רמב"ם על כתובות ז
כתובות פרק ז
עריכה- ראו גם: נוסח המשנה כתובות ז רמבם
בפחות משלושים יום אפשר שלא ישמע הדבר ולא יגיענה בזה בזוי, ויותר מזה ישמעו בני אדם ותתבזה אצלם, ולכך יוציא ויתן כתובה, ואפילו היו מעשה ידיה מספיקים למזונותיה.
ואמר יעמיד פרנס - אינו רוצה לומר שיעמיד ממונה לפי ששלוחו של אדם כמותו, ואמנם זה באורו שיאמר "כל הזן אינו מפסיד".
ועניין מאמר רבי יהודה בכהנת - רוצה לומר אשת כהן, לפי שהכהן כל זמן שיגרש את אשתו נאסרה עליו, ולכך אין ממהרין עליו הגירושין:
( ראו משנה א )
ופירוש קצבה - דבר גדור, והוא שנים עשר חדש, לפי שאם היה עני ונשבע עליה שלא תתקשט שנים עשר חדש שומעין לו.
והלכה כרבי יוסי, ואין הלכה כרבי יהודה:
שיעור זאת המשנה כך, רגל אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה, במה דברים אמורים בישראל, אבל בכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה.
ומתניתין רבי יהודה שמחלק בין דין ישראל ודין כהן כמו שנתבאר.
ואין הלכה כרבי יהודה, אלא בכולם יוציא ויתן כתובה:
טוען משום דבר אחר - פירשו בו משום בני אדם הפרוצים המצויין שם. ובתנאי שיתקיים שם הקול שיש שם אנשים חשודים או אנשים מראין עצמן כנשים.
ואמרו שתאמר לפלוני מה שאמרת לי - הוא שיכריחנה שתאמר לאחד מבני אדם דבר שאי אפשר לה שתאמר אותו אלא לבעלה מענייני התשמיש, וזהו עניין פירושם דברים של קלון.
אבל שתהא ממלא ומערה לאשפה - הוא מעשה ממעשה השוטים והמשוגעים. וכמו כן רוצה לומר כל זמן שיכריחוה שתעשה מעשים שתשתטה בהן, יוציא ויתן כתובה:
יתאמת שהיא עוברת על דת משה, שסומך עליה באלו הדברים הנימנין, וישאלנה ואומרת לו שהן מותרין, ואחר הדרישה והחקירה הרגיש שהן אסורים. וצריך בכל אלו הדברים עדים והתראה ואז תפסיד כתובתה.
ואמרו וראשה פרוע - ואפילו במטפחת על ראשה, ובתנאי שתצא בה לשוק או למבוי מפולש.
ואמרו טווה בשוק - שמראה זרועותיה לבני אדם, או שהיא טווה ונתנה וורד מן ההדס או רימון וכן הדומה לזה בגבות עיניה או על לחיה, וכל כיוצא בזה מן הפרוצות ומיעוט הצניעות.
ואמרו מדברת עם כל אדם - פירוש משחקת עם הבחורים.
ומקללת יולדיו בפניו - שמקללת אבי בעלה בפני בעלה, באי זה צד יהיה מן הקללה והחרוף.
וקולנית - תובעת תשמיש בקול רם עד ששמעו אותה שכינותיה.
ואלו הדברים כולם מבוארים, אבל אחר עדים והתראה כמו שבארנו.
ודע שעוברת על דת אין לה לא כתובה ולא תוספת ולא תוציא מבעלה ממה שנאבד מנדוניתה, אבל יש לה בלאותיה הקיימין בלבד:
אלו הנדרים הם: שלא תאכל בשר, ולא תשתה יין, או שלא תתקשט בבגדי צבעונין. וחוץ מאלו השלושה נדרים אינו חל עליו מזה כלום, אבל הקדושין קיימין.
ומומי כהנים מבוארים כולם בפרק שביעי ממסכת בכורות. ומומי הנשים יתרים על אלו המומין אשר מבואר לשם, שמונה מומין:
- הראשון - ריח רע, והוא שיצא מאחד ממקומות גופה ריח רע נמאס.
- והשני - שתהיה רבת הזיעה.
- והשלישי - שתהיה בפניה שומא כאיסר האיטלקי, או שתהיה בפניה שומא קטנה פחותה מכאיסר אבל יש בה שיער צומח.
- והרביעי - שיש לה ריח הפה.
- והחמישי - שקולה עבה ומשונה מקולות הנשים.
- והששי - שיהיו שדיה גסין יותר משאר שדי הנשים, טפח באורך.
- והשביעי - שיהיו השדים רחוקים טפח זה מזה, עד שיהיה ביניהן טפח.
- והשמיני - שנשכתה חיה, ונעשה מכה במקום אחד, ואחר כך נתרפא ונשאר המקום קבוץ, נשתנה מראהו דומה למכות אש:
מומין גדולים - אצל רבן שמעון בן גמליאל הוא אם נסמית עינו, נקטעה ידו, נשברו רגליו.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. והלכה כחכמים:
( ראו משנה ח )
מוכה שחין - המצורע.
בעל פוליפוס - סרחון האף.
מקמץ - שמקבץ צואת הכלבים לעבד.
מצרף נחשת - המחצב נחשת ממחצב שלו.
ובורסי - הוא מעבד העורות.
והלכה כחכמים:
משנה כתובות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב