פתיחת התפריט הראשי


מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

אסור לצייר צורות שבמדור שכינה כגון ד' פנים בהדי הדדי וכן צורות שרפים ואופני' ומלאכי השרת וכן צורת אדם לבדו כל אלו אסור לעשותם אפילו הם לנוי ואם עובד כוכבים עשאם לו אסור להשהותם:

הגה: ומיהו אם מוצא אותם מותרים מלבד בחמה ולבנה שדרך העובד כוכבים לעבדם או שיש הוכחה שעשאן לעבדם שאז אסור ככל הצלמים כמו שנתבאר בריש הסימן (טור):

במה דברים אמורים בבולטת אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין מותר לעשותם וצורת חמה ולבנה וכוכבים אסור בין בולטת בין שוקעת ואם הם להתלמד להבין ולהורות כולן מותרות אפי' בולטות. (ויש מתירין בשל רבים דליכא חשדא) (טור בשם הרא"ש):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(כ) כגון ד' פנים בהדי הדדי. פרש"י פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה א' דוגמת חיות הקודש כדכתיב לא תעשון אתי השרויות אצלי ע"כ ונראה דמ"ש שור הוא ל"ד דהא אמרי' בחגיגה (דף י"ב ע"ב) בא יחזקאל והפכו לכרוב אלא נקט שור משום דבשעה שנאמר המקרא דלא תעשון אתי היה עדיין שור ואה"נ דהשתא דאיכא כרוב אסור לעשות ד' פניהם בהדי הדדי דהא מ"מ בכלל לא תעשון אתי השרויות אצלי הוא א"נ קמ"ל דאף עתה דאין שור במרכבה אפ"ה אסור לעשות ד' פנים בהדי הדדי ושור ביניהם שהיה בשעה שנאמר המקרא:


(כא) וכן צורת אדם לבדו. נפקא מדכתיב לא תעשון אתי אותי כלומר דמות שאני מתראה בו לנביאים והיינו אדם וא"ת הא דאמרינן לעיל דד' פנים להדדי אסור תיפוק ליה משום אדם כבר תירצו התוס' בעבודת כוכבים (דף מ"ג ע"א) ובר"ה (דף כ"ד) בד"ה לא תעשון אתי דאתי לחיובא אף כשמוצא צורת אדם והשלים לד' פנים וכן תירץ בהגהת סמ"ק סי' קס"ב א"נ לעבור בשני לאוין ובר"ה תירצו עוד דסד"א דאם עשה ד' פנים גרע מאדם לבדו וכן תירץ הר"ן והרמ"ך הביאו הכ"מ ספ"ג מהל' עבודת כוכבים וע' בס"ק ל':


(כב) אסור לעשותם אפילו לנוי. וכ"כ ברמב"ם פ"ג ובספרי המחברים הישנים כתוב אפי' לעובד כוכבים וכן הוא בטור ואלו ואלו דברי אלהים חיים דכיון דקפיד קרא אעשייה אין חילוק בין עושה לנוי או לעבודת כוכבי' אסור:


(כג) אסור להשהותן. משום חשדא וכבר נתבאר בס"ק י"ז דה"ה דאסור לו' לעובד כוכבים לעשותן אפילו אינו רוצה להשהותם משום דאמירה לעובד כוכבים שבות אפילו בדבר שאינו של שבת:


(כד) ומיהו אם מוצא אותם מותרים. פי' בהנאה מותרים ובלבד שלא ישהה אותם דפשיטא דלא עדיף מעשאם עובד כוכבים שאסור להשהותם וכן מוכח בטור דאע"פ שאסור להשהותם מותרים בהנאה למוצאן ע"ש ודוק:


(כה) בד"א בבולטת כו'. פי' בבולטת דוקא הוא דאסור בין בשוהה בין בעושה אבל בשוקעת מותר לעשותן וכ"ש להשהותם וכמ"ש בסעיף ה' בטבעת שיש בה צורת אדם שאם חותמן בולט מותר לחתום בה ואם חותמן שוקע מותר להניחם והטעם שאינו אסור אלא דומה להם שהן בולטות ומה"ט מה שמציירים על הכותל ולוח אע"פ שהוא שוה מיקרי שוקעת כיון דלא הוי בולטת כמו שהן עצמם והלכך צורת חמה ולבנה וכיוצא בהן דהן נמי שוקעים ברקיע אסור אפילו בשוקעת והעט"ז כתב וז"ל ודוקא אלו שאין אסורים אלא בעשיה משום לא תעשון אתי ובמוצא הן מותרין מפני שאין דרך לעשותן לעבודת כוכבים אינן אסורים בעשיה אלא בבולטים אבל חמה ולבנה שדרך לעבדן אסורים בין בעשיה בין במוצא בין בבולט בין בשוקע דהא במוצא אסורים משום שמא נעבדו וכיון שאנו חוששין לשמא נעשית עבודת כוכבים אף בשוקע איכ' למיחש ובעשיה אע"פ שאין איסר משום לא תעשון אלא בבולט שכן הם נראי' ברקיע בולטי' מ"מ אסור לעשותה אפילו שוקעים משום חשדא דעבודת כוכבים עכ"ל ודבריו תמוהי' ותלי תניא בדלא תניא וכי מה ענין שהוא מותר במוצא לענין שיהא מותר בשוקעת וכן בהפך והגע עצמך אם יש הוכחה בד' פנים להדדי או באדם שנעשו לעבדן דאסורין במוצא וכי נימא דמשום הכי יהא אסור בעשייה ושהייה אפי' בשוקעת והא בבולטת דוקא אסרינן וכן איפכא צורת חמה ולבנה בזה"ז דמותרי' במצאן וכי נימא דיהא מותרים בשוקעת הא ודאי ליתא ועוד שכבר נתבאר בס"ק ח' דצורת חמה ולבנה ממש דהיינו עיגול שלהן מותרים למוצאן ואפ"ה אסורים לעשותם אפי' בשוקעת ע"ש ועוד תימה איך שינה את הידוע שחמ' ולבנה נראין שקועין ברקיע וכמ"ש התוס' והרא"ש והר"ן והסמ"ג ובעל צדה לדרך ובעל שלטי הגבורים ושאר פוסקים והוא כתב שהן בולטים וכמדומה של' הטור אטעייה שהטור כתב וז"ל ונרא' דכל אותם שאסורים במוצא אסורין אפי' בשוקעת דכיון שאנו חוששין שנעשו לאליל אף בשוקעת איכא למיחש עכ"ל הוא סבור דה"ק דכל אותם שאסורים במוצא מפני שדרך לעבדם דהיינו חמה ולבנה אע"פ שבולטין הם (דאי שוקעים הם בלאו הכי הוי אסורים) אסורים בשוקעים אפילו בעשייה והדבר פשוט דליתא להך פירושא אלא ה"ק כל היכא דאסרינן במוצא והיינו משום דיש הוכחה שלאליל נעשו אין חילוק במוצא בין בולטת לשוקעת דכיון דאסרינן להו למוצאן משום דלאליל נעשו אם כן אסורים למוצאם בין בשוקעת בין בבולטת אבל עשיה ושהייה לא תלי כלל במה שאסורים במוצא או לא וכמ"ש דלענין עשייה ושהייה הכל תלוי במה שהוא הדבר עצמו שאם הוא אדם וכיוצא בו שהוא בולט אינו אסור אלא בולט ואם שוקע אסור אפילו בשוקע והוא פשוט לא הוצרכתי להאריך אלא להוציא מלב הקורא בספרו:

ונראה דכל צורות דאסרינן אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש כגון צורת אדם בשתי עינים וחוטם שלם וכל הגוף וכיוצא בו אבל לא חצי הציור כדרך קצת המציירים צד אחד של הצורה וזה אינו אסור נ"ל:


(כו) כולן מותרות. בין לעשותם בין להשהותן:


(כז) ויש מתירים בשל רבים. פי' להשהותם משום דליכא חשדא ברבים אבל לעשותם אין חילוק בין יחיד לרבים וכתב ר' ירוחם אע"ג דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר להם ומביאו ב"י בב"ה (וכתב דבב' ליכא חשדא ונ"ל ראיה לדבריו מריש ברכות):



באר היטב

(טו) פנים: פרש"י פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה אחת דוגמת חיות הקודש ע"כ ואה"נ אחר שבא יחזקאל והפך השור לכרוב אסור לעשות ד' פניהם בהדי הדדי דהא בכלל לא תעשון אתי השרויות אצלי הוא א"נ דאף עתה שאין שור במרכבה אפ"ה אסור לעשות ד' פנים ושור ביניהם שהיה בשעה שנא' המקרא. ש"ך.


(טז) לנוי: וי"ג לעובד כוכבים ואלו ואלו דברי אלהים חיים דכיון דקפיד קרא אעשייה אין חילוק ש"ך וכ' הט"ז ואין להקשות למה לי צורת ד' פנים בהדדי הא אפילו צורת אדם לבדה אסורה תירץ הר"ן דס"ד בשביל שצירף שאר צורות לצורת אדם יהיה מותר קמ"ל דאפ"ה אסור ע"כ אבל קשה דא"כ אם עשה צורת אדם עם פרצוף א' או ב' מהני ד' ה"נ דשרי לפי שאין כאן צורת אדם לבדו ולא ד' פנים וזה ל"נ להתיר דחידוש כזה ודאי לא היה להפוסקים לשתוק ממנו מלהודיע שהוא מותר אלא נראה דנ"מ לענין אם פחתו דאין מועיל אם תיקן צורת האדם לחוד וצריך לפחות צורת כולן עכ"ל (ובנה"כ כתב דאשתמיטת' דכדברי הר"ן כתבו התוספות בר"ה דף כ"ד ע"ב והרמ"ך ומביאו בכ"מ).


(יז) להשהותם: משום חשדא וה"ה דאסור לומר לעובד כוכבים לעשותם אפילו אינו רוצה להשהותם משום דאמירה לעובד כוכבים שבות אפילו בדבר שאינו של שבת. ש"ך.


(יח) מותרים: פי' בהנאה ובלבד שלא ישהה אותם אצלו. ש"ך.


(יט) שוקעת: דגם ברקיע המה משוקעים וכתב הש"ך ונראה דכל צורות דאסרינן אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש כגון צורת אדם בב' עינים וחוטם שלם וכל הגוף וכיוצא בו אבל לא חצי הציור כדרך קצת המציירים צד א' של הצורה וזה אינו אסור עכ"ל וכתב הט"ז בשם הרמב"ן דכל מה שאסר מן התורה משום לא תעשון אתי דהיינו ד' פנים שבמדור שכינה ודמות מלאכים וחמה ולבנה וכו' אין חילוק בין שוקע לבולט והכל אסור ולענין הלכה אף שמדברי המחבר לא משמע כן מ"מ אין להקל כלל נגד הרמב"ן גם הטור מסיק כן וכן הר"ן עכ"ל.


(כ) מותרות: בין לעשותן בין להשהותן וברבים מותר רק להשהותן משום דליכא חשדא ברבים אבל לעשותן אין חילוק בין יחיד לרבים וכ' רבינו ירוחם אע"ג דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר להם ובשנים ליכא חשדא עכ"ל הש"ך.







▲ חזור לראש