שולחן ערוך אבן העזר יז ו
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
בשעת הגזירה מתירים נשים על פי בעלי תשובה:
- הגה: שמעידים מה שראו בעת צרה, אף על פי שהמירו דתן מכוח אונס (תשובת הרא"ש כלל כ"ד). ריקים המומרים ופוחזין שחזרו בתשובה אך לא בתשובה גמורה, אין לסמוך על עדותן רק במסיחין לפי תומן (מהר"י בכתביו סימן ר"ך) או בידוע שהעידו בלא רמיה ועקול (שם סימן רכ"ד), והכל לפי עניין העד ולפי ראות עיני הדיין:
מפרשים
(טו) מה שראו בעת צרה: עיין בתשובת הרא"ש כלל נ"ד סי' א' שמחלק בין מה שראו בשעת האונס למה שראו אח"כ בשעה שהיו יכולין להמלט על נפשם ואכלו נבילות לתיאבון שבאותה שעה היו פסולין גם צריך דרישה וחקירה אם היו אנשים טובים בשעת הגזירה מאחר דלא עמדו בנסיון אולי גם מתחלה היו בעלי עבירות ופסולים להעיד ועיין בתשובה ב"ל ח"ג סי' ע"ה:
(יט) שמעידים מה שראו בשעת הצרה: היינו בעת שראו היו מומרים ע"פ אונס ואח"כ היו יכולים להמלט ונשארו שם ואז היו פסולים להעיד כיון דנשארו שם ברצון ואח"כ עשו תשובה והוי תחלה וסוף בכשרות אף על גב דהיו פסולים בינו לבינו ובט"ז מקיל בזה וכתב דוקא רשע גמור בעינן תחילתו וסופו בכשרות אבל מומר באונס אפילו אכל נבילות לתיאבון בשעה שראה ועשה תשובה ומעיד כשר להעיד ומביא ראיה מכתבי מהר"י סימן ר"א וע' בתשובת בן ששון סימן נ':
ע"פ בעלי תשובה בתשובת הרא"ש כ' שם אם ידוע שהיו אנשים הגונים קודם הגזירה ועתה שבו כהוגן אם אונס נפשות חטאו וכאשר מצאו לנוס שבו מיד לא נפסלו ואף אם מצאו מקום להמלט ולא עשו ואכלו נבילות לתיאבון ונפסלו להעיד על מה שראו באותו שעה מ"מ (מה) שמעידים על שעת הריגתם זה היה בשעת הגזירה ועדיין לא נשתהו בין הגוים ובאותו שעה כשרים היו ואף אם אח"כ אכלו נבילות ואח"כ (שבו) ה"ל תחילה וסופו בכשרות כמו שהיה יודע עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו דאמרינן דכשר לעדות עכ"ל הרי דלא מהני עדותם רק מה שראו בתחילת הגזירה קודם שאכלו נבילות אבל מה שראו אחר שהיו ביניהם כי היכ' דנפסל באותה שעה הוא פסול לעולם אפילו אחר התשובה דה"ל תחילתו בפיסול וסופו בכשרות וא"כ צריך המורה להתיר ע"פ בעלי התשובה לדרוש אימת ראו ההריגה של אותו שמעידים עליו אם היא בעת התחלת הגזירה דהיינו שעדיין זה המעיד לא היה נפסל מחמת אכילות טריפות אז דווקא יכול להעיד וא"כ קיצר הרב רמ"א במקום שהיה לו לבאר אבל באמת תמוה לי באם צריך כאן בעדות אשה לכל עדות תחילתו וסופו בכשרות א"כ אמאי כשר עבד ושפחה לעדות זו דאלו פסולים הם לעדות וכן לענין ליענש מפיהם ולא מפי כתבם דבאשה כשר כמ"ש סעיף י"ד אע"ג דמשום עיגון הקילו בזה כל שאין פסולו מחמת עבירה דאורייתא ה"נ בעדות אונס אחר שיעשה תשובה עכ"פ הוא טוב מצד עצמו ועכ"פ לא גרע מן עבד ושפחה כיון שעתה הוא ראוי לעדות אם יראה איזה ענין אפי' מן התורה לכל עדות וגם לשון רמ"א שכתב מה שראו בשעת הגזירה משמע אפי' שלא בשעת התחלת הגזירה אלא אפי' מה שראו אחר שנעשו מומרים ותו איתא בכתבי מהאר"י סימן רכ"א וז"ל א"ל לגבי רשע במזיד כרצי' כה"ג בעינן תחילתו וסופו בכשרות והאי מעיד מה דחזר בעת שהי' רשע גמור כו' עכ"ל מבואר מזה דדוקא ברשע גמור בעינן תחילתו ג"כ בכשרות אבל לא במומר מחמת אונס סתם אע"פ שאכל נבילות לתיאבון סגי בעדו' אשה אחר שעושה תשו' ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' צ' וכנ"ל עיקר להלכה שאין לו להתיר ע"פ בעלי תשו' אא"כ ידוע שלא היה רשע גמור בשעת אונסו לעבור במזיד על עבירות גדולות כגון רציחה וכיוצא בו דאז ל"מ עדותו מה שראה באותו זמן אפי' אם אח"כ יעשה תשובה שלימה אא"כ במסיח לפי תומו כגוי (וע' בשו"ת בן לב ח"א סי' מ"ה ובעיגונ' דאתת' דף ה'):
(כב) בעת צרה: היינו בעת שראו היו מומרים ע"פ אונס ואח"כ היו יכולים להמלט ונשארו שם ואז היו פסולים להעיד כיון דנשארו שם ברצון ואח"כ עשו תשובה והוי תחלה וסוף בכשרות אע"ג דהיו פסולים בינו לבינו. וט"ז מיקל בזה וכתב דוק' רשע גמור בעינן תחלתו וסופו בכשרות אבל מומר באונס אפי' אכל נבילות לתיאבון בשעה שראה ועשה תשובה ומעיד כשר להעיד כ"כ כנה"ג בהגהת ב"י סעיף כ"א וע"ל ס"ק ט"ו ועיין בהר"א ששון סי' נ'.
(כג) תומן: קראים בזמן הזה דינם כגוי ובמסל"ת בה"י.