רש"י על שמות כג ב

<< רש"י על שמות • פרק כג >>
א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כד • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לג • 


"לא תהיה אחרי רבים לרעות" - (סנהדרין ב) יש במקרא זה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו. מכאן דרשו שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד, וסוף המקרא דרשו "אחרי רבים להטות" שאם יש שנים במחייבין יותר על המזכין הטה הדין על פיהם לחובה ובדיני נפשות הכתוב מדבר, ואמצע המקרא דרשו "ולא תענה על ריב" - על רב, שאין חולקין על מופלא שבבית-דין, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלין תחלה שיאמרו את דעתם (סנהדרין לו א). ולפי דברי רבותינו, כך פתרון המקרא:

  • "לא תהיה אחרי רבים לרעת" - לחייב מיתה בשביל דיין אחד שירבו המחייבין על המזכין
  • "ולא תענה על רב" - לנטות מדבריו לפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כן
  • "אחרי רבים להטות" - ויש רבים שאתה נוטה אחריהם ואימתי בזמן שהן שנים המכריעין במחייבין יותר מן המזכין וממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני אבל היה עמהם לטובה מכאן אמרו דיני נפשות מטין ע"פ אחד לזכות וע"פ שנים לחובה.

ואונקלוס תרגם "לא תתמנע מלאלפא מה דבעינך על דינא". ולשון העברי לפי התרגום כך הוא נדרש "לא תענה על ריב לנטות" - אם ישאלך דבר למשפט לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מן הריב אלא הוי דן אותו לאמיתו. ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו, וכך פתרונו:

  • "לא תהיה אחרי רבים לרעת" - אם ראית רשעים מטין משפט לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם.
  • "ולא תענה על ריב לנטות וגו'" - ואם ישאלך הנדון על אותו המשפט, אל תעננו על הריב דבר "הנוטה אחרי אותן רבים להטות" את המשפט מאמתו, אלא אמור את המשפט כאשר הוא' וקולר יהא תלוי בצואר הרבים.