משנה סוטה ו ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ו · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת, אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת, היתה שותה.

אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת, היתה שותה.

שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת, לא היתה שותה.

משנה מנוקדת

עֵד אוֹמֵר: נִטְמֵאת, וְעֵד אוֹמֵר: לֹא נִטְמֵאת,

אִשָּׁה אוֹמֶרֶת: נִטְמֵאת, וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: לֹא נִטְמֵאת,
הָיְתָה שׁוֹתָה.
אֶחָד אוֹמֵר: נִטְמֵאת, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: לֹא נִטְמֵאת,
הָיְתָה שׁוֹתָה.
שְׁנַיִם אוֹמְרִים: נִטְמֵאת, וְאֶחָד אוֹמֵר: לֹא נִטְמֵאת,
לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה:

נוסח הרמב"ם

עד אחד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת אישה אומרת נטמאת ואישה אומרת לא נטמאת הייתה שותה עד אומר נטמאת ושנים אומרין לא נטמאת הייתה שותה שנים אומרין נטמאת ועד אחד אומר להן לא נטמאת לא הייתה שותה.

פירוש הרמב"ם

עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת כו': מה שאמר עד אחד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת היתה שותה בתנאי שיעידו שניהם כאחד אבל אם אמר עד אחד נטמאת ואח"כ בא אחר אחריו ואמר לא נטמאת אין משגיחין לעדות האחרון ואינה שותה לפי שכבר אמרנו התורה האמינה עד אחד בסוטה והעיקר אצלינו כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא במקום שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים ומה שאמר עד אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת שהדבר תלוי באחרון אמנם זה בפסולי עדות כגון שהיו עבדים או נשים או אחד מן הפסולין שאז חוששין לרוב המנין אבל אם היה עד כשר ושנים פסולין הרי הוא כמו עד אחד ועד אחד והשמיענו באלו השתי בבות שבפסולי עדות הלך אחר רוב דעות בין לקולא בין לחומרא.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת - אוקי חד להדי חד, והרי היא בספיקה ושותה. ודוקא בי אתו בהדי הדדי, אבל בזה אחר זה, כשאמר הראשון נטמאת, הוי מהימן כבתרי ז. והשני האומר לא נטמאת הוי ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים:

ושנים אומרים לא נטמאת - כלומר לא נטמאת בפניך, שכשבאת ומצאת שנסתרו יחד גם אנו היינו עמך ובפנינו לא נטמאת ח, הרי נסתלק העד ובטלו דבריו מפני השנים, והרי היא בספיקה אם נטמאת קודם שבאו אלו ומצאום, ולפיכך שותה. ואשמועינן תנא בהני תרי בבי דמתניתין דבפסולי עדות הלך אחר רוב דעות ט בין לקולא בין לחומרא כלומר בין להשקותה בין שלא להשקותה:

פירוש תוספות יום טוב

עד אומר נטמאת כו'. פירש הר"ב ודוקא כי אתו בהדי הדדי. אבל בזה אחר זה. כשאמר הראשון נטמאת הוי מהימן כבי תרי. וכתבו התוס' נראה לפרש בזה אחר זה. שקבלו עדות הראשון והורו ע"פ עדותו. דלא תקשה על מה שכתבתי בשם רש"י במשנה ד' פט"ו דיבמות:

אשה אומרת נטמאת. ירושלמי נתני עד אחד אמר נטמאת ואשה אמרה לא נטמאת. אשה אמרה נטמאת ועד אחד אמר לא נטמאת. תניי דבית רבי כן. ע"כ. ומשנה ה' פרק ט"ו דיבמות דתנן נמי כה"ג לענין היתר אשת איש וכתבתי שם הירושלמי דעלה כדקאמר הכא. ודהרמב"ם אינו סובר הירושלמי להלכה אלא דדוקא תנן תרי פסולי דאי חד כשר וחד פסול. כי היכי דהורע כח שני פסולים לגבי עד כשר כדלקמן. ה"נ עד אחד פסול לגבי ע"א כשר. ותמהני דבחבורו פ"ק מהלכות סוטה השמיט בבא זו דאשה אומרת כו'. ועיין מה שאכתוב בזה במשנה ח' פרק בתרא בס"ד:

ושנים אומרים לא נטמאת. פי' הר"ב כלומר לא נטמאת בפניך כו' גם אנו היינו עמך. אבל ביבמות פט"ו לא פירש כן משום דכשאומרים לא מת מכחישים אותו. אבל הכא אפשר שנטמאה קודם שבאו. והיה יכול לפרש שאומרים עמנו היית במקום אחר. ובדיש עדי סתירה. ומיהו אתיא במכ"ש דהא כשמעידין כן מזימין הראשון ופשיטא דמהימני מדין מזימין שהאמינם התורה אפי' לגבי ב' ומ"ש הר"ב ואשמועינן תנא בהני תרתי בבי דמתני' דבפסולי עדות הלך וכו' דבפסולי עדות איירינן כדמוקים בגמ'. דאי ל"ת הכי פשיטא דאין עד אחד במקום שנים. כך פירש רש"י. וכתב ב"י בא"ה סימן קע"ח דאע"ג דחד דאתא מעיקרא משוינן ליה כתרי הוי תרי ותרי והדרא לספיקא דשותה. ופירש"י וכי מוקמינן בפסולי עדות בין בבת אחת בין בזה אחר זה. ועל כרחך דבזה אחר זה אצטריך עיקר לאשמועינן דאי לבת אחת מאי הלך אחר רוב דעות איכא. בחד וחד נמי היתה שותה. ע"כ:

שנים אומרים נטמאת כו'. כתב הר"ב דאשמעינן בין לקולא בין לחומרא. וכן ל' הרמב"ם. גם לעיל בפט"ו דיבמות לשון הר"ב כן הוא ויותר ראוי היה לומר בהפך. וכן בגמ' ותרתי בפסולי עדות למה לי מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דעות לחומרא אבל לקולא לא אזלינן קמ"ל. [וכן בגמ' פ' בתרא ד' מ"ז] ופירש"י לחומרא שתשתה. לקולא להקל מעליה שלא תשתה. אימא כיון דאיכא הכחשה כל דהוא נימא אוקי האי לבהדי הנך ואוקי מלתא אספיקא ותשתה קמ"ל ע"כ. וכתבו התוס' וא"ת הא ממתני' פט"ו דיבמות ומתני' ח' פ"ט דלקמן שמעינן לה י"ל דהכא אצטריך דאפי' לקולא אע"ג דרגלים לדבר. ועוד דלא תנא פסולי עדות בהדיא במתני' להכי תני גבי כל חד וחד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) ונראה לפרש בזה אחר זה שקבלו עדות הראשון והורו על פי עדותו. תוספ':

(ח) (על הברטנורא) אבל ביבמות פרק ט"ו לא פירש כן. משום דכשאומרים לא מת מכחישים אותו, אבל הכא אפשר שנטמאה קודם שבאו. והיה יכול לפרש שאומרים עמנו היית במקום אחר, ובדיש עידי סתירה, ומיהו אתיא במכל שכן דהא כשמעידין כך מזימין הראשון ופשיטא דמהימנו מדין מזימין שהאמינם התורה אפילו לגבי שנים:

(ט) (על הברטנורא) דפסולי עדות איירינן כדמוקים בגמרא. דאלת"ה פשיטא דאין עד אחד במקום שנים. וכתב ב"י דאע"ג דחד דמעיקרא משוינן ליה כתרי, הוי תרי ותרי ושותה. ופירש רש"י וכי מוקמינן בפסולי עדות בין בבת אחת בין בזא"ז. ועל כרחך בזה אחר זה איצטריך לאשמעינן, דאי בבת אחת מאי הלך אחר רוב דעות איכא, בחר וחד נמי היתה שותה. ע"כ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

עד אומר נטמאת:    וכו' תוס' פ' האשה שלום (יבמות דף קי"ז) ודפ' שני דכתובות דף כ"ב. וביד שם בהלכות סוטה פ"א סי' ט"ז עד סי' כ' ובטור שם: והכריחו התוס' דהכא דקאמר דכשבאו בזה אחר זה דתו לא מהימן השני בשקבלו עדות הראשון וגם הורו ועשו על פי עדותו מיירי כי היכי דלא תיקשי אמתני' דבפ' האשה שלום במ"ש שם סי' ד'. ובגמ' עולא ור' יצחק נראה להם דוחק לחלק בין באו בבת אחת לבאו זה אחר זה והגיהו בהאי רישא דמתני' לא היתה שותה ובירושלמי עד אחד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת שמעון בר' אבא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו עורפים וטעמא מפני שכאן יש רגלים לדבר: בסוף פי' ר"ע ז"ל הלך אחר רוב דעות בין לקולא בין לחומרא. אמר המלקט ומתני' ר' נחמיה וה"פ דהני תרי באבי דבסיפא דמתני' עד אחד פסול כגון אשה או עבד אומרים נטמאת ושנים פסולים דוגמתו אומרים לא נטמאת מחמירין עליה ותשתה דהלך אחר רוב דעות וכן אפי' לקולא שלא תשתה אם שנים פסולים אומרים נטמאת ופסול אחד אומר לא נטמאת הלך אחר רוב דעות ולא תשתה:

ואחד אומר לא נטמאת:    ריש פרק קמא דמכילתין:

תפארת ישראל

יכין

עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת:    באותה סתירה:

אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה:    דאוקי חד להדי חד, והרי היא בספיקה. ודוקא בבאו ביחד, אבל בזא"ז והורו כבר על פי הראשון, הו"ל הראשון כב' עדים, ואין דבריו של אחד במקום שנים:

אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת:    אם אמרו לא נטמאת באותה סתירה, ודאי שאינה שותה כלל, דהרי אין כאן חשד. אלא ר"ל היינו אז עמך כשנסתרה, וראינו שלא נטמאת בפניך ועכ"פ אפשר שנטמאת באותה סתירה. וכ"ש כשמזימין אותו שהיה אז עמהן במקום אחר:

היתה שותה:    אפילו באו זה אחר זה:

שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה:    קמ"ל תנא הכא תרתי בבא, דמיירי בפסולי עדות, דאזלינן גבה בתר רוב דעות, בין לקולא בין לחומרא:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים