רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/בבא מציעא/פרק י

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

הבית והעלייה של שנים שנפלו שניהם חולקין באבנים ובעצים ובעפר. ורואין אלו אבנים ראוין להשתבר. היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון:

גמ' מדקתני בסיפא רואין אלו אבנים ראויות להשתבר מכלל דאיכא למיקם עלה דמלתא אי בחבטא נפיל ואי בחבסא נפיל. אי הכי רישא נמי אמאי חולקין ניחזי אי בחבטא נפיל עיליתא מיתברי ואי בחבסא נפיל תתאה מיתברי. לא צריכא דנפל בלילה. וליחזינהו למחר. דפנינהו. ולישייליה למאן דפני. דפנינהו בני רשות הרבים ואזלי להו. וליחזי ברשותא דמאן יתבי ולהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה. לא צריכא דמנחי ברשותא דתרוייהו. אי נמי ברשות הרבים. אי נמי שותפין בכי האי גוונא לא קפדי אהדדי. ואף על גב דפנייה חד ברשותו לא הויא חזקה. בדבר שידוע שהיה משל שותפים: אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו וכו' ואידך מאי קאמר. אי אמר אין פשיטא. ואי לא אמר אין אמאי נוטלין לא צריכא דא"ל חמשין מנייהו אית לך ואידך חמשין לא ידענא דהוה ליה מחויב שבועה ואין יכול לישבע. כדרבה דאמר רבה מנה לי בידך והלה אמר חמשין יש לך בידי ואידך חמשין איני יודע מתוך שאין יכול לישבע משלם. הלכך נוטלן: ועולות מן החשבון שלימות. ונפקא מינה למלבנא רויחא. אי נמי לטינא דמיעבד:

סימן ב

מתני' הבית והעלייה של שנים ונפחתה העלייה ואין בעל הבית רוצה לתקן הרי בעל העלייה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העלייה. רבי יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון את המעזיבה:

גמ' נפחתה בכמה רב אמר ברובה ושמואל אמר בארבעה. רב אמר ברובה אבל בארבעה דר חציו למעלה וחציו למטה. ושמואל אמר בארבעה אין דרין חציו למעלה וחציו למטה. והלכתא כשמואל. ומתניתין בשוכר ומשכיר וכן פרש"י והך דבית הבד פרש"י בשותפות משום דסבירא ליה דמתניתין דהבית והעלייה לא מצי איירי בשותפות דמלתא דפשיטא היא שאין בעל הבית חייב לתקן התקרה לדירת בעל העלייה. כי מה הוא צריך לה כיון שהגג של מעלה קיים. אדרבה יותר הוא חפץ בפחיתותה מבתיקונה כדי שלא ידור בעל העלייה על גביו אבל גבי בית הבד התחתון צריך לתקרה שלא יתקלקל בית הבד שלו. ואי בעי לסלוקי בעל העלייה את הגג כדי שיצטרך בעל הבית לתקן את התקרה מחינן בידיה. דהגג משועבד לבעה"ב אף כשיש שם תקרה. כי הדבר ידוע אם ירדו גשמים על התקרה יעבורו לבית. ואדעתא דהכי חלקו מעיקרא שיתקן בעל העלייה את גגו שלא יזיקו מי גשמים לתחתון אבל התחתון אין מחוייב כלל לתקן מעמד רגל לעליון. והא דאמר לקמן תחתון שבא לסכך בארזים שומעין לו. אית ספרים דלא גרסי לסכך אלא לשנות ואעמודים קאי. ואפילו אי גרסי לסכך איכא למימר שגם התחתון יש לו עלייה כגון שיש שתי עליות זו על גב זו והתחתונה לבעה"ב. היכי דמי אי דאמר ליה עלייה זו כיון דנפל אזדא לה ולא אמרינן אם יש בדמיה לשכור ישכור כדאמר גבי חמור כדפרישית טעמא לעיל פ"ו סימן י' בהג"ה ואי דא"ל עלייה סתם לוגר ליה עלייה אחריתי. אמר רב אשי דאמר ליה עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך דשעבדיה בית לעלייה. וכי הא דאמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מעשה באדם אחד שאמר לחבירו דלית שעל גבי פרסק זה אני משכיר לך ונעקר הפרסק. ובא מעשה לפני חכמים ואמרו חייב להעמיד לו פרסק כל זמן שהדלית קיימת. בעא רבי אבא בר ממל כשהוא דר לבדו הוא דר או שניהן דרין. לבדו דר כדמעיקרא. או דלמא שניהן דרין דאמר ליה אדעתא דאיפוק אנא לא אגרי לך. ואם תמצא לומר שניהן דרין. כשהוא משתמש דרך פתחין משתמש או דרך עלייה משתמש. מי אמר ליה עלייה קבלית עלך. או דלמא א"ל עלייה קבילית עלי עלייה וירידה לא קבילית עלי ואם תמצא לומר מצי אמר ליה עלייה קבילית עלי עלייה וירידה לא קבילית עלי. שתי עליות זו על גב זו מהו. איפחית עליונה נחית למידר בתחתונה. איפחית תחתונה מהו למיסק ומידר בעליונה. מי א"ל שם עלייה קבילית עלך. או דלמא א"ל חדא עלייה קבילית עלי תרי עליות לא קבילית עלי תיקו. ומסתבר דכל הני אם תמצא לומר הלכתא נינהו. דטעמא דמסתברא נינהו ובתרייתא סלקא בתיקו ויד השוכר על התחתונה: רבי יוסי אומר התחתון נותן את התקרה. במאי קמיפלגי. בחזוקי תקרה דרבנן סברי מעזיבה חזוקי תקרה היא וחזוקי תקרה תחתון בעי חזוקי. רבי יוסי סבר מעזיבה אשוויי גומות היא ואשוויי גומות עליון בעי לאשוויי:

סימן ג

הנהו בי תרי דהוו דיירו חד עילאי וחד תתאי כד משי מיא עליון אזלי ומזקי לתחתון. רבי חייא בר אבא אמר עליון מתקן. רבי חייא בר יוסף אמר תחתון מתקן. מ"ד עליון מתקן סבר על המזיק להרחיק את עצמו. ומ"ד תחתון מתקן סבר על הניזק להרחיק את עצמו. וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דנזקין. דתנן מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה. ובחרוב ושקמה חמשים אמה. בין מלמטה בין מלמעלה בין מן הצד. אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים. ואם האילן קדם לא יקוץ. ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ. רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קדם לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. רבי יוסי סבר על הניזק להרחיק עצמו. ורבנן סברי על המזיק להרחיק עצמו. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי. הלכך הלכתא כרבי חייא בר יוסף דאמר תחתון מתקן דקאי כרבי יוסי והלכתא כוותיה. ודוקא היכא דאיכא מעזיבה דתמו מיא והדר נפלי דלא הוו גירי דיליה. אבל אם אין מעזיבה והמים נופלים מיד העליון על התחתון בהא מודה רבי יוסי דעל העליון לתקן כיון דגירי דידיה נינהו :

מתני' הבית והעלייה של שנים שנפלו ואמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אין רוצה לבנות. הרי בעל העלייה בונה הבית ויושב בתוכו עד שיתן לו יציאותיו. רבי יהודה אומר אף זה דר בתוך של חבירו וצריך להעלות לו שכר. אלא בעל העלייה בונה את הבית ואת העלייה ומקרה העלייה ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו:

גמ' א"ר אחא בר רבה משמיה דעולא תחתון שבא לשנות בגויל שומעין לו בגזית אין שומעין לו. בכפיסין שומעין לו בלבינים אין שומעין לו. לסכך בארזים שומעין לו בשקמים אין שומעין לו. לרבות בחלונות אין שומעין לו למעט שומעין לו להגביה אין שומעין לו למעט שומעין לו. עליון שבא לשנות בגזית שומעין לו בגויל אין שומעין לו. בלבינים שומעין לו בכפיסים אין שומעין לו. בא לסכך בארזים אין שומעין לו בשקמים שומעין לו. לרבות בחלונות שומעין לו למעט אין שומעין לו. להגביה אין שומעין לו למעט שומעין לו. כתב הראב"ד ז"ל דכל זה מיירי כשבא לשנות ממנהג העיר שנהגו לסכך בשקמים והוא רוצה לסכך בארזים. אבל נהגו בזה ובזה יכול לשנות. והכי איתא בתוספתא בית לאחד ועלייה לאחר ורצה בעל העלייה לבנות דיוטא על גבה. מקום שנהגו לעשות שתים ושלש עושה. הכל כמנהג המדינה. והכי נמי אמר בפרק קמא דב"ב דף ו. אחזיק להורדי אחזיק לכשורי. אלמא אפילו בשל חבירו יכול לשנות כפי המנהג. אין לו לבנות לא לזה ולא לזה ובאין לזרוע הקרקע תניא רבי נתן אומר התחתון נוטל שני חלקים והעליון נוטל שליש אחרים אומרים תחתון נוטל שלשה חלקים. והעליון נוטל רביע. אמר רבא נקוט דרבי נתן בידך דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא וקסבר כמה מפסיד עליה בבית תלתא הלכך אית ליה תלתא. וכן הלכתא:

סימן ד

מתני' וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וגינה אחת על גביו ונפחת הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיעשה לבית בדו כיפים:

גמ' נפחת בכמה. רב אמר ברובא. ושמואל אמר בארבעה. רב אמר ברובא אדם זורע חציו למעלה וחציו למטה. ושמואל אמר בארבעה אין אדם זורע חציו למעלה וחציו למטה. והלכתא כשמואל:

סימן ה

מתני' הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטורים מלשלם. נתנו לו זמן לסתור את הכותל ולקוץ את האילן ונפל בתוך הזמן פטור מלשלם לאחר זמן חייב:

גמ' וכמה זמן. א"ר יוחנן זמן בית דין שלשים יום:

מתני' מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל ואמר לו פנה את אבניך ואמר לו הגיעוך אין שומעין לו. ואם משקבל עליו אמר לו הילך יציאותיך ואני נוטל את שלי אין שומעין לו:

גמ' מדקתני הילך את יציאותיך מכלל דפנינהו הא לא פנינהו מאי לא קני ואמאי כיון דאמר ליה הגיעוך תקני ליה חצירו מדרבי יוסי בר חנינא דאמר רבי יוסי בר חנינא חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו. הני מילי היכא דקמיכוין לאקנויי. הכא דעתיה לדחויי ומשום הכי לא קני עד דמפני ליה באפיה:

סימן ו

השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש ואמר לו תן לי שכרי ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו. ואם משקבל עליו אמר לו הילך שכרך ואני נוטל את שלי אין שומעין לו. והא דתניא שומעין לו מוקי לה בגמ' בדהפקר ובהבטה ששכרו לשמור הפקר דהבטה בהפקר לא קני:

סימן ז

המוציא זבלו לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל. אין שורין טיט ברשות הרבים ואין לובנין לבינין. וגובלין טיט ברה"ר אבל לא לבינים. הבונה ברה"ר המביא אבנים מביא והבונה בונה ואם הזיק משלם מה שהזיק. רשב"ג אומר אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום:

גמ' תניא כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברה"ר אם הזיקו חייבין לשלם. ורבי יהודה פוטר. אמר אביי רשב"ג ורבי יהודה ורבי שמעון כולהו סבירא להו כל שנתנו לו חכמים רשות והזיק פטור מלשלם. רבי יהודה הא דאמרן. רשב"ג מאי היא דתנן אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום. רבי שמעון מאי היא דתנן היה מעמידו בעלייה עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק. רבי שמעון אומר לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם. וכל כי האי גוונא שיטה היא ולית הלכתא כחד מינייהו:

סימן ח

ת"ר החצב שמסר לסתת הסתת חייב. הסתת שמסר לחמר החמר חייב. החמר שמסר לכתף הכתף חייב. כתף שמסר לבנאי הבנאי חייב. הבנאי שמסר לאדריכל האדריכל חייב. העלה ע"ג דימוס ונפלה. בקבלנות כולן חייבין. בשכירות האחרון חייב וכולן פטורין:

סימן ט

מתני' שתי גינות זו על גב זו וירק בינתיים רבי מאיר אומר של עליון. ורבי יהודה אומר של תחתון. אמר רבי מאיר ומה אם ירצה עליון ליטול את עפרו אין כאן ירק. אמר לו ר' יהודה ומה אם ירצה התחתון למלא את גינתו עפר אין כאן ירק. אמר רבי מאיר ומאחר ששניהם יכולין למחות זה על זה רואין מהיכן ירק זה חי. רבי שמעון אומר כל שעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של התחתון:

גמ' אמר ר"ש בן לקיש הלכה כר"ש. אמרי דבי רבי ינאי ובלבד שלא יאנס. בעי רב ענן ואמרי לה בעי רב ירמיה מגיע לנופו ואין מגיעו לעיקרו מאי. תיקו. ותמהני למה עלתה בעיא זו בתיקו כיון דטעמא דרבי שמעון משום כל מה שהעליון יכול ליטול בפשיטות יד אינו מתיאש ממנו ומן השאר הוא מתיאש כי הוא בוש לישאול רשות מחבירו שירד למטה ויקחנו א"כ מיפשטא שפיר הך בעיא, כל שהעיקר יתלש עם הנוף של העליון והשאר לתחתון:

הדרן עלך הבית והעלייה וסליקא לה מסכת בבא מציעא