רמב"ם על תענית ב
תענית פרק ב
עריכה- ראו גם: נוסח המשנה תענית ב רמבם
זה הסדר, אינו אלא בשבע אחרונות:
ביתו ריקן - רוצה לומר ריקן ממזונות וריקן מעבירות.
והאיש הראוי למנותו קודם לכל אדם הוא, מי שהוא רגיל בתפילה ולדבר על ראש הקהל, ואחר כך שיהיה זקן ויש לו נעימות קול, וזה בכל שליח צבור. ומוסיף עליו זה שמדבר בו בזה המקום, שיהיה מטופל כלומר בעל בנים, וביתו ריקן שלא יצא עליו שם רע בילדותו, כדי שיתרצו אליו ליבות בני אדם ויקבלו כולם דבריו ברצון.
ואלו השש ברכות, הם נאמרים אחר גואל ישראל וקודם רופא חולים:
הזכרונות והשופרות - כמו שקדם זכרם בראש השנה (פרק ד הלכה ז), רוצה לומר שלא יאמר זכרון של יחיד ולא זכרון של פורענות.
והלכה כרבי יהודה:
אמרו על השביעית - רוצה לומר השביעית מן הברכות שהוסיפו עליהם, לפי שכבר אמר שש ברכות בלבד הוא מוסיף. והוא כי הוא מוסיף בגואל ישראל תוספות, וחותם בה "מי שענה את אברהם בהר המוריה" וכו' עד גואל ישראל. ולפי שמנה גואל ישראל ברכה אחת מפני התוספת שהוסיף בה וקראה ראשונה, היו כולן שבע ברכות, גואל ישראל שהיא מכלל שמונה עשרה והשש שהוסיפו:
רוצה לומר שער המזרח של הר הבית, ושער המזרח של עזרה.
והלכה כחכמים:
כבר קדם בסוף סוכה שמשמרות כהונה היו ארבעה ועשרים משמרות, והיו עובדין משמר בכל שבוע על הסדר. בכל משמר בתי אבות, היו עובדין גם כן בתי אבות באותו משמר כל אחד ואחד יומו.
ואמרו אנשי בית אב - רוצה לומר כל הבית אב שהיתה עובדת אותו היום. והיו מקילין עליהם בתענית מפני העבודה כדי שלא יחלשו גופם.
והלכה כחכמים:
מה שאסרו היין על אנשי משמר ביום, ההוא דבר תמידי, והטעם שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבואו אנשי משמר ויסייעו אותם.
ועל אנשי בית אב אסור כל זמן עבודתם לפי שהן עוסקין בעבודה. וכבר ידעת איך אסר הכתוב לעשות שום דבר מענייני המקדש בשכרות, והוא שנאמר "יין ושכר אל תשת"(ויקרא י, ט) וגו'.
והמעמד - הוא מישראל, ועוד יתבאר עניינו בסוף זו המסכת.
ואסור התגלחת על אנשי משמר ואנשי מעמד כל ימי עבודתם, הטעם בזה כדי שלא יכנסו כשהן מנוולים, כמו שהוא אסור בחולו של מועד:
היתה אצלם מגילה והיו קורים אותה מגילת תענית, והיה כתובים בה ימים ידועים מחודשים ידועים שעשה עמהם השם ניסים ונתבטלו מהם הצרות, והיו משבחים אותן הימים, מהן ימים כמו שזוכר באותה מגילה שהיו אסורין בהספד, ומהן ימים שהם אסורין בתענית. וכבר בטלה אותה מגילה ואינן אסורין בהספד ובתענית אותן הימים עצמן, כל שכן לפניהם ולאחריהם, והוא אמרם "בטלה מגילת תענית".
מלבד פורים וחנוכה שהם אסורים בהספד ובתענית, ולפניהם ולאחריהם מותר:
להפקיע השערים - ליקר שערי המזונות, מפני שאומר דלת העם לולי הצורך הגדול למטר לא היו מתענין קודם השבת.
ואין הלכה כרבי יוסי:
ואם התחילו אין מפסיקין - רוצה לומר אם התחילו להתענות שעה אחת אין מפסיקין התענית, אלא שמשלימין היום.
ואמר רבי מאיר, מודה היה שאין משלימין, רוצה לומר שמתענין קצת היום ואוכלים קצתו. וכן תשעה באב שחל להיות ערב שבת, מתענין קצת היום ואוכלין בסוף היום מפני כבוד השבת.
ואין הלכה כרבי מאיר, אלא אם התחילו מתענין ומשלימין, אבל תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין לכתחילה ומשלימין.
ותשעה באב לא יחול בערב שבת אלא כשהיו עושין על פי הראיה, אבל לא בחשבון העיבור שהוא בידינו היום:
משנה תענית, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב