משנה תמיד ז דפוסים
משנה תמיד, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
בזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות, שלשה אוחזין בו, אחד בימינו, ואחד בשמאלו, ואחד באבנים טובות.
וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא, הגביה לו את הפרוכת, נכנס והשתחוה ויצא, ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו.
באו ועמדו על מעלות האולם.
עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים וחמשה כלים בידם, הטני ביד אחד, והכוז ביד אחד, והמחתה ביד אחד, והבזך ביד אחד, וכף וכסויה ביד אחד.
וברכו את העם ברכה אחת, אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות, ובמקדש ברכה אחת.
במקדש היו אומרים את השם ככתבו, ובמדינה בכנויו.
במדינה הכהנים נושאים את [ כפיהם ], ידיהם כנגד כתפותיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ.
רבי יהודה אומר, אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר (ויקרא ט) "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם".
בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר, היה עולה בכבש והסגן בימינו.
הגיע למחצית הכבש, אחז הסגן בימינו והעלהו.
הושיט לו הראשון הראש והרגל, וסמך עליהן וזרקן.
הושיט השני לראשון שתי הידים, נותנן לכהן גדול, וסמך עליהן וזרקן.
נשמט השני והלך לו.
וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברין, והוא סומך עליהן וזורקן.
ובזמן שהוא רוצה, הוא סומך ואחרים זורקין.
בא לו להקיף את המזבח.
מהיכן הוא מתחיל, מקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית.
נתנו לו יין לנסך, הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו, ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות [ של כסף ] בידם, תקעו והריעו ותקעו.
באו ועמדו אצל בן ארזא, אחד מימינו ואחד משמאלו.
שחה לנסך, והניף הסגן בסודרין, והקיש בן ארזא בצלצל, ודברו הלוים בשיר.
הגיעו לפרק, תקעו, והשתחוו העם.
על כל פרק, תקיעה.
ועל כל תקיעה, השתחויה.
זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלהינו, יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן.
השיר שהיו הלוים אומרים במקדש:
ביום הראשון היו אומרים (תהלים כד), לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה.
בשני היו אומרים (שם מח), גדול יי ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו.
בשלישי היו אומרים (שם פב), אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט.
ברביעי היו אומרים [ שם צד ], אל נקמות יי אל נקמות הופיע [ וגו' ].
בחמישי היו אומרים (שם פא), הרנינו לאלהים עוזנו, הריעו לאלהי יעקב.
בששי היו אומרים (שם צג), ה' מלך גאות לבש וגו'.
בשבת היו אומרים (שם צב), מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים.
משנה תמיד, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב