מדרש תנחומא פקודי
פרשה א
עריכהאלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיה יז, יב), שם מכון מקדשנו. וכן הוא אומר, מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך (שמות טו, יז). וכן אתה מוצא, שירושלים מכונת למעלה כמו ירושלים של מטה. מרב אהבתה של מטה, עשה אחרת למעלה, שנאמר: הן על כפים חקתיך, חומתיך נגדי תמיד (ישעיה מט, טו). ועל מה חרבה. אלא כי מהרו בניך מהרסיך ומחריביך ממך יצאו (ישעיה מט, טז), על זה חרבה.
וכן אמר דוד, ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו (תהלים קכב, ג). כלומר, כעיר שבנה יה. ותרגם ירושלמי, דמתבניא ברקיעא כקרתא דאתחברת כחדא בארעא. ונשבע ששכינתו לא יכנס בשל מעלה, עד שיבנה של מטה. כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוח הוא. ומנין, שכן כתיב: בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר (הושע יא, ט). ואומר: ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם (ישעיה נב, ה). רצונו לומר, ועתה מה לי פה נאם ה', מה אני מבקש פה בירושלים אחר שלקח עמי ממנה. בחנם שאבוא בה, לא אבוא. יהי רצון שיבנה במהרה בימינו.
פרשה ב
עריכהאלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב: ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו, ח),
זה ההיכל שהוא מכון במקום משכן כבודך. אמר רבי שמעון בן יוחאי, זאת אומרת, שההיכל שלמטה מכון כנגד היכל של מעלה, שנאמר: מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך (שמות טו, יז).
אמר רבי יעקב ברבי אסי, למה הוא אומר, ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך (תהלים כו, ח), בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד, בראשון כתיב: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכתיב: נוטה שמים כיריעה (תהלים קד, ב). ובמשכן מה כתיב: ועשית יריעת עזים (שמות כו, ז). בשני, יהי רקיע, ואומר בהן הבדלה, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים. ובמשכן כתיב: והבדילה הפרכת לכם (שמות כו, לג). בשלישי כתיב מים, שנאמר: יקוו המים. ובמשכן כתיב: ועשית כיור נחשת וכנו נחשת וגו' ונתת שמה מים (שמות ל, יח). ברביעי ברא מאורות, דכתיב: יהי מארת ברקיע השמים. ובמשכן כתיב: ועשית מנרת זהב (שמות כה, לא). בחמישי ברא עופות, שנאמר: ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף. ובמשכן, כנגדן לעשות קרבנות, כבשים ועופות. ובמשכן, והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה (שמות לה, כ). בששי נברא אדם, שנאמר: ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית א, כז), בכבוד יוצרו. ובמשכן כתיב אדם, שהוא כהן גדול, שנמשח לעבד ולשמש לפני ה'. בשביעי, ויכלו השמים והארץ. ובמשכן כתיב: ותכל כל עבודת בבריאת העולם כתיב ויברך אלהים ובמשכן כתיב ויברך אתם משה. בבריאת העולם כתיב: ויכל אלהים. ובמשכן כתיב: ויהי ביום כלות (במדבר ז, א). בבריאת העולם כתיב: ויקדש אתו. ובמשכן כתיב: וימשח אתו ויקדש אתו (במדבר ז, א). ולמה המשכן שקול כנגד שמים וארץ. אלא מה שמים וארץ הם עדים על ישראל דכתיב העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל, יט), אף משכן עדות לישראל, שנאמר: אלה פקודי המשכן משכן העדת. לכך נאמר: ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך וגו'.
ולמה משכן משכן שני פעמים. אמר רבי שמואל, שבית המקדש עתיד להתמשכן שני פעמים, חרבן ראשון וחרבן שני. ולפיכך אמר, משכן שני פעמים.
דבר אחר, משכן העדת עדות לכל האמות שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד, כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריא, עד שנתרצה להם הקדוש ברוח הוא. אמר משה, רבונו של עולם, ומי מודיע לאמות שנתרצית. אמר לו: לך אמר להם, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח). לכך כתיב משכן העדת, שהמשכן מעד שהשכינה בישראל.
דבר אחר, משכן העדת, שהעיד להם לישראל, שאם יהיו כופרין בו ולא ישמרו מצותיו וחקותיו, שיתמשכן שני פעמים, כמו שפרשנו לעיל, שהשוה עשית המשכן לבריאת שמים וארץ. וכמו משכן העדת, כך אמר, העדתי בכם היום. וכן עשה ההתראה הנביא בשמים כשכפרו ישראל בהקדוש ברוך הוא, ואמר, שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר בנים גדלתי ורוממתי וגו' (ישעיה א, ב). כלומר, כמו שהעידותי בפניכם ואתם עדים על ישראל שלא יכפרו בי, שמעו כי אני גדלתים ורוממתים והם פשעו בי.
כיצד חוקרין את העדים. כמו שאמר הכתוב, ודרשת וחקרת ושאלת היטב (דברים יג, טו). העת שחוקרין העדים על העברה שאדם עושה, יוצאין הסנהדרין וכל ישראל עמם לרחוב העיר, ומוציאין לשם לאיש שהוא מחיב סקילה או אחת מארבע מיתות בית דין, ויוצאין שנים מהם או שלשה הגדולים מהם ודורשין לעדים. וכששבין מלחקור, אומר להם, סברי מרנן. והם אומרים: אם לחיים לחיים, ואם למיתה למיתה. אם הוא מחיב סקילה, מביאין לו יין טוב וחזק ומשקין אותו, כדי שלא יצטער מן הסקילה. ובאין העדים ועוקדין לו ידיו ורגליו ושמין אותו בבית הסקילה, ולוקחין העדים אבן אחת גדולה שימות בה ושמין אותו בבית הסקילה, ולוקחין העדים אבן אחת גדולה שימות בה ושמין אותה על לבו. כיצד שמין אותה על לבו. שמין אותה בעליה אחת, כדי שלא ישים האחד חלקו קודם חברו, אלא שישמו אותה ביחד על לבו, כדי לקים מה שכתוב, יד העדים תהיה בו בראשונה (דברים יז, ז). ומאותה שעה ואילך, כל ישראל פטורין לרגום אותם באבנים. וכן עושים לכל מיתה ומיתה שהוא חיב למות מיתת בית דין.
וכן שליח צבור כשיש בידו כוס של קדוש או של הבדלה והוא ירא מסם המות שלא יהיה בכוס, והוא אומר סברי מרנן, ואומר הקהל לחיים, כלומר כי לחיים יהא הכוס. רבי לוי אמר, משכן העדת, זה שאמר הכתוב: כי יסכר פי דוברי שקר (תהלים סג, יב), יסכר פיהם של אמות העולם שהיו אומרים לישראל שאין השכינה חוזרת אלינו לעולם, שנאמר: רבים אמרים לנפשי, אין ישועתה לו באלהים סלה (תהלים ג, ג), אלו עד שלא עשו את העגל בא הקדוש ברוך הוא ושרה אצלם, משכעס עליהם היו אומרים אינו חוזר אליהם. מה עשה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח), וידעו כל באי עולם שמחלתי לישראל. ולפיכך כתיב: משכן העדת. כבר היה לעולמים.
פרשה ג
עריכהואף בצלאל שבנה אותו, נשתבח לפני הקדוש ברוך הוא ולפני המלאכים, נשתבח בעליונים ובתחתונים, שנאמר: ראה קראתי בשם (שמות לא, ב). וכתוב אחד אומר, ראו קרא ה' (שמות לה, ל). ראה אמר בעליונים, וראו אמר בתחתונים. ולפיכך אמר הכתוב, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (משלי ג, ד).
איש אמונות רב ברכות (משלי כח, כ), זה משה שנתמנה גזבר על המשכן. ושנו רבותינו, אין עושין שררה על הצבור פחות משנים אלא למשה שהיה נאמן, שנאמר: לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב, ז).
דבר אחר, כתיב: ה' בחכמה יסד ארץ וגו' (משלי ג, יט) ואומר: ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה (שמות לא, ג). ללמדך, שהמשכן שקול כנגד כל העולם, וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן. כיצד, כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, כילוד אשה בראו. מה ילוד אשה מתחיל מטבורם ומותח לכאן ולכאן לארבעה צדדין, כך התחיל הקדוש ברוך הוא לבראת את עולמו מאבן שתיה תחלה, וממנה השתת העולם. ולמה נקרא שמה אבן שתיה, מפני שממנה התחיל הקדוש ברוך הוא לבראת את עולמו. וברא בית המקדש למעלה, שנאמר: מכון לשבתך פעלת ה' (שמות טו, יז). אל תקרא מכון אלא מכון. לשבתך, כנגד כסא הכבוד, כמו שכתוב לעיל. ויצירת הולד כיצירת העולם, כנגד יצירת הולד במעי אמו.
אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר (איוב ט, י). תדע לך, שכל הנשמות שהיו מן אדם הראשון ושיהיו עד סוף כל העולם, כלן נבראו בששת ימי בראשית. וכלן בגן עדן, וכלן היו במתן תורה, שנאמר: כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום, ואת אשר איננו פה עמנו היום (דברים כט, יד). ומה שאמר, עשה גדלות עד אין חקר, אלו גדולות שעושה הקדוש ברוך הוא ביצירת הולד. בשעה שבא אדם לשמש עם אשתו, רומז הקדוש ברוך הוא למלאך הממנה על ההריון, ושמו לילה.
והקדוש ברוך הוא אומר לו: דע שזו הלילה נוצר אדם מזרע פלוני, דע לך והשמר בזו הטפה וטל אותה בכפך וזרה אותה בגרן לשלש מאות וששים וחמשה חלקים. והוא עושה לו כן. מיד נוטל בידו ומביאה לפני מי שאמר והיה העולם, ואומר לפניו, עשיתי ככל אשר צויתני, וטפה זו מה תהא נגזר עליה. מיד הקדוש ברוך הוא גוזר על הטפה מה יהא בסופה, אם זכר אם נקבה, אם חלש או גבור, אם עני אם עשיר, אם קצר או ארוך, אם מכער או נאה, אם עבה או דק, אם בזוי או גס. וכן גוזר על כל קורותיו. אבל אם צדיק אם רשע, לא, אלא הדבר ההוא נותנו בידו של אדם בלבד, שנאמר: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע (דברים ל, טו).
מיד רומז הקדוש ברוך הוא למלאך הממנה על הרוחות ואומר לו: הבא לי רוח פלוני שהוא בגן עדן ששמו פלוני ותארו כך וכך. לפי שכל הרוחות שעתידין להבראות, כלן הן נבראות מיום שברא העולם עד שיכלה כל העולם, הם מזמנין בבני אדם, דכתיב: מה שהיה כבר נקרא שמו (קהלת ו, י). מיד הולך המלאך ומביא את הרוח לפני הקדוש ברוך הוא. וכשהרוח באה, מיד כורעת ומשתחוה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אותה שעה אומר הקדוש ברוך הוא לרוח, הכנסי בטפה זו שביד פלוני. פתח הרוח פיו ואומר לפניו, רבונו של עולם, די לי העולם שהייתי דר מיום שבראתני. למה רצונך להכניסני בטפה זו סרוחה, שאני קדושה וטהורה, ואני גזורה מגזרת כבודך. מיד אומר הקדוש ברוך הוא לנשמה, עולם שאני מכניסך בו, יפה יהא לך ממה שהיית דרה בו, ובשעה שיצרתיך לא יצרתיך אלא לטפה זו. מיד מכניסו הקדוש ברוך הוא לשם בעל כרחו. ואחר כך חוזר המלאך ומכניס הרוח לתוך מעי אמו. ומזמנין לו שני מלאכים ושומרין אותו שלא יצא משם ושלא יפל. ומכניסין אותו שם נר דלוק על ראשו. זה שאמר הכתוב: מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, בהלו נרו עלי ראשי וגו' (איוב כט ב, ג).
ומביט ורואה מסוף העולם ועד סופו. נוטלו המלאך משם ומוליכו לגן עדן ומראה לו הצדיקים יושבין בכבוד ועטרותיהם בראשיהם. ואומר המלאך לאותו הרוח, תדע לך מי הם אלו. אומר לו הרוח, לא אדוני. חוזר המלאך ואומר לו: הללו שאתה רואה, נוצרו בתחלה כמותך בתוך מעי אמן ויצאו לעולם ושמרו התורה והמצות, לפיכך זכו ונזדמנו לטובה זו שאתה רואה. דע לך, שסופך לצאת לעולם. ואם תזכה ותשמר התורה של הקדוש ברוך הוא, תזכה לכך ולישיבה של אלו. ואם לאו, דע וראה שתזכה למקום אחר.
לערב, מוליכו לגיהנם. ומראה לו שם את הרשעים שמלאכי חבלה מכים אותן במקלות של אש, וקוראין וי וי ואינם מרחמים עליהם. ואומר לו עוד אותו מלאך לאותו הרוח, תדע מי הן אלו. ואומר: לא אדוני. ואומר לו המלאך, אלו הנשרפין, נוצרו כמותך ויצאו לעולם ולא שמרו התורה וחקותיו של הקדוש ברוך הוא, לכך באו לחרפה זו שאתה רואה. ואתה דע לך, שסופך לצאת לעולם, והוי צדיק ואל תהי רשע, ותזכה ותחיה לעולם הבא. ומנין שהוא כן. שנאמר: כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי, וירני ויאמר לי יתמך דברי לבך, שמר מצותי וחיה (משלי ד, ג-ד).
כי בן הייתי לאבי, קדם שיצאתי ממעי אמי, הייתי בנו של הקדוש ברוך הוא, כי כן יסרני כמו האב שמיסר את בנו. רך ויחיד לפני אמי, העת שהייתי רך והייתי יחיד שלא היה שום אדם בחבורתי לפני אמי. וירני המלאך ויאמר לי, יתמך דברי לבך שמר מצותי וחיה, כמו שנאמר לעיל. ולכך על הכל מזהירו הקדוש ברוך הוא. ומטיל אותו המלאך מן הבקר ועד הערב, ומראה לו מקום שהוא עתיד למות בו ומקום שהוא עתיד להקבר בו, ואחר כך מוליכו ומטילו על כל העולם ומראה לו את הצדיקים ואת הרשעים, ומראה לו הכל. ובערב חוזרו לתוך מעי אמו, והקדוש ברוך הוא עושה לו שם בריח ודלתים, שנאמר: ויסך בדלתים ים (איוב לח, ח). וכתיב: ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך (ישעיה נא, טז). עומד ואומר לו הקדוש ברוך הוא, עד פה תבוא ולא תסיף וגו' (איוב לח, יא).
והולד הוא מנח במעי אמו תשע חדשים ג' חדשים הראשונים הולד הוא במעי אמו במדור התחתון, והשלשה חדשים השניים דר במדור האמצעי, והאחרונים דר במדור העליון. וכשמגיע זמנו לצאת לאויר העולם, הוא מתגולל ויורד ברגע אחד מן העליון לאמצעי ומן האמצעי לאחרון. ומכל מה שאמו אוכלת ושותה בראשונה, הוא אוכל ושותה, ואינו מוציא רעי. לפיכך נאמר, עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר (איוב ט, י).
לסוף מגיע זמנו לצאת לאויר העולם. מיד בא אותו המלאך ואומר לו באותה שעה, הגיע זמנך לצאת לאויר העולם. והוא אומר לו: למה אתה רוצה להוציאני לאויר העולם. אומר לו המלאך, בני תדע שעל כרחך אתה נוצר ועכשו דע שעל כרחך נולדת ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ואינו רוצה לצאת משם, עד שמכהו ומכבה לו את הנר שהוא דלוק על ראשו ומוציאו לאויר העולם בעל כרחו. מיד שוכח התינוק כל מה שראה ביציאתו וכל מה שהוא יודע. ולמה התינוק בוכה ביציאתו. על מה שאבד מקום הנחה והרוחה ועל העולם שיצא ממנו.
באותה שעה מתחלפים עליו שבעה עולמות. עולם ראשון, דומה למלך, שהכל שואלין בשלומו ומתאוין הכל לראותו, ומחבקין ומנשקין אותו, מפני שהוא בן שנה. עולם שני, דומה לחזיר, שהוא שוגש באשפתות, כך הולד שוגש בצואה כשהוא בן שנתים. עולם שלישי, דומה לגדי, שהוא מרקד לכאן ולכאן במרעה טוב לפני אמו, כך התינוק מתענג לפני אביו ואמו ומרקד לכאן ולכאן ומשחק והכל שמחים בו. אימתי, כשהוא בן חמש. עולם רביעי, דומה לסוס שהוא מהלך בסטריות. ואימתי, כשהגיע על פרקו, כשהוא בן שמונה עשרה. כשם שהסוס רץ ומשתבח, כך הנער משתבח בבחרותו. עולם חמישי, דומה לחמור, שמניחין עליו אכף. כך לבני אדם מניחין לו אכפו עליו, נותנין לו אשה ומוליד בנים ובנות, וחוזר והולך לכאן ולכאן ומביא מזון ומפרנס לבניו ומכלכלן, ונותנין עליו משא והוא מעמס מן בנים ובנות. ואימתי, כשהוא בן ארבעים שנה. עולם ששי, דומה לכלב, שהוא חצוף לכאן ולכאן ונוטל מזה ונותן לזה ואינו מתביש. עולם שביעי דומה לקוף, שנשתנה דמותו מכל הבריות, שואל על כל דבר ודבר, ואוכל ושותה כמו נער, ומשחק כמו תינוק, וישוב לימי עלומיו בדעת אבל לא בדבר אחר. ואפלו בניו ואנשי ביתו מלעיגין עליו ומקללין אותו ושונאין אותו. וכשהוא דובר שום דבר, אומרים לו: הניחו לו, כי הוא נער וזקן. והוא דומה לקוף בכל עניניו ובכל דבריו. ואפלו התינוקות מלעיגין עליו ומשחקין בו. ואפלו צפור דרור ינערהו משנתו.
לסוף הגיע זמנו, בא לו אותו המלאך ואומר לו: תכירני. אומר לו: הן. ואומר לו: למה באת לי היום מכל שאר הימים. אומר לו המלאך, כדי להוציאך מן העולם, כי הגיע זמנך להפטר. מיד מתחיל בוכה ומשמיע קולו מסוף העולם ועד סופו. ואין הבריות מכירין ולא שומעין את קולו, חוץ מן התרנגול בלבד. ואומר למלאך, הלא כבר הוצאתני משני עולמות והכנסתני בזה העולם. ואומר לו המלאך, והלא כבר אמרתי לך, שעל כרחך נוצרת, ועל כרחך נולדת, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני הקדוש ברוך הוא.
והן הן ארבעה מחנות שהראה הקדוש ברוך הוא לאליהו זכרונו לברכה, שנאמר: צא ועמדת בהר וגו' (מלכים א יט, יא). אמר לו: אליהו, מה הן אלו ארבעה מחנות שאתה רואה. אמר לו: רבון העולמים, איני יודע. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אלו ארבעה עולמים שאדם עובר עליהם. אלו הם, רוח גדולה וחזק (מלכים א יט, יא), הוא העולם הזה, שהוא דומה לרוח שהוא עובר. ואחר הרוח רעש (מלכים א יט, יא), אחר העולם הזה יום המיתה שדומה לרעש שמרעיש כל גופו של אדם. ואחר הרעש אש (מלכים א יט, יב), הוא אחר המיתה, דינה של גיהנם, שהוא כלו אש. ואחר האש קול דממה דקה, אחר דינה של גיהנם, זהו יום הדין הגדול, שנאמר: כי גדול יום וגו' (יואל ב, יא). אל ישאר בו אלא הקדוש ברוך הוא לבדו בעולמו בלבד, שנאמר: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב, יא).
ועליו הוא מפרש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל, שנאמר: לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ (תהלים קלט, טו), במדור התחתון שבמעי אמו.
דבר אחר רקמתי בתחתיות ארץ הוי, ברוך אשר יצר את האדם בחכמה, כמו שברא שמים וארץ בחכמה, שנאמר: ה' בחכמה יסד ארץ וגו' (משלי ג, יט). ובבצלאל אומר, ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת (שמות לא, ג). במה שברא הקדוש ברוך הוא עולמו ויצר את האדם בצלאל ועשה עמו המשכן. ועוד שאמר, ה' בחכמה יסד ארץ ובדעתו שחקים נבקעו (משלי ג, כ), וכתיב: ואמלא אתו וגו', הרי שלשה עולמות, מה שאומר בזה, אומר בזה. הוי, עשה גדלות עד אין חקר וגו'.
כשרצה הקדוש ברוך הוא לעשות האדם, אמר לתורה, נעשה אדם וגו' (בראשית א, כו). אמרה לפניו, רבון העולמים, האדם שאתה רוצה לעשות, קצר ימים ושבע רגז (איוב יד, א), יבא לידי חטא. ואם אין אתה מאריך אפך עמו, ראוי שלא בא לעולם. אמר, ועל חנם נקראתי ארך אפים ורב חסד (במדבר יד, יח). התחיל מקבץ את גופו של אדם הראשון מארבע רוחות העולם, כדי שלא תאמר הארץ, אין עפר גופך משלי. אם לוקח ממזרח ויפטר במערב, כדי שלא תאמר ארץ מערב, אין עפר גופך משלי, לא אקבלך. ולפיכך נטלו מארבע רוחות העולם, כדי שבכל מקום שיפטר שיקבלו הארץ, כמו שנאמר: כי עפר אתה (בראשית ג, יט).
ושתים עשרה שעות היה היום. בשעה ראשונה, צבר עפרו של אדם. בשניה, גבלו מן המזרח למערב, שנאמר: אחור וקדם צרתני (תהלים קלט, ה). אחור, זה מערב. וקדם, זה מזרח, כמו שנאמר: קדמה מזרחה (שמות כז, יג). וראוהו ונתיראו מלפניו. היו סבורים שהוא בראם, ובאו להשתחוות לו. אמר להן, למה באתם להשתחוות לי, נבוא כלנו נראה כל הבריות שברא הקדוש ברוך הוא. והיה תמה בלבו. התחיל משבח ומפאר ליוצרו, ואומר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא, כ). ואומר: מה רבו מעשיך ה' (תהלים קד, כד). קם על רגליו והוא כתאר וכדמות אלהים, והיה קומתו אחריו. והלבישו גאות ועז והמליכו עליהם ליוצרו, ואמרו, ה' מלך גאות לבש (תהלים צג, א). קנקן חדש מלא ישן.
פרשה ד
עריכהדבר אחר, משכן העדת. אמר רבי שמעון בן יוחאי, אין עדות אלא תורה, שנאמר: אלה העדת והחקים והמשפטים (דברים ד, מה). משל למלך שהיה לו בת, ובנה לה פלטרין והושיבה לפנים משבעה היכלים. הוציא שם, כל מי שיכנס על בתי כאלו הוא נכנס עלי. כך שני שמות נקראו למשכן, משכן העדת, זו תורה. ובמקום אחר אמר, לפני משכן ה' (ויקרא יז, ד) אמר הקדוש ברוך הוא, אם בזה אדם את בתי, כאלו הוא מבזה לי. אם נכנס אדם לבית הכנסת ובזה את תורתי, כאלו עלה ובזה את כבודי. תדע לך, אמר רבי שמעון בן יוחאי, כשנכנס אנדריאנוס לבית המקדש, היה מחרף ומגדף. אמר דוד, רבונו של עולם, כך העלה עליהם, כאלו היו עולים לקוץ ארזים ולעשות סלמות לעלות לרקיע והיו עולים, שנאמר: יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות (תהלים עד, ה), אלא שאין יכולין, ומניחין אותך ובאין עלינו, שנאמר: אלהים, באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך וגו' (תהלים עט, א). וכל אלו, על ידי שנתמשכן על ידינו,
אלה פקודי המשכן. אמר רבי חיא, למה אמות העולם דומין. לאדם שהיה שונא את המלך, והיה מבקש להתגרות בו, ולא היה יכול. מה עשה. הלך אצל אדריונטוס שלו ומבקש להפילו, והיה מתירא מן המלך שלא יהרגנו. מה עשה, נטל את הצפרן של ברזל והיה מכניסו תחתיו, אמר, מתוך שאני מפיל את הבסיס, האדריונטוס נופל. כך אמות העולם הם מבקשים להתגרות בהקדוש ברוך הוא ואינן יכולין, ובאין ומתגרין בישראל. אמר דוד, יתיצבו מלכי ארץ וגו' (תהלים ב, ב). משל, מי שאינו יכול להכות לחמור, מכה את האכף. כך עובדי עבודה זרה, מתוך שאינן יכולים למעלן, חוזרין על ישראל. אימתי, בשעה שאין להם דבר למשכן. אבל במשכן, שנתמשכן על ידיהם, שנאמר: אלה פקודי המשכן משכן העדת.
פרשה ה
עריכהאלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב: איש אמונות רב ברכות, ואץ להעשיר לא ינקה (משלי כח, כ). איש אמונות רב ברכות, זה משה, שנעשה גזבר על המשכן וכל הדברים היו מתברכים על ידו, לפי שהיה נאמן. ואץ להעשיר לא ינקה (משלי כח, כ), זה קרח, שהיה לוי ובקש לטל כהנה ולויה, לא ינקה.
דבר אחר, איש אמונות רב ברכות, זה משה, שנתמנה גזבר על המשכן. שנו רבותינו, אין עושין שררה על הצבור פחות משנים. ומשה היאך נעשה יחידי גזבר. אלא אף על פי שהיה משה הצדיק נאמן על פי הגבורה, דכתיב: בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב, ז), קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר: ביד איתמר בן אהרן הכהן (שמות לח, כא).
זה שאמר הכתוב: ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעשי המלאכה כי באמנה הם עשים (מלכים ב יב, טז), זה דורו של יואש. שנו רבותינו, אין התורם נכנס, לא בפרגוד חפות, ולא בפונדי, ולא באינפיליא, שמא יעשיר, ויאמרו מן הלשכה העשיר. כל כך למה. שכשם שחיב אדם לצאת ידי שמים, כך האדם חיב לצאת ידי הבריות, משום שנאמר: והייתם נקים מה' ומישראל (במדבר לב, כב). ומשה היה גזבר על מלאכת המשכן לעצמו? אלא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח), וכתיב ויקהל משה וגו', קחו מאתכם תרומה לה' (שמות לה א, ה),
אמר רבי יוחנן, לשני בקרים הביאו הכל, שנאמר: והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שמות לו, ג), והותירו, מיד ויצו משה ויעבירו קול במחנה, והמלאכה היתה דים (שמות לו, ו, ז).
אמר משה, רבונו של עולם, הרי עשינו הכל, מה נעשה מן המותר. אמר לו: עשה משכן לעדות. הלך ועשה. כיון שבא לתן להם חשבון, אמר להם: כך וכך יצא למשכן, וביותר עשיתי למשכן העדות. אמר רבי שמואל, למה משכן משכן שני פעמים, שנתמשכן על ידיהם. הוא שאנשי כנסת הגדולה אומרים: חבל חבלנו לך (נחמיה א, ז), הרי שנתמשכן שני פעמים.
פרשה ו
עריכהאלה פקודי המשכן משכן העדת. עדות לכל באי העולם, שנמחל להם על מעשה העגל. למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה והיה מחבבה. כעס עליה והלך לו. היו שכנותיה אומרות, שוב בעליך אינו חוזר לך. לימים בא ונכנס, עמד בפלטרין ואכל ושתה עמה. ועדין שכנותיה לא היו מאמינות שנתרצה לה. ומתוך כך, ראו ריח בשמים עולה מן הבית, ידעו הכל שנתרצה לה. כך הקדוש ברוך הוא חבב את ישראל ונתן להם את התורה, וקרא אותם ממלכת כהנים וגוי קדוש. לאחר ארבעים יום סרחו. אמרו הגוים, שוב אינו חוזר עליהם. עמד משה ובקש רחמים, ואמר לו: סלחתי כדברך (במדבר יד, כ). אמר משה, מי מודיע לאמות. אמר לו: ועשו לי מקדש. כיון שראו אמות העולם הריח של קטרת מתמר ועולה מתוך המשכן, ידעו שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא.
אלה פקודי המשכן, וכתיב אלה שמות בני ישראל (שמות א, א) בא וראה כמה חבב הקדוש ברוך הוא את המשכן, שהניח את העליונים ושכן בתוך המשכן. אמר רבי שמעון, עקר שכינה בתחתונים היתה, שנאמר: וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן (בראשית ג, ח). בא אדם וחטא, נסתלקה מן הארץ לשמים. עמד קין והרג את אחיו, נסתלקה מן הרקיע הראשון לשני. עמד דור אנוש והכעיס לפניו, נסתלקה מן השני לשלישי. עמד דור המבול והשחית דרכו, נסתלקה מן השלישי לרביעי. דור הפלגה נתגאה, נסתלקה מן רביעי לחמישי. סדומיים קלקלו, נסתלקה מן החמישי לששי. עמדו אמרפל וחבריו, נסתלקה מן ששי לשביעי. עמד אברהם וסגל מעשים טובים, נמשכה השכינה מן שביעי לששי. יצחק משכה מן ששי לחמישי. יעקב, מן חמישי לרביעי. לוי בנו, מן רביעי לשלישי. קהת בן לוי, מן שלישי לשני. עמרם, מן שני לראשון. משה, ביום שהוקם המשכן, וכבוד ה' מלא את המשכן. זהו שאמר הכתוב כי ישרים ישכנו ארץ (משלי ב, כא), ישכינו השכינה בארץ.
פרשה ז
עריכהאלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב: ותפלטני מריבי עמי (ש״ב כב, מד). וכתוב אחד אומר, תפלטני מריבי עם (תהלים יח, מד). מריבי עם אלו האמות, מריבי עמי אלו ישראל. אמר דוד, רבונו של עולם, ישראל רוגנים הם, אתה מבקש שישיחו אחרי. תדע לך, כשנעשה בית המקדש, כל דבר ודבר נעשה במספר ובמשקל, שנאמר: במספר במשקל לכל ויכתב כל המשקל (עזרא ח, לד). למה, שהם רוגנים, שנאמר: וידבר העם באלהים ובמשה (במדבר כא, ה). הוי, תפלטני מריבי עמי. ומדבר במשה כשעשה את המשכן. אמר משה, יודע אני שישראל אכפת להם, משיחין באחיהם ובאמותם, שנאמר: תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דפי (תהלים נ, כ). מהו תשב באחיך תדבר. אמר רבי יוחנן, לא תאמר שבאחיו מאביו יש לו רשות לדבר ולא באחיו מאמו, אלא אם דברת באחיך מאביך, סופך לדבר באחיך מאמך, שנאמר: תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי.
ורבי יהושע בן לוי אמר, אמר דוד, אם דברת בעשו שהוא אחיך, סופך לדבר בבן אמתך, זה משה רבן של כל הנביאים, שדברו בו שנאמר: וידבר העם באלהים ובמשה.
אמר משה, יודע אני שישראל רוגנים הם, הרני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן. התחיל לעשות חשבון עמהם, אלה פקודי המשכן, והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר, לזהב ולכסף ולנחשת, וכסף פקודי העדה מאת ככר, ואלף ושבע מאות, ויהי מאת ככר הכסף לצקת, ונחשת התנופה שבעים ככר. עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין. התחיל עומד תמה ואומר: עכשו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר, שאני נטלתי אותם. והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה. מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניו, ותלה עיניו וראה שהיו עשויין ווין לעמודים. התחיל להשיב להם בקול רם, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים. באותה שעה נתפיסו ישראל. מי גרם לו. על ידי שישב ועשה חשבון, אלה פקודי המשכן.
ולמה עשה חשבון. הקדוש ברוך הוא מאמינו, שנאמר: בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב, ז), ומשה נתן חשבון? אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו, שנאמר: והיה כצאת משה וגו' והביטו אחרי משה (שמות לג, ח). ומה היו אומרים. רבי יצחק היה דורש לשבח (וכו', כי תשא כז). וחברו משיבו, ריקה, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על ככרי כסף ועל ככרי זהב שאין להם חקר ולא משקל ולא מנין, מה אתה רוצה, שלא יהיה עשיר? כששמע כן, אמר חייכם, משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם חשבון. כיון שנגמרה, אמר להם: אלה פקודי המשכן.
פרשה ח
עריכהמשכן העדת. זו תורה, שהיו יגעים בה. בזכות התורה והקרבנות, אמר הקדוש ברוך הוא, אני מציל אתכם מן גיהנם. תדע לך, שהרי לאברהם הראה הקדוש ברוך הוא את התורה והקרבנות וגיהנם ושעבוד מלכיות. תורה, לפיד אש, שנאמר: מימינו אש דת למו (דברים לג, ב). וכתיב: וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם (שמות כ, טו). קרבנות, קחה לי עגלה משלשת (בראשית טו, ט). גיהנם, תנור עשן ולפיד אש (בראשית טו, יח). מלכיות, והנה אימה חשכה (בראשית טו, יב).
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, כל זמן שבניך מתעסקים בשתים, נצולין מן שתים, ועתידין קרבנות לבטל ובית המקדש לחרב, אלא במה אתה מבקש שישתעבדו בניך, בגיהנם או במלכיות. התחיל תמה ולא היה יודע מה לברור. אמר רבי חנינא בר פפא, אברהם ברר לו את המלכיות ואמר, מוטב שישתעבדו בני במלכיות ולא ירד אחד מבני לגיהנם, והסכים הקדוש ברוך הוא עמו, שנאמר: אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם (דברים לב, ל). אם לא כי צורם מכרם, זה אברהם, שכתוב, הביטו אל צור חצבתם (ישעיה נא, א). וה' הסגירם, שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו.
הוא שאמר דוד, הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה (תהלים סו, יב). הרכבת אנוש לראשנו, אלו מלכיות. באנו באש ובמים, זו גיהנם. ותוציאנו לרויה, אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, אתם משעבדים בידי מלכיות. ולעתיד לבוא, אני מעביר את המלכיות מכם שנמשלו כמים, ואציל אתכם מגיהנם, שנאמר: כי תעבר במים אתך אני, כי תלך במו אש לא תכוה, ולהבה לא תבער בך.
פרשה ט
עריכהאלה פקודי המשכן וגו', ונחשת התנופה (שמות לח, כט) ונחשת הכלות, שכן בלשון יון קורין לכלה נינפי. אתה מוצא, בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים, גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהן, שלא יהיו משמשין מטותיהן. אמר רבי שמעון בר חלפתא, מה היו בנות ישראל עושות. יורדות לשאב מים מן היאור, והקדוש ברוך הוא היה מזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהן, והן מוכרות ומבשלות מהן ולוקחות מהן יין והולכות לשדה ומאכילות את בעליהן שם, שנאמר: ובכל עבדה בשדה (שמות א, יד). משהיו אוכלין ושותין, נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן, זאת אומרת אני נאה ממך, וזה אומר אני נאה ממך, ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאוה ופרין ורבין, והקדוש ברוך הוא פוקדן לאלתר.
רבותינו אומרין, יש מהן יולדות שנים בבת אחת. ויש אומרים: ששה בכרס אחד, ויש אומרים: שנים עשר בכרס אחד, ויש אומרים: ששים רבוא. מי שאומר שנים, דורש פרו וישרצו (שמות א, ז). מי שאומר ששה פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד הרי ששה. מי שאומר שנים עשר, פרו שנים, וישרצו שנים כו', הרי שנים עשר. ומי שאומר ששים רבוא, שכתוב בדגים ישרצו המים (בראשית א, כ), וכאן כתוב וישרצו. וכל המנין האלו, מן המראות,
וכתוב בהן ותמלא הארץ אתם (שמות א, ז). וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ (שמות א, יב). בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאוה מתוך הפרך, העמידו כל הצבאות, שנאמר: יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים (שמות יב, מא). ואומר: הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם.
כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן, עמדו כל ישראל ונתנדבו, מי שהביא כסף ומי שהביא זהב או נחשת ואבני שהם ואבני מלואים, הביאו בזריזות הכל. אמרו הנשים, מה יש לנו לתן בנדבת המשכן. עמדו והביאו את המראות והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות, זעף בהן. אמר להם לישראל, טלו מקלות ושברו שוקיהן של אלו. המראות למה הן צריכין. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה, על אלו אתה מבזה. המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים. טל מהן ועשה מהן כיור נחשת וכנו לכהנים, שממנו יהיו מתקדשין הכהנים, שנאמר: ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו (שמות לח, ח), באותן המראות שהעמידו את כל הצבאות האלה. לפיכך כתיב: ונחשת התנופה שבעים ככר, נחשת הכלות.
אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה נתנדבתם למשכן, שהיה מתכפר עליכם. ולעתיד לבא אני אכפר עליכם ואהב אתכם נדבה, שנאמר: ארפא משובתם אהבם נדבה (הושע יד, ה). אמרו, אין לנו לא משכן לא מקדש, תהא לפניך תפלת פינו כנדבת המשכן. אמר דוד, נדבות פי רצה נא ה' (תהלים קיט, קח).
פרשה י
עריכהויביאו את המשכן אל משה. ילמדנו רבנו, כמה דברים מתקנים מפני דרכי שלום. כך שנו רבותינו, אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום, בא וראה כמה חביב השלום לפני הקדוש ברוך הוא, שבשעה שנכנסו לארץ, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, והתגר בם מלחמה.
פרשה יא
עריכהויביאו את המשכן אל משה (שמות לט, לג) זה שאמר הכתוב: לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו (איוב לו, ז). מהו כן. אין הקדוש ברוך הוא מונע מן הצדיק דוגמטרין שלו. כאדם המבקש למכר פרות לחברו והוא אומר לו: הראה לי העץ. הוי, לא יגרע מצדיק עיניו. תדע לך, אברהם הוליד ליצחק דומה לו, שנאמר: ואלה תולדת יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק (בראשית כה, יט). ויעקב הוליד ליוסף דומה לו, שנאמר: אלה תלדות יעקב יוסף (בראשית לז, ב), ראובן שמעון לא אמר אלא יוסף. וכן הוא אומר, כי בן זקנים הוא לו (בראשית לז, ג), זיו איקונין הוא לו. הוי, לא יגרע מצדיק עיניו.
דבר אחר, לא יגרע מצדיק עיניו. בשעה שבא משה ואמר לישראל, קחו מאתכם תרומה (שמות לה, ה), שמחו שמחה גדולה והביאו הנדבה בשמחה ובזריזות. ראה מה כתיב: ויבאו האנשים על הנשים (שמות לה, כב), שהיו דוחקין זה על זה, שבאין האנשים והנשים בערבוביא ומביאין הנדבה, שנאמר: וכל אשה חכמת לב וגו' (שמות לה, כה),
לשני בקרים הביאו הכל. וכן כתיב: והמלאכה היתה דים וגו' (שמות לו, ז), ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא (שמות לה, ה), להודיעך כמה נזדרזו ישראל במלאכת המשכן. לאחר שני ימים בקשו חכמי לב להביא את נדבתם ולא יכלו. שכבר נאמר, ויצו משה וגו' (שמות לו, ו). והיו הנשיאים מצרין על שלא זכו בתרומת מלאכת המשכן כלום, אמרו הואיל ולא זכינו בתרומת מלאכת המשכן כלום אם כן נתן בבגדי כהנה. אמר הקדוש ברוך הוא, בני שטרחו ונזדרזו במשכן, יכתב שבחן במשכן, בתורה. לפיכך כתיב והמלאכה היתה דים.
והנשיאים שנתעצלו חסר אות אחת משמותם, שכן כתיב והנשיאם (שמות לה, כז), חסר יו״ד אחת. ואחר כך החזיקו במלאכת המשכן בצלאל ואהליאב בעבודתן וחכמי לב בעבודתן, שנאמר: ויעשו כל חכם לב וגו' (שמות לו, ח). וכן הנשים טוו את התכלת, שנאמר: וכל הנשים אשר נשא לבן וגו' (שמות לה, כו).
כיון שגמרו מלאכת המשכן, היו יושבין ומצפין אימתי תבא שכינה ותשרה בו, והיו מצטערין הכל מפני שלא שרתה שכינה עליו. מה עשו. הלכו להם אצל חכמי לב, אמרו להן, ומה אתם יושבין, העמידו אתם את המשכן ותשרה שכינה בינותינו. היו מבקשים להעמידו, ולא היו יודעין ולא יכולין להעמידו. וכשהן חושבין להעמידו, הוא נופל. מיד הלכו להם אצל בצלאל ואהליאב, אמרו להם, בואו אתם והעמידו המשכן שאתם עשיתם אותו, שמא על ידכם ראוי לעמד. מיד התחילו להעמידו ולא יכלו. התחילו מסיחין ומרננין ואומרים: ראו מה עשה לנו בן עמרם שהוציא את ממוננו במשכן הזה והכניס אותנו לכל הטרח הזה ואמר לנו כי הקדוש ברוך הוא יורד מן העליונים ושורה בתוך יריעות עזים, שנאמר: ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח).
ולמה לא היו יכולין להעמידו. אלא שהיה משה מצר על שלא נשתתף הוא עמהן במלאכת המשכן. כיצד, הנדבה נתנה על ידי ישראל, והמלאכה נעשית על ידי בצלאל ואהליאב וחכמי לב. ולפי שהיה משה מצר, העלים הקדוש ברוך הוא מהם ולא היו יכולין להעמידו. כיון שהטיחו פניהם מכל מקום ולא היו יכולין להעמידו, נכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו, משה רבנו, כל מה שאמרת לנו עשינו, וכל מה שצויתנו לתן ולהוציא נתנו הכל, והרי כל המלאכה לפניך, שמא חסרנו שום דבר או ותרנו על כל מה שאמרת לנו, ראה הכל לפניך. והיו מראין לו כל דבר ודבר, שנאמר: ויביאו את המשכן אל משה וגו'. וכתיב: וירא משה את כל המלאכה וגו'.
