רש"ש על המשנה/טהרות/ד

רש"ש על המשנה מסכת טהרות פרק ד

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת טהרות · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

אעריכה

בהרע"ב דאורחייהו דאינשי לזרוק ככר. בברכות (נ' ב') איתא דאין זורקין את הפת ופי' התוס' דאפי' לא מימאס וכ"פ המ"א בר"ס קע"א:


ועריכה

תוי"ט ד"ה ועל משאן. וה"מ למיתני ועל מגען ועל הסיטן כו'. נ"ל דהר"ב ל"ד דלטעם הרע"ב (והוא מהרמב"ם) במה שתולין על מגען לח ברה"ר הוא משום דא"א שלא ידבק כו' א"כ בהסיטן אף בלח טהור ברה"ר ולפי"ז שפיר שייר התנא להסיט. והר"ש לשיטתיה דלא נחית לטעם זה עי' בדבריו:


זעריכה

ספק משקין ליטמא טמא. בגליון הרא"ש (הביאו התו"ח) הקשה אמאי לא חשיב לה לעיל גבי ו' ספיקות שורפין אה"ת. ולי לק"מ דכיון דטומאת משקין ליטמא מה"ת א"כ הויין ככל שאר ספק טומאה ברה"י דשורפין ולא חשיב להו משום דהוי שריפתן מה"ת. וגם תירוצו שהוא בכלל ספק הרוקין תמוה דמה ענין זה לזה:


חעריכה

בתוי"ט ד"ה ספק. וטעמא דמדאורייתא אין טמא אלא הודאי. תמוה דהרי ספק טומאה צפה דטהור היינו אפי' ברה"י וס"ט ברה"י מדאורייתא טמא עי' תוס' ריש נדה ד"ה מעל"ע וד"ה והלל. ואולי כוונתו כמש"כ הרמב"ם ברפט"ז מהל' אה"ט ע"ש:


יאעריכה

ספק ידים כו'. לכאורה היינו ספק ד"ס דחשיב לקמן דידים הוו מי"ח דבר כמו אכל אוכלין טמאין ואינך. ודוחק לומר מפני דידים שלמה גזר עליהן מתחלה לקדשים לא יוכללו בכלל ד"ס. ונ"ל משום דבידים אשכחן טומאה מדרבנן ע"י אה"ט כגון הכניסן לבית המנוגע או שנגעו במי שמטמא בגדים שג"כ דינו כאה"ט במקצת עי' רפ"ג דידים ובזה ג"כ ספיקן טהור. ובספק דד"ס מסיים לקמן אבל דבר שהוא אה"ט כו' ספיקו טמא: בהרע"ב ד"ה וליטהר וטהרן. ספק נטהרו כראוי כו'. ונראה דה"ה ספק אם נטל כלל וכש"כ הוא מהא דפ"ב דמקואות מ"ב לת"ק שם. והרע"ב סריך ואזיל אדאיתא במשנה בספ"ב דידים וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהל' ברכות הט"ו. והכ"מ נדחק שם למצוא מקורו. ובעיני נראה שהוציאו מהא דמקואות. שוב ראיתי להמל"מ בפ"ד מהל' בכורות שהאריך בזה ע"ש: ד"ה אבל. ומיהו אה"ט מד"ס שהוא עצמו מספק כגון בה"פ כו' הוא מלשון הרמב"ם אבל הר"ש והרא"ש חשבו ג"כ בה"פ. ונראה משום דהמשנה לא אמרה דשורפין רק ספיקו טמא ואיכא לפרושי דטמא מספק ולאפוקי מהני דחשיב דספיקן טהור לגמרי ודלא בתו"ח שהעלן בט"ס. ודע דהא דאיתא כאן בא"ר בטעם גזירת ג' לוגין מים שאובין משום דהיו אומרים לא כו' אלא אלו ואלו מטהרין. תיבת ואלו טעות המעתיק כי כן אמר אביי אבל רבא הא פריך עליו מאי נ"מ ע"ש: תוי"ט ד"ה אבל. וכגון הא דנבלת עוף טמא כו'. תימה איזה אה"ט איתא שם גבה:


יבעריכה

תוי"ט ד"ה בין טהורה. והיא בע"מ כו' ל"ד דאפי' בתמים הדין כן עי' פ"ב דבכורות: