רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות/כג

(א) לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא – כְּתַרְגּוּמוֹ: "לָא תְקַבֵּיל שֵׁימַע דִּשְׁקַר" – אַזְהָרָה לִמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע, וְלַדַּיָּן, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע דִּבְרִי בַּעַל דִּין עַד שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵרוֹ.
אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע – הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ תְּבִיעַת שֶׁקֶר, שֶׁהִבְטִיחָהוּ לִהְיוֹת לוֹ עֵד חָמָס.

(ב) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת – יֵשׁ בְּמִקְרָא זֶה מִדְרְשֵׁי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל אֵין לְשׁוֹן הַמִּקְרָא מְיֻשָּׁב בָּהֶן עַל אָפְנָיו. מִכָּאן דָּרְשׁוּ (סנהדרין פ"א מ"ו; דף ב' ע"א) שֶׁאֵין מַטִּין לְחוֹבָה בְּהַכְרָעַת דַּיָּן אֶחָד; וְסוֹף הַמִּקְרָא דָּרְשׁוּ: אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת – שֶׁאִם יֵשׁ שְׁנַיִם מְחַיְּבִין יוֹתֵר עַל הַמְּזַכִּין – הַטֵּה הַדִּין עַל פִּיהֶם לְחוֹבָה; וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
וְאֶמְצַע הַמִּקְרָא דָּרְשׁוּ: וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב – עַל רַב, שֶׁאֵין חוֹלְקִין עַל מֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין. לְפִיכָךְ מַתְחִילִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מִן הַצַּד, לַקְּטַנִּים שֶׁבָּהֶן שׁוֹאֲלִין תְּחִלָּה שֶׁיֹּאמְרוּ אֶת דַּעְתָּם (סנהדרין ל"ו ע"א).
וּלְפִי דִּבְרִי רַבּוֹתֵינוּ כָּךְ פִּתְרוֹן הַמִּקְרָא: לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת – לְחַיֵּב מִיתָה, בִּשְׁבִיל דַּיָּן אֶחָד שֶׁיִּרְבּוּ הַמְּחַיְּבִין עַל הַמְּזַכִּין. וְלֹא תַעֲנֶה עַל רַב – לִנְטֹת מִדְּבָרָיו; לְפִי שֶׁהוּא חָסֵר יוֹ"ד, דָּרְשׁוּ בּוֹ כֵּן.
אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת – וְיֵשׁ רַבִּים שֶׁאַתָּה נוֹטֶה אַחֲרֵיהֶם; וְאֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהֵן שְׁנַיִם הַמַּכְרִיעִין בַּמְּחַיְּבִין יוֹתֵר מִן הַמְּזַכִּין. וּמִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת – שׁוֹמֵעַ אֲנִי: אֲבָל הֱיֵה עִמָּהֶם לְטוֹבָה; מִכָּאן אָמְרוּ: דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת, וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה.
וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם: "וְלָא תִתְמְנַע מִלְּאַלָּפָא מָא דִּבְעֵינָךְ [נ"א: מָה דְּמִתְבְּעִי לָךְ] עַל דִּינָא". וְלָשׁוֹן הָעִבְרִי לְפִי הַתַּרְגּוּם כָּךְ הוּא נִדְרָשׁ: לֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת - אִם יִשְׁאָלוּךְ דָּבָר לַמִּשְׁפָּט, לֹא תַּעֲנֶה לִנְטוֹת לְצַד אֶחָד וּלְסַלֵּק עַצְמְךָ מִן הָרִיב, אֶלָּא הֱוֵי דָּן אוֹתוֹ לַאֲמִתּוֹ.
וַאֲנִי אוֹמֵר לְיַשְּׁבוֹ עַל אָפְנָיו כִּפְשׁוּטוֹ, וְכָךְ פִּתְרוֹנוֹ: לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת – אִם רָאִיתָ רְשָׁעִים מַטִּין מִשְׁפָּט, לֹא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְרַבִּים הֵם, הִנְנִי נוֹטֶה אַחֲרֵיהֶם.
וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת וְגוֹמֵר – וְאֵם יִשְׁאָלְךָ הַנִּדּוֹן עַל אוֹתוֹ הַמִּשְׁפָּט, אֶל תַּעֲנֶנּוּ עַל הָרִיב דָּבָר הַנּוֹטֶה אַחֲרֵי אוֹתָן רַבִּים, לְהַטּוֹת אֶת הַמִּשְׁפָּט מֵאֲמִתּוֹ, אֶלָּא אֱמֹר אֶת הַמִּשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר הוּא, וְקוֹלָר יְהֵא תָּלוּי בְּצַוַּאר הָרַבִּים.

(ג) לֹא תֶהְדַּר – לֹא תַּחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד, לְזַכּוֹתוֹ בַּדִּין וְלוֹמַר: דַּל הוּא, אֲזַכֶּנּוּ וַאֲכַבְּדֶנּוּ.

(ה) כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ וְגוֹמֵר – הֲרֵי כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "דִּלְמָא", שֶׁהוּא מֵאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל שִׁמּוּשֵׁי "כִּי"; וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ: שֶׁמָּא תִּרְאֶה חֲמוֹרוֹ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? – בִּתְמִיָּה.
עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ – עֲזִיבָה זוֹ לְשׁוֹן עֶזְרָה, וְכֵן "עָצוּר וְעָזוּב" (דברים לב,לו), וְכֵן "וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַיִם עַד הַחוֹמָה" (נחמיה ג,ח), מִלְּאוּהָ עָפָר לַעֲזֹב וּלְסַיֵּעַ אֶת חֹזֶק הַחוֹמָה.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי" וְגוֹמֵר (דברים ז,יז), שֶׁמָּא תֹּאמַר כֵּן? בִּתְמִיָּה; לֹא תִּירָא מֵהֶם. וּמִדְרָשׁוֹ כָּךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (מכילתא כאן): כִּי תִּרְאֶה... וְחָדַלְתָּ, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה חֹוֹדֵל וּפְעָמִים שֶׁאַתָּה עוֹזֵר. הָא כֵּיצַד? זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ, וְחָדַלְתָּ; אוֹ בֶּהֱמַת נָכְרִי וּמַשָּׂאוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְחָדַלְתָּ.
עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ – לִפְרֹק הַמַּשָּׂא. "מִלְּמִשְׁקַל לֵהּ" (אונקלוס), מִלִּטֹּל מַשָּׂאוֹ מִמֶּנּוּ.

(ו) אֶבְיֹנְךָ – לְשׁוֹן אוֹבֶה, שֶׁהוּא מְדֻלְדָּל וְתָאֵב לְכָל טוֹבָה.

(ז) וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג – מִנַּיִן לַיּוֹצֵא מִבֵּית דִּין חַיָּב, וְאָמַר אֶחָד: יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, שֶׁמַּחֲזִירִין אוֹתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְנָקִי... אַל תַּהֲרֹג. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק, שֶׁלֹּא נִצְטַדֵּק בְּבֵית דִּין, מִכָּל מָקוֹם נָקִי הוּא מִדִּין מִיתָה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לְךָ לְזַכּוֹתוֹ. וּמִנַּיִן לַיּוֹצֵא מִבֵּית דִּין זַכַּאי, וְאָמַר אֶחָד: יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה, שֶׁאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג; וְזֶה צַדִּיק הוּא, שֶׁנִּצְטַדֵּק בְּבֵית דִּין (סנהדרין ל"ג ע"ב).
כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע – אֵין עָלֶיךָ לְהַחֲזִירוֹ, כִּי אֲנִי לֹא אַצְדִּיקֶנּוּ בְּדִינִי; אִם יָצָא מִיָּדְךָ זַכַּאי, יֵשׁ לִי שְׁלוּחִים הַרְבֵּה לַהֲמִיתוֹ בַּמִּיתָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ (ראו סנהדרין ל"ז ע"ב).

(ח) וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח – אֲפִלּוּ לִשְׁפֹּט אֱמֶת (כתובות ק"ה ע"א), וְכָל שֶׁכֵּן כְּדֵי לְהַטּוֹת אֶת הַדִּין; שֶׁהֲרֵי כְּדֵי לְהַטּוֹת אֶת הַדִּין נֶאֱמַר כְּבָר: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט" (שמות כג,ו).
יְעַוֵּר פִּקְחִים – אֲפִלּוּ חָכָם בַּתּוֹרָה וְנוֹטֵל שֹׁחַד, סוֹף שֶׁתִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיִשְׁתַּכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ, וְיִכְהֶה מְאוֹר עֵינָיו (כתובות ק"ה ע"א).
וִיסַלֵּף – כְּתַרְגּוּמוֹ, "וּמְקַלְקֵיל".
דִּבְרִי צַדִּיקִים – דְּבָרִים הַמְּצֻדָּקִים, מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת. וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ: "פִּתְגָמִין תְּרִיצִין", יְשָׁרִים.

(ט) וְגֵר לֹא תִלְחָץ – בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה תּוֹרָה עַל הַגֵּר, מִפְּנֵי שֶׁסּוּרוֹ רַע (ב"מ נ"ט ע"ב).
אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר – כַּמָּה קָשֶׁה לוֹ כְּשֶׁלּוֹחֲצִים אוֹתוֹ.

(י) וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ – לְשׁוֹן הַכְנָסָה לַבַּיִת, כְּמוֹ: "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" (דברים כב,ב).

(יא) תִּשְׁמְטֶנָּה – מֵעֲבוֹדָה.
וּנְטַשְׁתָּהּ – מַאֲכִילָה אַחַר זְמַן הַבִּעוּר. דָּבָר אַחֵר: תִּשְׁמְטֶנָּה – מֵעֲבוֹדָה גְּמוּרָה, כְּגוֹן חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה; וּנְטַשְׁתָּהּ – מִלְּזַבֵּל וּמִלְּקַשְׁקֵשׁ (ראו מו"ק ג' ע"א).
וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה – לְהַקִּישׁ מַאֲכַל אֶבְיוֹן לְמַאֲכַל חַיָּה: מָה חַיָּה אוֹכֶלֶת בְּלֹא מַעֲשֵׂר, אַף אֶבְיוֹנִים אוֹכְלִים בְּלֹא מַעֲשֵׂר. מִכָּאן אָמְרוּ (ירושלמי מע"ש פ"ה ה"ב): אֵין מַעֲשֵׂר בַּשְּׁבִיעִית.
כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ – וּתְחִלַּת הַמִּקְרָא מְדַבֵּר בִּשְׂדֵה הַלָּבָן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ: "תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ" (פס' י).

(יב) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת – אַף בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לֹא תֵּעָקֵר שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית מִמְּקוֹמָהּ. שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְכָל הַשָּׁנָה קְרוּיָה שַׁבָּת, לֹא תִּנְהֹג בָּהּ שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית.
לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ – תֵּן לוֹ נְיָח; לְהַתִּיר שֶׁיְּהֵא תּוֹלֵשׁ וְאוֹכֵל עֲשָׂבִים מִן הַקַּרְקַע. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יַחְבְּשֶׁנּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת? אָמַרְתָּ: אֵין זֶה נְיָח אֶלָּא צַעַר.
בֶּן אֲמָתְךָ – בְּעֶבֶד עָרֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
וְהַגֵּר – גֵּר תּוֹשָׁב.

(יג) וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ – לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה בְּאַזְהָרָה; שֶׁכָּל שְׁמִירָה שֶׁבַּתּוֹרָה אַזְהָרָה הִיא בִּמְקוֹם לָאו (מנחות ו' ע"ב ועוד).
לֹא תַזְכִּירוּ – שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ: שְׁמֹר לִי בְּצַד עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית, אוֹ: תַּעֲמֹד עִמִּי בְּיוֹם עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית (סנהדרין ס"ג ע"ב). דָּבָר אַחֵר: וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ – לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה עֲבוֹדָה זָרָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן, וְהַנִּזְהָר בָּהּ כְּשׁוֹמֵר אֶת כֻּלָּן (ראו חולין ה' ע"א).
לֹא יִשָּׁמַע – מִן הַגּוֹי.
עַל פִּיךָ – שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה שֻׁתָּפוּת עִם גּוֹי, וְיִשָּׁבַע לְךָ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ; נִמְצֵאתָ שֶׁאַתָּה גּוֹרֵם שֶׁיִּזָּכֵר עַל יָדְךָ (סנהדרין ס"ג ע"ב).

(יד) רְגָלִים – פְּעָמִים, וְכֵן "כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (במדבר כב,כח).

(טו) חֹדֶשׁ הָאָבִיב – שֶׁהַתְּבוּאָה מִתְמַלֵּאת בּוֹ בְּאִבֶּיהָ. אָבִיב – לְשׁוֹן אָב, בְּכוֹר וְרִאשׁוֹן לְבַשֵּׁל פֵּרוֹת.
וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם – כְּשֶׁתָּבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנַי בָּרְגָלִים, הָבִיאוּ לִי עוֹלוֹת (חגיגה ז' ע"א).

(טז) וְחַג הַקָּצִיר – הוּא חַג שָׁבוּעוֹת.
בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ – שֶׁהוּא זְמַן הֲבָאַת בִּכּוּרִים; שֶׁשְּׁתֵּי הַלֶּחֶם הַבָּאִים בַּעֲצֶרֶת הָיוּ מַתִּירִין הֶחָדָשׁ לִמְנָחוֹת (מנחות ס"ח ע"ב) וּלְהָבִיא בִּכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ (ביכורים פ"א מ"ג), שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים" וְגוֹמֵר (במדבר כח,כו).
וְחַג הָאָסִיף – הוּא חַג הַסֻּכּוֹת.
בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ – שֶׁכָּל יְמוֹת הַחַמָּה, הַתְּבוּאָה מִתְיַבֶּשֶׁת בַּשָּׂדוֹת, וּבַחַג אוֹסְפִים אוֹתָהּ אֶל הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.

(יז) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁהָעִנְיָן מְדַבֵּר בִּשְׁבִיעִית, הֻצְרַךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִתְעַקְּרוּ שָׁלֹשׁ רְגָלִים מִמְּקוֹמָן.
כָּל זְכוּרְךָ – הַזְּכָרִים שֶׁבְּךָ.

(יח) לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ וְגוֹמֵר – לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן עַד שֶׁתְּבַעֵר הֶחָמֵץ (פסחים פ"ה מ"ד).
וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי וְגוֹמֵר – חוּץ לַמִּזְבֵּחַ.
עַד בֹּקֶר – יָכוֹל אַף עַל הַמַּעֲרָכָה יִפָּסֵל בְּלִינָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה" (ויקרא ו,ב).
וְלֹא יָלִין – אֵין לִינָה אֶלָּא בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד בֹּקֶר; אֲבָל כָּל הַלַּיְלָה יָכוֹל לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָרִצְפָּה לַמִּזְבֵּחַ (ראו מגילה פ"ב מ"ו).

(יט) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ – אַף הַשְּׁבִיעִית חַיֶּבֶת בְּבִכּוּרִים^[1], לְכָךְ נֶאֱמַר אַף כָּאן "בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ". כֵּיצַד? אָדָם נִכְנַס לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶּמִי לְסִימָן וּמַקְדִּישָׁהּ (ביכורים פ"ג מ"א). וְאֵין בִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִין בַּמִּקְרָא (מנחות דף פ"ד ע"א), "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה" וְגוֹמֵר (דברים ח,ח).
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי – אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בִּכְלַל גְּדִי, שֶׁאֵין גְּדִי אֶלָּא לְשׁוֹן וָלָד רַךְ, מִמַּה שֶּׁאַתָּה מוֹצֵא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב "גְּדִי" וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ אַחֲרָיו "עִזִּים", כְּגוֹן: "אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים" (בראשית לח,יז), "אֶת גְּדִי הָעִזִּים" (בראשית לח,כ), "שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים" (בראשית כז,ט); לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "גְּדִי" סְתָם, אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בְּמַשְׁמָע. וּבִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נִכְתַּב בַּתּוֹרָה: אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר הֲנָאָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל (חולין קט"ו ע"ב).

(כ) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ – כָּאן נִתְבַּשְּׂרוּ שֶׁעֲתִידִין לַחֲטֹא, וּשְׁכִינָה אוֹמֶרֶת: "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ" (שמות לג,ג).
אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי – אֲשֶׁר זִמַּנְתִּי לָתֵת לָכֶם, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי כְּבָר, מְקוֹמִי נִכָּר כְּנֶגְדּוֹ; וְזֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁאוֹמְרִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד שֶׁל מַטָּה (תנחומא פקודי, א).

(כא) אַל תַּמֵּר בּוֹ – לְשׁוֹן הַמְרָאָה, כְּמוֹ "אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ" (יהושע א,יח).
כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם – אֵינוֹ מְלֻמָּד בְּכָךְ, שֶׁהוּא מִן הַכַּת שֶׁאֵין חוֹטְאִין; וְעוֹד, שֶׁהוּא שָׁלִיחַ, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא שְׁלִיחוּתוֹ.
כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ – מְחֻבָּר לְרֹאשׁ הַמִּקְרָא: הִשָּׁמֵר מִפָּנָיו, כִּי שְׁמִי מְשֻׁתָּף בּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: זֶה מְטַטְרוֹן, שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ (סנהדרין ל"ח ע"ב); מְטַטְרוֹן בְּגִימַטְרִיָּא שַׁדַּי.

(כב) וְצַרְתִּי – כְּתַרְגּוּמוֹ: וְאַעֵיק (אונקלוס).

(כד) הָרֵס תְּהָרְסֵם – לְאוֹתָם אֱלֹהוֹת.
מַצֵּבֹתֵיהֶם – אֲבָנִים שֶׁהֵם מַצִּיבִין לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם.

(כו) לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה – אִם תַּעֲשֶׂה רְצוֹנִי.
מְשַׁכֵּלָה – מַפֶּלֶת נְפָלִים אוֹ קוֹבֶרֶת אֶת בָּנֶיהָ קְרוּיָה מְשַׁכֵּלָה.

(כז) וְהַמֹּתִי – כְּמוֹ וְהָמַמְתִּי, וְתַרְגּוּמוֹ: "וַאֲשַׁגֵּישׁ". וְכֵן כָּל תֵּבָה שֶׁפֹּעַל שֶׁלָּהּ בְּכֶפֶל אוֹת אַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁתַּהֲפֹךְ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן פָּעַלְתִּי, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹטֵל אוֹת הַכְּפוּלָה וּמַדְגִּישׁ אֶת הָאוֹת וְנוֹקְדוֹ בִּמְלֹאפוֹם, כְּגוֹן: וְהַמֹּתִי, מִגִּזְרַת "וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ" (ישעיהו כח,כח); "וְסַבּוֹתִי" (קהלת ב,כ), מִגִּזְרַת "וְסָבַב בֵּית אֵל" (שמ"א ז,טז); "דַּלֹּתִי" (תהלים קטז,ו), מִגִּזְרַת "דָּלְלוּ וְחָרְבוּ" (ישעיהו יט,ו); "עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ" (ישעיהו מט,טז), מִגִּזְרַת "חִקְקֵי לֵב" (שופטים ה,טו); "אֶת מִי רַצּוֹתִי" (שמ"א יב,ג), מִגִּזְרַת "רָצַץ עָזַב דַּלִּים" (איוב כ,יט). וְהַמְּתַרְגֵּם וְהַמֹּתִי "וַאֲקַטֵּל" – טוֹעֶה הוּא, שֶׁאִלּוּ מִגִּזְרַת מִיתָה הָיָה, אֵין הֵ"א שֶׁלָּהּ בְּפַתָּח, וְלֹא מֵ"ם שֶׁלָּהּ מֻדְגֶּשֶׁת וְלֹא נְקֻדָּה מְלֹאפוֹם, אֶלָּא "וְהֵמַתִּי"; כְּגוֹן "וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה" (במדבר יד,טו. וְהַתָּי"ו מֻדְגֶּשֶׁת, לְפִי שֶׁתָּבֹא בִּמְקוֹם שְׁנֵי תָּוִי"ן: הָאַחַת נִשְׁרֶשֶׁת, לְפִי שֶׁאֵין מִיתָה בְּלֹא תָּי"ו, וְהָאַחֶרֶת מְשַׁמֶּשֶׁת, כְּמוֹ "אָמַרְתִּי", "חָטָאתִי", "עָשִׂיתִי". וְכֵן "וְנָתַתִּי" (בראשית יז,ח) – הַתָּי"ו מֻדְגֶּשֶׁת, שֶׁהִיא בָּאָה בִּמְקוֹם שְׁתַּיִם; לְפִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה תָּוִי"ן: שְׁתַּיִם לַיְּסוֹד, כְּמוֹ: "בְּיוֹם תַּת ה'" (יהושע י,יב), "מַתַּת אֱלֹהִים הִיא" (קהלת ג,יג), וְהַשְּׁלִישִׁית לְשִׁמּוּשׁ.
עֹרֶף – שֶׁיָּנוּסוּ מִלְּפָנֶיךָ וְיַהַפְכוּ לְךָ עָרְפָּם.

(כח) הַצִּרְעָה – מִין שֶׁרֶץ הָעוֹף, וְהָיְתָה מַכָּה אוֹתָם בְּעֵינֵיהֶם וּמְטִילָה בָּהֶם אֶרֶס וְהֵם מֵתִים. וְהַצִּרְעָה לֹא עָבְרָה אֶת הַיַּרְדֵּן (סוטה ל"ו ע"א), וְהַחִתִּי וְהַכְּנַעֲנִי הֵם אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, לְפִיכָךְ מִכָּל שִׁבְעָה אֻמּוֹת לֹא מָנָה כָּאן אֶלָּא אֵלּוּ. וְחִוִּי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה, שָׁנוּ רִבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (שם): עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן עָמְדָה וְזָרְקָה בָּהֶם מָרָה.

(כט) שְׁמָמָה – רֵיקָנִית מִבְּנֵי אָדָם, לְפִי שֶׁאַתֶּם מְעַט, וְאֵין בָּכֶם כְּדֵי לְמַלְאוֹת אוֹתָהּ.
וְרַבָּה עָלֶיךָ – וְתִרְבֶּה עָלֶיךָ.

(ל) עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה – תִּרְבֶּה, לְשׁוֹן פְּרִי, כְּמוֹ "פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית א,כב).

(לא) וְשַׁתִּי – לְשׁוֹן הֲשָׁתָה. וְהַתָּי"ו מֻדְגֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁבָּאָה תַּחַת שְׁתַּיִם, שֶׁאֵין שִׁיתָה בְּלֹא תָּי"ו, וְהָאַחַת לְשִׁמּוּשׁ.
עַד הַנָּהָר – פְּרָת.
וְגֵרַשְׁתָּמוֹ – וּתְגָרְשֵׁם.

(לג) כִּי תַעֲבֹד וְגוֹמֵר – הֲרֵי אֵלּוּ "כִּי" מְשַׁמְּשִׁין בִּמְקוֹם "אֲשֶׁר", וְכֵן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְזֶהוּ לְשׁוֹן "אִי"^[2], שֶׁהוּא אֶחָד מֵאַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁהַ"כִּי" מְשַׁמֵּשׁ. וְגַם מָצִינוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת "אִם" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "אֲשֶׁר", כְּמוֹ "וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים" (ויקרא ב,יד), שֶׁהִיא חוֹבָה.

הערות

1. אֶפְשָׁר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְבִכּוּרֵי צִבּוּר: הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. ברלינר.
2. בארמית, שהוא "אִם" בעברית.