אמרו לו: לא כך וכך אמרת לנו לעשות. אמר להם: הן. וכן על כל דבר ודבר. אמרו לו: ואם כן למה אינו עומד, שהרי כבר נצטערו בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב להעמידו ולא היו יכולין. והיה משה מצר על דבר זה, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לפי שהיית מצר שלא היה לך עשיה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו, בשבילך, כדי שידעו כל ישראל, שאם על ידך אינו עומד, שוב אינו עומד לעולם, ואיני כותב לו הקמה אלא על ידיך, שנאמר: ויקם משה את המשכן. וכן הוא אומר, וידבר ה' אל משה, ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד. אמר משה, רבונו של עולם, איני יודע להעמידו. אמר לו: עסק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו, ואני כותב עליך שאתה הקמתו, שנאמר: ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן. ומי העמידו. משה, שנאמר: ויקם משה את המשכן.
אמר רבי חיא בר יוסף, כל שבעת ימי המלואים היה משה מפרקו ומעמידו שתי פעמים בכל יום, שנאמר: תקים, הוקם. רבי חנינא אומר, שלש פעמים, שנאמר: תקים, הוקם, ויקם. ומנין שהיו מראין לו כל דבר ודבר, שנאמר: ויביאו את המשכן אל משה (שמות לט, לג) הוי, לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו, ז). וקורא והולך, וירא משה את כל המלאכה, את כל מלאכת המשכן אינו אומר אלא את כל המלאכה, שהיה הכל כמעשה בראשית.
מיד ברכם, שנאמר: ויברך אתם משה. מה ברכה ברכן. רבותינו אמרו, ה' אלהי אבותכם וגו' (דברים א, יא). רבי מאיר אומר, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. והם אמרו, ויהי נעם אדני וגו' (תהלים צ, יז). ולמה כתב כאן כמה פעמים, כאשר צוה ה' את משה. לפי שהרהרו ישראל אחרי משה בשעה שהיו מעמידין המשכן ולא היה עומד, אמרו, שמא דבר קל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות לו במשכן, ומשה מעצמו הכניסנו בכל הטרח הזה. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל והרהרתם אחריו, הריני כותב שמי על כל דבר ודבר שאני צויתי אותו. לכך כתיב: כאשר צוה ה' את משה בכל פעם ופעם.
אמר הקדוש ברוך הוא, אם בקש אדם להרהר אחרי משה, יהרהר אחרי שאני אמרתי לו כל זאת ושיעשו לי המשכן.
ואימתי נאמר לו למשה לעשות את המשכן, ביום הכפורים. לפי שעלה משה להר שלש פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום, מששה בסיון שעלה לשם עד יום הכפורים שהוא עשרה בתשרי. ואותו היום נאמר, וינחם ה' (שמות לב, יד) על מעשה העגל. ואותו היום אמר לו: סלחתי כדברך (במדבר יד, כ). ואותו היום נאמר לו: ועשו לי מקדש (שמות כה, ח). ובו ביום אמר לו: וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו (שמות לד, ט), היום הזה תנחילנו סליחה לדורות. ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז, ל). ועשו את המשכן בחדוה ובשמחה.
ולכמה חדשים נגמרה מלאכת המשכן. רבי שמואל בר נחמן אמר בשלשה חדשים נגמרה מלאכת המשכן תשרי, מרחשון, כסלו. והיה מנח ומפרק טבת ושבט ואדר. והעמידוהו באחד בניסן, שנאמר: ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד. רבי חנינא אומר, באחד באדר היתה נגמרת מלאכת המשכן. למה, שהמלאכה שנעשית בקיץ ביום אחד, נעשית בחרף בשני ימים,
וכדברי רבי שמואל בר נחמני שאמר, שנעשה המשכן בשלשה חדשים. למה לא עמד מיד. אלא מפני שחשב הקדוש ברוך הוא לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו, לפי שבאחד בניסן נולד יצחק. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מערב שמחתכם שמחה בשמחה. והיו ליצני הדור מרננין ומהרהרין ואומרין למה נגמרה מלאכת המשכן ואינו עומד מיד. ולא היו יודעים מחשבתו ועצתו של הקדוש ברוך הוא. ועל זה אמר המלך דוד, כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן (תהלים צב, ה). כי שמחתני ה' בפעלך, זה אהל מועד. במעשי ידיך ארנן, זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבתיך (תהלים צב, ו), שהיית חושב לערב שמחה בשמחה, יום שנולד יצחק אבינו. ואותו היום נטל עשר עטרות, כדאיתא בסדר עולם וגו'. ולפיכך, איש בער לא ידע (תהלים צב, ז), אלו הליצנין והטפשין שבדור שלא היו יודעים מחשבתו של הקדוש ברוך הוא. וכסיל לא יבין את זאת (תהלים צב, ו), שלא היה יכול אחד מהם להקימו, ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים את כל מלאכת הקדש, כדי שיבא משה ויטל את שלו, לפי שהיה מצטער שלא עשה בו כלום. לפיכך, ויקם משה את המשכן וגו', ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים. וכתיב: ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במדבר ז, א). כיון שהוקם המשכן, מיד ירדה שכינתו לתוכו. שנאמר: ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן. וכתיב: כי ענן ה' על המשכן וגו'. לקים מה שנאמר: אך קרוב ליראיו ישעו לשכן כבוד בארצנו (תהלים פה, י). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה היתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר: ומראה כבוד ה' וגו' (שמות כד, יז). ולעתיד לבוא, שכינה אינה זזה מכם לעולם, שנאמר: ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזב את עמי ישראל (מלכים א ו, יג). ברוך ה' לעולם אמן, סלה.