עירובין פד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
תא שמע שתי גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו אמר רב אדא בר אהבה בבאין בני תחתונה דרך עליונה למלאות אביי אמר כגון דקיימין בתוך עשרה דהדדי ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה דאסירי דכיון דבגו י' דהדדי קיימין אסרן אהדדי אלא אפילו עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה סד"א כיון דלזה בנחת ולזה בקשה ליתביה לזה שתשמישו בנחת קמ"ל כיון דבגו עשרה קיימין אסרן אהדדי כי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל גג הסמוך לרה"ר צריך סולם קבוע להתירו סולם קבוע אין סולם עראי לא מ"ט לאו משום דכיון דבתוך עשרה דהדדי קיימי אסרן אהדדי מתקיף לה רב פפא ודילמא כשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא אמר רב יהודה אמר שמואל
רש"י
עריכה
שתי גזוזטראות - מתני' היא גזוזטרא שהיא למעלה מן הים ב' זיזין בולטין מן העלייה שעל שפת הים וקובעין נסרים מזה לזה והיא גזוזטרא ותנן אין ממלאין ממנה בשבת לפי שהגזוזטרא רה"י שגבוה ורחבה הרבה והים כרמלית אלא א"כ עשו לה מחיצה עשרה בין מלמעלה בין מלמטה שחוקקין נקב ארבעה כעין פי בור ועושין מחיצה סביבותיו למעלה או למטה ומשלשל דלי וממלא וחשיב כאילו פיות המחיצה יורדין וסותמין עד תהום כדאמר בפ"ק (דף יב.) קל הוא שהקילו חכמים במים שמחיצה תלויה מתרת בהן: וכן לא גרסינן:
ב' גזוזטראות זו למעלה מזו - ואין מכוונות זו על זו אלא משוכות זו מכנגד זו בתוך ד' ועשו לעליונה הנקב והמחיצה ולא עשו לתחתונה ובשבת זורקין בני תחתונה דלי שלהן על מחיצות העליונה ויורד לנקב ומשלשל ומושך ועולה:
שתיהן אסורין - למלאות מפני שרשות שתיהן שולטות בו וכגון שעשו אותה מחיצה בשותפות כדמוקמינן לה בפירקין לקמן אלמא לזה בשלשול לבני עליונה תשמיש מילוי זה בשלשול שמשלשל לים ולבני תחתונה בזריקה ושלשול וקתני שתיהן אסורות וכ"ש לזה בשלשול ולזה בזריקה לחודה:
בבאין בני תחתונה - ועולין בסולמות דרך עליונה למלאות דלתרוייהו בשלשול:
כגון דקיימי בגו עשרה דהדדי - שאין עליונה גבוהה מתחתונה עשרה ואע"ג דאכתי לזה בקשה ולזה בנחת הוא שיש מקצת זריקה עם השלשול ואמר שמואל לעיל דכל תשמיש שהוא נחת לזה מזה נותנין אותו לנחת לא תיקשי דטעמא דהכא לאו משום תשמיש אלא משום דכיון דבגו עשרה דהדדי קיימין אין רשות שלישית לזו בלא זו ואפילו לזה בפתח ולזה בזריקה שאין חלוק רשות ביניהן וכי אמרינן רשות שלישית הסמוכה לשתים לזה בנחת ולזה בקשה ניתנת לזה בנחת ה"מ היכא דב' הרשויות חלוקות בגובה י' כגון חצר ועלייה וכגון ב' חצירות המובדלות י' בגובה קרקעיתן או מחיצה עשרה ביניהן או חריץ עשרה:
ולא מיבעיא קאמר - כלומר וכי תימא הואיל ובתוך עשרה קיימין וטעמא משום דאין לזו רשות בלא זו ולא לאשמעינן לזה בשלשול ולזה בזריקה נותנין אותו לזה שבשלשול מה לי עשו לעליונה מה לי עשו לתחתונה:
לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה - דאיכא לאוקומי טעמא דאיסורא משום תשמיש השוה דהא סמוכות הן במשך הכותל בתוך ד' טפחים כדמוקמינן לקמן [דף פח.] וגובהה נמי בגו עשרה דהדדי:
אלא אפילו כו' - דהוי לזה בשלשול ולזה במקצת זריקה ושלשול:
ליתביה לזה שתשמישו בנחת - כדשמואל הואיל ומקצת קושי יש לזה מזה:
קמ"ל דכיון כו' אסרן אהדדי - בלא שום טעם תשמיש:
גג הסמוך לרה"ר - שאינו מוקף חצר לכל צידיו אלא צידו אחד רה"ר וסתם גג גבוה עשרה:
צריך סולם קבוע - מן העלייה לגג להתירו לטלטל מן המרפסת לגג דאי עביד ליה סולם. גלי דעתיה דסלקיה לגג מכח רה"ר ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה:
סולם עראי - כיון דמסליק ליה כמאן דליתיה הוא:
מ"ט - הא גג זה אינו לתשמיש בני רה"ר כלל:
לאו משום - דבהכי עסקינן דלא גביהה מרפסת עשרה מרה"ר וממנה עולין לגג ופחות מעשרה הוא לה אלמא אע"ג דמרפסת כפתח ולבני רה"ר אינו ראוי כיון דמרפסת ורה"ר בגו עשרה דהדדי קיימי אסרי אהדדי דאי לאו הכי טעמא מאי נינהו וכגון דמרפסת מגופפת היא למעלה ופתחה בי' אמות לרה"ר דאי לאו מגופפת היא סביב כיון דלא גביהה עשרה כרמלית היא וסולם לא מהני לה דקא מטלטל מכרמלית לרה"י:
בכומתא וסודרא - שרגילין לתת עליו בחול כובעין ומעפורת ותשמיש נוחה והגון הוא להם למשאוי קל כזה ואע"פ שאינו ראוי להם לכיתוף משאוי כבד כדאמר ביציאות השבת (שבת דף ח.) תשעה מזו לכתף אבל י' לא ה"מ למשאוי כבד ומיהו לכומתא וסודרא חזו כשבני אדם עייפין בימות החמה נוטלין כובעיהן וסודרן מראשיהן עד שיפוח הרוח בהן הלכך אסרי עלייהו ואפילו לא קיימא מרפסת בגו י' ולא דמו לרשות שבין ב' חצירות לזו בפתח ולזו בזריקה דחצר לאו תשמישתיה בהני כובעים קלים אלא בכלים כבדים וכי גבוה כותל י' לא חזי לתשמישתיה דחצר ונותנין אותו לזה שבפתח אבל לבני רה"ר חזי ואית דמוקי להא דר"נ בגג פחות מעשרה וא"א דא"כ ה"ל כרמלית דכל רשות שרחבה ד' ואינה גבוהה עשרה אצל רה"ר כרמלית היא וכיון דהכי הוא סולם מאי מהני ואני שמעתי בגו עשרה דהדדי שאינו רחוק מרה"ר עשרה וא"א לומר כן שלא שיערו חכמים עשרה לשבת אלא בגובה ולא שיערו ארבעה אלא במשך:
תוספות
עריכה
לא מיבעיא קאמר. דבשלמא לרב נקט עשו לעליונה כו' לאשמעינן לזה בזריקה ולזה בשלשול שניהם אסורים אלא השתא דקיימי בגו עשרה מה לי עשו לעליונה מה לי עשי לתחתונה כן. פירש רש"י ולרב אדא בר אהבה נמי דאוקמא בבאין בני תחתונה דרך עליונה למלאות קמ"ל טובא אע"ג דאמר בסוף כיצד מעברין (לע. ל דף נט:) דסולם תורת מחיצה עליו ולא אסר הכא לענין ליחשב תשמיש בנחת כלזה זה בשלשול ולזה בשלשול אסרי:
גג הסמוך לרה"ר. פירש בקונטרס שאינו מוקף חצר בכל צדדיו אלא צידו אחד רה"ר וסתם גג גבוה עשרה ויש שם מרפסת דלא גבוהה עשרה מרה"ר וממנה עולין לגג ופחות מעשרה הוא לה אלמא אע"ג דלמרפסת כפתח ולבני רה"ר אינו ראוי כיון דמרפסת ורה"ר בגו עשרה דהדדי קיימי אסרי אהדדי דאי לאו הכי טעמא מאי הוי וכגון דמרפסת מגופפת היא למעלה ופתוח בעשרה אמות לרה"ר דאי לא מגופפת היא סביב כיון דלא גבוה עשרה כרמלית היא וסולם לא מהני בה דקא מטלטל מכרמלית לרה"י וקשה לר"י להעמיד כשיש מרפסת בין רה"ר לגג דאינו מזכיר הכא מרפסת כלל ועוד אי מרפסת מגופפת היאך בני רה"ר אוסרין עליה ועל הגג ואי דליכא גיפופי הויא לה כרמלית והגג נפרץ לה בעשרה ואי בלא מרפסת איירי וקאי גגה בתוך עשרה אם כן הוי כרמלית ואור"י דמיירי שפיר בלא מרפסת ובני רה"ר משתמשים בו לפי שאינו גבוה עשרה ואינו נפרץ במלואו וכגון שצידי הגג גבוה עשרה או כל הגג למטה מעשרה ויש לו מעקה ופתוח לרה"ר בעשרה או בפחות וקאמרינן דצריך סולם קבוע להתירו אבל בלא סולם אין בני חצר רגילים בו ומבטלין ממנו בני רה"ר שהרגילו להשתמש תורת דיורין ומשוי להו (חד) קרפף ואסור לטלטל ממנו לחצר לרבנן ולר"ש נמי כלים ששבתו בבית אסור להוליך מחצר לגג כיון דנעשה קרפף ולא דמי לחצר או מבוי שפתוחים לרה"ר בעשרה דאין בני רה"ר אוסרים עליו דהתם איכא דיורין גמורין ואין כח לבני רה"ר לבטלם וקא אמרינן דילמא בכומתא וסודרא דרגילין להניח שם בני רה"ר כשהם עייפין אע"פ שגבוה עשרה שמשוי קל הוא כדפירש בקונטרס ותשמיש נחת ולא דמי לרשות שבין שתי חצירות לזה בפתח ולזה בזריקה דחצר אין משתמשין בו בכובעים אלא בכלים כבדים ור"ת מפרש בענין אחר גג הסמוך לרה"ר ונמוך בתוך עשרה צריך סולם קבוע להתירו דכיון דתוכו רה"י היא ולא דמי לשאר כרמלית וסולם קבוע שבחצר ממעט כח כרמלית שבחצר דלא הוי כרמלית מעליא ודייק סולם קבוע אין סולם עראי לא אף על גב דע"י סולם עראי הוי תשמיש נחת טפי לחצר מבני רה"ר דלית להו לבלי רה"ר אפילו סולם עראי ואפ"ה כיון דבתוך עשרה קיימי אסרי ודחי רב פפא דלבני רה"ר נמי איכא תשמיש נחת בכומתא וסודרא דראשו של אדם סמוך לגג והוי תשמישו בנחת בלא סולם כלל כלבני חצר בסולם ולהכי צריך סולם קבוע להתיר כרמלית גרוע כזה דהוי תוכו רשות היחיד:
ראשונים נוספים
ת"ש וכן ב' גזוזטראות זו למעלה מזו עשו מחיצה לעליונה ולא עשו לתחתונה שתים אסורות עד שיערבו.
ופריק רב אדא בר אהבה בבאין בני תחתונה דרך עליונה למלאות אביי אמר כגון דקיימא תרווייהו סמוכות זו לזו בתוך י' טפחים ולא מיבעיא קאמר כו'. ואסיקנא כל בחדא רשותא לא אמרינן לזה בנחת ולזה בקשה פי' חדא רשותא (או) [אי] קיימין תרווייהו בתוך י' טפחים ומנא תימרא כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל גג הסמוך לרה"ר צריך סולם קבוע להתירו ודייקינן סולם קבוע אין סולם עראי לא אמאי לזה שבסולם עראי תשמישו בנחת היא אמאי לא יהבינן ליה לאו משום דאמרי' כל חדא רשותא לא אמרינן כל שתשמישו בנחת ליה יהבינן (ליה) .
ודחי רב פפא לאו משום דחדא רשותא אינון אלא משום דמשתמש ביה בכונתא וסודרא. פי' לובש כותנא וסודרא ומעייל להו להאי גג מרה"ר שנמצא משתמש בו ע"י כיתוף.
גג הסמוך לרשות הרבים צריך סולם קבוע להתירו: פירש רש"י ז"ל: שאינו מוקף חצר בכל צדדיו אלא צדו אחד רשות הרבים וסתם גג גבוה עשרה טפחים. ויש שם מרפסת דלא גביהא עשרה מרשות הרבים, וממנה עולין לגג, ופחות מעשרה היא לבני רשות הרבים, והגג גם כן תוך עשרה למרפסת, ואע"ג דהגג הוי כפתח למרפסת ואינו כן לבני רשות הרבים, מ"מ כיון שהמרפסת תוך עשרה לרשות הרבים אסרי אהדדי. והלכך אסור להשתמש מן הגג למרפסת דבני רשות הרבים אוסרין על המרפסת, אלא אם כן עשו סולם קבוע מן הגג לעליה, דאז נראה דסליק לגג מרשות הרבים ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה, וכגון דמרפסת מגופפת היא למעלה ופתחה בתוך עשר אמות לרשות הרבים, דאי לאו מגופפת היא סביב, כיון דלא גביהה עשרה כרמלית היא וסולם קבוע לא מהני בה דקא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד. ובתוספות הקשו דכיון שעיקר הענין תלוי במרפסת היאך לא הזכירוה בהלכה כלל. ועוד דאי במרפסת מגופפת אפילו אין שם סולם קבוע היאך בני רשות הרבים אוסרין עליה, והלא חצר הפתוחה לרשות הרבים וכן מבוי הסמוך לרשות הרבים אינן נאסרין בכך אלא על ידי פרצה. ותירצו הם ז"ל בזו דשאני חצר ומבוי דכיון שמשתמשין בהן תדיר מן הדיורין הפתוחין להן אין כח [בני] רשות הרבים אוסרתן בלא פרצה, אבל גג גריע טפי תשמישתיה וכל שהוא למרפסת בתוך עשרה ואין שם סולם קבוע, בני רשות הרבים אוסרין עליה. אבל כשיש שם סולם קבוע נמצא תשמיש הגג תשמיש תדיר לחצר ואין [בני] רשות הרבים אוסרין עליה.
ת"ש וכן שתי גזוזטראו' זו למעלה מזו ושתיהן בדיוט' אחת ועשו לעליונה מחיצה כדתנן גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים בין מלמעלן בין מלמטן ולא עשו מחיצה זו לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו פירש לפי שבני תחתונ' דולין בחול בדרך העליונה ועשו מחיצות עליונה בשותפו' דאי לא יש גזל בשבת וחורב' חוזר' לבעלי' וכיון שבני תחתונה משתמשין בה אוסרי' על בני העליונה והא הכא דלבני עליונה בשלשול ולבני תחתונה בזריק' ושלשול ואפ"ה אסרו עלייהו וכ"ש כשהו' לזה בשלשול ולזה בזריקה לבד וקשיא לשמואל ופרקינן אמר רב אדא כו' פרש"י ז"ל שעולין לעליונה דרך סולמות למלאת דה"ל לתרוייהו בשלשול ולפום האי פירוקא דרב אדא כי קתני שעשו לעליונה היינו כשעשו לה מחיצה מלמטה דאי בשעשו למעלה האיך עולין שם דרך סולם שהניחו מקום מן הצד כנ"ל לפי מה שפרש"י ז"ל לקמן במחיצה שהיא למעלה מן הגזוזטרא אביי אמר וכו' פירש דקיימן בגו עשרה דהדדי שאין העליונ' גבוה עשרה מן התחתונה ואע"ג דאכתי לזה בנחת ולזה בקשה שהרי יש מקצת זריקה עם השלשול ושמואל כל שהוא נחת לזה מזה נותנין לזה שבנחת ואעפ"י שיצא מדין פתח כגון שלשול וזריקה לא תקשי דטעמא דהכא לא משום תשמיש הוא אלא משום דכל דקיימי בגו עשרה אין רשות שלישי לזו מזו ואפילו לזו בפתח ולזו בזריקה כיון שאין חלוק רשויות ביניהן דכי אמרינן רשות שלישי הסמוך לשתים נותנין אותו לזה שבפתח ה"מ כגון ששתי רשויו' עצמן חלוקין בגובה כגון חצר ועליה או שהן חלוקין במחיצה כגון כותל שבין שתי חצרות עכ"ל רש"י ז"ל ולא מבעיא קאמר כלומר וכי תימא הואיל ובגו עשרה קיימי וטעמא משום דאין לזו רשות בלא זו ולאו לאשמעינן דלזה בשלשול ולזה בזריקה אין נותנין אותו לזה שבשלשול מה לי עשו לתחתונה ומה לי עשו לעליונה לא מבעיא קאמר לא מבעיא עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה דאיכא לאו ומי טעמא דאיסורא משום תשמיש השוה דהא חתורות הן בתוך כותל בתוך ד' טפחים כדאוקימנא לן לקמן וגובהה נמי בגו עשרה דהדדי אלא אפי' עשו לעליונה דה"ל לזה בשלשול ומקצת זריקה ולאו בשלשול לחוד ויש נחת לזה מזה קמ"ל דאסרי אהדדי בלא שום תשמיש כיון דבגו י' קיימן וגם זה מלשון רש"י ז"ל ונר' מדברי רבי' ז"ל שהוא סובר דאביי מוקים לה למתני' דשתי גזוזטראו' בסמוכה תוך ד' טפחים וכדאוקמה רב לקמן ותמה למה הוצרך אביי להאריך כ"כ לאשמעינן דכל היכא דבגו עשרה דהדדי קיימי אסרי אהדדי והביא ראיה לדבריו מההוא דגו דרב נחמן דהא כל סוגיין הכי היא דתנן פחות מכן לחצר ואפי' הוא למרפסת בטפח או טפחים ולחצר בט' טפחים ומחצה שיש נחת לזה מזה ועוד מאי דאמרינן לא מבעיא עשו לתחתונה דכיון דבגו עשרה דהדדי קיימי אסרי אהדדי דהא ודאי אע"ג דלא קיימי בגו עשרה דינא הוא דאסרי אהדדי דהא לזה ולזה בשלשול לחודיה הוא ואין הפרש בכלה שמעתין בין שלשול עשרה לשלשול עשרים או יותר לפירש הנכון דאביי מתרץ לה למתני' אליבא דשמואל אפי' במופלגת התחתונה מן העליונה והיינו דחוית לן דאפי' בהא כל היכא דבגו עשרה קיימי אסרי אהדדי ואע"ג דאיכ' לתחתונה זריקת הפלגה ושלשול ומקצת זריקת גובה. והינו נמי דאיצטרך לומר דכיון דבגו עשרה קיימי אסרי אהדדי ואע"ג דמופלג' ארבע טפחים או יותר וצריך לבני העליונה שלשול גדול וזריקת הפלגה גדולה והא דמייתי ראיה מדרב נחמן בגג הסמוך לרשו' הרבים התם נמי זריקת הפלגה איכא לבני רשות הרבים דסתם רשות הרבים אית תמן חפופי וכדפרש"י לקמן כדאיתא לקמן למידק מינה לשמואל סבר אדם אוסר לחבירו דרך אויר א"נ מטעמא דלקמן אבל לשמואל אפי' במפלגת מיירי דאדם אוסר לחבירו דרך זריקה ואנן לשמואל מתרצינן הכא א"נ דאפי' רבי לא קאמר אלא בשגבוה עשרה דהשתא בעינן שתהא סמוכה אבל בשאין גבוה עשרה אפי' במופלגת. וכן פירש בתוס' האחרונות.
דאמר רב נחמן כו': פרש"י ז"ל גג שאינו מוקף חצר בכל צדדיו אלא צד אחד רשות הרבים וסתם גג גבוה עשרה טפחים ויש שם מרפסת דלא גבוה עשרה טפחים מרשות הרבים ועולין ממנה לגג והגג הוא בפחות מעשרה למרפסת דכי עבד ליה הסולם קבוע גלי אדעתיה דסלקיה לגג מרשות הרבי' ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה וכגון שהמרפסת הזו מגופפת למעלה ויש לה פתח בעשר אמות לרשת הרבים דאי לאו מגופפת היא סביב הא כיון דלא גבוה עשרה כרמלית היא וסולם קבוע לא מהני בה ואפי' בהאי סולם קבוע אין סולם עראי לא מ"ט לאו משום דכיון דגבוה עשרה דהדדי קיימי אסרי אהדדי פי' אביי הוא דקאמר מ"ט מצי' למימר דסולם עראי לא מהני להתירו לאו משום דבהכי עסקינן דלא גבוה מרפסת עשרה לרשות הרבים ואסרי אהדדי בני רשות הרבי' על המרפסת שאסור לישתמש מן הגג למרפסת ומן המרפסת לגג דאי לאו האי טעמא מאיזה טעם ליתסר עכ"ל רש"י ז"ל אלא שטרחנו מעט לישבו לפי לשון התלמיד והקשו בתוספות דהא כל דינא דגג ואיסורו הוא מפני המרפסת שהי' לו תוך עשרה ושהיא ג"כ בתוך עשרה לרשות הרבים ואם כן היאך לא הזכירה רב נחמן בדבריו כלל וכי לא סגי לגג הסמוך לרשות הרבים בלא מרפסת לפיכך פירשו הם והוא הנכון דהכא ליכא מרפסת כלל אלא שבגג הוא בתוך עשרה לרשות הרבים ואע"פ שהוא גבוה עשרה לבית כסתם גג כגון שרשות הרבים גבוה קצת ובהא קאמר דכי ליכא סולם קבוע אסרי' עליה בני רשו' הרבי' ומיירי בגג שהוא מגופף כדפרש"י ז"ל במרפס' שלו ולכלהו פירושי היינו סייעתא דמייתי אביי מדרב נחמן דהאי גג ודאי יותר הוא נוח לבני החצר מלבני רשות הרבים דאיכא קצת גובה והפלגה ואפ"ה אסרי על בני החצר משום דכיון דבגו עשרה קיימי אסרי אהדדי. ואיכא למידק לכלהו פירושי היאך יאסרו בני רשות הרבים בכאן כלום דהא אמרי' בשלהי פרקין דיש דין גזל בשבת ועוד דא"כ כל מבוי או חצר שהוא סמוך לרשות הרבים לא להני ליה הכשר דהא אסר ליה בני רשות הרבים ואנן קי"ל דלא מחסרי אלא בשיש שם פרצה ביותר מעשר וי"ל דשאני לתשמיש גג או מרפסת לא חשיב כולי האי לחצר וכי משתמשי ביה בני רשות בחול לא קפדי עלייהו וה"ל כחצר שהחזיק בו רבים ברשות שאסור לקלקלו משא"כ בחצר ומבוי שמשתמשין שם תדי' מן הדיורין הסמוכין להם וכי משתמשי בהו בני רשות הרבים אנן סהדי דקפדי ולא מחלי וכיון שכן אין נוח להם לאסור עליהם דגזל הוא וחוזר לבעליו בשבת והיינו טעמ' נמי דכי עשה לגג סול' קבוע דאחשבי לתשמישי למעבדי תשמיש תדיר וחשוב לבני חצר וסלקיה מבני רשות הרבים ומ"ה לא אסרי עליה וכן תירצו בתו':
מתקיף לה וכו': כרש"י ז"ל לעולם אימא לך דכל שהוא תשמיש נוח לזה מזה אע"פ דבגו י' קיימי לא אסרי אהדדי ושאני הכ' דאפי' לבני רה"ר תשמיש נח והגון להם שמשתמשין בו לחול ולתת שם קובעי' וסודרים כ"א באי' עיפין בימות החמה ולתשמיש קל היה תשמיש נוח הוא ואע"ג דבפ"ק דשבת מוכח דלא חזי לכתוף הרבים אלא עמוד שהוא גבוה תשעה מצומצמות התם הוא לכתוף משא כבד אבל לכתוף דברים קלים ככומתא וסודרא חזי אפי' ביותר מתשעה ואפי' לאוקימא מרפסת בגו עשרה ולא דמי לרשות שבין שתי חצרות לזה בפתח ולזה בזריק' דקי"ל שנותנין אותו לזה שבפתח ואע"ג דחזי ליה שבזריק' ככומתא וסודרא דשאני התם דחצר לאו תשמישיה בדברים קלים אלא בכלים כבדים וכי גבוה עשרה לא חזי לתשמיש דהאי חצר ונותנין לזה שבפתח ע"כ ואין התירוץ שתירץ רב"י ז"ל בההיא דכותל שבין שתי חצרות מחוור והנכון שלא אמר רב פפא דתשמיש כומתא וסודרא חשוב תשמיש נחת אלא לגבי הא דגג דלכלהו פרושי תשמיש בני רשו' הרבים הוא בפחות מעשרה אבל למה שהוא גבוה עשרה טפחים לא חשיב תשמיש. ה"ג וכן גרש"י ז"ל אמר רב יהודה אמר שמואל בור שבין שתי חצרות בור שברשות הרבים והנכון בזה מה שפרש"י ז"ל וכן פי' בתו':
בור שבין שתי חצרות הפרודות מזו לזו ומפסיק ביניהן כעין מבוי קטן ואין דיורין פתוחין לו והבור באותו הפסק מופלג מכתל זו ד' טפחים ומן הכתל של חצר האחרת ובני החצרו' דולין מן הבור ההוא דרך חלונות ואלו בבור שבין שתי חצרות ממש שתשמישן נוח ופתוח לבור קי"ל דכתל שלא ערבו בני החצרות אוסר למלאת ממנו בשבת אלא א"כ עשו בתוך הבור מחיצה עשרה וכדאיתא לקמן והכא נמי אלו דלא היה הבור הזה מופלגת מן החצרות היה תשמישו נוח והיה דינו כבור שבין שתי חצרו' ממש אבל עכשיו שהוא מופלגת ד' טפחים לא שלטי בה אויר חצרות אלא כדי לאסור ואי משום שיש לשניהם רשות למבוי הזה הא ליתה דהא אין דיורין פתוחין לו ובדין הוא דכל כה"ג מותר לדלות ממנו בשבת בלא שום זיז כל שהוא משום היכרא שלא ישתמשו בחצר אחרת של שנים בלא עירוב וכההיא דאמרי' בפרק הזורק גבי ספינה דאמר רב הונא מוציא זיז כל שהוא וממלא ופרישנא התם דהם מקום פטור הוא דכרמלית מארעא משחי' אלא דעבדינן זיז להיכרא בעלמא הכא נמי לא שנא כל זה פרש"י ז"ל:
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ח (עריכה)
וחזרו והקשו לשמואל ממה שאמרו בשתי גזוזטראות זו למעלה מזו שאם עשו מחיצות לעליונה ולא לתחתונה הואיל ורשות שניהם שולטת בו כגון שהעליונה משותפת על הדרך שיתבאר. שתיהן אסורות עד שיערבו אחד והמקשה סובר שהטעם באיסור זה מצד שמאחר ששתיהן תשמישן בקשה שהרי הוא לעליונה בשלשול ולתחתונה בזריקה ושלשול כל שזורקים דלים ממקומם ר"ל מגזוזטרא התחתונה לעליונה ויורד לנקב ומשלשלים משם למים ואחר כך מושכים ומעלים נותנין אותה לשניהם הואיל ומכל מקום תשמיש שניהם בקשה ואין צריך לומר בלזה בשלשול ולזה בזריקה לבד. ותירצוה לדעתו כגון בבאים בני תחתונה דרך סולמות לעליונה ונמצאת לשניהם בשלשול. ואביי תרצה בדולים ממקומם ובשהגזוזטראות זו לזו בתוך עשרה והרי הם כרשות אחת ולא נאמר לזה בנחת ולזה בקשה נותנין לזה שבנחת אלא ברשויות חלוקות וקמ"ל דאפי' עשו לעליונה דאיכא מיהא קושי פורתא לתחתונה אפי' הכי נותנין אותו לשניהם הואיל ורשות אחד הוא וכל שכן אם עשו לתחתונה דלשניהם בשלשול דאי לאו דלאשמועינן הכי אתא מה לי עשו לעליונה דאכתי מתחלה הוה סלקא דעתין דאתא לאשמועינן דלזה בשלשול ולזה בזריקה נותנין לזה שבשלשול אלא השתא מאי אתא לאשמועינן אלא דאשמעינן הא דכתבינא. והביא ראיה (מגי) [מגג] הסמוך לרשות הרבים בתוך עשרה שבני רשות הרבים אוסרין תשמישו על בני חצר אעפ"י שאין בו תשמיש לבני רשות הרבים כלל אלמא משום דכל תוך עשרה כרשות אחת הוא. ודחו ראייתו דילמא ההיא בשיש לבני רשות הרבים תשמיש באותו גג כגון שמניחי' שם (בומתסי וסודרים) [כומתא וסודרא]. ואעפ"י שאנו מפרשי' בגג זה שהוא נמוך מרשות הרבים בפחות מעשרה על הדרך שיתבאר ומגבוה לנמוך אין בו מקום לכתוף. לשון מכתפין לאו דוקא אלא פירושו שמשתמשין בו. וסיים את דבריו לפרש בתשמישם כומתא וסודרא מצד שאין תשמיש נוח להם אלא להצנעת דברים דקים בשעה שעומדים ליפוש ושמא אין האיסור מחמת רשות אחת אלא מחמת התשמיש:
זהו ביאור השמועה לשטתנו אעפ"י שגדולי הרבנים פרשו דרך אחרת בזו של גג להיותו גבוה על רשות הרבים כמו שכתו' בפירושיהם. ומעתה נשוב לכתוב דברים שבסוגיא זו דרך פסק על הדרכים שאנו מזכירים עכשו:
גזוזטרא זו שהיא למעלה מן המים כגון בית הסמוך לנהר ויוצאים מכותל הסמוך לנהר שני זיזים ונסרים קבועים מזה לזה וחקק באמצע התקרה נקב רחב ארבעה טפחים לדלות דרך בו מן הבית למים וכן בדרך זה מן הספינה לים אין ממלאין בשבת דרך אותה ארובה מפני שהגזוזטרא רשות היחיד והים כרמלית ואפי' היתה תקרה רחבה ארבע אמות שהם כ"ד טפחים עד שאלו אתה רואה שפתיה כפופות בשיעור מחיצה שהוא גובה עשרה נשארו בשטחה ארבעה על ארבעה של נקב ואחר כך היה לנו לומר גוד אחית מחיצאתא עד המים על הדרך שאנו אומ' בשעשה מחיצות סביב לשפתי התקרה אעפ"י שאין נוגעות במים והרי יש כאן מחיצות למקום ארבעה על ארבעה שהוא הנקב. אינו כן גוד אמרינן כוף גוד לא אמרינן והילכך אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשה לה מחיצה עשרה טפחי' סביב הנקב או סביב לשפתי התקרה הא במחיצה מיהא מותר בין מלמעלה בין מלמטה ר"ל מלמעלה שהמחיצות מחוברות לגזוזטרא מתחתיה ושולי המחיצות משתלשלות כנגד המים ואעפ"י שאין מגיעות למים מטעם גוד אחית ומלמטה ר"ל שהמחיצות משוקעות במים ועולות כנגד הגזוזטרא כגון שעשאום בשולי הכותל או בשולי הספינה ומטעם גוד אסיק. ואעפ"י שגדולי הרבני' פרשוה מלמעלה למעלה מן הגזוזטרא ממש אין נראה כן. שהמחיצות שעל הגזוזטרא אינן נכרות שנעשו להתיר את המים אלא שכלם מתחת הגזוזטרא על הדרך שביארנו:
היו שתי גזוזטראות זו למעלה מזו כגון שיש לבית הסמוך למים או לספינה שתי עליות ועשו גזוזטרא בכל אחת ועשו לעליונה מחיצה עשרה משולשלת מלמעלה למטה כנגד הים או הנהר ולא עשו מחיצה לתחתונה שנמצאת דליית התחתונה אסורה ומצד איסורה באים בני תחתונה ודולים דרך גזוזטרא עליונה שזורקים את הדלי דרך העליונה ומשלשלים ודולים. שניהם אסורים שנותנין אותה לשניהם ואוסרי' אלו על אלו אלא אם כן עירבו זו עם זו מערב שבת. ופרשוה למטה בשנעשית המחיצה בשתוף בני התחתונה שאם לא כן בגזל הם משתמשים בה ואין הגזל אוסר וכמו שאדם הבא לדור בחצר באונס וגזל אינו אוסר כך אלו שבאים לדלות בעליונה בגזל אינו אוסר ועליונים מותרים ותחתונים אסורים אלא שעשאוה בשותפות. ואעפ"י כן אם עשו בני תחתונה לעצמן הותרו עליונים בשלהם ואין שתוף התחתונים מפקיע שכבר גלו דעתם שסלקו עצמם ממנה וזו מותרת לעצמה וזו מותרת לעצמה וכשעשו את העליונה בשתוף ולא עשו לתחתונה שאמרנו שאוסרין זו על זו פרשנו בפרק זה בשהתחתונה מכוונת כנגד העליונה או שמכוונת כל כך שסמוכה לה בתוך ארבעה אבל אם מופלגת ממנה ארבעה שנמצא תשמיש התחתונה קשה משלשה צדדין זריקה והפלגה ושלשול נותנין אותה לעליונה שהיא בשלשול ואין תחתונה אוסרת וכמו שביארנו למעלה אלא שיש באים מצד שאין אויר אוסר כמו שיתבאר וכל שכן אם באים בני תחתונה בעליונה בסולמות למלאת דרך עליונה ויש להם רשות בכך בלא גזל שאוסרין זה על זה ואעפ"י שבסוגיא זו לא נאמר תירוץ זה אלא לדעת שמואל שאין הלכה כמותו יש לה מקום אף לדעת רב במקום שאלמלא כן היה תשמיש של תחתונה קשה משלשה צדדים ומכל מקום אם עשו לתחתונה אף בשתוף ולא עשו לעליונה אין עליונה אוסרת על התחתונה בדלייה שאין תשמישם נוח כלל שהרי מחיצות התחתונות מעכבות. כך מצאתיה לקצת חכמי הדור אלא שאיני נסמך בה כל כך שהרי אין תשמישה קשה כל כך ולא עוד אלא שכל שבאין בני עליונה בתחתונה ובשיש להם רשות כך הוא הדין ומכל מקום אם אין התחתונה למים עשרה אין עליונה אוסרתה בשום פנים שהרי הוא לזה בפתח ולזה בשלשול:
היו שני גזוזטראות בתוך גובה עשרה ר"ל שאין עשרה טפחים מזו לזו אין זה נקרא חלוק רשויות ואפי' היה קשה לזה מכמה צדדין אין נותנין אותה לחברתה ואוסרת זו על זו עד שיערבו שלא נאמר לזה בנחת ולזה בקשה נותני' לזה שבנחת אלא ברשויות חלוקות זו מזו ואעפ"י שתירוץ זה גם כן לדעת שמואל נאמר יש לו מקום אף לדעת רב על הדרך שפרשנו:
גג הסמוך לרשות הרבים ר"ל שהחצר עמוקה ורשות הרבי' שאחריה גבוה שהגג שבחצר הדבק עם רשות הרבים שאחר החצר גבוה הרבה מקרקע החצר ונמוך מקרקע רשות הרבים שאחריו בפחות מעשרה ומכיון שתשמישו בנחת לבני רשות הרבים אוסרין על בני חצר תשמיש של גג אלא אם כן עשה לו מן החצר לגג סולם קבוע לעמוד שם בין בחול בין בשבת ומתוך קביעות הסולם יתיחד הגג ויחלק מרשות הרבים אבל סולם עראי שאינו מניחו שם אלא לשבתות כדי להתירו מרשות הרבי' אינו מתירו שאין תשמיש הגג מתיחד לחצר בכך. ויש מפרשי' סולם עראי סולם המיטלטל ומכל מקום בסולם קבוע מיהא נתיחד הגג לתשמיש חצר ואין רשות הרבי' אוסרתו אעפ"י שתשמישם נוח בו. ושמא תאמר וכיון שהגג הזה בתוך עשרה לרשות הרבים אף בסולם קבוע היאך הותר לבני חצר והלא כל רשות רחב ארבעה (אינו) [ואינו] גבוה עשרה כרמלית הוא והיאך משתמש מחצר לכרמלית והרי גג זה כשתעריכהו אצל רשות הרבים אינו גבוה עשרה. תדע שמפני קושיא זו דחקו גדולי הרבנים בפירושה כמו שיתבאר לך מדבריהם אלא שגדולי הדור מתרצים שכל שעמוק מתוכו עשרה וכשתעריכהו אצל רשות הרבים הוא גבוה שלשה רשות היחיד הוא אפי' בגבו והרי הוא כבור ברשות הרבים שחוליתו משלימתו לעשרה שהבור והחוליא מצטרפין לעשרה וגג החוליא נדון משום רשות היחיד אחר שהחוליא גבוהה מרשות הרבים שלשה:
סולם עראי זה שביארנו שאינו מתיר טלטול מחצר לגג אף כשאין בני רשות הרבים מכתפין עליו כלל הוא ואעפ"י שתשמיש בני חצר בנחת מצד הסולם שהוא כפתח ותשמיש בני רשות הרבים אינו בנחת כל כך מכל מקום שניהם בנחת הם הואיל ותוך עשרה הוא. ואעפ"י שיש נחת לזה מזה אינו כלום לדעת רב שפסקנו כמותו. ולשמואל הוא שיש לומר כן עד שמתוך כך היו סוברים לפרשה משום דקיימי בגו עשרה וכל שהם בתוך רשות אחת נותנין אותו לשניהם אעפ"י שהיה לזה בנחת ולזה בקשה. ואעפ"י שכל שיש מקום לומר כן אנו פסקנוה אף לדעת רב כמו שכתבנו מכל מקום בזו מיהא לא הוצרכנו להעמידה ברבים מכתפים עליו אלא שיש לבא בה מצד אחר והוא שבני רשות הרבים אין להם תשמיש בה אלא מצד הגזל וגזל אינו אוסר ולא תאסר אף בסולם עראי אלא בשרבים מכתפין עליו שכל שהחזיקו בכך בלא קפידת בעל הבית הוה ליה כעמוד שבחצר השוה לחצר ולמרפסת שאוסרים זה על זה ואפי' לא החזיקו אלא לתשמיש מועט כגון הנחת כובעם וסודרם בשעה שרוצים ליפש ויש מפרשים בסולם קבוע שמצד רשות הרבים קבעוהו כדי להרחיק בני רשות הרבים מעליו שיראה להם כמקום כניסת בעל הבית. ואף גדולי הרבנים וגדולי המפרשים האריכו בסוגיא זו בדרכים אחרים כמו שיראה לך מדבריהם אלא שעיקר הדברים כמו שכתבנו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה