן היתר דשמא בדרך הלך זה למקום אחר ואיש אחר נתלווה עם הגוי ומת דאל"כ למה מזכיר כאן איש שיצא עמי מכאן למה לי. ותו שי"ן דשיצא ל"ל ה"ל לומר איש יצא אלא ודאי דהגוי מתכוין לומר שאיש שיצא מכאן שידוע לכם הוא מת וזה פשוט לע"ד אלא שיש כאן מקום עיון על הרא"ש בתשובבה כלל כ"א כתב וז"ל ועוד אמרינן שילהי יבמות מעתה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא הגוי ואמר חבל על יהודי שהיה (עמי) בדרך ומת וקברתיו והשיאו את אשתו ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכי' גוי אחד ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתים והשיאו נשותיהם ושוב מעשה בס' בני אדם שהיו מהלכים לכרכום ביתר ובא גוי ואמר חבל על ס' בני אדם שהיו מהלכין לדרך ביתר שמתו וקברתים והשיאו נשותיהם מאלו המעשים יש לידע שהרבה הקילו חכמים בעדות אשה שהרי במעשה הראשון לא הכיר הגוי את יהודי ולא ידע שמו אלא שאמר שהיהודי נתלווה עמו ומת והיו עדים שידעו שאותו יהודי נתלווה עם זה הגוי והעידו כן בפני ב"ד והנה הגוי אומר שמת והתירו אשתו ולא הזקיקו ב"ד לחקור מהגוי אם היה אותו יהודי שנתלווה עמו כי שמא אותו יהודי הלך לדרכו ושוב נתלווה אחר עמו ומת אלא כיון שהיהודי נתלווה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת ולא מבעיא זה שהוא יחידי אלא אפילו חבורת בני אדם דאם איתא שמתו כולם קלא אית להו אפ"ה סמכינן אעדות גוי אע"פ שלא הכיר אחד מהם אלא שידע שפלוני ופלוני היו מהלכים באותו דרך ולא עוד אלא ס' בני אדם דאיכא קלא טובא אם מתו כולם עכ"ל ובספר מ"ב סימן מ"ד כתב דמ"ש הרמב"ם שיצא מכאן לאו דווקא הוא האי מכאן שהרי בגמרא לא מוכח זה כלל בההיא עובדא דאב איודן בסוף יבמות שהיה עמו בדרך ותו לא ואפ' את"ל דדוקא נקט מכאן מ"מ נראה שיש לסמוך אדברי הרא"ש דהוא בתראי גם החכם בן לב בתשו' ג' יהודים שנהרגו בספינה כתב להדיא דהלכתא כהרא"ש הלכך בנ"ד שהכירו הגוי אחד מן ההרוגים תלינן להקל גם בשאר ההרוגים שהם ודאי המה שיצאו עמו ול"ח שמא אלו שיצאו עמו הלכו להם לדרכם (אחרים) ואלו הנהרגים אחרים הם שנתלוו עמו בדרך לזה לא חיישינן כדעת הרא"ש עכ"ל ואומר אני דגברא קחזינ' תשובתו (לא) חזינא חדא דמ"ש הרב ר' בנימין דמ"ש הרמב"ם כאן לאו דוקא דבריו אלו שלא בדיוק כיון שיש חילוק בין מכאן ללא אמר מכאן א"כ אין שייך (לומר) לאו דוק' אדרב' נימא לך דדוקא יש היתר וכעין שכתב מהרא"י סימן ר"ך לענין לאלתר דכל זמן דנוכל לומר דוקא לא חשבינ' לאו דוקא אלא וודאי דווקא הוא באומר מכאן דזהו עיקר ההיתר שאומר הגוי בפי' שאותו ישראל שיצא הוא עצמו מת בדרך ומ"ש מהרר"ב עו' דהרמב"ם פליג עם הרא"ש והלכה כהרא"ש תימה עליו דהא הטור והש"ע פוסקים כרמב"ם והיו בתראים אחר הרא"ש (וס"ל) דבעינן מכאן דוקא ומי ירום ראש לחלוק עליהם ובר מן כל דין נראה דברי הרא"ש תמוהים ובמחיל' מכבוד רבינו הרא"ש דנראה שאין מקום כלל לחלוק ע"ז דמ"ש לפרש הגמ' דאין הב"ד צריך לחקור את הגוי אם הוא אותו ישראל שהלך עמו ולא נתלוו' עמו אחר תימ' רבה ע"ז למה לא נשאל אותו בזה כיון שאפשר לשאלו והלא אית' בסעיף ה' אם אומר העד אני ראיתי שמת שואלים אותו איך ראית כו' ושם א"צ לכך באמת כיון שכבר אמר שמת כ"ש כאן דאפשר שאדם אחר נתלוו' ולמה לא נשאל אותו ע"ז ויגיד האמת כי אע"פ שצריך בגוי מסל"ת מ"מ אחר שהסיח ל"ת כמ"ש סעיף ט"ו יכול לשאול את הגוי ולדרוש אותו שנית כיון שהגוי אינו אומר רק שישראל שנתלוו' עמו בדרך מת בדרך והלא אפי' בלא חילוף יש חשש שמא נתלוו' עמו עוד ישראל אחר ומת אותו שנתוסף ואותו שהלך מכאן הוא חי דהא בלשון שאמר חבל על ישראל שהלך עמי אין במשמע דלא היה עמו רק ישראל א' דודאי שייך לומר כן על א' חוץ מאותן שהלכו עמו. תו קשה טוב' למה לא ניחוש לחילוף ישראל אחר וזה הולך למקום אחר והל' מצינו שיש חשש בסימני בגדים של מת דאומר שאל אחר אותם בגדים וזה אינו מסתבר שאדם ישאיל כל בגדיו לאחר ואפ"ה חיישינן לזה וכ"ש כאן שדרך אדם להתנחם בדרך שהולך והולך בדרך אחר מאיזה סיבה שבאה לו בדרך ואחר נתלווה עמו ותו דמצינו בפ' האשה שלום בההוא דבשילהי הילולי נפיל נור' בי' גנני אמרה דביתהו חזא נבראו כו' ואפ"ה חיישינן שם שמא זה האיש הלך משם ואיגש אחרינ' בא שם ולא אמרינן מסתמ' הוא שהיה מתחילה שם כ"ש כאן בדרך שיש אנשים רבים ודאי חיישינן שמא אחר נתלווה עם הגוי (ועיין בשו"ת ב"ח סי' קע"ד לדינ' בזה ביאור נכון שמחלק ביניהם) ותו דבפ"ק דביצה אית' במשנה דזימן שחורים ומצא לבני' כו' דאית' בסוגיא שם דחיישינן שמא אלו שמניח פרחו והני אחריני נינהי והנה שם לא הוה אלא איסורי מוקצה שהו' דרבנן ואפ"ה חיישינן לחילוף כ"ש כאן דיש איסור דאורייתא למה לא ניחוש לחילוף ונתיר מספק א"א לעלמ' ואפי' שלאה לא צריך לגוי אחר זה. אין זה תמיה ותר קשה טובה במעשה השני דהיינו קולר של בני אדם דהיינו חבורת אנשים ולפי דברי הרא"ש גם שם לא הכיר הגוי כלל האנשים ההם רק אמר שמתו חבורה של אנשים א"כ יש היתר לאותה חבורה שהלכו מכאן דהא בזה לא זכר הגוי שנתלווה עמהם בדרך וממיל' אין שייך לומר דלא אמרינן שמא נתלוו עמו (אחרים) בסברת הרא"ש וא"כ במה שיש היתר לנשותיה' של אלו שהלכו מכאן דהא הגוי אינו אומר רק שראה חבורה של בני אדם שמתו וא"כ פשיט' שאין היתר לחבור' שהלכו מכאן דאטו אין חבורה בעולם רק זו והנה אף שאיני כדאי להיות כאן מתלמידי הרא"ש הקטנים כ"ש לחלוק עליו מ"מ לעצור במילין מי אוכל דיש לי הוכחה בל' הגמרא דאמרינן מעשה בישראל וגוי שהלכו בדרך ובא גוי ואמר חבל על ישראל שהיה עמי בדרך דאם נאמר שהגוי לא היה יודע שאני המקום יודעים שהישראל נתלווה עמו וא"כ לפי דעתו שגילה להם הלווי' והמיתה לא ה"ל לומר לשון על ישראל שהיה עמו (צ"ל אלא ישראל היה עמו) בדרך אבל על שמת דנמצ' שהוא היה מחדש גם הלווי' אלא ודאי דאין הענין כן אלא גם הגוי היה יודע שהכל יודעים מן הלווי' עמו ואינו בא לחדש רק שאותו שנתלווה עמו שידוע לכם הוא מת והימנוהו כדין כיון שהיה מסל"ת וע"כ העתיק הרמב"ם שפיר לשון איש שיצ' מכאן אמר הוא מת דזהו עיקר היתר שאין ספק שמא אחר נתלווה עמו דהגוי אמר בפי' על אותו הידוע לכם ובזה ניח' מה שהקשה מהרר"ב דלא מכח בגמרא שיאמר מכאן דודאי מוכח כמו שזכרנו וזה עיקר ההיתר ועד"ז סוברים גם המעשים האחרים שבגמרא דהיינו שבכולם לא היה הגוי מכיר א' מהם בשמו מי הוא אלא שע"י צירוף שיש לנו קצת ידיעה מי הם מהני דהיינו שבמעשה הראשון היה לנו ידיעה ישראל זה הלך עם הגוי בדרך ובמעשים השני' יש לנו ידיעה מחמת סי' דאי לא ה"ל סי' יש לחוש שמא אחרים יצאו מכאן ע"כ צריך שיהיה סי' דהיינו שהחבורה א' הלכה מכאן למקם א' בקולר שיצאו אסורים או שה"ל סי' בענין הליכתם שנשאו גמלים כמ"ש הרמב"ם שהועתק אח"כ כאן והיינו מעשה השלישי והגוי אומר שאותן שיש לכם סי' בהם אני מכיר ויודע שמתו וע"ז אמר חבל על קולר כו' ולא אמר קולר של בני אדם הלכו חבל עליהם שמתו אלא ודאי כל זה מורה על הידיע' כבר ואינו בא לחדש דבר זה רק שמחדש מיתה שלהם וע"כ התירו נשותיהם אבל בלא זה דהיינו אם הגוי אינו אומר רק סתם שישראל נתלווה עמו ומת ואינו מכירו בשום ענין רק מצד שנתלווה עמו בדרך אע"פ שאנו יודעין שישראל א' נתלווה עמו אין היתר כלל ע"כ יפה כ' הרמב"ם בזה ישראל שיצא מכאן והיינו מעשה הראשון וכן במ"ש אח"כ במעשה דקולר כ' שהגוי אומר דוקא שי' אנשים שיצאו ממקום פלוני כו' ויש לכם סי' או מחמת קלר או מחמת משא שלהם אני מכירם ויודע שמתו ודבר זה יתבאר לך בפשיטות דאלו היה היתר בכאן כדעת הרא"ש דאפי' בלא אומר מכאן יצא עמי לא חיישי' לחילוף בודאי היה הטור מבי' דברי אביו בזה החידוש וגם ברמזים של רבינו הטור לא הזכיר כלל מאלו ג' מעשים ואלו היה כדעת הרא"ש בתשובה לא הוה שתק מחידוש גדול כזה אלא ודאי דאין כאן חידוש כלל לענין שלא ניחוש לחילוף אדם אחר כי הגוי מכיר כולם שהיה שם אלא שאין יודע שמותר ובגמרא לא מביא מעשי' אלו אלא לגלות לנו הלכה רווחת בישראל שגוי נאמן במסל"ת וע"ז נעשו מעשים רבים ועוד יש לי תוכחת מגולה עם הרב מהרר"ב בענין הנזכר שזכר באותה תשובה וז"ל ועוד נראה דאפי' לא היו מכירים שום א' מן ההרוגים וגם לא היו מעידים שיצאו עמהם אפ"ה נושתיהם של אלו מותרים דמאחר שהעידו על ששה יהודים שנהרגו בכרך בבקעה פלונית שהוא מספר האנשים אין לך סי' מובהקים גדול מזה וכדאמרינן פ' אלו מציאות דחרוזות של דגים כו' דמנין הוה סי' מובהק פשוט הוא דיש לסמוך עליו אפי' למ"ד סימנים דרבנן כו' ומאחר שהעי' העד שיצאו ו' אנשים מעיר יא"ס ואח"כ באו עדים ששמעו מפי גוים מסל"ת שמצאו ו' יהודים בדרך לא חיישי' לששה יהודים אחרים דמספר אנשים סי' מובהק הוא מסימנים גדולים דלא שכיח' כלל ועלייהו סמכינן להתיר נשותיהם כו' ואח"כ הבי' גמ' דס' בני אדם שזכרנו וכתב לכאורה ע"א שעל סי' חבורות אנשים או מספר ס' בני אדם עם מקום ההליכה שהלכו לכרכו' ביתר היו סומכים להתיר נשותיהם וכן מצאתי בתשובת בן לב ובתשו' מהרר"א מזרחי סי' ע"ד עכ"ל הגם כי נסבה האי מלתא באילני רברבי לא אחשוך פי מלדבר כי אינו נכון זה כלל בסוגי' שלנו דתחלה נוכיח דפי' אפי' באבידה לא הוי סי' מובהק ואח"כ נוכיח דעכ"פ כאן לענין אשה לא סמכינן ע"ז איתא בפ' אלו מציאות דף כ"ד סימנים דחייב להכריז בשבילם את האבידה ואיתא שם ציבורי פירות ואמרינן שם גמרא ש"מ מנין הוה סי' ומשני תגי ציבורי פירות פירוש לא הא תפשוט ולא הא תפשוט ממילא אין דבר ברור לפשוט דמנין או מקום הוי סי' ואם איתא דמנין הוה סי' מובהק טפי משאר סימני אבידה מאי ספק יש בזה. ותו דאי אית' דזה הוה סי' ק' דאיתא תו בההיא פרק' דף כ"ז דאבעי' להו סימנים דאורייתא או דרבנן פי' הסימנים דמועילים להשבת אבידה אי מועילים ג"כ לאיסור דאורייתא גבי אשה ולא אפשט' ואזלינן לחומר'. והנה יש לנו ללמוד דמנין ומקום פשיטא דלא מהני לענין אסור' דאורייתא כיון דבכל (דבר) ברור דלית ביה ספיקא לענין אבידה לא מהני לענין אשה ק"ו במאי דמסתפק' לן אפי' לאבידה כ"ש לגבי אשה אף על גב דלענין הלכה קיי"ל דהוא סי' גבי אבידה מ"מ חזינן בסברות הגמר' דלא הוה סי' כ"כ כמו שאר סימנים לגבי אבידה:
ותו אם איתא דההיא דיבמות בס' בני אדם היה המנין אנשים (סי') וק' דאם כן במעשה דקולר ע"כ שגם שם היה סך ידוע כמה היו בקולר דאל"כ אין שייך היתר לשום אשה מהם וא"כ למה זכרו כאן ענין קולר כיון דבלא"ה יש סי' במנין. וע"ק למה אמרו שם מעשה בס' בני אדם שהלכו לכרכום ביתר דמשמע דבזה תלוי ההיתר שהיה ידוע ממקום היציא' וההליכה ואם איתא דסי' מנין אנשים הוה סי' (לא היה) לו להזכיר מקום ההליכה לאן היו הולכי' וגם בלשון הגוי משמע שתלינן במקום ההליכה מדקא' ס' בני אדם שהלכו לביתר הגם שתדחוק לו' בדברי הגוי מעשה שהיה כך היה מ"מ מלשון הברייתא שאמרה מעשה היה בס' בני אדם הולכים לביתר זה ודאי משמע שתלוי בזה ההיתר ואלו הוה מנין סי' מובהק לא היה צריך כלל להזכיר סי' מקו' יציאה שלהם דהא איתא לקמן שסי' מובהק סגי בלא שום צירוף סי' אחר אלא ודאי עיקר ההיתר היה מצד זה שהיה לנו בירור במי שהלך מכאן והגוי אומר שאותן שברורו לכם שהלכו מכאן מתו אבל אם אין ברור להם בשום סי' רק המנין לא מעלה ולא מוריד וכ"כ הב"י לקמן סי' זה בשם מהרד"ך וז"ל. דבהנהו עובדא לא היה הגוי בקי בהם ובשמותיה' השיאו נשותיהם ע"י שאמר הגוי שהלכו למקום פלוני כו' ש"מ דלאו משום סימני' דס' התירו וכן מוכח מדברי הרא"ש בתשובה שזכרנו שכתב הברייתא דס' בני אדם קמ"ל רבותא דא שמיתה של ס' בני אדם יש לה קול מ"מ סמכינן אגוי אע"ג שלא הכיר בם ש"מ דאין מעלה לס' בני אדם מצד המנין דאל"כ א"צ הכרה כלל כיון דיש כאן סי' מנין שהוא מובהק לדעת הרבנים אלו אלא ודאי דליתא להך מילתא כלל. תו נראה דאינו דומה כלל סי' מנין לענין אשה כלענין אבידה דלענין אשה מה סי' שייך במנין האנשים דמ"מ יש חשש שנחלפו קצת מהם באחרים בדרך כמו שזכרנו לעיל בראיות ברורות אלא ודאי דזה אינו דדבר זה אינו שייך כלל באבידה וא"כ מנ"ל להוציא היתר בזה מן האבידה כיון שאין דומה כלל וגם בשום פוסק לא נמצא היתר זה ע"כ אני אומר הגט שנמצא זה בשם בן לב ומהרר"א מזרחי המורה אל יסמוך להתיר בהיתר מנין אפי' בצירוף אם לא אחר שישכיל ויבין מוצא הדבר ולסתור דברינו והנה גם מקום לא הוה סי' מובהק לפי הוכחתי מדספק' להגמרא שאמר ש"מ מקום הוה סי' אלא דנ"ל דאם יש סי' מקום מכוון ממש הוה סי' דומיה דגט דנקב יש בצד אות פלוני דהו' סי' וע"ל סעיף כ"ה:
ודוקא בכה"ג כו' וטעמא דמלתא שיות' אדם בקי במי שהוא מכירו מאינו מכירו והב"י הכי' בשם הר"י מיג"ש דלא הצריך הרמב"ם לומר קברתיו אלא כשהגוי היה שם בעת מיתתו דאז חיישינן (שאומר) לבד דמי כהנהו עובדא דקולר גמ' אבל אם לא נמצא שם גוי במיתתו מודה רמב"ם דא"צ קברתיו ונכון הוא שמשמעותו שמת פירושו שנתעסק בטלטולו ולא היה נודד בא' מאבריו:
אסורים בקולר או נושאים גמלים הוצרך לזה כדי שנדע שאותן אנשים הידועים שהיה להם כן הם שמתו והגוי מכירם שאלו הם:
(נז) מכאן וכו': לדעת הר"ן שהוב' דבריו בסעיף י"ד בהג"ה. גם כאן צריך שיאמר קישור דברים ח"מ ב"ש דלא כב"ח. ל"ד יהודי שיצא עמנו מת אלא אפי' בא גוי אחד ואמר יהודי שיצא עם פלוני מת משיאין את אשתו תשובת ב"י סי' י"א מדיני גוי מסל"ת. אעפ"י שמדברי הרמב"ם נראה דבעינן שיאמר איש שיצא עמי מכאן מת ואם לא אמר שיצא מכאן אלא אמר איש שיצא עמי מת אמרינן שמא אותו יהודי שיצ' עמו מכאן הלך לדרכו ונתלווה עמו אדם אחר ומת מ"מ הרא"ש וכמה רבנים כתבו דלא חיישינן שמא נתלווה אחד עמו בדרך וכל שאנו יודעין שיצא עמו יהודי משיאין את אשתו עיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף קל"ו דף כ"ב ע"א. וט"ז לא פסק כן. אין חילוק בין כשאומר הגוי יהודי מעיר פלוני לאומר שיצ' מעיר פלוני משפטי שמואל סי' כ"א. אפי' לדברי הרא"ש בתרי חששא לא חיישינן דהיינו שהלך זה ונתלווה אחר. אבל בחששא א' שהלך זה לבד חיישינן הרא"ש בתשובה סי' למ"ד וכ"ח.
(נח) מכירו: יש בזה ד' שיטות. לדעת הריטב"א דוק' אם הכותי מכניס את עצמו להכריז פלוני מת אז בודאי מת וא"צ לומר קברתיו. ולרעת הר"ן והמגיד והריב"ש אם מכירו לא בעינן קברתיו. ולדעת הר"י מיגא"ש דוק' כשהכותי היה שם בעת מיתתו או הריגתו חיישינן שיאמר בדדמי וצ"ל קברתיו. ולדעת תשובת מהרא"ם ח"א סי' ל"ו יש לחלק אם יצא עמו (או) [אז] סבר שמת כיון שנפרד ממנו ואומר בדדמי עיין ב"י. עיין תשובת מהר"ם מלובלין סי' ו' ורש"ך סי' ז' וכנה"ג בהגהת הטור דף כ"ב ע"ב. וכשהגוי אומר הרגתי לפלוני א"צ לקברתיו. הטמינם בזבל הוי כקברתיו. ראובן הכותב לשמעון שלוי כתב בכתבו שנקבר פלו' הוי כמו קברתיו. ל"ד קברתיו אלא אפי' טלטלתיו. עיין כנה"ג דף כ"ב וכ"ג הרבה חילוקי דינים מזה והביא שם פוסקים הרבה דס"ל דא"צ לומר קברתיו דלא כהרמב"ם ועיין כנה"ג דף ל"ט.
(נט) בקולר: כ"כ הרמב"ם משמע אם אינם אסורים בקולר חיישינן שמא הנהו אזלי לעלמ' משום דלא אמר שיצאו עמי אלא הם הלכו בעצמם מש"ה חיישינן שמא אזלי לעלמ' ומזה נשמע דמנין לא הוי סימן. וכ"פ ט"ז מנין ומקום לא הוי סי' ואם מכוון מקום ממש הוי סימן דומי' דנקב בצד אות פלונית ט"ז. וח"מ מדייק מרש"י דס"ל מנין הוי סימן מדפירש קולר חבורה ועיין בקע"ד סי' רע"ג. וכתב ובתשובת מ"ב סי' מ"ד אם כותי מכיר א' מהם ומעיד שנהרגו כל החבורה אמרינן מסתמ' אותו חבורה היה ב"ש.