רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/שבת/פרק ה

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה יוצא גמל באפסר ונאקה בחטם ולובדקים בפרומביא והסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר ומזין עליהן וטובלן במקומן:

גמ' מאי נאקה בחטם אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן נאקה חיורתא בזממא דפרזלא. והלובדקים בפרומביא אמר רבה בר רב הונא חמרא לובא בפגא דפרזלא. אמר רב יהודה אמר שמואל מחליפין לפני רבי של זו בזו מהו נאקה באפסר לא תיבעי לך כיון דלא מינטרא ביה ודאי משוי הוא. כי תיבעי לך גמל בחטם מאי מי אמרי' כיון דסגי ליה באפסר משוי הוא. או דילמא כל נטירותא יתירתא לא אמרי' משוי הוא אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי כך אמר אבא ארבע בהמות יוצאות באפסר הסוס והפרד והגמל והחמור. למעוטי מאי לאו למעוטי גמל בחטם לא למעוטי נאקה באפסר במתניתא תנא לובדקים וגמל יוצאין באפסר באפסר אין בחטם לא אלמא כל נטירותא יתירתא משוי הוא ואסור. וכן הלכתא. ואי קשה לך והא חזינא הכא דלובדקים מנטר באפסר ואמר דיוצא בפרומביא ופרומביא עדיף מאפסר דקתני לקמן חמור שעסקיו רעים מהו לצאת בפרומביא אלמא דעדיף מאפסר. וי"ל דלא הוי כ"כ נטירותא יתירתא גבי לובדקים דנחשוב ליה כמשוי. אע"ג דלגבי חמור פשיטא ליה דאסור בפרומביא משום דסגי ליה באפסר לא אמרינן משום דגבי חמור חשיב ליה נטירותא יתירתא הוי גם גבי לובדקים ואסור. ואע"ג דאמר שמואל הלכה כחנניא דאמר נטירותא יתירתא לאו משוי הוא לית הלכתא כותיה דהא רב פליג עליה ואמר בין לנוי בין לשמר אסור ומותבינן עליה דרב ולא קאמרי' תיובתא אלא פריקו ליה תלתא בתראי ואינון אביי ורבא ורבינא ומדאיכפלו ופריקו כולהו אליבא דרב שמע מינה הלכתא כוותיה ועוד דקי"ל כרב באיסורי הלכך כל נטירותא יתירתא אסור כגון פרה באפסר וסוס יוצא ברסן או באפסר דרסן שלנו כמו שיר שלהן דלדידן נטירותא דסוס ברסן. ואסור לצאת בשניהן ברסן ובאפסר. וכל נוי בהמה אסור לצאת בה בשבת. ומותר ליתן הרסן או האפסר בסוס ולית ביה משום איסור טלטול דמוכן הוא לבהמה ומותר לכרוך חבל האפסר סביב הצואר של בהמה ותצא בו כדאמר דעיגלי דרב הונא יוצאין באפסריהן כרוכין בשבת. ומולאות של בית רבייוצאין כרוכין באפסריהן בשבת. וכל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר מאי יוצאין ומאי נמשכין. אמר רב הונא או יוצאין כרוכים או יוצאין נמשכין ומסקנא דשמעתתא דיוצאין כרוכין ויוצאין נמשכין:

סימן ב

מתני' חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה וכו':

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שקשורה בו מערב שבת תניא נמי הכי חמור יוצא במרדעת בזמן שקשורה בו מע"ש ולא באוכף אע"פ שקשורה בו מע"ש. בעי מיניה רב נתן מר' חייא בר אשי מהו ליתן המרדעת על גבי החמור בשבת אמר ליה מותר וכן הלכתא. תנו רבנן אוכף שעל גבי החמור לא יטלנו בידו אבל מוליכה ומביאה בחצר והוא נופל מאליו. אמר רב חייא בר אשי אמר רב תולין טרסקל לבהמה בשבת ושמואל אמר מרדעת מותר וטרסקל אסור כי סליק רבי זירא אשכחיה לרבי בנימין בר יפת דיתיב וקאמר משמיה דר' יוחנן נותנין מרדעת על גבי תמור בשבת א"ל ישר וכן תרגמא אריוך בבבל אריוך מנו שמואל והא רב נמי אמרה אלא שמעינן דקמסיים בה אין תולין טרסקל לבהמה בשבת א"ל ישר וכן תרגמא אריוך בבבל דאי רב בטרסקל נמי שרי. והלכתא כשמואל ואע"ג דקי"ל כרב באיסורי שאני הכא דר' יוחנן קאי כוותיה וקי"ל הלכתא כוותיה לגבי דרב ותו הא מותבינן תרתי תיובתא לרב ושמואל ואיפריקו אליבא דשמואל ולא איפריקו אליבא דרב ההיא דאוכף למאי דמשני רב פפא כאן לחממה כאן לצננה וההיא דאין סכין ומפרכסין לבהמה. ובירושלמי משמע דהא דאמר שמואל ובלבד שתהא קשורה לו מע"ש משום דאסור לקשור מרדעת בשבת משום דמשתמש בבעלי חיים. דגרסי' התם הלכה א שמואל אמר בקשורה בו מע"ש. חנון מגופתיה אמר קמיה דשמואל רב חייא בר אשי לא נהיג כן א"ל נהיג רב בטרסקלין. פי' ודאי בדבר זה היה מקיל רב שהיה מתיר לתת טרסקל בפיה בשבת אבל לא לקשור מרדעת בשבת התיב רב אחא קמיה דרב פפא והתניא חבל שהוא קשור לפרה קושרין אותו לאבוס. לאבוס קושרין אותו לפרה. ניחא לפרה קושרין אותו לאבוס. לאבוס קושרין אותו לפרה ולא נמצא משתמש על צדדי בהמה בשבת פירוש ואע"פ שמשתמש על צדדי בהמה בשבת שרי פירוש לצרכי בהמה וקשה לשמואל דאוסר לקשור מרדעת בחמור בשבת משום שמשתמש בבעלי חיים א"ר בא תפתר בקשר שאינו של קיימא פירוש ולא חשיב כמשתמש בבעלי חיים כיון שאינו של קיימא. אמר רבי יוסי שנייא היא צדי בהמה בין קשר של קיימא ובין קשר שאינו של קיימא כלומר אין חילוק בינייהו דלעולם הוא משתמש בצדדי בהמה. א"ר שמלאי תפתר כרבי שמעון בן אלעזר דתניא ר' שמעון בן אלעזר אמר מותר להשתמש על צדדי אילן בשבת. הוא צדדי בהמה הוא צדדי אילן. אבל כשנותן מרדעת על גבי החמור בלא קשירה אין צריך להתקרב אצל החמור ואין נשען עליו ואין כאן משתמש בבעלי חיים. וצריך ליזהר כשנותן הרסן בראש הבהמה שלא ישען על ראשה. ומכאן יש לדקדק הא דאין נותנין נר על גבי דקל ביו"ט לעיל דף מה. לא בשביל שיהא נקרא משתמש במחובר אם נוטלו משם אלא גזרינן שמא יעלה באילן כדי ליטלו דלא אמרו חכמים אלא אין עולין על גבי בהמה ואין עולין על גבי אילן ביו"ט:

סימן ג

ת"ר סכין ומפרכסין לאדם ואין סכין ומפרכסין לבהמה ודוקא בגמר מכה ומשום תענוג אבל איכא בתחלת מכה ומשום צער מפרכסין נמי לבהמה תניא בהמה שאכלה הרבה כרשינין לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה ורבי יאשיה מיקל דרש רבין הלכתא כר' יאשיה וכיון דקי"ל הלכתא כר' יאשיה דמיקל משום צערא דבהמה ולא גזרינן משום שחיקת סממנים שמעת מינה דלית הלכתא כי הא מתני' דתניא בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים עד שתצטנן גזירה משום שחיקת סממנים וכן פסק מהרי"ח דקיימא לן כר' יאשיה דמיקל דאין אדם בהול כל כך על רפואת בהמתו כולי האי דניחוש לשחיקת סממנין:

סימן ד

תניא לא יצא הסוס בזנב שועל ולא בזהורית שבין עיניו ולא יצא הזב בכיס שלו ולא עזים בכיסין שבדדיהן ולא פרה בחסום שבפיה ולא סייחין בטרסקלין שבפיהן לר"ה. ולא בהמה בסנדל שברגליה ולאבקמיע שאין מומחה לבהמה אע"פ שהוא מומחה לאדם אבל יוצאת היא באגד שע"ג המכה וקשקשין שע"ג השבר ובשליא המדולדלת בה ופוקק זוג בצוארה ומטיילת בחצר:

סימן ה

מתני' זכרים יוצאין לבובין והרחלות יוצאות שחוזות כבולות כבונות והעזים יוצאות צרורות ר' יוסי אוסר בכולן חוץ מן הרחלות הכבונות ר' יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב:

גמ' מאי לבובין אמר רב הונא תותרי פי' תותרי מטלניות מרוקמות שמייפין בהן את הבהמה מאי משמע דהאי לבובי לישנא דקרובי הוא דכתיב לבבתני אחותי כלה. עולא אמר עור שקושרין להן כנגד הלב שלא יפלו עליהן זאבים. ר"נ בר יצחק אמר עור שקושרין להן תחת זכרותן כדי שלא יעלו על הנקבות ממאי מדתני סיפא הרחלות יוצאות שחוזות מאי שחוזות שאחוזות אליה שלהן למעלה כדי שיעלו עליהן הזכרים רישא כדי שלא יעלו על הנקבות וסיפא כדי שיעלו עליהן הזכרים ומאי משמע דהאי שחוזות לישנא דגלוי הוא דכתיב והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב. כבונות מאי כבונות. שמכבנין אותו למילת כדתנן שאת כצמר לבן מאי צמר לבן א"ר אסי כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת. והעזים יוצאות צרורות וכו' איתמר רב אמר הלכה כר' יהודה ושמואל אמר אחד זה ואחד זה אסור. ואיכא דמתני אהא עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב. משום רבי יהודה בן בתירא אמרו כך הלכה אבל מי מפיס שזו ליבש וזו לחלב ומתוך שאין מכירין אחד זה ואחד זה אסורין. ואמר שמואל ואמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בתירא. ורב אמר הלכה כת"ק. והלכה כרב דאמר הלכה כר' יהודה דאמר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב דהלכה כרב באיסורי. ורש"י גרס ור' יוחנן אמר הלכה כת"ק וכן כתוב בהרבה ספרים ופי' הלכה כת"ק דמתני'. ופי' איכא דמתני לה הא דשמואל אבל לא הא דרב ולגירסת זו הלכה כר' יוחנן לגבי רב ושמואל ומותר בין ליבש בין לחלב. והר"ר יונה כתב דבירושלמי מוכח דר' יהודה בן בתירא מפרש דברי תנא קמא. דגרס התם יאות אמר ר' יהודה בן בתירא מה טעמן דרבנן פי' טעמא דרבנן דאמרי לחלב אסור ליבש מותר והלא אין מכירין אותו. מדקאמר מאי טעמא דרבנן שמעינן מינה הן הן דברי רבנן הן הן דברי רבי יהודה ולא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמים:

מתני' ובמה אינה יוצאה לא יצא הגמל במטולטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמות. ולא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אבל מכניס הוא חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך:

גמ' תנא לא יצא הגמל במטולטלת הקשורה בזנבו אבל יוצא הוא במטולטלת הקשורה בזנבו ובחוטרתו. אמר רבה בר רב הונא יוצא הגמל במטולטלת הקשורה לה בשלייתא. לא עקוד ולא רגול אמר רב יהודה עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם רגול שלא יכוף ידו ע"ג זרועו ויקשור. ולא יקשור גמלים זה בזה מ"ט אמר רב אשי משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא. אבל מכניס הוא חבלים וכו' אמר רב אשי ע"כ לא שנינו אלא לענין כלאים. כלאים דמאן אילימא כלאים דאדם והתנן אדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך וא"ת אפי' יהא נמי אסור למשוך עמהם מה כלאים שייך הכא הא אינה מושכת בעגלה ובקרון ובכלאי בהמה לא אסרינן אלא כשעושין מלאכה כדכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדו דאי אסירי בהנהגה בעלמא א"כ אין אדם יכול להזיז שור פסולי המוקדשים ולוקה דגוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים בפ"ג דמכות וי"ל דה"ק אילימא בכלאים דאדם ומיירי האי שלא יכרוך בחול כשמושכין בקרון כדמוקי רב חסדא לעיל דף כג: ולא בשמן שריפה ביו"ט אי נמי יש לומר דחשיב משיכה מה ששנים נושאים את החבלים ולהאי שינויא אסור לנהוג שור וחמור הקשורים יחד בחבל. וכן משמע בירושלמי דמה שנושאין את החבל חשיב כמו משיכה דתנן בפ"ח מ"ד דכלאים אין קושרים הסוס לא בצידי הקרון ולא לאחר הקרון ומפרש טעמא בירושלמי מפני שנושאין את החבל. ועוד גרס בירושלמי תני ר' מאיר פוטר במסייעו. אם היה בין במעלה בין בירידה הכל מודים שאסור מפני מה אמר ר' יוחנן מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה. רבא אומר מפני שנושאין חבל שבינתיים. ונ"ל שמותר להנהיג שור בימינו וחמור בשמאלו כיון שהאדם מפסיק ביניהם לא שייך למימר נושאין חבל שבינתיים. לעולם כלאים דחבלים וה"ק ובלבד שלא יכרוך ויקשור. אמר שמואל ובלבד שלא יצא מתחת ידו טפח והא תני דבי שמואל טפחיים אמר אביי השתא דאמר שמואל טפח ותנא דבי שמואל טפחיים שמואל הלכה למעשה קמ"ל כלומר דאיסורא ליכא אלא בטפחיים ולכתחלה לא יצא החבל מתחת ידו טפח והתניא ובלבד שיגביה האפסר מן הקרקע טפח כי תניא ההיא בחבלא דביני ביני:

סימן ו

מתני' אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק ולא בסולם שבצוארו. ולא ברצועה שברגלו ואין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועה שברגליהם ואין הזכרים יוצאים בעגלה שתחת אליה שלהן. ואין הרחלות יוצאות חנונות. ואין העגל יוצא בגימון. ולא פרה בעור הקופר ולא ברצועה שבין קרניה. פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים:

גמ' אין חמור יוצא במרדעת כדאמרינן לעיל בזמן שאינה קשורה לו מערב שבת. ולא בזוג משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא. ולא בסולם שבצוארו אמר רב הונא בי לועא למאי עביד להיכא דאית לה מכה דלא הדר חייך לה. ולא ברצועה שברגליה דעבדי לה לגיזרא. ואין התרנגולין יוצאין בחוטין. דעבדי לסימנא כי היכי דלא ליחלפי. ולא ברצועה שברגליהן דעבדי להו כי היכי דלא ליתברו מאני. ואין הזכרים יוצאין בעגלה דעבדי להו כי היכי דלא ליחמטא אליתייהו. ואין הרחלות יוצאות חנונות מאי חנונות אמר רב יהודה עץ אחד יש בכרכי הים וחנון שמו ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני שבראשה. אי הכי זכרים נמי. זכרים כיון דנגחי אהדדי ממילא נפלי. שמעון נזירא אמר קסמא דריתמא אין העגל יוצא בגימון אמר רב הונא בר נירא. מאי משמע דהאי גימון לישנא דמיכף הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו. ולא פרה בעור הקופר כי היכי דלא לימציוה יאלי. ולא ברצועה שבין קרניה אי לשמואל דאמר לנוי אסור לשמר מותר. אי לרב דאמר בין לנוי בין לשמר אסור. פרתו של רבי אלעזר בן עזריה כו' תנא לא שלו היתה אלא של שכינתו ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו איתמר רב ורבי חנינא רבי יוחנן ורב חביבא. בכולהו מועד כל כה"ג חלופי רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן. כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפש על אנשי ביתו. באנשי עירו ואינו מוחה נתפש על אנשי עירו בכל העולם כולו נתפש על העולם כולו. אמר רב פפא הני דבי ריש גלותא מתפשי אכולי עלמא:

הדרן עלך במה בהמה