רבינו בחיי על בראשית א א
<< | רבינו בחיי על בראשית • פרק א' • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ט • י • יא • יג • יד • יח • כ • כא • כב • כד • כו • כז • כח • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃
רבינו בחיי על בראשית · א · א · >>
(א) בראשית: על דרך הפשט מלת "בראשית" כאלו אמר בראשונה, ומה שלא אמר "בראשונה" מפני שמלת "בראשית" כוללת טעמים גדולים ועצומים רבים ונכבדים מה שלא תכלול מלת "בראשונה". ועל דעת רש״י מלת בראשית סמוכה, וכן כל בראשית שבמקרא, ולא נברא ביום הראשון רק האור בלבד. ושיעור הכתוב בראשית בריאת השמים והארץ היתה תוהו ובוהו ויאמר אלהים יהי אור, והכל נמשך אחר האור. ואמר כי הוא כמו (הושע א׳) "תחלת דבר ה׳ בהושע ויאמר ה׳ אל הושע". ודעתו ז״ל שאם היתה כוונת הכתוב שנבראו השמים והארץ ביום הראשון, היה לו לכתוב "בראשונה".
אבל העיקר הוא שהיא מלה בפני עצמה, איננה סמוכה והיא כאלו אמר "בראשונה", והעד על זה טעם המלה. וענין הפרשה, כי השמים והארץ עם תולדותיהם נבראו ביום הראשון מאין גמור ומאפיסה מוחלטת, וכן מעיד לשון "ברא" שהוא לשון הוצאת יש מאין. וזהו דעת ר׳ נחמיה שביום ראשון נברא כל העולם, שכן אמרו במדרש — רבי יהודה ורבי נחמיה: רבי יהודה אומר בששה ימים נברא כל העולם שכן כתיב במעשה של כל יום ויום "ויהי כן". רבי נחמיה אומר ביום א' נברא כל העולם שכן כתוב "תוצא הארץ", דבר שהוא פקוד ומוכן בידה מבראשית. משל למה הדבר דומה: לאדם שזרע שש שעורים בבת אחת. זה יצא ביום ראשון, וזה בשני וזה בשלישי וכן כולם. וברור דעת רבי נחמיה במשל הזה כי החומר שממנו היה הכל, נברא ביום ראשון. ואחר כן נבראו כל הנבראים בששה ימים מחלקי החומר, כל אחד ואחד ביומו. וזהו שכתוב (תהלים ל״ג) "כי הוא אמר ויהי", באר כי הכל היה באמירה ובהויה אחת, ואחר כן צוה דבר יום ביומו והעמיד הדברים והוציאם לפועל:
אלהים: על דרך הפשט לשון אלהות, ופירושו בעל הכחות כלם, ומזה הטעם לא אמר "אל" ולא "אלוה" כי אם אלהים בלשון רבים וכן (יהושע כ"ד) "אלהים קדושים הוא" כי הוא כולל הקדושות כלם, וכן דרך הלשון "אדונים קשים" בלשון רבים. וזה לגודל מעלות האדון ולרבוי מיני הממשלה שיש לו, וזה בבשר ודם אף כי בהשם ית׳ אשר מיני הממשלה שלו אין להם מספר וכל המושלים אין ממשלתם רק ממנו, והוא אחד וכחותיורבים. וכן מנהג הלשון בשאר המלות (שמות י"ב מ"ב) "ליל שמורים הוא", "יום כפורים הוא".
ועוד יש לפרש כי נקרא "אלהים" בבריאת העולם לפי שברא עולמו בחכמה ובתבונה, הוא שכתוב (משלי ג׳ י"ט) "ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה".
וע״ד המדרש השם הזה ענינו שופט וזהו שכתוב (שמות כ"ב כ"ז) "אלהים לא תקלל" ותרגם אונקלוס דיינא. ופסוק מלא הוא (תהלים ע"ה ח׳) "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים" ונקרא בכאן בשם הזה על שם שברא העולם במדת הדין.
וע״ד הקבלה השם הזה שתי מלות הם — "אל" "הם", והנה הנה פירוש היו"ד (קהלת י"ב א׳) "וזכר את בוראיך", מלא ביו״ד, והמשכיל יבין :
את השמים ואת הארץ: מלת "את" בכל מקום לרבות. ועל דרך הפשט באו שני אתין הללו לרבות את שני חמרים שברא הקב״ה — אחד שעשה ממנו שמים ואחד שעשה ממנו ארץ. וז״ש "והארץ היתה תהו ובהו" — באר כי הארץ אחרי הבריאה הזאת היתה תהו ובהו. ופירוש "תהו ובהו" חומר וצורה, כלומר שהלביש לאותו חומר צורה. וזהו (ישעיה ס"ו ב) "ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה", ואמר "ואת כל אלה" כלומר כל אלה הנמצאים ידי עשתה, ואחר כן "ויהיו כל אלה" — בצורתם עתה. ולפי זה החומר נברא תחלה ואחריו לא היתה בריאה כי אם יצירה ועשיה לפי שהכל המציא ממנו והלביש הצורות. ובבריאה זו שהיא בנקודה קטנה דקה ואין בה ממש נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ.
וע״ד המדרש "את השמים ואה הארץ" — "אה השמים" לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות; "ואת הארץ" לרבות אילנות ודשאים וגן עדן. והדברים האלה כלל כל הנבראים בעלי גוף:
רבינו בחיי על בראשית · א · א · >>