רמב"ם על תמורה ו

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה אעריכה

כל האסורין על גבי המזבח אוסרין כל שהן כו': ענין אוסרין בכל שהוא שאם נתערבו אחד מאלו ואפילו באלף מן הקדשים כולם פסולים לגבי המזבח ואין מקריבים מהם ואפי' אחד ואלו המנויים שהם פסולים לגבי המזבח יש מהם מצד פסוק מלא ויש מהם מצד אסמכתא אל המקרא אך אתנן ומחיר דברה תורה מהם בפירוש ונאמר בקדשים ג"כ שור או כשב או עז כי יולד פרט ליוצא דופן ונאמר במעשר וכל מעשר בהמה הוא קדש כמו שנתבאר כל אשר יעבור תחת השבט פרט לשאינה עוברת כמו שבארנו כבר בבכורות ונאמר על אותן שאינן קרבין לגבי המזבח משחתם בהם מום בם ואמרו חכמים ז"ל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים ערוה דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ עבודת כוכבים דכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל וכבר נתבאר בשלישי מס' ע"ז שהדברים הנעבדים אינם אסורים בהנאה אלא [א"כ] יש בהם תפיסת יד אדם ולפיכך מי שעבד הר או ים או בעלי חיים אין אותו דבר אסור בהנאה ולפיכך אמרו זה וזה מותרין באכילה רוצה לומר המוקצה והנעבד אבל הדבר שהוא על הנעבד כגון חלי זהב וכסף ה"ז אסור בהנאה לפי שאותו דבר כבר נעבד ויש בו תפיסת ידי אדם כמו שנתבאר בשלישי ממסכת ע"ז אבל המוקצה הרי הוא אסור לגבי המזבח כמו שזכרנו ומה שעליו מותר בהנאה לפי שלא נעבד וכשאמר זה לעבודת כוכבים לא נאסר לפי שעיקר בידינו אין הקדש לעבודת כוכבים והמוקצה הוא מה שזכרו ואמרו אין מוקצה לעבודת כוכבים אסור עד שיעשה בה מעשה עד שיגזז בו או שיעבדו בו וכשמשתמשין בו עובדיהם אם היה שור או גזזו אם היה כבש אז יפסל לגבי מזבח משום מוקצה:

משנה בעריכה

איזהו אתנן האומר לזונה הא לך טלה זה כו': אין הפרש בין שתהא זונה או שפחה או כותית או ישראלית ובלבד שתהא מחייבי לאוין או ערוה אבל פנויה כבר בארנו פעמים שאם נבעלה לא נאסרה לכהן משום זונה לפי שאינה בעילת זנות לפיכך אתננה מותר ודע שאתנן זכר לגבי מזבח אסור ואם האשה היא שנתנה האתנן לאיש הרי אינו אסור האתנן ההוא: ומה שאמר אפי' הן מאה ענינו שאם הסכים עמה על שכירותה בכבש אחד על דרך משל ונתן לה מאה הרי כולן אסורין משום אתנן ולא נאמר שאותו התוספת שהוסיף לה אינו אתנן אלא מתנה הואיל ונתרצה עצמה בפחות הימנו לפיכך הודיענו שכל מה שיתן לה מחמת אותה ביאה הרי הוא אתנן בין שהסכימו עליו שניהם או לאו: ומה שאמר תלין שפחתך עם עבדי אינו מדבר בעבד כנעני לפי שזה מותר לעשות אבל הוא עבד עברי שאין לו אשה ובנים ומן העיקרים שבידינו שכשאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית ולפי שהוא באיסור היה שכרה אתנן ור"מ אומר הותרו מכללו בשפחה כנענית והלכה כחכמים:

משנה געריכה

איזהו מחיר כלב האומר לחבירו הא לך כו': מה שאמר שכנגד הכלב אסורים ע"מ שהוא מחיר הכלב בפני עצמו יתר מכל אחד ואחד מהעשרה טלאים שכנגדו לפי שהחלק שהוא תמורת אותו התוספת מצוי בכל אחד מהעשרה טלאים ולפיכך אסורים כלם אבל אם היה מחיר הכלב כנגד מחיר אחד מהעשרה או פחות ממנו מפריש אותו הכבש כנגד הכלב ויהיה מחיריו ויהיו מותרין התשעה שיש עמו: ומה שאמר שנים רוצה לומר ענין המשנה שהוא פי שנים וכאילו חלק הדבור כשחלק הנסתר ודרש אותו לפיכך אסר שניהם וסמך ענין שנים וענין הם:

משנה דעריכה

נתן לה כספים הרי אלו מותרים יינות שמנים כו': כבר בארנו משביעי מזבחים שרוב המומין הפוסלין בבהמה אינן פוסלין בעוף אמרו תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף והביא ראיה לכל נדר להביא את העוף לפי שהעוף יבא בנדר ונדבה כמו שנתבאר פעמים הרבה ודע שאם נתן לה חטים ועשאן סלת זיתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין הרי כלם מותרים לגבי מזבח לפי שהם אמרו שניהם ולא שנוייהן ולא ולדותיהן:

משנה העריכה

כל האסורין על גבי המזבח ולדותיהן מותרין כו': כשנרבעה בהמה והיא חולין ואח"כ ילדה והיא חולין או הקדישה אחר שנרבעה וילדה ולדה מותר לגבי מזבח אבל אם נרבעה והיא מעוברת ולדה אסור לגבי המזבח אע"פ שהיא חולין והוא שאמר ולד נרבעת אסור וזהו שאמרו אם הבהמה הזאת טרפה ואחר שנטרפה נתעברה ר' אליעזר אומר סבת תולדת הולד הזה היא האם שהיא טרפה ואב שהוא כשר לגבי המזבח וזה וזה גורם (מותר) [אסור]: ואם היתה הבהמה הזאת מעוברת והיא טריפה ר' (יהודה) [אליעזר] אומר עובר ירך אמו וחכמים אינם אומרים כן עליו אחר שיצא ונפרד ממנו ולפיכך הוא אצלם מותר לגבי המזבח וזה שאוסר ר' חנינא בן אנטיגנוס כשירה שינקה מן הטריפה הוא באותו היום בלבד שינקה לפי שהיא יכולה לעמוד עליו מעת לעת והוא מתעכל ועד כאן לא נגמר עכולו אבל אם נתעכל ואפי' היה זן אותה דרך משל בכרשינים של עבודת כוכבים עד שהשמינה בתכלית השומן הרי היא מותרת לגבי המזבח לדברי הכל ואין הלכה כר"א וכרבי חנינא בן אנטיגנוס וכתוב בספרי תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב מכאן שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים וידוע שהטריפה אינה ראויה אלא לכלבים: