פתיחת התפריט הראשי


(ט) יקוו המים: לפי שהיה התהום, שהוא מים ועפר, בדמיון מים עכורים, הוצרך המאמר הקדוש לגזור שיקוו המים מתחת השמים שהם גבוהים אל מקום אחד שפל למטה, ושיעלה העפר למעלה עד שתראה היבשה ותהיה ראויה לישוב.  והנה אלו שתי גזרות בהפך מטבעם כי טבע העפר לרדת למטה וטבע המים לעלות למעלה. ועתה גזר על המים שהיו ממלאים את כל העולם כולו שירדו למטה כטבעו של עפר כענין שכתוב (איוב לח, ל) "כאבן מים יתחבאו", וגזר על בעפר שיעלה למעלה כטבע המים. וזהו שכתוב (תהלים קלו, ו) "לרוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו" כי זה חסד לעולם לקיום הישוב והנבראים שבו. וזהו שכתוב (תהלים לז ז) "צדקתך כהררי אל משפטית תהום רבה" כי בזה נגלה צדקת הש"י כשנתן משפטיו בתהום רבה כדי שירדו המים הפך מטבעם כדי להושיע אדם ובהמה, כלומר בעלי חיים שבארץ.   ויש לפרש עוד "ותראה היבשה" שיהיה היובש נראה בה שלכך נקראת "יבשה", שכל זמן שתהיה לחה אינה יכולה להוציא פירות. והנה עתה כשנראה בה היובש אז נגמרה מלאכת המים הזכיר בו "כי טוב".

ובמדרש "יקוו המים" — יעשה מדה למים כמו דאת אמר (זכריה א, טז) "וקו ינטה על ירושלים", וכן הוא אומר (איוב כח כה) "ומים תכן במדה" — נתן חצים ברקיע בחצים באוקינוס ההוא דכתיב (תהלים סה ו) "פלג אלהים מלא מים". דבר אחר: "יקוו המים" — יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בה ולשטוף את כל העולם כולו במבול. משל למלך שבנה פלטרין והושיב בהן דיורין אלמין. עמדו ושאלו בשלום המלך. אמר המלך ומה כשהושבתי בהן דיורין אלמין כך מסכימין ושואלין בשלומי ברמיזה ובאצבע, אילו הושבתי בהן דיורין פקחין על אחת כמה וכמה! עמד והושיב בהן דיורין פקחין. עמדו והחזיקו בפלטרין. אמרו אין הפלטרין של מלך אלא שלנו. אמר המלך תחזור הפלטרין לכמות שהיהת. כך בתחלה ברייתו של עולם היה קלוסו של הקב"ה עולה מן המים שנאמר (תהלים נג ד) "מקולות מים רבים", עמד דור אנוש ומרד בו ודור המבול ומרד בו. אמר הקב"ה יפנו אלו ויעמדו המים במקומן. הה"ד (בראשית ז) "ויהי הגשם על ארץ"..."אל מקום אחד" — כל העולם כולו מים במים ואת אמרת "אל מקום אחד? אלא שהחזיק המועט את המרובה., עד כאן.