רש"ש על המשנה/פסחים/ז
רש"ש על המשנה מסכת פסחים פרק ז
<< · רש"ש על המשנה · מסכת פסחים · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
ב
עריכהבמשנה מעשה בר"ג שאמר כו' אה"פ. בסה"ד מביא ע"ז פירש"י דר"ג היה בבית שני כו' הן לפנינו ליתא ברש"י ואפשר דט"ס הוא וצ"ל פירוש והוא פי' של עצמו. ובאמת שגם (בנדה ו' ב') מצינו שנשאל משפחתו על עובדא דתרומת לחמי תודה ולקמן (פ"ח ב') נשאל מהמלכה על עובדא דפסח ואם ניתן אמון לסופרי העמים אשר בן כוזיבא במלכו בנה בהמ"ק והחריבו אדריינוס ועי' מ"ע חלק א"ב פי"ב א"ש טפי. אבל לא שמענוהו בפירוש בדברי חז"ל. ולעד"נ דעובדא דא הוה אחר חורבן. ולפי שמצינו לו (בביצה כ"ב ב') במשנה דעושין גדי מקולס בלילי פסחים. ופירש"י משום זכר למקדש. לכן מחמת חביבותו היה קורהו פסח ואע"ג דאמרי' לעיל (נג) דאסור לומר בשר זה לפסח וע"ש בפירש"י ותוס' י"ל דר"ג דלא חייש לרואים בעשיית גדי מקולס ה"ה דל"ח בקרוא עליו שם פסח והשתא א"ש דלא הוה מעשה לסתור (כדפריך הגמ' וכן בירושלמי מקשה ליה לר"י צלי אש כו' ותו איתא שם ר"ג חלוק על חכמים ועושה הלכה כיוצא בו ונראה דהוא בלשון קושיא וכמו דמקשה בריש ברכות העתקתיו לעיל (נ"א ב') ודלא כפי' הק"ע ולא מתרץ מידי) אלא לראיה דפסח ממש א"צ על האסכלא (וכבר הרשנו הרמב"ם בפ"ה דנזיר מ"ה לפרש משנה נגד הגמ' היכא דליכא נפקותא לדינא. ע"ש בתוי"ט ועמש"כ בברכות (מ"ט ב') במשנה שגם הגר"א ז"ל עשה כן) דר"ג מפני שרצה להראות שאינו אלא לזכר ולא יסברו שאוכל קדשים בחוץ צוה לשנותו ולצלותו על האסכלא. ונ"ל עוד דלכן אמר שעושין גדי מקולס (וגדי אע"פ שבלשון תורה הוא כולל אף פרה ורחל (חולין קי"ג) מ"מ בלשון חכמים הוא שם פרטי לעז בלבד כדמוכח לקמן (פ"ח ב') במשנה ובש"מ טובא) הוא ג"כ לשינוי שרוב פסחיהם היה טלה כמש"כ לעיל (ס"ט ב') וכן בירושלמי איתא דעגל מקולס שרי לכ"ע:
ג
עריכהברע"ב ד"ה נטף מרוטבו על הסולת והסולת רותחת כו' וכ"כ רש"י מפרש בגמ' בסולת רותחת. הא דל"ק רש"י ברישא גבי עה"ח דבגמ' מפרש בחרס רותח הוא דכיון דפי' שם נטף בתנור ממילא מישתמע דהחרס פי' של תנור עי' שם בתד"ה תנן ולהכי גם רי"ר א"ש לא הוצרך לשנות רק אסולת ועל הרע"ב יש תפיסה שהשמיט תיבת בתנור מלשון רש"י ואפ"ה לא ביאר ברישא דמיירי בחרס חם: תוי"ט ד"ה שאין פודין כו' והקשו בתוס' כו'. ונראה לר"י דבירושלים גזרו כו' הב"א כתב דבירושלמי יליף היתר מכירת מע"ש מק"ו מתרומה וש"מ דאף מדרבנן ל"ג אטו פדיה כמו דל"ג בתרומה ול"ד דבתרומה לא שייך גזירה אטו פדיה כיון דל"ל פדיה בשום מקום. אבל מעשר דא"ל פדיה חוץ לחומה שייך שפיר למיגזר ומש"כ עוד דדברי התוס' אליבא דר"מ דמדאורייתא אין מוכרין אותו והא דהוצרכו לטעמא דגזירה הוא לענין דיעבד שתתבטל המכירה א"נ כלל דהא מתני' ל"א אלא לישנא דלכתחלה ומנא להו להתוס' דאף בדיעבד בטלה ולחדש גזירה:
ד
עריכהבתוי"ט ד"ה ה' דברים כו' ובגמ' עביד צריכותא דתמיד ופסח דפי' הר"ב רפ"ו כו' הקשה הב"ח בגמ' דבלא"ה צריך מועדו גבי תמיד למילף גז"ש מועדו מועדו מפסח לענין טומאת התהום כדמסיק רבא (לקמן פ"א) ושכח דברי הצל"ח דרבא ל"ק שם אלא לתנא דיליף בגז"ש דמועדו אבל למאן דיליף ממשמעות (והוא תנא שלפנינו כמ"ש המחבר בשם התוס' לעיל ס"ו) ליכא למילף לענין טומאת התהום כלל ע"ש. ולפ"ז לא יפה עשה התוי"ט בהביאו הצריכותא על פי' הרע"ב דמגז"ש יליף ולא ממשמעותא: בתוי"ט ד"ה ושעירי ר"ח כו' דה"נ לא קאי אשבת כו'. עי' במהרש"א שכתב דלשון אשבת מגומגם דמוספי שבת ודאי לא איצטריך כו'. וכ"כ עוד בס"ד דלמוספי פסח וסוכות לא איצטריך במועדיכם כו'. ול"ד במחכ"ת דנהי דלא איצטריך לענין שבת אבל משום דחיית טומאה איצטריך וכדמסיק בעצמו לענין תמיד והכי הל"ל דלא מייתא הש"ס קרא לקמן על מוספי שבת. ובאמת צ"ל דילפינן להו ממוספי יו"ט או משבתו דהוה כמו במועדו:
ז
עריכהבתוי"ט ד"ה ואח"כ נודע כו' ואפי' לר"י כו' בדבר הנאכל כו' הנ"מ לכתחלה כו'. לשונו אינו מדוייק דלכתחלה אפי' טומאת דם נמי לא והכי הל"ל דלר"י הציץ מרצה על האוכלין ג"כ רק דלכתחלה לא. ל"ש טומאת דם ול"ש ט"א עי' בתוס' ד"ה נזרק דמו ועי' בסוגיא (בדף ע"ז וע"ח) היטב ובמש"כ שם בס"ד:
ח
עריכהבתוי"ט ד"ה מעצי המערכה וכתבו התוס' נראה הטעם כו'. ולע"ד י"ל משום דמצות לאו ליהנות ניתנו (ר"ה כ"ח) מיהו צריכין אנו לדבריהם אליבא דרב יהודה דשם:
י
עריכהבמשנה חל ט"ז להיות בשבת כו'. עי' תוי"ט ולנ"פ דקמ"ל אע"ג שידחה עד י"ז אפ"ה ל"ד יום טוב וכה"ג איתא (בחגיגה י"ז ב') ע"ש: