רש"ש על המשנה/טהרות/ג

רש"ש על המשנה מסכת טהרות פרק ג

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת טהרות · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

בעריכה

תוי"ט ד"ה רש"ש. והל"ל היין ג"כ כו'. ולי י"ל דהרמב"ם לא העתיק רק כאשר מצא במשנה בדברי ר"מ וחכמים. וכמו שהם לא הזכירו יין וסמכו שנלמד מק"ו דשמן ודבש כן עשה גם הוא אחריהם:


העריכה

ברע"ב ד"ה אם מכוסות מכוסות. כגוף כ"ח המוקף צ"פ. והוא מהר"ש. ול"ד במחכ"ת אגב שיטפייהו. דהן ב' דינין מחולקין עי' ספי"ג דנגעים. וה"ל לפרש כגון בור ודות באהל המת דסגי להו בכסוי בעלמא. או בכ"ח בבית המנוגע דג"כ מציל בכסוי לבד אליבא דר' יוסי שם דהלכה כוותיה: במשנה מחט שנמצאת חלודה כו'. עי' בפי' הרע"ב והוא מהרמב"ם. ולכאורה ק' מהא דתנן בפי"א דכלים מ"ג העושה כלים כו' משברי כלים כו' טמאים וע"ש בפי' הרע"ב. וצ"ל דכאן מיירי דהמחט היה ידוע שהיה טהור ונמצא שבור ע"ג שרץ לא חיישינן שמא כשהיה שלם נפל עליו ונטמא אלא אמרי' דנפל עליו כמו שהוא עתה שבור ולא נטמא מעולם. ועי' נדה (ד') בפירש"י פי' אחר במשנתינו:


ועריכה

תוי"ט ד"ה וכל הפקח. ולפמש"כ במ"ח בשם התוס' לר"מ א"ל דאיצטריך לוהבשר כו'. במחכ"ת בשר בבשר איחלף ליה דכוונת התוס' על והבשר דאשר יגע בכ"ט. וכוונת הגמ' על והבשר דכל טהור יאכל בשר:


זעריכה

שאני אומר אחר לקטן ונתן לו. ק"ל דהלא אפי' אם אחר נתנן לו הרי האחר נטמא בקבר ונעשה (אה"ט) (והתוס' בקדושין (פ') שהעתיקו מהתוספתא אדם טהור נתנן לו תמוה וע"ש במהרש"א ובמש"כ שם בס"ד) ומטמא לתינוק בנגעו בו. ואף שהוא ספק אם נגע בו בהושיטו לו. הוה ספק ביש בו דעת לישאל דהיינו האחר ועי' נדה (יח ב) תד"ה רוב. ואולי כיון דלא ידעינן ליה להאחר הוה כאין בו דעת לישאל. וגדולה מזו כ' התוי"ט לקמן בפ"ד מ"ד בשם הכ"מ:


חעריכה

תוי"ט ד"ה אם יש. ואיתא תו התם כו' אבל במשקין אדומים כו' לא העתיק בשלימות דמסקינן שם דדוקא בעכורים אבל צלולים דלמא בלעתינהו עיסה ולא ידיע. ולהרמב"ם בחבורו למסקנא אין חילוק כלל בין אדומים ללבנים אלא בין צלולים לעכורים וכמו שביאר הכ"מ: