ר"ן על הרי"ף/עבודה זרה/פרק ד


דף כג עמוד אעריכה

רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו. וכל שכן אחת על גבי שתים דזהו עיקר מרקוליס ותחלתו:

 בצד מרקוליס. גדול שכבר עבדוהו וזרקו עליו אבנים הרבה:

 אסורות. מפרשינן טעמא בגמרא משום דס"ל לרבי ישמעאל דעובדי כוכבים עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול ונהי דעיקר מרקוליס היינו אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן אפ"ה דרך מרקוליס קטן בשלש אבנים זו בצד זו והלכך כל היכא דהוו בצד מרקוליס דהיינו בצד ארבע אמות דיליה כלומר אפילו בסוף ארבע אמותיו חייש להו ר' ישמעאל למרקוליס קטן אבל שתים מותרות דליכא למיחש בהו למרקוליס קטן לפי שאין שום מרקוליס פחות מג' אבנים:

 וחכמים אומרים וכו'. רבנן סבירא להו דאין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול הלכך לא שנא שלש ולא שנא שתים נראו עמו שהן מקורבות לו ובכגון אמה או חצי אמה דאיכא למימר מיניה נפל אסורות דאע"ג דאבני מרקוליס אינן נאסרות משום תקרובת עבודת כוכבים לפי שאין תקרובת עבודת כוכבים נאסר אלא כעין פנים כמו שנפרש בסמוך בס"ד אפ"ה מיתסרי משום עבודת כוכבים עצמה דבגמרא [דף נא א] אמרינן דכל אבן ואבן שזורקין לו נעשית עבודת כוכבים ותקרובת ומש"ה כל שהן מקורבות כ"כ דאיכא למימר מיניה נפיל אסורות דאפילו למ"ד אין עובדין לשברים ה"מ עבודת כוכבים דלאו היינו אורחה אבל הא כיון דמעיקרא תבירי מיתבר היינו אורחה אבל אין נראות עמו כגון שהן בסוף ארבע אמותיו דליכא למימר מיניה נפיל מותרות ובגמרא [דף נ א] פרכינן וסבר ר' ישמעאל שתים מותרות והא תניא ר' ישמעאל אומר שתים בתפיסה אסורות שלש אפילו מרוחקות אמר רבא לא קשיא כאן בתפיסה אחת כאן בשתי תפיסות והיכי דמי שתי תפיסות דאיכא גובהא ביני ביני ולפום פירוש רש"י ז"ל כל היכא דליכא גובהא ביני ביני אפילו הן בסוף ד' אמותיו של מרקוליס גדול חיישינן דלמא מיניה נפל ואסורות אפילו שתים בין לר' ישמעאל בין לרבנן וכי בעו רבנן שיהו מקורבות טפי היינו דוקא בדאיכא גובהא דהיינו תל מפסיק בינם למרקוליס ולפי פירוש התוספות כל שהן בסוף ארבע אמותיו של מרקוליס גדול אע"ג דליכא גובהא לא חיישינן דמיניה נפיל אא"כ הן מקורבות יותר בכגון אמה או חצי אמה ולפי שכבר נשתקע מרקוליס ואבד מן העולם לא ראיתי להאריך בזה והר"ם במז"ל כתב בפרק שביעי מהלכות עבודת כוכבים וכן אבני מרקוליס כל אבן הנראית שהיא עמו אסורה בהנאה:    גרסינן בגמרא [סוף דף נא ב] אמר רב יהודה אמר רב עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל שבר מקל לפניה חייב זרק מקל לפניה פטור א"ל אביי לרבא מאי שנא שבר דה"ל כעין זביחה זרק נמי ה"ל כעין זריקה בעינא זריקה משתברת וליכא.  ופירש רש"י ז"ל דעבודת כוכבים שעובדין אותה במקל היינו שמקשקשין לפניה במקל ומש"ה שבר מקל לפניה חייב דקי"ל בפרק ד' מיתות (דף ס ב) דכל עבודה שבפנים שעובדין לפני עבודת כוכבים בין דרכה בין אין דרכה בכך חייב דכתיב זובח לאלהים יחרם אלמא מידי דחזי לשם אסור לכל עבודת כוכבים ודבר שאינו כעין פנים דרכה בכך חייב דנפקא לן מאיכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם אין דרכה בכך פטור וזו אם לא היו עובדין אותה במקל לא מיחייב בשבר מקל דלא שייכא בפנים ואם היו עובדין אותה בזריקת [מקל] לא מצי למימר זרק מקל לפניה פטור ואם בשבירת מקל פלח לה פשיטא דחייב ואפילו לא דמי לפנים אלא שהיו עובדין אותה בקשקוש מקל או בענין אחר במקל הלכך שבר מקל לפניה חייב אע"פ שאין עבודתה בכך דכיון דדמי שבירה לזביחת בהמה שלפנים ששבר מפרקתה לכן שיבר מקל לפניה חייב אבל זרק פטור הואיל ואין עבודתה בכך והא לא דמיא לעבודת פנים משום דלא הוי זריקה משתברת כזריקת דם שלפנים שאינה מחוברת אלא משתברת ונופל טיפין טיפין כך פירש רש"י ז"ל. ודקדקו עליו דכיון דשבירת מקל הוי כעין זביחה וכדאמרינן הכא ובפרק ארבע מיתות (דף סב א) נמי אמרינן דשבר מקל לפניה תולדה דזביחה היא אפילו אין עובדין אותה במקל כלל ליחייב דהוה ליה כזובח בהמה למרקוליס דאמרינן בהדיא לקמן בגמרא דחייב י"ל דכי אמרינן דשבר מקל לפניה הויא תולדה דזביחה ה"מ כשעובדין אותה במקל וכן פירש רש"י ז"ל דמשום דמקל לעבודת כוכבים זו כבהמה בפנים הוי שבירתו תולדה דזביחה אבל בשאין עובדין אותה במקל כלל לא וכ"ת והא תנן מצא בראשו פרכילי ענבים אסורין ואוקימנא בגמרא [דף נא א] כגון שבצרן מתחלה לכך כלומר והוי בצירתן כזביחה אלמא דאף ע"ג דמרקוליס אין דרכו בענבים אפ"ה כי משתבר הוי כעין זביחה וחייב לאו קושיא היא דמשום דענבים [באים] בפנים דהיינו בכורים הויא בצירתן תולדה דזביחה אבל מקל שאינו בא בפנים אם אין עובדין אותה במקל לא הויא שבירתו תולדה דזביחה ולפי שיטה זו מתניתא דאייתינן בגמרא [סוף דף נב ב] ספת לה צואה או שנסך לפניה עביט של מי רגלים חייב משום דהוי כעין זריקה וכן שחט לה חגב [דף נא א] רבי יהודה מחייב משום דהוי כעין זביחה בעבודת כוכבים שעובדין אותה בצואה ובמימי רגלים ובחגב מתוקמן ואחרים פירשו דהא דנקט עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל לאו למימרא דאם לא היו עובדין אותה במקל דשבר מקל לפניה ליפטר דליתא אלא כיון דהויא לה כעין זביחה אע"פ שאין עבודתה במקל כלל חייב וכי נקט שעובדין אותה במקל לרבותא נקטיה שאע"פ שעובדין אותה במקל זרק מקל לפניה פטור כיון ששינה מקשקוש לזריקה:    וגרסינן תו בגמרא [דף נא א] אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל שבר מקל לפניה חייב ונאסר זרק מקל לפניה חייב ואינו נאסר. פירש רש"י ז"ל כשעובדין אותה בזריקת מקל וכן עיקר ומש"ה חייב דלגבי חיובא בחדא מתרתי סגי או בכעין פנים ונפקא לן מזובח לאלהים יחרם או בדרך עבודתה ונפקא לן מאיכה יעבדו אבל גבי איסורא של תקרובת לעולם אינו נאסר אלא בכעין פנים דאסור תקרובת מאשר חלב זבחימו יאכלו נפקא או מדברי קבלה דכתיב ויאכלו זבחי מתים הלכך לא מיתסר אלא בכעין פנים דומיא דזביחה ומש"ה אמרינן זרק מקל לפניה חייב ואינו נאסר דאע"ג דעבודתה בזריקת מקל היא מדאמר חייב אפ"ה אינו נאסר וכדכתיבנא ואחרים פירשו דהא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה בעבודת כוכבים שעובדין אותה בקשקוש מקל היא דומיא דההיא דאמר רב יהודה אמר רב דלעיל ואמוראי נינהו אליבא דרב דרב יהודה ס"ל אליביה דמקשקש לזריקה שלא כדרכה היא ומשום הכי אמר זרק מקל לפניה פטור ורב נחמן סבירא ליה אליביה דמקשקש לזריקה כדרכה היא ומשום הכי אמר זרק מקל לפניה חייב:    וגרסינן תו בגמרא [שם] א"ר אבהו אמר ר' יוחנן מנין לזובח בהמה בעלת מום לעבודת כוכבים שפטור שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו לא אסרה תורה אלא כעין פנים. ואוקימנא בגמרא דהאי בעלת מום היינו מחוסר אבר לפי מה שפירש רש"י ז"ל בההיא דאמר רב יהודה אמר רב עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל וכו' כמו שכתבתי למעלה אפשר דהא דא"ר אבהו אמר ר' יוחנן לא פליגי עליה דרב משום דההוא דוקא בשעובדים אותה במקל והא דר' יוחנן בעבודת כוכבים שאין עובדין אותה בבהמה כלל ואי הכי לא פליגן אבל לאותו הפירוש האחרון שכתבתי למעלה דהא דנקט שעובדין אותה במקל לאו


דף כג עמוד בעריכה


דוקא צ"ל דר' יוחנן פליג עלה דרב דאיהו סגי ליה בכעין זביחה ולדידיה ודאי זובח בהמה בעלת מום לעבודת כוכבים חייב ור' יוחנן בעי כעין פנים [ממש] ומשמע דרבי יוחנן ס"ל כרבנן דפטרי בשחט לה חגב כדתניא שחט לה חגב ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין דאילו לר' יהודה דמחייב בחגב משום דצוארו ארוך כבהמה כדאיתא בגמרא [נא א] כל שכן דמחייב בבהמה בעלת מום וההיא ברייתא [סוף דף נ ב] דספת לה צואה ר' יהודה היא דאילו לרבנן דפטרי בחגב משום דבעי כעין פנים ספת לה צואה או שנסך לה עביט של מימי רגלים פטור דכעין פנים בעינן ואפילו בבהמה מחוסרת אבר פטרי רבנן והאי דנקט חגב להודיעך כחו דרבי יהודה דאפילו בחגב מחייב ואם תאמר ולר' יוחנן דבעי כעין פנים ממש תקשי ליה מתניתין דתנן מצא בראשו פרכילי ענבים ועטרות של שבולין ואוקימנא בגמרא [דף נא א] כגון שבצרם מתחלה לכך כלומר והויא לה כעין זביחה ואע"ג דלא הוי כעין פנים י"ל דלר' יוחנן כל שאותו דבר בא בפנים אע"פ שאין עובדין בו לגבוה באותה עבודה שהוא עובד בה לעבודת כוכבים זו כעין פנים מקרי ופרכילי ענבים באים הם בפנים בבכורים הלכך כי בצרן מתחלה לכך הויא לן שבירתן כעין זביחה וכיון שבאין בפנים הוי כעין פנים והכי משמע בגמרא לעיל בסמוך דכל שבצרן לכתחלה לכך כעין פנים הוא דמקשינן בהא דפרכילי ענבים מאי כעין פנים איכא ומאי כעין זריקה משתברת איכא כלומר ותקשי למאן דבעי מיהת כעין זביחה ולמאן דבעי כעין פנים ומפרקינן כגון שבצרן מתחלה לכך דאלמא דבהכי סליק פירוקא אפילו למאן דבעי כעין פנים והיינו נמי דאמרינן לקמן [דף נא ב]  כל שהוא לפנים מן הקלקלין אפילו מים ומלח אסור לפי שכיון שמים ומלח קרבין לגבי המזבח אע"פ שאין עבודתן בזריקה חיישינן שמא זרקום לפני עבודת כוכבים והויא ליה זריקה המשתברת ואסור כדין תקרובת שאין לה בטלה עולמית דכל כי האי גונא כעין פנים הוא ולענין הלכה לפום מאי דכתיבנא דרב ורבי יוחנן פליגי יש שפסקו כרבי יוחנן דכעין פנים בעינן משום דרב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן ועוד דאמרינן לעיל בגמרא [ריש דף נא א] דלכולי עלמא לא אמרינן כעין זביחה אלא כעין פנים בעינן הלכך כל היכא דלא הוי כעין פנים אע"ג דהוי כעין זביחה אינו נאסר משום תקרובת עבודת כוכבים ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל אבל ראיתי להראב"ד ז"ל בספר הגהותיו שפסק כרב וכל כעין זביחה חייב ונאסר ושחט לה חגב וספת לה צואה נמי חייב ונאסרין ואפשר שטעמו ז"ל דאע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כיון דר"נ ורבה בר אבוה ורב יהודה סבירא להו כרב ואביי ורבא נמי שקלו וטרו אליביה נקטינן כוותיה ועוד דסוגיין בפרק ארבע מיתות [דף סב א] דשבירת מקל תולדה דזביחה ומן התימה על הרמב"ם ז"ל שפסק בפרק שלישי מה' עבודת כוכבים שספת לה צואה חייב ושחט לה חגב ובהמה מחוסרת אבר פטור וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל דודאי לא גרעי חגב ובהמה מחוסרת אבר מצואה ומימי רגלים:    מתני' מצא בראשו. פירוש של מרקוליס:

 מעות כסות או כלים הרי אלו מותרין. וילפינן בגמרא דנוי עבודת כוכבים אסורין מדכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם ומיהו דוקא מידי דנוי כגון כסף וזהב אבל כל שאינו של נוי אע"פ שהוא מונח על העבודת כוכבים מותר שמעות כסות וכלים דשרינן מוקמינן להו בגמרא כגון שהן מונחין שלא כדרך נוי מעות בכיס קשור ותלוי לו על צוארו וכסות במקופלת ומונחת לו על ראשו וכלים דסחיפא ליה משיכלא על רישיה:

 פרכילי ענבים ועטרות של שבולין. דהני מדין תקרובת מיתסרי דבגמרא מוקמינן להו כגון שבצרן מתחלה לכך והוו כעין פנים כיון שהיו באים במקדש לבכורים וכמו שכתבתי למעלה ויינות ושמנים וסלתות נמי פשיטא דכעין פנים הוא דהא איתנהו במקדש יין לנסך שמנים וסלתות למנחות ובכולהו הני חיישינן דלמא עבד בהו תקרובת כעין פנים שנסך היין והקטיר קצת מהשמן והסולת ואלו שנמצאו שירים הם כדעבדינן במקדש ומש"ה מיתסרי:    גמ' מה מת אין לו בטלה לעולם. מת דאסור בהנאה נפקא לן מהיקשא דשם שם דכתיב גבי מרים ותמת שם מרים וכתיב גבי עגלה ערופה וערפו שם וקי"ל דאסורה בהנאה דכפרה כתיב בה כקדשים:

 כל שהוא לפנים מן הקלקלון. מחיצה פרוסה לפני עבודת כוכבים וקלקלון הוא כינוי של קלעים:

 אפילו מים ומלח אסור. דחיישינן שמא הקריבום לעבודת כוכבים וכעין פנים הוא דהא מים ומלח קרבין לגבי מזבח הלכך אסור ואין לו בטלה עולמית ואע"ג דבירושלמי משמע דמים ומלח משום משמשי עבודת כוכבים נגעו בהם דאמרינן התם ואפילו מים ומלח מלח לשוף מים להדיח לפום גמרא דילן משמע דמשום תקרובת מיתסר כדאמרינן בגמרא [דף נא ב] פעורי מפערי קמיה מים ומלח לא מקרבי ליה: חוץ לקלקלון ליכא למיחש לתקרובת שאין מקריבין חוצה לו הלכך כל דבר של נוי אסור משום נוי עבודת כוכבים עד שיבטלנו דבר שאינו של נוי מותר לגמרי.  ונרות של שעוה שמדליקין לפני עבודת כוכבים מסתברא דלא מיתסרי משום תקרובת אלא משום נויין דאע"ג דהואי הדלקה במקדש מ"מ לא הוו דבר המשתבר דליהוי כעין זביחה או כעין פנים הלכך בביטול סגי להו ומש"ה אם נתנום או מכרום לישראל מותרות ואע"ג דבעבודת כוכבים עצמה אמרינן לקמן [דף נג א] בפירקין אפילו מכרה או משכנה לצורף [ישראל] אסורה התם משום דמימר אמר איידי דדמיה יקרים מזבן לה לעובד כוכבים ופלח לה אבל נרות הללו אין דמיהן יקרים וכן הדין בכל משמשי עבודת כוכבים שאינן ניכרין שהן משמשין ועוד שאין חבת משמשין עליהם כחבת עבודת כוכבים עצמה שיהו נקחים ביותר מכדי דמיהם דניחוש דמימר אמר איידי דדמיה יקרים מזבין להו לעובד כוכבים והיינו דתניא בתוס' אף כלים המשתמשין בה ובגופה גנבום כומרים ומכרום הרי אלו מותרים ומעתה כל שכן לנרות הללו ועוד כתב רבינו שמואל ז"ל דאם כבו אותן כומרים להשתמש בהן לעצמן זהו ביטולן דנויין נינהו ובטילי ולבושי הכומרים התירו חכמי צרפת ז"ל שאין אלו משמשי עבודת כוכבים ולא נויין שלה וכתב בחדושי הרמב"ן ז"ל ולחם שלהם הראב"ד ז"ל התיר ששכר הכומרים הם ע"כ ואיני יודע איזה לחם התיר ועוד כתב ז"ל שחכמי הצרפתים התירו גביעי כסף שלהם שקורין קלזי"ש אבל המחתות אסורין דמשמשי עבודת כוכבים הם וכבר כתבנו אנו שמכירתן זה הוא ביטולן ע"כ ולא ירדתי לסוף טעמם ודעתם:    גרסי' בגמרא [דף נא ב] א"ר יוסי בר' חנינא נקיטינן אין קלקלון לעבודת כוכבים כלומר תורת קלקלון לא לפעור ולא למרקוליס למאי כלומר למאי הלכתא אין לו תורת קלקלון:

 אילימא דאפי' פנים כחוץ דמי. ושרי. כלומר דדבר שאינו של נוי לא מיתסר לפנים מקלקלון דידיה כשאר עבודת כוכבים:

 השתא פעורי מפערי קמיה. כלומר שמתריזין:

 מים ומלח לא מקרבי ליה. אלא דאפילו חוץ כפנים דמי ואסור. לפי שכל עבודתן דרך בזיון וקלקלון דרך צניעות וכבוד הלכך לא שייכי ולא מפסקי כך פירש רש"י ז"ל אבל בתוס' פי' דהא דאמרינן חוץ לקלקלון דבר של נוי אסור משום תקרובת נמי קאמר דחוץ לקלקלון נמי עבדי תקרובת מדבר של נוי ושאינו של נוי מותר משום דלא עבדי תקרובת עבודת כוכבים שעובדין אותה דרך כבוד מדבר שאינו של נוי חוץ לקלקלון אלא לפנים הימנו ומשום הכי קאמר דפעור שעבודתו דרך בזיון אפילו חוץ כפנים דמי שגם בחוץ עושין לו תקרובת מדבר שאינו של נוי כבפנים:    מתני' עבודת כוכבים שיש לה גינה ומרחץ נהנין מהן שלא בטובה. שלא יעלה שכר לכומרים והנאת גינה ומרחץ לא מיתסרי דאין הקדש לעבודת כוכבים כדאיתא בפרק כל הצלמים (דף מד ב):    גמ' עובדיה. עובדי כוכבים העובדים לה לא איכפת לן אי יהבינן להו שכר טובת הנאה פורתא:

 בטובה בטובת אחרים. דמותר לתת שכר לאחרים אבל


דף כד עמוד אעריכה

לכומרים לא:

 מאן דמתני אסיפא. דאסור לתת שכר לכומרים:

 כל שכן ארישא. דכיון דכולה לעבודת כוכבים אסור לתת להם שכר כך פירש רש"י ז"ל ואם תאמר דלמאן דאמר בסיפא דאפילו בטובת כומרים שרי היכי אפשר ליקח מהן והלא מיריד אסור [דף יג א] משום מכס עבודת כוכבים ויש לומר התם רווחא גרידא הוא ומהנה אסור אבל הכא כיון דשקיל מינייהו פירות לאו מהנה הוא כך כתוב בחדושי הרמב"ן ז"ל ותמיהני דאי הנהו פירי דגינא רמי על אפה דעבודת כוכבים היכי שרי דהא אמרינן בפרק ארבע' נדרים [דף לא א] דזבינא דרמי על אפיה דמוכר כלומר שאין ממכרו מצוי ומוכר רדוף למכרו דהנאת מוכר הוא ומש"ה אסור במודר הנאה וכל שכן בעבודת כוכבים דאסור לפיכך נראה לי דמשום הכי שרי דהאי בטובה אפילו יהא פירושו שכר ממש כדברי רש"י ז"ל אינו אלא שכר טובת הנא' פורתא וה"ל כלוקח בפחות דשרינן התם גבי מודר הנאה וזהו שכתב רש"י ז"ל דיהבינן להו שכר הנאה פורתא הלכך לא מהנה הוא אלא מעט ומשום נהנה ליכא דאין הקדש לעבודת כוכבים אלא דמשום חומר עבודת כוכבים החמירו כשאין לאחרים חלק בה אבל הראב"ד ז"ל פירש בטובה ושלא בטובה טובת דברים וטעמא דאסור בטובת דברים כדי שלא ימשך אחריהם והכי דייק לישנא דטובה ושלא בטובה דהא במסכת עדיות [פרק ה משנה א'] תנן גבי פירות שביעית אין נהנין מהן אלא בטובה והיינו בטובת דברים דאי בדמים אסור דסחורה היא וטעמא דאין נהנין אלא בטובה כדי שלא יהיו רגילין בכך ולי מההיא לא איריא דלעולם טובה דהתם כטובה דהכא דהיינו בטובת הנאה פורתא דכי האי גונא לאו סחורה מיקרי שאין זה כעין מקח אבל תמהני ממה שנמצא בירושלמי חלילין של עבודת כוכבים אסור לשוכרן ואם היו מעלין שכר למדינה אע"פ שעושין שכר לעבודת כוכבים מותר. הגובה של עבודת כוכבים אסור ליתן לו ואם היה מעלה שכר למדינה אע"פ שהוא גובה לשם עבודת כוכבים מותר ליתן לו מתני' אמרה כן היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה דאלמא לאו טובת הנאה פורתא בלחוד הוא דשרי אלא אפילו שכר גמור ואמאי וצריך עיון ומ"מ לענין דינא אין לסמוך על הירושלמי דכיון דבגמרא דילן תרי לישני נינהו קי"ל כמאן דמתני לה אסיפא דלישנא בתרא הוא ואפילו שלה ושל אחרים בטובת כומרים אסור והירושלמי שכתבנו הוא על דרך לשון ראשון שבגמרתינו דשלה ושל אחרים אפילו בטובת כומרים שרינן ולפיכך הוא מתיר לשכור חלילין של עבודת כוכבים כשמעלין שכר למדינה ולדידן דקי"ל כלישנא בתרא אסירי והרמב"ן ז"ל התיר בגובה לשם מדינה אע"פ שבני מדינה נותנין חלקם לעבודת כוכבים וצ"ע ואחרים פירשו דהאי טובת כומרים דאמרינן היינו כשהדמים נופלין לכיסן ולא לכיס של עבודת כוכבים וכל כי האי גוונא לא מיתסר אלא מפני מראית העין ומשום הכי שרינן בשלה ושל אחרים וזה דרך נכון לפי גמרתינו דמשמע דכומרים דומיא דעובדיה שהן משתכרין ולא עבודת כוכבים אלא שלפי הירושלמי נראה שאפילו עבודת כוכבים משתכרת שרי והדבר תימה במידי דרמי על אפה דעבודת כוכבים היכי שרי אלא א"כ נאמר דזימנין דרמי על אפיה דלוקח דאסרינן במודר הנאה לא מתסר אלא מדרבנן ומש"ה שרי דכל היכא דאיכא אחרים בהדה לא החמירו לפי שיטת הירושלמי והרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות עבודת כוכבים נראה שהוא מפרש כדברי הראב"ד ז"ל ופוסק כלישנא קמא ונראה שטעמו דכיון [שטובת] דברים מדרבנן בעלמא הוא נקיטינן לקולא ועוד דבגמרא מסיק לישנא כמאן דמתני לה ארישא דבסיפא כיון דאיכא אחרים בהדה אפילו בטובת כומרים שפיר דמי:    מתני' עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד. משעה שעשאה לשם עבודת כוכבים:

 ושל ישראל משתעבד. ומוקמינן בגמרא [דף נא ב] מתני' כר' עקיבא דס"ל הכי ור' ישמעאל פליג עליה ואמר חילוף הדברים דעבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתעבד ושל ישראל אסורה מיד וכל חד מינייהו מוכח סברי' מקראי בגמרא מיהו כולהו מודו דמשמשי עבודת כוכבים דעובד כוכבים אינן אסורין עד שיעבדו כדילפינן בגמרא ואליבא דר' ישמעאל דאמר עבודת כוכבים של ישראל אסורה מיד יליף מקרא דמשמשי עבודת כוכבים דעובד כוכבים אינן אסורין עד שיעבדו מספקא לן בגמרא [דף נב א] משמשי עבודת כוכבים דישראל אי גמרינן להו ממשמשין דעובד כוכבים דמה התם עד שיעבדו הכא נמי עד שיעבדו או דלמא מינה גמר מה היא אסורה מיד אף משמשיה נמי אסורין מיד ואע"ג דלדידן דקי"ל כר' עקיבא וכסתם מתניתין לא נפקא לן מידי מהך בעיא דכיון דאיהו אמר דשל ישראל עד שתעבד ואית לן מקראי דמשמשין דעבודת כוכבים אינן אסורין עד שיעבדו ליכא לספוקי כלל במשמשיה דבין דישראל בין דעובד כוכבים אינן אסורין עד שיעבדו ואע"פ כן כתבתיה משום דאיכא למיבעי אחריתי כיוצא בה דקא מיבעיא להרמב"ן ז"ל דומיא דהך בעיא משמשי עבודת כוכבים דישראל אי יש להם ביטול או אין להם ביטול דאי אמרינן דמשמשין ממשמשין דעבודת כוכבים גמרינן מה התם יש להם ביטול הכא נמי יש להם ביטול או דלמא מינה גמרינן מה התם אין להם בטלה לעולם כדמוכחינן מקרא בגמרא הכא נמי אין להם בטלה לעולם וכתב בשם הראב"ד ז"ל דאין להם ביטול וסמך לדבר שהרי אמרה תורה ונתצתם את מזבחותם ומינה דאי אפשר ע"י ביטול עובד כוכבים וכדאמרינן לקמן בגמרא [דף נג ב] גבי ואשריהם תשרפון באש משום דעובדי כוכבים שליחותן דישראל עבדי דהוה ניחא להו בעבודת כוכבים כדאיתא בגמרא והרי מזבח אינו אלא משמש עבודת כוכבים שמקריבין עליו ואפילו הכי גלי לן רחמנא דלא סגי ליה בביטול ואין הדבר נראה שהיו משתחוין לגופו של מזבח ושיהא כעבודת כוכבים עצמה ולי אין הכרעה זו מכרעת דבגמרא לעיל בסמוך הוצרך הרמב"ן ז"ל לתרץ דאיכא למימר דהיינו טעמא משום דישראל לא נשתמש במזבח זה שיבטלנו עובד כוכבים ולאסרו נעשה שליח ולא לבטלו ואכתי לית לן דישראל לא יבטל משמשי עבודת כוכבים שלו אבל במקומות אחרים סמכתי סברא זו בסוגיות הגמרא שלפנינו כמו שכתוב בחידושי ואכתוב עוד לפנינו אבל מ"מ משמשי עבודת כוכבים של עובד כוכבים שהיא ביד עובדי כוכבים ומשמשיה ביד ישראל ובטל העובד כוכבים עבודת כוכבים שבידו אע"פ שהמשמשין ביד ישראל בטלין הן אגב ביטול עובדי כוכבים דבתרה גרירי כדתנן בטל עבודת כוכבים בטל משמשיה וכן כתב הראב"ד ז"ל:

 עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו. בגמרא ילפינן דעובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים ואפילו זה לפעור וזה למרקוליס מצי מבטל דאע"ג דמתניתין לא מוכחא כוליה האי הכי איתא בברייתא לקמן בפרק השוכר (דף סד ב):

 וישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים. וכל שכן דישראל דאין לה בטלה ובגמרא [דף נב ב] אמרינן דעובדי כוכבים שהוא שותף בעבודת כוכבים עם ישראל יכול לבטל חלקו ולא חלקו של ישראל דלא אמרינן דישראל אדעתא דעובד כוכבים פלח וכיון דמבטל עובד כוכבים דנפשיה דישראל נמי מצי מבטל אלא אמרינן דישראל אדעתיה דנפשיה פלח וכי מבטל עובד כוכבים דנפשיה אבל דישראל לא מצי מבטל:

 המבטל עבודת כוכבים בטל משמשיה. דמשמשיה בתרה גרירי:

 כיצד מבטלה. עובד כוכבים:

 פחסה. מוקמי לה בגמרא שפחסה בפניה כלומר שמעכה בקורנס וקלקל צורת פניה:

 גררה. בטיט סחוב והשלך אינה בטלה דלפום שעתא רתח עלה והדר פלח לה:

 מכרה או משכנה רבי אומר בטל וחכמים אומרים לא בטל. גרסינן עלה בגמרא [דף נג א] זעירי א"ר חנינא ורב ירמיה בר אבא אמר רב חד אמר מחלוקת בצורף עובד כוכבים כלומר שמכרה עובד כוכבים לצורף חברו דהתם


דף כד עמוד בעריכה

אמרי רבנן דלא בטיל דסבר המוכר כיון דלוקחה זה עובד כוכבים הוא פלח לה ולא תבר לה אבל בצורף ישראל דברי הכל בטל דמידע ידע עובד כוכבים דישראל תבר לה וחד אמר בצורף ישראל מחלוקת כלומר דאף בצורף ישראל אמרי רבנן דלא בטל ופרש"י ז"ל דצורף לאו דוקא אלא סתם לוקחי מתכת צורפין הן וכדבריו נראה לכאורה מדמקשינן בסוגיין בגמ' מברייתא דהלוקח גרוטאות מן העובד כוכבים ואם איתא דצורף דוקא לישני לה הכא במאי עסקינן בלוקח שאינו צורף אלא שמע מינה דלאו דוקא אבל הראב"ד ז"ל פירש דדוקא צורף אבל בשאינו צורף בין בישראל בין בעובד כוכבים לא בטל בין לרבי בין לרבנן והאי דלא שני ליה בתיובתא דהלוקח גרוטאות הכא במאי עסקינן בלוקח שאינו צורף משום דסתם לוקח גרוטאות לצרפם הוא לוקח אותן ששברים הן ואינן ראויין אלא לכך וכצורף דמי ולפי זה כי תנן במתניתין משכנה רבי אומר בטל דוקא כגון שאמר לו אם לא הבאתי לך מכאן ועד יום פלוני הרי הוא שלך והגיע זמן ולא פדאה דהויא לה כמכירה דכיון דצורף דוקא בעינן כי משכנה ולא הרהינה אצלו מאי רבותיה דצורף והרמב"ן ז"ל הסכים לזה דצורף דוקא דאם איתא דצורף לאו דוקא היכי אמרינן הכא אבל בצורף ישראל דברי הכל בטל ולרבי נמי היכי אמרינן דאפילו מכרה לעובד כוכבים בטל והא אמרינן לקמן בגמרא בסמוך גנבוה לסטים כלומר דלא בטל דאמר אי עובד כוכבים גנבה מיפלח פלח לה אי ישראל גנבה איידי דדמיה יקרים מזבן לה לעובד כוכבים ופלח לה ולעיל נמי בפרק כל הצלמים (דף מג א) אמרינן בגמרא נהי דמינה מייאש מאיסורה מי מייאש מימר אמר אי עובד כוכבים משכח לה מיפלח פלח לה ואי ישראל משכח לה איידי דדמיה יקרים מזבין לה לעובד כוכבים ופלח לה אלא ודאי צורף דוקא ושלא כפרש"י ז"ל ולי מהא לא איריא דכי אמרינן דלא מייאש הנ"מ היכא שאין מעשיו מוכיחין שבטלה כגון גנבוה ליסטים ואבדה דממילא דבפרק כל הצלמים אבל כל שמכרה ומשכנה [לצרכיו] מעשיו מוכיחים שאין נוהג בה מנהג אלוה שאילו היה עובדה לא היה מוכרה ולא ממשכנה לצרכיו וכיון שנהג בה מנהג בזיון הויא לה כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום וכ"ש כשמכרוה לישראל הכופר בה: ולענין הלכה מסתברא דכיון דפלוגתא דאמוראי היא אי בצורף ישראל ד"ה בטל או דלמא אפילו בצורף ישראל מחלוקת ולא ידעינן מאן אמר הא ומאן אמר הא נקיטינן לחומרא כרבנן דאמרי לא בטל דרבים נינהו אליבא דמ"ד דאפילו בצורף ישראל מחלוקת דספקא דאורייתא הוא ולחומרא.  וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל שהביא משנתינו כצורתה והשמיט הך שקלא וטריא דצורף כותי וצורף ישראל דאלמא סבירא ליה דלרבנן בכל ענין לא בטיל אבל ראיתי לר"מ במז"ל שכתב בפ"ח מהלכות עבודת כוכבים או שמכרה לצורף ישראל הרי זו בטלה אבל אם משכנה [או מכרה] לעובד כוכבים או לישראל שאינו צורף הרי זו אינה בטלה ונ"ל שהרב ז"ל סמך אהא דאמרינן בגמרא ת"ר לוה עליה או שנפלה עליה מפולת כו' אינה בטלה ואמרינן עלה [דף נג ב] וצריכא דאי תנא לוה מדלא זבנה זבוני לא בטלה ובודאי משמע דסתמא דשקלא וטריא בגמרא סלקא כרבנן דלא כרבי וכיון שכן סוגיין כמ"ד בצורף ישראל דברי הכל בטל וה"ק אי תנא לוה עליה הוה אמינא התם הוא דאפילו לוה עליה מצורף ישראל לא בטיל דכיון דלא זבנה זבוני לא בטלה מכלל דאי זבנה בטלה אבל למ"ד דאפילו בצורף ישראל מחלוקת היכי אמרינן סתמא מדלא זבנה זבוני לא בטלה והא לרבנן אפילו זבנה לא בטלה אלא כדאמרן. ונראה שלזה כוון רש"י ז"ל שכתב לוה עליה כותי אפילו מצורף ישראל הלכך כיון דפלוגתא דאמוראי היא אי בצורף ישראל מחלוקת או לאו סוגיין כמ"ד דבצורף ישראל דברי הכל בטל ונקיטינן כותיה וכדברי הר"ם במז"ל ומ"מ הרי אתה למד מדבריו שדעתו ז"ל דבצורף דוקא ולא כדברי רש"י ז"ל:    מתני' עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה. ואין דעתם לחזור:

 בשעת שלום מותרת. הואיל ויצאו לדעת ולא נטלוה עמהם:

 בימוסיאות של מלכים. אבני גזית המתוקנים בדרך המלך וכשהמלך עובד כוכבים עובר מושיבין שם עבודת כוכבים והוא משתחוה לה:

 מפני שמעמידין אותה. מפני שצריך להעמידה בשעה שהמלכים עוברין שאינן מוכנות למושב עבודת כוכבים כל שעה אלא לאותה שעה בלבד ובגמרא פריך מש"ה מותרין בתמיהא ופרקינן מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברין ומלכים מניחין דרך זה והולכין בדרך אחרת כלומר כיון שלפעמים עושין כן המלכים לא קביעי למחשבינהו משמשי עבודת כוכבים ולאלתר מייאשי מינייהו וה"ל כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה דשריא:    גרסינן בגמרא [דף נג ב] בימוס שנפגם מותר. כלומר דאפילו בימוס קבוע מכיון שנפגם מותר דאפילו למ"ד עובדין לשברים ה"מ עבודת כוכבים דכיון דפלחה זילא ביה מלתא לבטולה אבל האי שקיל ליה להאי בימוס ומייתי אחרינא אבל מזבח שמקריבין עליו לעבודת כוכבים אע"ג שנפגם לא מבטלה עד שינתץ רובו ואמרינן עלה היכי דמי בימוס והיכי דמי מזבח כלומר מנא ידעינן אי הוה בימוס למושב ואי הוה מזבח להקרבה דנפרוש מיניה ומהדרינן א"ר יעקב בר אידי א"ר יוחנן בימוס אבן אחת מזבח אבנים הרבה:    וגרסינן תו בגמרא [דף נד א] כי אתא עולא אמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה כלומר כיון שעשה בה מעשה [אסרה] אפילו להדיוט כמו שכתבתי בחידושי ומוכחין לה [דף נד ב] מכלים דאחז דכתיב וכל הכלים אשר הניח המלך אחז במלכותו במעלו הכננו והקדשנו ואמרינן הכננו גנזנום הקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כלומר ואפילו תימא דלגבוה מאיסי אמאי לא פרקינהו לאשתמושי בהו הדיוט אלא כיון דעבד בהו מעשה אתסרו להו ה"נ כיון שעשה בה מעשה אסרה וסובר הר"מ ב"ן ז"ל דכל כי האי גוונא [בבהמת כותי] בבטולי בעלמא סגי להו דאע"ג דעבודת כוכבים של עובד כוכבים שבאה ליד ישראל אין לו בטול הכא יש לה בטול שכיון שעבודת כוכבים זו שלא מדעת בעליה נאסרה מפני מעשה שנעשה בה כי היכי דמהני ההוא מעשה שתהא נאסרת כאילו היתה של עובד כוכבים ה"נ הויא כשלו לענין בטול הלכך קודם שלקחה ישראל מן העובד כוכבים בבטול בעלמא סגי ליה. והזקיקו לומר כן מדאמרינן בגמ' [דף נג ב] אמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה כלומר משום דשליחותיה דישראל קא עביד ואמרינן עלה מנא לן דאסורה אמר ר' אלעזר כתחלתה של ארץ ישראל דאמר רחמנא ואשיריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא מדפלחו ישראל לעגל גליא דעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים ועובד כוכבים שליחותא דידהו עבד ומקשו עלה ומאי ראיה דלמא ע"י מעשה אסרום דהא אמרינן דאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה ותירץ הר"מ ב"ן ז"ל דאפ"ה הוה סגי בבטול וכמו שכתבתי ועיקר קושיא ליתא דאפשר דרב יהודה סבר לה כמ"ד דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה ואף דינו של הר"מ ב"ן ז"ל לא נ"ל כן אלא אף בזו אין לה בטלה עולמית דכיון דמכלים דאחז מוכחין דאף להדיוט אסורין מדאמרינן גנזנום ולא אמרינן דלפרקינהו ולפקינהו לחולין וכמו שכתב רש"י ז"ל ע"כ אית לן למימר דאבני מזבח ששקצו מלכי עובדי כוכבים [משום הכי] גנזום ולא הכריחו עובדי כוכבים שיבטלום משום דלא סגי להו בבטול דהשתא לית לן מאי דשנינן לעיל בגמרא [דף נב ב] דכיון דמעיקרא אשתמשו בהן לגבוה לאו אורח ארעא לאישתמושי בהו להדיוט דאם איתא דס"ל הכי היכי מוכיחין מכלים דאחז דעשה בו מעשה מיתסר אפילו להדיוט דלמא מהאי טעמא הוא אלא ודאי כדאמרן והארכתי בזה בחדושי ומכאן נ"ל ג"כ דמשמשי עבודת כוכבים של ישראל אין להם בטלה וכמו שכתבתי למעלה דמסתמא משמע דאחז לעבודת כוכבים נשתמש בכלים הללו ולא עשאן לעבודת כוכבים עצמה ואי ס"ד דבביטול סגי להו למה להו גניזה ליבטלינהו ולישתמש בהו הדיוט דהשתא לא ס"ד טעמא דלאו אורח ארעא וכמו שכתבתי בסמוך אלא ש"מ שאין להם בטלה:    וגרסינן תו בגמרא [דף נד ב] כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה כלומר הא דדרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אפ"ה חפר בו בורות שיחין ומערות אסרה כי אתא רב שמואל בר' יהודה אמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לבעלי חיים לא אסרן כלומר להדיוט ואפילו הן שלו דמדאצטריך רחמנא למיסר נעבד דבעלי חיים לגבוה כדדרשינן ומן הצאן להוציא את הנעבד מכלל דלהדיוט שרי אפ"ה עשאן חליפין לעבודת כוכבים כלומר שהיתה לו עבודת כוכבים והחליפה לעובד כוכבים בבהמות אסרן ואפילו להדיוט ואפילו חליפי חליפין נמי אסורין כדדרשינן מוהיית חרם כמוהו כל שאתה מהווה ממנו הרי היא כמוהו:    מתני' שאלו את הזקנים ברומי. כלומר דבר זה נשאל לחכמי ישראל ברומי:

 אם אין רצונו. של הקב"ה:

 בעבודת כוכבים למה אינו מבטלה. אלא משמע שרצונו של הקב"ה שיהו עובדין למשמשיו:

 אף אנו מחזיקין ידיהם של אלו. העובדין לחמה ולבנה אם היינו רואין ששאר עבודת כוכבים


דף כה עמוד אעריכה

חרבות מעצמן ואלו קיימות היינו מודים לאלו:    לוקחין גת בעוטה. שבעטה ודרכה עובד כוכבים:

 אע"פ שהוא נוטל ענבים. מתוך היין שבגת:

 ונותן לתוך התפוח. אסיפת גל הענבים שתחת הקורה קרוי תפוח וקסבר תנא דידן דלא הוי יי"נ עד שירד לבור:

 מה שבבור אסור. אם נגע בו העובד כוכבים:

 והשאר מותר. אע"פ שנגע בו עובד כוכבים. בור היו עושין לפני הגת והכלי נתון שם לקבל היין ויש שטחין הבור בסיד והיין משתמר בתוכו ואינו מאבד טיפה והוא בור סיד:    דורכין עם העובד כוכבים בגת. ולא אמרינן משתכר באיסורי הנאה דאפילו בשתיה סבר האי תנא דשרי כ"ז שלא ירד לבור ומשום גורם טומאה ליכא שמשעה שדרך בהם עובד כוכבים מעט נטמאו והכי איתא בירושלמי דמוקי לה בשהלך בהן עובד כוכבים שתי וערב ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא שהעובד כוכבים לא נצטווה על כך:

 אבל לא בוצרין עמו. לפי שנותנין בגת טמאה וגורם טומאה הוא שנתינתן לשם דריכה היא ודריכתן תטמאם לפי שהוכשרו ע"י משקין היוצאין בשעת דריכה וקסבר האי תנא דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל:

 ישראל שהוא עושה בטומאה. אפילו לדרוך עמו אסור משום דעובר עבירה הוא שהרי נצטוה על כך והוא דורכן בעבירה בגת טמאה ודריכתן היא עיקר טומאתן שכשנעשה המשקה הן טמאין ע"י הגת ואסור לסייע ידי עוברי עבירה אלא פורשין מהן כדי שלא ירגיל בכך אבל עובד כוכבים לאו עובר עבירה שלא נצטווה ואף על פי שהלך ישראל כבר שתי וערב בגת ונטמאו אפ"ה אין דורכין עמו לפי שאסור לסייע ידי עוברי עבירה בכל אותו מעשה שהן עוברין בו מה שאין כן באיסורא דגורם טומאה דלא מתסר אלא בשעת [הבאת] טומאה בלחוד ומש"ה דורכין עם העובד כוכבים:

 אבל מוליכין עמו חביות רקניות לגת ומביאין עמו. חביות מלאות מן הגת דאין כאן עבירה דמאחר שנטמאו בגת ומעשה העבירה כבר נגמר מותר לתת היין בחביות טמאות וכ"ת א"כ אף לדרוך עמו לישתרי שהרי כבר נטמאו הפירות בשעת בצירה דהא קי"ל דהבוצר לגת הוכשר כדאי' בפ"ק דשבת (דף טו א) ליתא דההוא הכשר מדרבנן בעלמא הוא שמא יבצרנו בקופות מזופפות כדאיתא התם (דף יז א):

 לא לשין ולא עורכין עמו. שכל מעשה עריכה זו עבירה:

 לפלטר. לנחתום קטן הקונה מנחתום גדול העושה העיסה והפת בביתו וכדאמרי' בפ' הזהב (דף נו א) נחתום מחד גברא זבין ופלטר מתרי תלתי גברי זבין ומש"ה מותר להוליך פת לפלטר לפי שכבר נגמרה כל מלאכתו ולא כפירש"י ז"ל שפירש פלטר אופה שאין דרך אופה לקנות פת:    גמ' יין כיון שהתחיל לימשך. פרש"י ז"ל מכיון שהתחיל לימשך בגת עצמו מעליונו לתחתונו:

 נעשה יין נסך. כל היין ואפילו מה שלא נמשך ממנו והיינו דמשנינן בגת פקוקה ומלאה ופירש רש"י ז"ל פקוקה שפקוק הצנור שבגת שלא יוכל היין לירד בבור ומלאה כדי שלא ימשך בגת עצמו אלא במקום שנסחט שם עומד ואם איתא דלרב הונא אינו נעשה יי"נ אלא מה שנמשך בלבד לא איצטריך [לן] לשנויי אלא בגת מלאה שכל שהיא מלאה ואין היין יכול לימשך בתוכה מתוך הענבים אפילו אינה פקוקה וירד מן היין שהיה בתוכו לבור לוקחין אותה מן העובד כוכבים שאף על פי שמה שבבור אסור מה שבגת מותר שהרי לא נמשך אלא על כרחין מדאיצטריך לשנויי בפקוקה ש"מ שאילו לא היתה פקוקה אע"פ שהיא מלאה ואין היין שבתוכה ראוי לימשך מכיון שכבר נמשך קצת היין שהיה בתוכה לבור אף אותו שנשאר בה נעשה יין נסך והיינו דמקשינן מדתנן ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר פירש רש"י ז"ל והא הכא דהתחיל לירד והוי נמשך וקתני מה שבגת מותר ואם איתא דרב הונא כי אמר נעשה יי"נ לא אמר אלא באותו יין שנמשך לבד מאי קושיא דהא מתני' בגת מלאה אוקימנא ומש"ה אע"פ שירד קצת היין מתוכה לבור בדין הוא שהיין שבתוכה יהא מותר כיון שהיא מלאה וא"א ליין שבתוכה לימשך מעליונה של גת לתחתונה אלא על כרחין לרב הונא מכיון שהתחיל לימשך נעשה יי"נ אפילו מה שלא נמשך זו היא שטת רש"י ז"ל ועיקר אבל הרמב"ן ז"ל נדחק לפרש דלרב הונא אינו נעשה יי"נ אלא מה שנמשך אבל מה שלא נמשך לא והוא ז"ל צריך לידחק למה לן לאוקומה בגת פקוקה ובקושיין דירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר ואין דבריו מתיישבין ומסקינן דרב הונא כמשנה אחרונה דחזרו לומר דאין דורכין עם העובד כוכבים בגת שמא ימשך היין בגת עצמו ונמצא משתכר באיסורי הנאה ואע"ג דברייתא לא מוכחא אלא דהמשכת גת שמה המשכה אמר רב הונא מסבריה שאף מה שלא נמשך נעשה יין נסך כיון שהוא מחובר ליין הנמשך שבגת אבל לתנא דמתניתין דלא מיקרי יין אלא מה שירד לבור אין מה שבגת חבור למה שבבור כדי שיהא נעשה הכל יי"נ וקי"ל כרב הונא הלכך יין משהתחיל לימשך נעשה יי"נ אפילו מה שלא נמשך ומיהו גת פקוקה ומלאה אינה נאסרת במגע עובד כוכבים דבכי האי גונא אפילו רב הונא מודה כדשנינן מתני' מעיקרא אליביה הא אילו היתה פקוקה ולא מלאה מתסרא שהרי נמשך בגת עצמו וכן נמי מלאה ולא פקוקה שמכיון שהתחיל קצתו לימשך נעשה יין נסך אף מה שלא נמשך אבל הרמב"ן ז"ל מחמיר עוד לומר דלמסקנא דסוגיין אפילו בגת פקוקה ומלאה אסור דמעיקרא הוא דדחקינן למימר דרב הונא בגת פקוקה ומלאה שרי כי היכי דלא תיקשי ליה מתני' אבל במסקנא דחזינן דעל כרחין מתניתין פליגא אדרב הונא ורב הונא דאמר כמשנה אחרונה לא צריכינן למימר דרב הונא בגת פקוקה ומלאה שרי אלא רב הונא ה"ק יין מכיון שהתחיל לימשך בגת שאינה מלאה נעשה יין נסך ומינה דבגת מלאה נמי נעשה יין נסך כל שהוא ראוי לימשך אילו היה בגת שאינה מליאה וכן נראה מדברי הר"מ


דף כה עמוד בעריכה

במז"ל בפרק אחד עשר מהלכות מאכלות אסורות שלא חלק להתיר בפקוקה ומלאה וזו חומרא יתירא דכיון דבגמרא מתרצינן הכי אליבא דרב הונא אע"ג דבמסקנא [לא] צריכינן לההוא פירוקא דעל כרחך מתניתין פליגא עליה דרב הונא אפ"ה אין לנו לומר דבמסקנא הדרינן ממאי דהוה ס"ל מעיקרא אליביה וכן מטין דברי הרב אלפסי ז"ל בהלכות שכתב ההוא שנויא דגת פקוקה ומלאה דאלמא במסקנא נמי קאי ורבותינו הצרפתים ז"ל מקילין לומר דרב הונא כי קאמר מכיון שהתחיל לימשך דוקא משהתחיל לימשך לבור אבל מתחתונה לעליונה של גת אינה המשכה לעשות יין נסך ולפיכך הם מתירין לדרוך עם העובד כוכבים בגת פקוקה כל שלא ירד ממנה כלום לבור שאילו ירד ממנה לבור אף מה שנשאר נעשה יין נסך ומשום הכי מקשינן עליה דרב הונא מדתנן לוקחין גת בעוטה מן העובד כוכבים ולא חיישינן שמא ירד ממנה לבור ומשנינן בגת פקוקה ומלאה ולפי דבריהם ז"ל בפקוקה סגי שכל שהיא פקוקה אפילו אינה מלאה שריא דהמשכת הגת לדבריהם אינה קרויה המשכה אלא להכי אוקמה נמי במלאה לומר שצורתה מוכחת עליה שלא ירד כלום ממנה לבור שהרי עדיין מלאה היא זהו דרך פירושם ז"ל ואינו מחוור שאינה נקראת המשכה אלא בגת עצמו אבל מן הגת לבור ירידה נקראת ולא המשכה וכדתנן במתני' עד שירד לבור ולדבריהם הוה ליה לרב הונא נמי למימר יין מכיון שהתחיל לירד נעשה יין נסך אלא ודאי אפילו בגת עצמו קרויה המשכה ונעשה יין נסך והכי איתא בתוספתא דתניא התם הלוקח עביט ענבים מן העובד כוכבים ומצא תחתיו גממיות מותר בצדו גממיות אסור אלמא דאפילו בגת עצמו כל שהוא נמשך נעשה יין נסך כדברי רש"י ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות מאכלות אסורות ומיהו קודם שבאו ענבים בגת לא חשיבא המשכה והיינו דתניא לקמן עובד כוכבים שהביא ענבים בסלים ובדרדורים אע"פ שהיין מזלף עליהם מותר:    גרסינן בגמרא [דף נו ב] אמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת. כלומר לא שנו דמה שבבור אסור והשאר מותר אלא שלא החזיר גרגותני שהוא סל גדול הקשור בצנור והיין יורד מן הצנור לתוכו ומתוכו לבור כדי לסנן היין מזגים וחרצנים אבל החזיר גרגותני לגת אסור אף מה שבגת והוינן בה גרגותני גופה במאי מיתסרא בנצוק כלומר קילוח היורד מגרגותני לבור ומחבר גרגותני ליין נסך שבבור שמעת מינה נצוק חבור ולקמן בהשוכר את הפועל (דף עב א) פליגי בה:

 כדתני ר' חייא שפחסתו צלוחיתו. לקמן בהשוכר:

 הכא נמי שפחסתו בורו. כלומר שנתמלא הבור עד שיגיע היין בשפת הבור וטופח בשולי הגרגותני ואיכא למידק כיון דבפחסתו בורו מיירי מאי קמ"ל רב הונא תירץ הראב"ד ז"ל דקא משמע לן דאע"ג דיין שבגת אינו נקרא יין ליאסר משום מגע עובד כוכבים כדתנן והשאר מותר אפ"ה מיתסר בתערובת איסור משהו דיין מיהא הוי ומיהו חדושיה דרב הונא אליבא דתנא דמתניתין דסבירא ליה דאע"פ שהתחיל למשוך יין שבגת אינו נעשה יין נסך אבל לרב הונא אליבא דנפשיה לא אשמעינן מידי דכיון דאיהו ס"ל דמכיון שהתחיל למשוך אפילו יין שבגת נעשה יין נסך כל שכן שנאסר על ידי תערובת אלא דנפקא מינה לדידן אליבא דמשנה אחרונה דבגת פקוקה ומלאה שלא נמשך בגת כלל אע"פ שאין עליו תורת יין ליאסר במגע עובד כוכבים מ"מ בתערובת יין של איסור הוא נאסר ומדאמרינן גרגותני גופא במאי מיתסרא בנצוק למדו רבותינו הצרפתים ז"ל דאפילו למ"ד נצוק חבור נצוק בר נצוק לא הוי חבור דאי לא תימא הכי אע"פ שלא החזיר גרגותני לגת יאסר הגת שהרי גרגותני נאסרת בנצוק של בור ותאסר הגת בנצוק של גרגותני ומכאן התירו מעשה שבא לפניהם ששפכו מקנקן לכליו של עובד כוכבים שהיה בו יין נסך והנשאר בקנקן נאסר בנצוק ואח"כ הוציאו יין מחבית לקנקן והורו הם ז"ל שמה שבחבית מותר משום דנצוק בר נצוק הוא ואינו חבור ואין ראיה זו ראיה דכיון דרב הונא אליבא דמשנה ראשונה קאמר דלמא כי היכי דלמשנה ראשונה יין שבגת אינו יין ליאסר במגע עובד כוכבים ה"נ אינו נאסר בנצוק דאע"ג דבתערובת מיתסר כדאמר רב הונא אבל החזיר גרגותני לגת אסור ונצוק מדין תערובת הוא מ"מ אינו תערובת גמור כשאר תערובות וכן מוכיח בירושלמי שאינו נאסר משום נצוק אלא קילוח שיורד מן הגרגותני ולמטה לפי שאותו יין מופרש מענביו אבל שבגרגותני לא דגרסינן התם רב הונא אמר רב הקילוח חבור ר' זעירא בעי בכל אתר לית את עבד הנצוק חבור וכה את עבד הנצוק חבור [סבר רב הונא] נתנסך הבור נתנסך הקילוח נתנסך הקלוח [לא] נתנסך הבור אלמא אפילו למ"ד נצוק חבור אם נתנסך הבור הקלוח נאסר אבל לא הגת והגרגותני ודין נצוק אם הוי חבור או לא אכתבנו בפרק [בתרא] בסיעתא דשמיא וכתבו רבותינו הצרפתים ז"ל דהא דרב הונא דקאמר דבחזרת גרגותני נאסר יין שבגת ליתא דקי"ל בפרק השוכר (דף עג א) דרואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו והכא נמי כיון דאיכא בגת ענבים דלא הוו חד מינא בהדי יין דהא קי"ל כרבא דאמר בפרק השוכר (דף סו א) דחמרא חדתא בענבים מין בשאינו מינו הוא אין היין שבגת נאסר מחמת הטיפין שבשולי הגרגותני הנאסרין דאמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו:    גרסינן בגמרא [דף נו ב] ההוא ינוקא דתנא עבודת כוכבים בשית שנין. כלומר בן שש שנים:

 בעו מיניה מהו לדרוך עם העובד כוכבים בגת. כלומר אם יש שום תקנה למשנה אחרונה דחזרו לומר אין דורכין שיהא מותר להשתכר בדריכת גת עם העובד כוכבים ולא יהא משתכר באיסורי הנאה דמיתסר כדאיתא לקמן בפרק השוכר:

 ואמר להו שפיר דמי והא קא מנסך בידיה. כלומר דס"ל כרב הונא דאמר דמשהתחיל להמשך נעשה יי"נ וכמשנה אחרונה אמר להו דצייר להו לידיה והא קא מנסך בכרעיה נסוך דרגל לא שמיה נסוך. כלומר ליאסר בהנאה:

 הוה עובדא בנהרדעא דדרכו ישראל ועובד כוכבים לההוא חמרא ושהייה שמואל תלתא ריגלי. פירוש לפי שהיו מתקבצין לשמוע הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת:

 ואמרינן מ"ט אי נימא משום דקסבר דאי משכחנא תנא דאסר כר' נתן אסרנא ליה אפילו בהנאה דתניא מדדו בין ביד בין ברגל. כלומר שהכניס ידו או רגלו לשער כמה יין יש:

 ימכר. כלומר משום דלא נתכוון לנסך:

 ר' נתן אומר ביד אסור ברגל מותר. אלמא דסבירא ליה לר' נתן דאע"פ שהוא נוגע בידו מחמת דבר אחר ולא מחמת נסוך אפ"ה מיתסר בהנאה:

 אימור דא"ר נתן ביד ברגל מי אמר אלא דאי משכחנא תנא דשרי כר"ש. כלומר דאמר במתניתין דנפל לבור ועלה וכו' ר"ש מתיר בשתיה שרינא ליה אפילו בשתיה. והאי עובדא בתרא איכא למימר דדיניה כעובדא דינוקא ואיכא למימר דלא ויתבאר לפנינו בסיעתא דשמיא והרב אלפסי ז"ל השמיט מעשים הללו וברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל ימכר וראיתי בדברי הראשונים ז"ל שהוא דוחה אותה מההוא עובדא דהוה במחוזא [דף נז ב] ועאל ואתא עובד כוכבים למתא וכו' ואמר האי לאו חמרא הוא וכו' כדאיתא לקמן ומסקינן [דף נח א] דמיתסר בהנאה ממתניתין דאגרדמים עובד כוכבים שקדח במניקת והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרוה ומסקינן בהנאה נמי אסרוה ולמד ממנה שני דברים חדא דמגעו מחמת דבר אחר שלא לכוונת נסוך מיתסר בהנאה ובהכי מדחיא ההיא דמדדו בין ביד בין ברגל ימכר ולמד ממנה גם כן דנסוך דרגל שמיה נסוך לפי שהן משוין רגל לפיו ואני תמה מי השוה להם את המדה דכיון דבגמרא מסיק דנסוך דרגל לא שמיה נסוך אע"ג דחזינן דבפיו שמיה נסוך ברגל אין לנו ואע"ג דינוקא אמר לה לא מדחי בגילא דחיטתא דהא תלמודא סבר לה כוותיה דאמרינן אימור דא"ר נתן ביד ברגל מי אמר ועוד אם כדבריהם כי אמרינן אילימא משום דקסבר דאי משכחנא תנא דאסר כר' נתן אסרנא ליה אפילו בהנאה ודחינן לה משום דאימור דא"ר נתן ביד ברגל מי אמר נימא דאי משכחנא תנא דאסר כתנא דאגרדמים אסרנא ליה אפילו בהנאה וכי תימא אילו שמעה לא הוה משהי ליה דמעשה רב דמשום הכי איתותב מינה רבא ולא אמר אנא דאמרי כתנא דמדדו ליתא דרבא דשריא ולא חש ליה בדין הוא דליתותב מינה ואנן נמי קי"ל דאסור משום דאמוראי טובא אסרי ליה אבל שמואל מצי למשהוייה ממתני' דאגרדמים אם איתא שהפה והרגל שוין לנסוך ולפיכך נראה שאין הפה והרגל שוין אלא נסוך פה אוסר אפילו בהנאה ונסוך רגל אינו אוסר אלא בשתיה וכן מה שהן למדין משם דמגעו שלא בכוונת נסוך אוסר בהנאה ודוחים ההיא דמדדו בין ביד בין ברגל אינו מחוור דבההוא עובדא וכן במתני' דאגרדמים טעמא אחרינא איכא שיש לחוש מחמתו לנסוך טפי ממאי דאיכא למיחש למדדו בין ביד בין ברגל [דטריד במלאכתו] כמו שאני עתיד לפרש בס"ד אבל עדיין אני מסתפק בהי גוונא אמרינן דנסוך דרגל לא שמיה נסוך משום דחזינא דמדמינן בעובדא דנהרדעא דריכה למדדו בין ביד בין ברגל שהוא מגע שלא בכוונת ניסוך ולפיכך לפנינו שני דרכים אם שנאמר דעובדא דינוקא הכי נמי הויא [בדטריד במלאכתו] וכי אמרו ליה והא קא מנסך בידיה לחוש לר' נתן אמרו כן וכי אהדר נסוך דרגל לא שמיה נסוך בכי האי גוונא בלחוד קאמר ואע"פ שלמדנו [במתכוין למלאכתו במגע] בנסוך דרגל לא שמיה נסוך ליאסר בהנאה (במגעו במתכוין למלאכתו במגע) ושלא בכוונת מלאכה לא למדנו או חלוף דנהי דבעובדא דנהרדעא מדמינא דריכה למדדו בין ביד בין ברגל היינו משום דבשל ישראל הוא וכיון שהוא מתעסק לתועלתו של ישראל דיינינן ליה במגעו שלא בכוונת נסוך אבל בשל עובד כוכבים כעובדא דינוקא לא דמי למדדו בין ביד בין ברגל וכי א"ל והא קא מנסך בידיה אליבא דכ"ע אמר הכי וכי אהדר איהו דנסוך דרגל לא שמיה נסוך אפילו כשאין מתעסק במלאכתו אמר הכי דבשל עובד כוכבים מתעסק כשאין מתעסק לחומרא והדין סברא בתרא עדיפא לי טפי דלישנא דנסוך דרגל לא שמיה נסוך הכי מוכח ועוד דבמגען הוא שחלקו בין אינו מתכוין למתכוין אבל בסתם יינן השוו את המדות כמו שאכתוב לפנינו בס"ד ועוד דמדרבי נתן נשמע דהרי ר' נתן לא מיקל במתכוין למלאכה דהא אמר


דף כו עמוד אעריכה

ביד אסור ואפילו הכי אמר דברגל מותר ודוחק הוא לומר דנהי דלדידיה ביד מתכוין למלאכתו בשאין מתכוין לחומרא ברגל [ולקולא] לא אמר הכי ולפיכך נ"ל דנסוך דרגל אפילו באין מתכוין למלאכה לא שמיה נסוך ליאסר בהנאה ומיהו בשתיה אסור דכעין הנאה הוי ולית לן לאוסופי עלה ועוד דתנא קמא דמדדו אמר ימכר: [דף נו א]:    ההוא עובד כוכבים דהוה סליק בדיקלא לאיתויי לוליבא בהדי דקנחית נגע בחמרא שלא בכוונה. זו היא גירסת הרב אלפסי ז"ל אבל רש"י ז"ל גורס נגע ברישא דלוליבא בחמרא שלא בכוונה ולפי גרסא זו למדנו מכאן דמגעו על ידי דבר אחר שלא בכוונת מגע אסור בשתייה ומקשו עליו דהא אמרינן לקמן בגמרא [ריש דף סא א] גבי נטל את החבית וזרקו בחמתו לבור התם דקא אזיל מיניה דהיינו נגיעה ממש שנוגע ביין על ידי החבית ואפ"ה בחמתו דהוי שלא בכוונה שרי אפי' בשתיה אלמא מגעו ע"י ד"א שלא בכוונת מגע מותר בשתיה וכבר נשמר רש"י ז"ל מקושיא זו שפירש בההיא דלקמן דלאו נגיעה ממש היא אלא זריקה ושלא בחמתו אסור דכיון דקרב לגבי חמרא חיישינן דלמא נגע בידיה אבל בתוספות תירצו דהתם נגיעה ממש היא אלא דחבית כיון דאינה נטלת מפני כובדה אע"ג דנגע בה ביין לא מגע איקרי אלא כחו וכחו שלא בכוונה לא גזרו ביה רבנן אבל כי נגע בלוליבא שהוא דבר קל ועשוי לטלטל חשיב מגע ואסור אבל מקשינן עוד בתוספות אי הכי רב כהנא ורב אסי היכי סלקא דעתייהו למיתסריה אפילו בהנאה והלא לא נגע העובד כוכבים אלא ברישא דלוליבא ותנן מדדו בקנה ימכור אלמא אף על פי שמתכוין ליגע ויודע שהוא יין אפילו הכי שרי בהנאה כיון שאין מתכוין אלא למדוד וכ"ש הכא ברישא דלוליבא דאין לאסור בהנאה דהא אין מתכוין ליגע ועוד דא"כ קשיא דרב אדרב דהכא אסר רב בשתיה ולקמן גבי מדדו בקנה פסק רב כר' שמעון דמתיר בשתיה ומאי שנא הכא ברישא דלוליבא ומפני דוחק קושיות הללו דחה רבינו תם ז"ל גרסתו של רש"י ז"ל ואמר דכל מגע של עובד כוכבים ע"י דבר אחר שלא בכוונה כחו של עובד כוכבים שלא בכוונה קרינא ביה והיה אומר ר"ת ז"ל וקרא לו שם חדש אשר פי יעקב לא יקוב כלומר שרש"י ז"ל קורא לו מגעו ע"י ד"א ור"ת ז"ל קוראו כחו וכל שלא בכוונת יין [אע"פ שהוא בכוונת מגע] מותר אפילו בשתיה כדאיתא לקמן והכא לא גרסינן נגע ברישא דלוליבא אלא נגע בחמרא שלא בכוונה ולא עמדתי על דעתם ז"ל שאם קושיות הללו קושיות מה הועילו בתקנתם דנהי דנגע בידו ממש ביין היכי סליק אדעתייהו דרב כהנא ורב אסי למיתסרי בהנאה כיון דשלא בכוונת מגע הוה ותינוק בן יומו היאך יאסור בהנאה דהא תנן נפל לבור ועלה ימכר אלמא דאפילו מגעו ממש כל שהוא שלא בכוונת מגע אינו אוסר בהנאה ובודאי דתינוק בן יומו לא עדיף מנפל לבור ורב נמי היכי אסר ליה בשתיה דהא איהו פסק לקמן [דף ס ב] כר"ש ומשמע דר"ש אפילו בנפל לבור ועלה שרי בשתיה דלישנא דמתני' הכי מוכח דתנן בכל אלו היה מעשה ואמרו ימכר ור"ש מתיר בשתיה ומשמע ודאי דאכולהו קאי אבל לפי דעתי הנך פרכי לא קשו מידי דרב כהנא ורב אסי הכי אמרו ליה לרב והא מר הוא דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך אלמא סבירא ליה למר דשאין מתכוין כמתכוין לחומרא ומינה דלא ס"ל למר כתנא דמתני' אלא כר' נתן דאמר גבי מדדו דביד אסור [והוא הדין] נמי דכשלא בכוונה כלל בנפל לבור ועלה דאסור ונהי דאמר ברגל מותר התם היינו טעמא משום דברגל לא שמיה נסוך אבל בלוליבא ודכוותיה שמיה נסוך ומיתסר אפילו בהנאה כמגעו ע"י דבר אחר בכוונה דמיפשט פשיטא להו ביה דאוסר בהנאה ואיהו אהדר להו דכתנא דמתני' ס"ל דאפילו מגע גופו כל שהוא שלא בכוונה שרי בהנאה אלא דאתיא לאוסופי דאפילו תינוק בן יומו דלאו בר כוונה הוא כלל עושה יין נסך ליאסר בשתיה כמגעו של גדול שלא בכוונה ומאי דפרכי' נמי רב היכי הוה אסר ליה בשתיה דהא איהו פסק לקמן בגמ' כר"ש דמתיר בשתיה לאו פירכא היא דאפשר דנהי דרב אמר הכי להלכה למעשה חשש לדברי חכמים ובר מן דין דלקמן בלישנא בתרא ההיא דהלכה כר"ש לא איתמר בשם רב ונמצאת גרסתו ושטתו של רש"י ז"ל נכונה ועוד שאפילו בכל הנסחאות כתוב בהן למשדא לוליבא ובשלמא לרש"י ז"ל שפיר דמשום דברישא דלוליבא נגע בחמרא אמרי' הכי אבל לגרסתו של הרב אלפסי ז"ל כיון שבגופו ממש נגע למה לי לפרושי למאי סליק ודוחק הוא לומר דאי לאו דלמשדא לוליבא סליק שניחוש ונאמר דהאי סליק לדיקולא איערומי קא מערים כדי שתראה נגיעתו אח"כ ביין שלא בכוונה ומ"מ למדנו משיטת רש"י ז"ל על פי דרך זו דמגעו ע"י דבר אחר בכוונת יין ובכוונת מגע שאוסר אפילו בהנאה דהא רב כהנא ורב אסי פרכי ליה ממגע עצמו שלא בכוונה דס"ל אליביה דאוסר בהנאה כמגעו ע"י דבר אחר שלא בכוונה ואיהו נמי כי אהדר להו לא מפליג בהו כלל אלא דאמר דכל שלא בכוונה אינו אוסר בהנאה ומשמע מיהא משקלייהו וטרייהו דמגע על ידי דבר אחר כמגע עצמו לגמרי דבתרוייהו בכוונה מיתסר אפילו בהנאה ושלא בכוונה לא מיתסר אלא בשתיה זהו דעתי בשיטתו של רש"י ז"ל אבל הרב אלפסי ז"ל והגאונים ז"ל גורסין נגע בחמרא שלא בכוונה ונגיעה ממש הוה בגופו ומשום הכי אסרוהו בשתיה והתירוהו בהנאה שכן הדין במגעו שלא בכוונת מגע וכדתנן נפל לבור ועלה ימכר הא אילו היה מגעו על ידי דבר אחר שלא בכוונה אפילו בשתיה שרי וכפשטא דההיא דנטל את החבית וזרקה בחמתו ומיהו הני מילי במגע על ידי ד"א שלא בכוונת מגע כלל הא בכוונת מגע אע"ג דליכא כוונת נסוך כיון דאיכא כוונת מגע אוסר בשתיה והיינו דמקשינן לקמן בגמרא בעובדא דר' יוחנן בן ארזא ותיפוק לי דקא נגע ביה בנטלא והוה ליה מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ואסור והא התם דליכא כוונת יין דמימר אמר ודאי שיכרא שתו כדאיתא לקמן ואפ"ה אמרי' דאסור כיון דאיכא כוונת מגע והיינו נמי דתנן מדדו בקנה ימכר דאלמא בשתיה אסור אע"ג דהוי מגעו על ידי דבר אחר שלא בכוונת ניסוך ונמצאת אומר לפי שיטה זו שיש חילוק בין מגעו על ידי ד"א למגע עצמו דמגע עצמו אפילו שלא בכוונת מגע כלל אוסר בשתיה כדתנן נפל לבור ועלה ימכר ואילו מגעו על ידי דבר אחר שלא בכוונת מגע אינו אוסר אפילו בשתיה כפשטה דההיא דנטל את החבית וזרקה בחמתו ולדברי ר"ת ז"ל שסובר דמגעו על ידי דבר אחר אינו אלא כחו נמצאת אומר שהוא חלוק יותר [מגעו על ידי דבר אחר] ממגע עצמו דלדבריו כל שהוא שלא בכוונת יין אע"פ שהוא בכוונת מגע מותר אפילו בשתיה דהא אמרי' בעובדא דר' יוחנן בן ארזא [דף נח ב] לא צריכא דקמוריק אורוקי וכחו שלא בכוונה לא גזרו ולפיכך צריך לפרש דכי מקשינן בעובדא דר' יוחנן בן ארזא הא קא נגע ביה בנטלא לאו ממגע ע"י דבר אחר קא מקשינן שכיון שהיה סבור דשיכרא שתו אין מגעו ע"י דבר אחר אוסר עליהן כמו שלא היה אוסר כחו אלא הכי מקשינן והא קא נגע ביה בנטלא שנוגע ביין עצמו כשהוא שואב אותו מן החבית בנטלא:    גופא אמר רב תינוק ב"י עושה יין נסך. כלומר לאסור בשתיה: כדי שתתברר סוגיא זו יפה אכתבנה כמו שהיא בגמ' וכך היא הצעתה איתיביה רב שימי בר חייא לרב הלוקח עבדים מן העובד כוכבים שמלו ולא טבלו  כלומר דקיימא לן בפרק החולץ (דף מו א) דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול:

 וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו. כלומר דאע"פ שנולדו בבית ישראל ולא גדלו מן העובדי כוכבים בעו מילה וטבילה ובשלא טבלה אמן מתחלה קא מיירי:

 רוקן ומדרסן בשוק טמא. כלומר אפילו בשוק שתורת טומאת זבין ודאית גזרו רבנן על העובדי כוכבים ולא טומאת ספק ואמרי לה טהור דתורת ספק טומאה גזרו עליהן וברה"ר ספקו טהור: יינן גדולים עושין יין נסך קטנים אין עושין יין נסך ואלו הן [גדולים ואלו הן] קטנים וכו':

 גדולים שיודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה קתני מיהת גדולים אין קטנים לא:

 תרגומא אבני השפחות. כלומר דכיון דאצל ישראל גדלו לא גזרו על יינן בקטנותן:

 והא וכן קתני ארוקן ומדרסן. כלומר דבדידהו השוו בני השפחות לעבדים הנקחים מן השוק ולא איינן:

 הניחא למאן דתני טמא. כלומר דלדידיה איצטריך למתני בני השפחות משום רוקן ומדרסן לאשמועינן דטמא:

 אלא למאן דתני טהור מאי איכא למימר. כלומר דכיון דבעבדים טהור כל שכן בבני השפחות ולמה לי למתנינהו. הא קמ"ל דעבדים כבני השפחות דמיין מה בני השפחות מלו ולא טבלו עושין יי"נ מלו וטבלו לא אף עבדים מלו ולא טבלו עושין יי"נ מלו וטבלו לא לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל דאמר ר"נ אמר שמואל הלוקח עבדים מן העובד כוכבים אע"פ שמלו וטבלו עושין יי"נ עד שתשקע שם עבודת כוכבים מפיהם קמ"ל דלא. וגרס נמי עלה דהא דאמר רב נחמן אמר שמואל וכו' עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם וכמה אמר ר' יהושע בן לוי עד י"ב חדש. כך היא הצעה של שמועה ואיכא למידק עלה כי אקשי ליה קתני מיהת גדולים עושין יין נסך קטנים אין עושין יין נסך לישני ליה


דף כו עמוד בעריכה

מאי אין עושין יין נסך ליאסר בהנאה אבל בשתיה אסור וכי תימא אם כן אפילו גדולים נמי דכיון שמלו הרי קבלו עליהם לקיים מצות ולא גרעי מגר תושב דאמרי' בפרק השוכר (דף סד ב) דיינו כשמנו כלומר דאינו אסור בהנאה הלכך כי קתני קטנים אין עושין י"נ על כרחין אפילו ליאסר בשתיה קאמר ליתא דא"כ אכתי מצי רב למימר (הני מילי) דכי היכי דאקילו בגדולים [בהנאה] הקלו בקטנים [לשתיה] דומיא דבני השפחות לפי שאינן מנסכין אבל עובד כוכבים אפילו בן יומו עושה יין נסך ליאסר בשתיה אלא ודאי כי קתני [גדולים] עושין יין נסך לגמרי קאמר דלא דמו לגר תושב דגר תושב קבל עליו ז' מצו' לקיימן לאלתר אבל אלו לא קבלו אותן אלא כדי לקיימן אחר טבילה וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתה דלישני ליה מאי אין עושין יין נסך ליאסר בהנאה אלא איכא למימר דמשמע ליה לתלמודא דבתרוייהו מילתא פסיקתא קתני דגדולים עושין יין נסך לגמרי וקטנים אין עושין כלל. ולענין הלכה כתב ר"ת ז"ל דאע"ג דלמאן דמתני טמא שפיר מיתרצא ברייתא ולא צריכינן למימר דרב ושמואל פליגי אפ"ה כיון דטומאה זו דרבנן היא וקי"ל בשל סופרים הלך אחר המקל הילכתא כמאן דמתני טהור ועל כרחין פליגי ובפלוגתייהו פסק רבינו חננאל ז"ל דהילכתא כשמואל בהא דהלוקח עבדים וכו' וליתיה לדרב דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך דאע"ג דקיימא לן כרב באיסורי שאני הכא דר' יהושע בן לוי קאי כשמואל דפריש מילתיה כדאמרי' וכמה אמר ר' יהושע בן לוי י"ב חדש הלכך הוו להו תרי לגבי חד ועוד דכיון דקיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כ"ש דרב ור' יהושע בן לוי הלכה כרבי יהושע בן לוי דהא קי"ל כר' יהושע בן לוי אף במקום ר' יוחנן ויש להם הוכחה במגילה (דף כז א) והכי איתא בסדר תנאים ואמוראים וכ"ש במקום רב וכ"כ הרב בעל התרומה ז"ל ומיהו מסתברא דכי בעינן שתשקע שם עבודת כוכבים מפיהם ה"מ בשמלו וטבלו על כרחן שאפשר למולן ולהטבילן לשם עבדות בעל כרחן כדאיתא בפרק החולץ (דף מז ב) אבל לדעתם ורצונם לא בעינן שקוע אלא הרי הן כישראל גמור ומיהו אע"ג דתינוק בן יומו אינו עושה יי"נ אף ליאסר בשתיה לפי שיטה זו בההוא עובדא דההוא עובד כוכבים דסליק לדיקלא [דף נז א] קי"ל כרב דאסור בשתיה אע"ג דהוי מגעו שלא בכוונה משום דבמגע עובד כוכבים גדול כיון דבר ניסוך הוא גזרו ביה רבנן דדלמא אמרי אינשי דבכוונה נגע ואפ"ה שרו ליה רבנן דהא במתני' אפילו בנפל לבור דליכא כוונה כלל תנן דימכר ולא משתרי בשתיה אבל בקטן בן יומו ליכא למיגזר ורב כהנא ורב אשי דפרכי ליה בההוא עובדא ממימרי' דקטן בן יומו מכ"ש פרכי ליה ואחרים אומרים חלוף הדברים דקי"ל כרב דתינוק בן יומו עושה יי"נ [לשתיה] וליתא דשמואל דאמר הלוקח עבדים מן העובד כוכבים וכו' משום דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ואי משום דר' יהושע בן לוי איהו ודאי לא קאי אדשמואל דהא ר' יהושע בן לוי קשיש ועדיף מיניה ולא מפרש מלתיה אלא עיקר דברי ר' יהושע בן לוי בפרק החולץ (דף מח ב) ובמימרא דנפשיה קאמר דאמר התם אמר ר' יהושע בן לוי הלוקח עבדים מן העובד כוכבים מגלגלין עמו עד שנים עשר חדש כלומר שמא יתרצה למול אחר זמן זה שישתקע שם עבודת כוכבים מפיו לא מל חוזר ומוכרו לעובד כוכבים ותלמודא הוא דמייתי מילתיה דר' יהושע בן לוי אמילתיה דשמואל לומר דשקוע עבודת כוכבים הוי לאחר י"ב חדש ולאו דס"ל לר' יהושע בן לוי כשמואל בעבדים שמלו וטבלו אלא אפשר דכרב ס"ל הלכך קי"ל דתינוק בן יומו עושה יי"נ ועבדים שמלו וטבלו מגען מותר מיד והרמב"ן ז"ל אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא הלכתא כרב בתינוק בן יומו והלכתא כשמואל בעבדים שמלו וטבלו דכיון דאפשר דלא פליגי טפי עדיף לקיומי מימרינהו וכמאן דמתני טמא מלמידחי חדא מקמי חבירתה וכמאן דמתני טהור דאע"ג דקי"ל דבשל סופרים הלך אחר המקל ה"מ היכא שהדבר שקול אבל הכא מאן דמתני טמא עדיף טפי דלא צריכינן למימר אליביה דרב ושמואל פליגי ועוד דברייתא מיתרצא כפשטה אליבא דידיה ולמאן דמתני טהור צריכינן לדחוקא וכתב רשב"ם ז"ל בשם רש"י ז"ל שכתב בתשובת הגאונים ז"ל דהעובדי כוכבים בזמן הזה אין בקיאין בטיב ניסוך והרי הן כתינוק בן יומו ליאסר במגען בשתיה כרב ולפיכך שלח ר"י ז"ל לר"ת ז"ל שהיה פוסק כשמואל דתינוק בן יומו אינו עושה יין נסך אפילו ליאסר בשתיה חזי דמינך ומאבוך ומאחוך משתרי יין לעלמא. אבוך ואחוך רש"י ורשב"ם ז"ל שפסקו על עובדי כוכבים בזמן הזה שהם כתינוק בן יומו לפי שאין יודעין בטיב ניסוך ואת פסקת כשמואל דאמר דתינוק בן יומו אינו עושה יין נסך אפילו ליאסר בשתיה וחזר בו ר"ת ז"ל לפסוק הלכה כרב בתינוק בן יומו ובודאי שאפילו לדברי שמואל אפשר לומר דהעובדי כוכבים הללו בזמן הזה אוסרין בשתיה ומשום דמגע עובד כוכבים גדול שלא בכוונה חמיר טפי ממגעו דתינוק בן יומו מפני שזה אינו ראוי לנסך וזה ראוי וכמו שכתבתי למעלה ואפ"ה כיון דכל מגען שלא בכוונת ניסוך קרוב הדבר להתירו בהנאה ומיהו ה"מ מגען אבל סתם יינן לא דעיקר התקנה בסתם יינן היתה משום בנותיהן ולא חלקו בין עובד כוכבים עובד עבודת כוכבים לשאינו עובדה וראיה לדבר מדתניא בפ"ב (דף סד ב) דגר תושב לדברי חכמים היינו כל שקבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח אבל בשקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים בלחוד לא סגי להו לרבנן ועלה קתני יינו כשמנו כלומר שאינו אסור בהנאה אלמא דוקא כשקבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח יינו מותר בהנאה הא לא קבל עליו אלא שלא לעבוד עבודת כוכבים יינו אסור בהנאה דבסתם יינן שהוא עיקר התקנה לא חלקו חכמים בין עובד כוכבים העובד עבודת כוכבים לשאינו עובדה אבל במגען כיון שחלקו בין מגען בכוונה לשלא בכוונה קרוב הדבר להתיר בהנאה מגע עובד כוכבים שאינו בקי בטיב עבודת כוכבים לענין נסוך משום דכל מגעו [שלא] בכוונת נסוך היא וכן דעת הרמב"ן ז"ל ולפי דרך זה כתב בשם הגאונים דישמעאלים הללו דלא פלחו עבודת כוכבים מגען מותר בהנאה אבל לא סתם יינן ויש להקל עוד ולומר דכל עובד כוכבים דקים לן ביה דלא פלח לעבודת כוכבים יינו מותר בהנאה כגר תושב וכי תימא והא גבי גר תושב בעינן שקבל עליו שבע מצות ועלה קתני יינו כשמנו דאלמא אי לא קבל עליו אע"ג דקים לן ביה דלא פלח לעבודת כוכבים יינו אסור בהנאה לא תיקשי לך דמשום להחיותו קתני שקבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח דבלאו הכי אין אתה מצוה להחיותו וכדאמרי' בפרק השוכר (דף סה א) כי תניא ההוא להחיותו והאי דתני עלה דיינו כשמנו לרבותא נקטיה דאפילו גר תושב גמור יינו אסור בשתיה אבל לעולם כל דקים לן ביה דלא פלח לעבודת כוכבים יינו מותר בהנאה כגר תושב וזהו דעת הרמב"ם ז"ל שכך כתב בפרק י"א מהלכות מאכלות אסורות וכן כל עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבים כגון הישמעאלים (ועובדי כוכבים שאינם עובדי כוכבים) יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה וכן הורו כל הגאונים אבל העובדים עבודת כוכבים [הם] וסתם יינן אסור בהנאה ע"כ:    ההוא עובדא דהוה במחוזא וכו' האי לאו חמרא הוא. בתמיה:

 שקליה הך ישראל ברתיחה ושדייה בדנא. כלומר לא תשתה ממנו:

 שרייה רבא לזבוני לעובדי כוכבים. ואפילו למשקל דמי ההוא חמרא דשכשך ביה וטעמא דרבא משום דקסבר דמגע כי האי גוונא שלא בכוונת נסוך הוא וס"ל כרבנן דלעיל [דף נז א] דפליגי עליה דרבי נתן דאמרי מדדו בין ביד בין ברגל ימכר:

 אמר ליה כי האי גוונא. ששכשך עובד כוכבים ביינו של ישראל שלא בכוונת נסוך עבודת כוכבים מהו:

 והא מר הוא דאמר וכי שכשוך עושה יין נסך. וס"ל דה"ק וכי שכשוך כי האי גוונא עושה יין נסך ליתסר בהנאה:

 אמר ליה אימור דאמרי וכו'. כלומר אימור דאמרי אנא וכי שכשוך עושה יין נסך לבר מדמי דההוא חמרא. כלומר שאין שכשוך זה עושה אותו יין נסך ודאי שלא תהא תקנה לתערובתו במכירה לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כיין נסך דקיי"ל בפ' בתרא (דף עד א) דביין נסך יין ביין אסור ולומר דאין דינן אלא כסתם יינן דאיכא תקנה לתערובתו במכירה לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כדאמרי' התם דסתם יינן אפילו יין ביין:

 אגרדמים. אדם הממונה על המדות במצות המלך וטועם היין ונעשה סרסור ביניהם:

 שקדח במינקת. שנקב מגופת החבית במינקת והעלה את היין במינקת והוא קנה חלול ומוצץ ומעלה היין עד פיו וטועמו ואסרוה [בהנאה] ואע"ג דשלא בכוונת נסוך הוא:

 חורם. משוגע ובעל מריבה וממהר לעשות בלא כוונה:

 ימכר. דהואיל וסבור של שמן הוא ליכא למיגזר שמא נתכוון לנסך


דף כז עמוד אעריכה

אבל קדח במינקת דיודע דיין הוא חיישינן שמא נסך לעבודת כוכבים ודאמרינן זה היה מעשה ואסרוה כלומר בהנאה רבנן לטעמייהו דאמרי דיין נסך ואפילו סתם יינן אוסר במשהו בהנאה כדאיתא לקמן בפרק השוכר [דף עד א] והכי מסיים בה בתוספתא מפני שטפה של יי"נ אסורה ואוסרת במשהו אבל לרשב"ג דפליג עלייהו ואמר ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו וקי"ל כותיה בסתם יינן אפי' יין ביין לא שוו דינייהו דהעלה במינקת וטעם מן הכוס והחזירו לחבית משום דבטעם מן הכוס והחזירו לחבית לא מיתסר אלא כנגד מה שהחזיר לחבית וימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי איסור שבו אבל קדח במינקת והעלה יין לפיו מתסר כולי חמרא שכל היין התחתון בסיס לעליון והוה ליה כי ההוא דאמרינן לקמן בגמרא [דף ס א] מפיה ומשוליה טמא הלכך ה"ל כנוגע בכולו:    ואיכא למידק אשמעתין כיון דעובדא דרבא וברייתא דאגרדמים מגעו שלא בכוונת נסוך הוה אמאי איתותב רבא לימא אנא דאמרי כרבנן דפליגי עליה דרבי נתן [דף נז א] דסבירא להו דכל הנוגע ביין מחמת דבר ידוע אין חוששין לומר שמא אף לנסכו נתכוין דמש"ה שרי בהנאה במדדו בין ביד בין ברגל תרצו בזה דלא דמי משום דבעובדא דרבא איכא נגיעה ושכשוך יתירא שדי היה לו לומר והאי דרמא בדולא לאו חמרא הוא דבהכי סגי ליה מדנגע ביה חיישינן שמא לנסך נתכוון מה שאין כן במדדו בין ביד בין ברגל דליכא מילתא יתירתא וגבי אגרדמים נמי [כיון] שדרכן לנסך מה ששותים אף על פי שזה לידע השער היה עושה כיון שמה ששתה שלו הוא חיישינן שמא נסכו ואין זה נח לי דאם כן אין הצד השוה באגרדמים ועובדא דרבא כי היכי דניתיב מיניה תיובתא דבאגרדמים ליכא מילתא יתירתא שא"א לו לעמוד על השער אלא אם כן שותה הימנו ועל כרחין משום טעמא אחרינא אסרוהו שאינו ענין לעובדא דרבא אלא כך אני אומר דכי אמרינן דמגעו שלא בכונת נסוך אינו אוסר בהנאה ה"מ כשהוא נוגע לצרכו של ישראל במדדו בין ביד בין ברגל או שלא לצורך כלל כמטפח [דף ס ב] ע"ג חבית מרותחת ואפשר ג"כ במטפח על גבי חבית צרכו של ישראל הוא להעביר הרתיחות אבל במגעו לצורך עצמו מחמת איזה דבר בהא שקלינן וטרינן דרבא ס"ל דלא שנא ומש"ה שריא האי חמרא אע"ג דעובד כוכבים לצורך עצמו נגע בו כיון שמעשיו מוכיחין שלא לכונת נסוך עשה כן ואיתותב מברייתא דאגרדמים דההיא נמי דכותה שנגע ביין ושתה ממנו להנאת עצמו וזה היה מעשה ואסרוה משום דסבירא להו דאפילו רבנן דשרו במדדו בין ביד בין ברגל מודו דכל שנוגע ביין לצורך עצמו ואיכא למיחש דלמא רמא אנפשיה כל מידי דחזי ליה ומנסך ובעובדא דמחוזא נמי איכא למיחש להכי:    הלכך לענין הלכה קי"ל כרבנן דפליגי עליה דרבי נתן דמדדו בין ביד בין ברגל ימכר וכתנא דאגרדמים דלא פליגי אהדדי וה"נ מוכח בתוספתא דברישא דברייתא דאגרדמים תני ירד לדלות החרצנים והזגין מן הבור זה היה מעשה ובאו ושאלו לחכמים ואמרו ימכר כולו לעובדי כוכבים אלמא תנא דאגרדמים גופיה מודה במגעו שלא בכונת נסוך דשרי בהנאה ומאי דאסר בהעלה במינקת היינו משום דנגע לצורך עצמו ומטעמא דכתיבנא הלכך כיון דתנא דמדדו ותנא דאגרדמים לא פליגי נקיטינן כתרוייהו וכן נראה דעת הראב"ד ז"ל אבל הרב אלפסי ז"ל השמיט ברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל אלמא דס"ל ז"ל דפליגא אברייתא דאגרדמים וכן דעת קצת מחכמי הצרפתים ז"ל ומפרשים דשלש מחלוקות בדבר ת"ק סבר מדדו בין ביד בין ברגל ימכר כיון שאין דעתו לנסך ורבי נתן סבר ביד אסור ברגל מותר בהנאה ותנא דאגרדמים סבר דאפילו בפיו אסור בהנאה שאע"פ שאין דרכן לנסך כך חיישינן וה"ה לרגל וכ"ת א"כ רבא אמאי איתותב לימא אנא דאמרי כת"ק דרבי נתן י"ל משום דהא עדיפא דקתני זה היה מעשה ואסרוה וקי"ל מעשה רב הלכך רבא ה"ל למיחש או למיסר ומ"מ לא ה"ל למישרא וכ"ת דכיון שכל נגיעת גופו שהיא בכוונת מגע אע"פ שאינה בכונת נסוך אוסר בהנאה למה שנינו [דף ס ב] או שהיה מטפח ע"פ חבית מרותחת ימכר י"ל דכיון דאין דרך נסוך ברתיחות עשאו כמגעו ע"י ד"א ונמצא לפי דרך זה שכל נגיעת גופו שהוא בכונת נוגע אע"פ שאינה בכונת נסוך אוסרת בהנאה אבל שלא בכונת מגע לא דהיינו מתני' דתנן [שם] נפל לבור ועלה ימכר וכבר כתבתי למעלה שאין דרך זה נכון למיפשטא דנסוך רגל שמיה נסוך מברייתא דאגרדמים ואף לומר דתנא דאגרדמים פליג אתנא דמדדו בין ביד בין ברגל אינו נח לי דא"כ שריותא דרבא בפלוגתא דתנאי תליא ואפילו תאמר דאיתותב משום דמעשה רב מ"מ הוה לן למימר בגמרא כתנאי שכן דרך התלמוד בכ"מ אלא שלפנינו יש הוכחה דמגעו שלא בכונת נסוך אוסר בהנאה כמו שאכתוב בסמוך בסייעתא דשמיא:    וכחו של עובד כוכבים וכו'. בגמרא הכי איתא [דף נח א] דרבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בן נהוראי הוו יתבי ושתו חמרא עאל ואתא ההוא גברא אמרי ליה תיב ואשקיון בתר דרמא לכסא איגלי מילתא דעובד כוכבים הוה חד אסר אפילו בהנאה וחד שרי אפילו בשתיה אמר ר' יהושע בן לוי מאן דאסר שפיר אסר ומאן דשרי שפיר שרי מאן דאסר שפיר אסר מימר אמר רבנן חשיבי כי הני שיכרא שתו בתמיה אלא ודאי חמרא הוה ונסכיה דאע"ג דבמוריק אוריקי אסקינן [דף נח ב] בהאי עובדא אפ"ה חיישינן דלמא נגע ונסך ואנן הוא דלא רמינן אדעתין למחזי דבישראל הוה מחזיקינן ליה ומאן דשרי שפיר שרי מימר אמר רבנן כשרים כי הני חמרא שתו ואמרי לי תא ואשקיין בתמיה אלא ודאי שיכרא הוא. והא קא חזי ליה בליליא והא קא מריח ליה בחדתא. כלומר ביין חדש שאין לו ריח:

 והא קא נגע ליה בנטלא. דסלקא דעתין שהיה שואב היין מן החבית בכלי ששמו נטלא ומש"ה פרכינן דהא קא נגע בחמרא ע"י נטלא ונהי נמי דלא ידע דחמרא הוא ה"ל מגע עובד כוכבים שלא בכונה ואסור ומפרקינן לא צריכא דקא מוריק אוריקי וה"ל כחו שלא בכונה. כלומר דלא ידע שהוא יין:

 וכחו שלא בכונה לא גזור. אפילו בשתיה:    ואיכא למידק וכיון דבישראל מחזיקינן ליה ובליליא הוה דלא עיינין ביה ניחוש דלמא נגע י"ל דלא חיישינן להכי שכיון שהיה סבור דשיכרא הוה למאי הלכתא נגע ביה והרי המוזגין דרכן ליזהר שלא יגעו במה שהן מוזגין אלא למאן דאסר בהנאה חיישינן דכיון דרמי אדעתיה דחמרא הוה דלמא יהיב דעתיה לנסך ונגע ביה ומש"ה אסור בהנאה וכן פרש"י ז"ל ולמדנו מדבריו דכחו של עובד כוכבים אפילו בכונה אינו אוסר אלא בשתיה שאם היה אוסר אפילו בהנאה לא היה צריך [רש"י] להזכיר בכאן חשש נגיעה ונראה שלמדה הרב ז"ל מדשרינן כחו שלא בכוונה אפילו בשתיה דמסתמא דבכונה נסקיה דרגא ואם איתא דבכונה מיתסר אפילו בהנאה שלא בכונה הוה מיתסר בשתיה במגעו ולפי זה הא דאמרינן לקמן [דף ס א] עובד כוכבים אדנא וישראל אכובא [חמרא] אסור בשתיה קאמר ולא בהנאה ואע"פ שכתב בפירושי רש"י ז"ל בהנאה נראה ממה שכתב כאן שהוא בטעות ידי סופר דהא לא מיתסר אלא משום דאוריק אוריקי ולדבריו לא מיתסר בהנאה ואע"ג דניסוך נמי כי האי גוונא הוא ששופכין יין או מים [לפני] עבודת כוכבים כדאמרי' בריש פרק כל שעה (דף כב א) ואימא כמים הנשפכים לפני עבודת כוכבים הנ"מ היכא דשמעינן ליה דנסך אבל היכא דלא שמעינן לא חיישינן ליה מדינא בין במגע בין בכחו אלא דאחמירו רבנן משום בנותיהן אפילו היכא דלא שמעיניה דנסך ועיקר אסורא דידהו במגען דשייך ביה תקלה דבנותיהן אבל כאן גזרה בעלמא הוא ולפיכך הקלו בו לענין הנאה בכוונה כמו שהקלו אפילו לשתיה שלא בכוונה והרב בעל התרומה פירש בשם רבינו יצחק ז"ל דטעמא דמאן דאסר משום דקסבר דכוחו של עובד כוכבים בכוונת יין אוסרת בהנאה לפי שכן דרכן לנסך בשפיכה לפני עבודת כוכבים כדמשמע בריש כל שעה. ועל דרך זה פירש ג"כ ההיא דלקמן דעובד כוכבים אדנא וישראל אכובא אסור אפילו בהנאה וכן נראה מדברי הראב"ד ז"ל ותמהני מאי טעמא דמאן דאסר בהנאה והא אפילו נגע ה"ל מגעו שלא בכוונת ניסוך שהרי למזוג להנאתן היה מתכוין ונפשוט מיהא דלא קי"ל כת"ק דמדדו וכדברי הרב אלפסי ז"ל וכ"ת כיון דבליליא הוה חיישינן שמא עשה מעשה מוכיח על הניסוך ואנן לא חזינן מדדו ביד נמי ניחוש שמא שכשך בידו ואנן לא חזינן דהא ביין מרובה ליכא למיקם עלה דמילתא אלא ודאי משמע דמסתמא לא חיישינן וה"נ לא ניחוש ואפשר לומר דכל שהוא לפנינו ביממא מירתת ולא עבד אבל האי דהוה מחזקי ליה בישראל בליליא הוה איכא למיחש דעביד כדבעי אבל מכל מקום צריך לפרש לפי שיטה זו דאי אמרי' בעובד כוכבים אדנא דחמרא אסור בהנאה דבשופך לצורך עצמו עסקינן דאי לא לא עדיף מוריק אוריקי ממגעו ממש אלא אם


דף כז עמוד בעריכה

כן נדחה מהלכה ההיא דמדדו בין ביד בין ברגל וכדברי הרב אלפסי ז"ל:    יין שמזגו עובד כוכבים. שנתן בו מים לתקנו בשתיה:

 אסור משום לך לך אמרין נזירא. משל הוא שאומרים לנזיר שלא יקרב סביב לכרם שלא יכשל לאכול מפירותיו וה"נ אסרו כדי שלא יבא לידי נגיעה אבל מדינא שרי משום דבשעה שמוזג מקטף קטופי זריקה היא ואינו נעשה יי"נ בכך כדאמרי' לקמן דזריקה בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך ואפילו בשהקלוח מחובר מן הכלי שמוזג בו ליין לא חשבינן ליה מגעו על ידי ד"א דלא מיקרי מגעו על ידי ד"א אלא בקנה וכיוצא בו אבל בדבר לח לא הלכך בכל ענין אינו אלא כזורק דאינו עושה יי"נ ולא אסרינן ליה אלא משום לך לך אמרין נזירא וכיון דמשום הא בלחוד נאסר לא מיתסרו אלא בשתי' וכ"כ רש"י ז"ל אלא שמה שכתב דמשום כחו מיתסר אינו מחוור דכי האי [גוונא] לאו כחו הוא אלא כעין זריקה וכמו שכתבנו ולפיכך יש מי שהורה דכיון דלא מיתסר אלא משום הרחקה דוקא במזיגה ראויה אבל אם שפך עובד כוכבים מעט מים בחבית גדולה או ששפך בה הרבה יותר מכדי מזיגה אין היין נאסר שלא אסרוה אלא משו' לך לך אמרין נזירא כלומר שלא יהא העובד כוכבי' מוזג יינו של ישראל ויהא רגיל אצלו ואתי למיגע בי' אבל כי האי מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן והביא הרמב"ן ז"ל ראיה לזה מן הירושל' דגרסי' התם רבי ירמי' בשם ר' חייא בר אבא יין שמזג בחמין אסור בצונן מותר יבא עלי שלא עשיתי מימי ר' יוסי אזל לצור חמתין שתו חמר בחמימין וארמאי מזג אמר לון מאן שרו לכון ובודאי דהא דמפליגינן בין צונן לחמין היינו משום דיין שמזגו עובד כוכבים לא מיתסר אלא בשתקנו לשתיה ומש"ה אסרו בחמין והתירו בצונן [שלא היה דרכן למזוג אלא בחמין] ואע"ג דאנן לא סמכינן אהא משום דלא מסיימינן בגמרא הכי אלא מזגו סתם אמרי' ועוד דהתם נמי אמרינן יבא עלי שלא עשית מימי וכ"ש דהאידנא רגילי רובא דאינשי למזוג את הכוס בצונן מכ"מ גמרינן מיניה דחבית גדולה דאין דרך בני אדם למזגה שאם זרק שם מעט מים שהיא מותרת ואפשר שאפילו נתן בה מים כדי מזיגה כראוי לשתיה שריא לפי שאין דרך מזיגה למזוג חבית בבת אחת אבל בכוס נראין הדברים שאפילו לא שפך אלא מעט מים או יותר מדאי שאסור שכיון שדרכן של בני אדם חלוק במזיגה בין מרובה בין מעט מזיגה מיקרי ועוד שאם אתה אומר כן נתת דבריך לשיעורין ומיהו דוקא במתכוין למזוג אבל שלא בכוונה לא גרע מכחו שלא בכוונה שמותרת אפילו לשתיה ויש שמקילין עוד לומר דיין שמזגו עובד כוכבים דיעבד מותר דכיון דאינו נאסר אלא משום לך לך אמרין נזירא לא מיתסר אלא לכתחלה מידי דהוה אמוליך ענבים לגת דאסרינן נמי ע"י עובד כוכבים בסמוך מהאי טעמא ואסיקנא דיעבד מותר לאו מילתא היא דההיא איתמר לכתחלה כדאמרי' מהו שיוליך ענבים אבל הכא שמזגו קאמרי דמשמע דיעבד ועלה מהדר ר' יוחנן דאסור אלמא דיעבד נמי אסור והיינו נמי דאמרי' לקמן [דף נט א] בחמרא דמזיגה עובד כוכבים צא והכריז על יינן משום יי"נ דאלמא אפילו דיעבד נמי אסור ואע"ג דההיא דמוליך ענבים לגת לא אסרו אלא לכתחלה לא כל הסוגיין שוין דמשום דהכא שייך למיגזר טפי אסרינן ליה משום לך לך אמרין נזירא אפילו דיעבד:    עובד כוכבים מהו שיוליך ענבים לגת וכו' ופשט לה לאיסורא משום לך לך אמרין נזירא.  ופירש הראב"ד ז"ל דטעמא דמילתא מפני שבאותן דרדורין דהיינו גיגיות קטנות [שמוליך בהן] יש בהן יין שזב מן הענבים וכשהעובד כוכבים שופך מן הענבים נשפך גם כן היין על ידו ואף ע"פ שאינו יין גמור מפני שעדיין לא נמשך בגת אסרינן לכתחלה משום לך לך אמרין נזירא אטו שפיכת יין גמור אבל דיעבד שרי ולפי שיטה זו הורה הרב ז"ל שאם סייע ישראל את העובד כוכבים בשפיכת הדרדורין מותר ואפילו לכתחלה דכיון דביין הגמור הנשפך על ידי ישראל ועובד כוכבים שרינן בדיעבד בפרק השוכר (דף עב ב) ואף ע"ג דלכתחלה אסרינן התם משום דלמא משתלי ישראל ושדי עילויה דעובד כוכבים וה"ל כח עובד כוכבים גרידא הכא לא גזרינן דהויא לה גזירה לגזירה דאפילו כי שדי עובד כוכבים לחודיה לא מיתסר אלא משום גזירה דיין גמור ולפי פירוש זה צ"ל דסלין דקאמר במזופפין דומיא דדרדורין שהיין מתעכב בהן שאילו בסלין מנוקבין אין לחוש לדבר שהרי אין היין מתעכב בהן ואחרים פירשו דמאי דאסרינן בעובד כוכבים שיוליך ענבים לגת היינו טעמא משום דבגת שיש בו יין שכבר נמשך עסקינן וגזרינן שמא יגע ביין שבגת והא דתניא ואע"פ שהיין מזלף עליהן לאחר ששפכן בגת קאמר והכי משמע בתוספתא דגרסינן התם עובד כוכבים שהיה מעלה ענבים בסלין ובדרדורין לגת אף ע"פ שנפצן בגת והיין מנטף על גבי ענבים מותר ולזה מטין דברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות מאכלות אסורות ולפי שטה זו בגתות שלנו שלעולם אין היין צף בהן על גבי הענבים אין לחוש לעובד כוכבים שמוליך ענבים לגת אבל לשטת הראב"ד ז"ל צריך ליזהר בדבר:    גרסינן בגמרא [דף נט ב] ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא שדא ההוא עובד כוכבים ידיה וקא שקיל ליה. כלומר קפץ עובד כוכבים ואחזה בתוך היין שלא תשקע:

 אמר ליה רב אשי נקטוה לידיה כי היכי דלא לשכשך ביה. כלומר וליתסר בהנאה שאין מנסכין אלא על ידי שכשוך:

 וברצוה לחביתא עד דשפייה. כלומר כפה החבית לצד אחד עד שישפך יינה כדי שימשך היין מיד העובד כוכבים ואח"כ תהא מותרת חבית בהנאה דכ"ז שידו תחובה ביין אם יוציאנה א"א לשמרו שלא ישכשך ואע"פ שאנו אוחזין את ידו כך פרש"י ז"ל וכן פירש בהא דתניא [דף נז א] מדדו בין ביד בין ברגל ימכר דטעמא דמילתא משום דנסוך לא הוי אלא ע"י שכשוך שהרי כתב לקמן [ריש דף ס ב] בעובדא דחביתא דאיסתדיק לארכה דהיינו טעמא דשריוה לאיזדבוני לעובד כוכבים משום דלא שכשך שאף ע"פ שקרב החצאין זו בזו והוי נוגע ביין ע"י חצאי החבית לא הוי כנוגע בקנה דהתם שכשך בקנה והכא ליכא שיכשוך והוי האי עובדא מגעו ע"י ד"א שלא בכונת נסוך הוא ואפ"ה אם שכשך אסור בהנאה לפי דבריו ז"ל:    ואיכא למידק עליה דא"כ הא דתנן [דף ס ב] נפל לבור ומדדו בקנה והתיז את הצרעה בקנה כולה בשלא שכשך והיאך אפשר למתיז את הצרעה בקנה שלא ישכשך וכ"ת שכשוך גדול בעינן והלא הוא ז"ל כתב כאן שאם יוציא את ידו א"א לשמרו שלא ישכשך אלמא שכשוך בכל דהו הוי א"ו לא חיישינן להכי כלל וכולה מילתא תליא אי מחזי כמכוין לנסך או לאו והכא שהכניס ידו למנקטיה לאתרוגא ה"ל מגעו שלא בכונה ושרי כל שאינו נוגע לצורך עצמו וכמו שכתבתי למעלה ומש"ה אמר להו דלנקטוה לידיה כדי שלא יעשה מעשה מוכיח שהוא מתכוין לנסך דכל דלא עביד הכי הוו להו כמדדו בין ביד בין ברגל דשרי לת"ק בהנאה ולפיכך השמיט הרב אלפסי ז"ל האי עובדא דאתרוגא מפני שהוא סובר דמגע עצמו אע"פ שהוא שלא בכוונת נסוך אסור בהנאה מההוא עובדא דהוה במחוזא דלעיל [דף נז ב] ודוחה מהלכה ההיא דמדדו בין ביד בין ברגל ימכר וכמו שכתבתי למעלה אבל הרמב"ן ז"ל כתב שאין צריך לדחות האי עובדא אפילו לפי סברתו ז"ל דאפשר דהאי עובד כוכבים היה סבור למנקטיה לאתרוגא קודם שיפול לתוך היין ונמצא שכשנגע עובד כוכבים ביין ה"ל מגעו שלא בכונה ומש"ה אמר להו רב [אשי] דלנקטוה לידיה כי היכי דלשתרי לזבוני לעובד כוכבים והראב"ד מיקל עוד שפירש דהאי עובדא דאתרוגא להתירו בשתיה קאמר לפי שרובן אין מנסכין אלא בשכשוך וכדרך שיטת רש"י והוא ז"ל הקשה על דבריו מדאמרי' [לקמן [דף ס ב] בסמוך] בההוא עובד כוכבים דאשתכח בי מעצרתא דאי ליכא טופח ע"מ להטפיח בהדחה בעלמא סגי אלמא הדחה מיהא בעינן ואמאי והא הכא שרינן ליה אפילו בשתיה משום דליכא שכשוך איכא למימר דהתם היינו טעמא משום דהוי מגעו (שלא) בכונה הלכך חיישינן למיעוטא דמנסכין בלא שכשוך אבל הכא דליכא כונה לא חיישי' ואין פירש זה מחוור דכל היכא דאיכא מגע עצמו ליכא למשרי בשתיה דלא גרע מנפל לבור ועלה מת דאמרי' ימכר:    האי עובד כוכבים דנסכיה לחמריה דישראל אע"ג דלזבוניה ישראל לעובד כוכבים אחר אסור משקל דמי מההוא עובד כוכבים שרי. דלאו מכר הוא ואינו נהנה מדמי יי"נ אלא אומר לו שפכת את ייני ואבדתו הימני ודמי יין כשר קא שקיל ואע"ג דעובד כוכבים לא יהיב ליה דמי אא"כ יהיב ליה ישראל חמרא לא מיתסר מש"ה דמ"מ הרי הוא מחוייב ליה דמי נזקו ומשום תשלומי נזק שקיל להו לדמים ולא משום תורת מכר ואמרי' עלה בגמרא אמר רב אשי מנא אמינא לה דתניא עובד כוכבים שנסך יינו של ישראל שלא בפני עבודת כוכבים אסור ר' יהודה בן בבא ור' יהודה בן בתירא מתירין אותו מפני ב' דברים א' שאין מנסכין יין אלא בפני עבודת כוכבים ואחד שאומרים לו לא כל הימנך שתאסור ייני לאונסי וכתב רש"י ז"ל ואע"ג דלא סבירא לן כותייהו להתירו למוכרו לעובד כוכבים אחר מההוא עובד כוכבים מיהא שרי לאיפרועי נזקיו משום טעמא דלא כל הימנך:    ואיכא למידק עליה מנא ליה לרב אשי דרבנן דפליגי עלייהו דר' יהודה בן בבא ור' יהודה בן בתירא מודו דמשקל דמי מההוא עובד כוכבים שרי דלמא לרבנן כי היכי דלזבוני לאחר אסור ה"נ למשקל דמי מההוא עובד כוכבים אסור והיכי נשמע מדר' יהודה לרבנן בהא מילתא ואי מסברא פשיטא ליה לרב אשי


דף כח עמוד אעריכה

דשרי משום דמקלא קליא מאי מנא אמינא לה ונ"ל דרב אשי ה"ק מנא אמינא לה דשרי משום דמקלא קליא דלמא רבנן משום גזרת בנותיהן רמו עליה נמי איסור הנאה ונמצא דעובד כוכבים לא קלייה אלא הרי הוא מותר מן הדין וחכמים הוא שהחמירו עליו לאוסרו אף בהנאה משום דאיכא יין נסך ודאי דמיתסר בהנאה מן התורה וכמו שכתבתי בפרק אין מעמידין ומוכח לה מפלוגתייהו דרבנן ור' יהודה בן בבא דהא לר' יהודה בן בבא משום דלית ליה למיחש לנסוך גמור שרי ליה בהנאה אלמא משום בנותיהן גרידא לא מיתסר בהנאה ומינה נשמע לרבנן דלא אסרי ליה בהנאה אלא משום דמחמירי וחיישינן שמא נסך אותו לעובד כוכבים וכיון דמהאי טעמא מיתסר פשיטא דשרי למשקל דמי חמרא מיניה דאי לא נסכי הא שרי ואי נסכי מקלא קלי ומתוך פלפולו של הרמב"ן ז"ל למדתיה ולא כדבריו ובחדושי כתבתי לשון אחר דרב אשי לא שרי אלא היכא דנסכיה ודאי לעבודת כוכבים ומה שכתבתי עכשיו נראה נכון וברור דבין בסתם בין במפרש שרי למשקל דמי חמרא מיניה ור"י בן בבא ור"י בן בתירא [אאיסור הנאה הוא] דפליגי אבל [לא] מגע עובד כוכבים בשל ישראל דמכילתין דלדידהו לא אסר אלא בשתיה:    ההוא חביתא דאשתקיל ברזא דיליה. דואי"ן בלעז:

 אתא עובד כוכבים אנח ידיה עילוה. כך היא הגרסא בגמרא בנוסחאות שלנו והרב אלפסי ז"ל גורס נקטה בידיה. כלומר שהעמיד הברזא שלא תשמט:

 אמר רב פפא כל דבהדי ברזא אסור. פירש רש"י קלוח הסמוך לנקב אסור בשתיה ולא בהנאה שהרי אין כאן שכשוך שהנקב צר ואינו יכול לשכשך ואידך שרי אף בשתיה דקסבר צדדין לאו חבור הוא לאסור כל היין ואמרי' עלה בגמרא אמר רב יימר כתנאי חבית. כלומר של תרומה:

 שנקבה בין מפיה בין מצדיה בין משוליה ונגע בה טבול יום טמאה ר' יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה. פירוש מפיה הואיל וכל היין שלמטה נעשה בסיס לעליון הוי חבור ומשוליה נמי הואיל וכל היין נמשך אחר הנקב הוי חבור אבל נקבה מצדיה טהורה כר"פ ורבנן לית להו דרב פפא הלכך לאו הלכתא כוותיה וכולו אסור בשתיה ומותר בהנאה כך פרש"י ז"ל ודעת הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות מאכלות אסורות דמאי דאמרי' אסור היינו אסור בשתיה ודאמרי' שרי היינו שרי לגמרי [כפרש"י] ואינו מחוור שהרי הסכימו הגאונים לפסוק הלכה בנצוק שהוא חבור ואפילו מוריק אוריקי מן החבית לכלי ונגע עובד כוכבים בחבית מה שבכלי אסור וכ"ש שכל מה שהוא בחבית עצמו שהוא חבור זה לזה ואסור ועוד הביא הראב"ד ז"ל ראיה לדבר מדתניא בפרק שני בתוספתא במסכת טבול יום חבית שנקבה בין מפיה בין משוליה בין מצידיה טמאה ר' יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה מפיה מפני שהמשקה משוך לתוך ידו משוליה מפני שהמשקה גרור לתוך ידו אבל מן הצדדין יעלה באחד ומאה אלמא דכמעורב חשבינן ליה ומש"ה קתני הבא מן הצדדין טהורה לפי שנתבטל ועלה באחד ומאה וכיון דכמעורב חשבינן ליה לגבי יי"נ א"א להתירו בשתיה ולפיכך יש לפרש דעד דאתי בברזא אסור אפילו בהנאה ומכאן ואילך שרי בהנאה ואע"ג דקאמר שרי סתמא כלפי שאמר דכל דאתי בברזא אסור והיינו בהנאה אמר נמי ואידך שרי כלומר שאינו אסור מאסור זה וכדתניא לעיל [דף נט ב] ר' יהודה בן בתירא ור' יהודה בן בבא מתירין מפני שני דברים כלומר מתירין אותו איסור חמור שאסר ת"ק דהיינו איסור הנאה ולפי שטה זו נ"ל דלאו דוקא שרי בהנאה בפני עצמו [לר' יהודה] דא"א כיון דכמעורב חשבינן ליה אלא ימכר כל החבית חוץ מדמי איסור שבה ולפי פירוש זה יש מכאן ראיה לדברי הרב אלפסי ז"ל שהוא סובר דמגעו שלא בכוונת נסוך אסור אפילו בהנאה ודוחה ההוא ברייתא דמדדו [ריש דף נז א] בין ביד בין ברגל מהלכה וכמו שכתבנו למעלה דהא הכא דמגעו שלא בכוונת נסוך הוא ואפ"ה כל דאתא בברזא אסור ואפילו בהנאה משום דמגע עצמו היה שאפילו לגרסת הרב אלפסי ז"ל שהוא גורס נקטה בידיה בהדיה דנקיט לה נקיט לחמרא דידה דהא אישתקילא לה ברזא:    ולענין הלכה כתב רש"י ז"ל דלית הלכתא כר"פ כיון דרבנן דבריי' קיימי דלא כוותיה דאמרי דבין מפיה בין משוליה בין מצדיה טמאה ואין דבריו ברורים שאפי' נאמר דקם ליה ר"פ כר' יהודה ראוי לפסוק כמותו דאמורא הוא ובתרא אולי ר"ל ז"ל דרב יימר אתא לאיפלוגי למימר דר"פ כיחידאה והלכתא כרבנן [ודברי הרב אלפסי ז"ל שפסק כר"פ נראין עיקר וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר וכתב] הרב בעל התרומה ז"ל דהאי דלא אסר ר"פ אלא עד ברזא היינו דוקא כשהעובד כוכבים לא תחב אצבעו עד חלל החבית שאילו נגע עד חלל החבית ה"ל לגבי יין שלמעלה כנגע בשוליה ולגבי יין שלמטה כנגע בפיה דהכל טמא אפילו לר' יהודה אלא הכא בשהניח ידו על עובי הנקב עסקינן וכתבו רבותינו הצרפתים ז"ל שאם תחב בו את הברזא כך הוא דינו שכל היין אסור בשתיה וכן אם נטלו מן החבית שא"א שלא ישכשך בראש הברזא שבתוך החבית והרמב"ן ז"ל כתב דלענין יין שנשפך כשנטל העובד כוכבים הברזא אפילו היה הנקב סתום במגופה שאין שם שכשוך בראש הברזא אסור שכיון שנשפך כחו היא כדאמרי' בסנהדרין (דף עז ב) האי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בדקא דמיא וקטליה מיחייב גירי דידיה נינהו וה"מ בכח ראשון.  כלומר שכפתו סמוך לשפת המים ופתח להם פתח וקלחו עליו עד שמת אבל בכח שני לא והכא כוליה חמרא כח ראשון הוא הלכך כחו מיקרי וה"ל מוריק אורוקי ואסור בשתיה ומיהו שלא בכוונה מותר דלא גזור רבנן בכחו שלא בכונה:    אמר רב פפא עובד כוכבים אדנא וישראל אכובא חמרא אסור מ"ט כי קאתי מכח דעובד כוכבים קאתי. הכי איתא בגמרא במקצת נוסחאות והרב אלפסי ז"ל כתב פירש עובד כוכבים שקיל מגו דנא ויהיב ליה לגו כובא וכך הוא רוצה לומר שנוטל את החבית בידו ומערה לתוך הכובא חמרא אסור דה"ל מוריק אורוקי וה"ל כחו בכוונה ומיתסר והאי אסור איכא מ"ד דוקא בשתיה שאין כחו אוסר בהנאה אפילו בכונה ואיכא מ"ד דאוסר אפילו בהנאה וכמו שכתבתי למעלה בעובדא דר' יוחנן בן ארזא ומיהו דוקא דנקיט ליה עובד כוכבים לחודיה אבל אי נקטי ישראל ועובד כוכבים דנא ומוריק חמרא שרי כדאמרי' לקמן בפרק השוכר (דף עב ב) דאמר להו רבא להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמרא לא לסייע עובד כוכבים בהדייכו דלמא משתליתו ושדיתו עליה וקא אתי מכח עובד כוכבים ואסור כלומר מכח עובד כוכבים לבדו אלמא כי לא שדו ליה עילויה אלא דאיכא כחו וכח ישראל בדיעבד שרי וכן פרש"י ז"ל שם אבל אמרו בתוס' דה"מ כשישראל יכול להריק היין לבדו אבל זה אינו יכול וזה אינו יכול וכ"ש אם העובד כוכבים יכול וישראל אינו יכול אסור דה"ל ככח עובד כוכבים גרידא והכי מוכח סוגיא דפרק המצניע (דף צג א) גבי טומאה ולבי מגמגם בזה דאפשר לגבי יי"נ אפילו [זה אינו] יכול וזה אינו יכול שרי כמו שאכתוב [בסמוך] בס"ד:

 עובד כוכבים אכובא וישראל אדנא חמרא שרי. משום דעובד כוכבים לא מידי קא עביד:    ואי מצדד אצדודי לכובא אסור. פרש"י ז"ל דבכובא מלאה עסקינן ואסרי ליה דלמא נגע ואחרים פירשו דמשום קרקושי נאסר לפי שהוא משכשך בכוונה וא"ת א"כ בסמוך גבי כובא היכי אסיקנא חסיר שרי והא כי דרי לה מקשקש לה איכא למימר דהתם היינו טעמא דשרי משום דלא ניחא ליה בקרקושי דלמא משתפך עילויה והראב"ד ז"ל פירש דהיינו טעמא דאסרינן כי מצדד אצדודי לפי שבצדוד הכובא א"א שלא ירבה בשפיכת היין מפני שהדנא עומדת על שפת הכובא ונמצא שהורק מכח עובד כוכבים ולא נהירא דאכתי כחו וכח ישראל איכא וההיא דפרק השוכר [דף עב ב] שהבאתי בסמוך מוכחים דדיעבד שרי וסבור הייתי לחלק ולומר דההיא דוקא כששני הכחות מעורבין וכהנהו שפוכאי אבל הכא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אסור


דף כח עמוד בעריכה

דבכי האי גוונא מפליגי לעיל [דף מט א] בזה וזה גורם כמו שכתבתי למעלה אלא שהוקשה לי במאי דאמרי' עובד כוכבים אדנא וישראל אכובא חמרא אסור מאי קמ"ל פשיטא שהרי מעשה ישראל בכאן לא מעלה ולא מוריד ודוחק הוא לומר דנקטא משום גוונא בתרא דקא מסיים בה ואי מצדד אצדודי אסור: ונ"ל דהכי פירושו דעובד כוכבים נקיט דנא וישראל נקיט כובא מוגבה מעל הקרקע ועובד כוכבים לא היה יכול לאחוז הדנא ולהריק ממנה אלא מפני שהיא נסמכת על הכובא דנקיט ישראל בידיה וס"ד אמינא דבה"ג כח ישראל וכח עובד כוכבים מיקרי ולשתרי קמ"ל דלא משום דכה"ג גרמא בעלמא הוא וישראל מעשה עץ בעלמא משמש ואין הרקת היין באה מכח ישראל כלל והיינו דמסיים בה מ"ט כי קאתי מכח עובד כוכבים אתי ומשמע דאילו כי האי גוונא מיקרי אתי נמי מכח ישראל שרי ולמדתי ממנה ב' דברים חדא דאפילו זה [אינו] יכול וזה אינו יכול גבי יי"נ שרי ועוד דכל דאיכא כח עובד כוכבים וכח ישראל אע"פ שאין כחותיהן מעורבין שרי ואפ"ה מאי דאמרי' ואי מצדד אצדודי אסור לא קשיא לי מידי מפני שידוע שהמצדד הכובא כשהוא מגביה צדדיה מונע כח העליון המערה עד שכחו נפסק וכשהוא משפילה ממילא היין מתערה ונופל בלא סיוע של עליון כלל וה"ל כח עובד כוכבים גרידא ואסור וזה נראה נכון אפילו אי אמרי' דכל שכח ישראל מעורב בו בדיעבד שרי כדעת רש"י ז"ל ומיהו לראב"ד ז"ל בלאו הכי לא קשיא לי שהוא פירש בההיא דהשוכר דאפילו דיעבד נמי אסור משום דחיישינן דלמא שדו ליה כוליה עלויה וזו חומרא יתירא אלא שאמרו שיש לזה הוכחה בירושלמי:    גרסינן בגמ' במקצת הנוסחאות אמר להו רבא להנהו שקולאי דחמרא כי דריתו חביתא דחמרא לא תיקרו לעובד כוכבים לסיועי בהדיכו דלמא אגב אורחיה רמיתו עליה וה"ל כמאן דאתו מכחו ואסור ואיכא למידק עליה והא רבא גופיה אמר בפ' השוכר (דף עב ב) להנהו שפוכאי לא תשבקוה לעובד כוכבים לסייעו בהדיכו דלמא משתליתו וכו' אלמא דוקא בשפיכה הוא דגזרינן אבל בהולכה לא י"ל דאין ה"נ דבהולכה לא גזרינן כל שאין דעתו לשפכה אבל כל שהן מוליכין אותה כדי לשפכה מחמירין שלא יסייע עובד כוכבים אפילו בהולכה שמא יסייע בשעת שפיכה אבל מפירוש רש"י ז"ל נראה דלא גרסי' הכא להאי מימרא כלל דדוקא בשעת שפיכה הוא דגזרינן אבל לא מחמיר כולי האי למיסר הולכה מפני חששה של שפיכה ולפיכך לא כתבה הרב אלפסי ז"ל:    עובד כוכבים דדרי זיקא. נוד קשור:

 וקאתי ישראל לאחוריה. וחזי דלא נגע עובד כוכבים בגויה:

 חסרה אסור. משום דקא מקרקש ודומה למשכשך והוי נסוך:

 כובא מליא אסירא. דלמא נגע:

 חסרה שרי. דאין קרקוש בכלי פתוח ועוד שהוא מתירא שמא יפול היין עליו ולא ניחא ליה בקרקושי:

 אין דרך נסוך בכך. ואפילו מקרקש ביה טובא שרי והכי איתא בירושלמי הדין דמרגיל זיקא מעיל לרע אין בו משום מערה מכלי אל כלי ובקצת ההלכות כתוב והוא דקטור פומיה והר"ם במז"ל כתב בל' הזה אין דרך נסוך בכך כיון שהוא קשור דלא מקרקש מאי דלא חזי ולפי זה אני מסתפק בכלי של זכוכית והרמב"ם ז"ל כתב בפ' שנים עשר מהלכות מאכלות אסורות כלי סתום מותר העובד כוכבים לטלטל ממקום למקום ואע"פ שהיין מתנדנד וגם כתב בפרק הנזכר וכן אחז כלי פתוח של יין ושכשכו אע"פ שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין נאסר היין [ונראה שהוא מסכים לכך] אבל בתוספות כתבו אין דרך שכשוך בכך אלא ע"י קרקוש שום דבר בידיו בתוך הכלי ולפ"ז אף בכלי זכוכית שרי ואפשר שהם סבורים דקרקוש לא אסר אלא מטעם כחו וא"כ הוא הדין עמהם דהא כחו כל היכא דלא נפק לבראי לא גזרו רבנן כדאיתא בפרק השוכר (דף עב ב) אבל אפשר שנדנוד זה של קרקוש דרך נסוך הוא וכך מטין דבריו של רש"י ז"ל ומיהו בכובא מליא מודה רב אשי דאסור מפני חשש נגיעה ואיכא מ"ד דבשתיה בלחוד הוא דאסור אבל בהנאה שרי שאע"פ שכל ספק מגע שבפרק השוכר פירש בהם רש"י ז"ל אסור בהנאה הכא כיון דלמלאכתו מתכוין וישראל אזיל בהו דליכא למיחש אלא למגעו שלא בכונה הלכך לא מתסר אלא בשתיה ורבותינו הצרפתים ז"ל התירו לישא ע"י מוט בין מלא בין חסר לפי שאינו עשוי ליגע בכענין זה ואי משום שנשפך ממנו ה"ל כחו שלא בכונה ואף מה שנשפך מותר:    גרסינן בגמרא [דף ס א] מעצרתא זיירא. כלומר גת שאין דורכין בה ברגלים אלא כובשין בקורה וזיירא מלשון מכבש כמו ויזר [טל] על הגזה: [רב פפא שרי רב אשי ואיתימא רב שימי בר אשי אסרי] בכחו כולי עלמא לא פליגי דאסור. כלומר היכא שהענבים נסחטין מכחו כגון שעולה על הנסרים שעל התפוח ומכבידן:

 כי פליגי בכח כחו. שמגלגל הגלגל והוא מפיל הקורה:

 איכא דאמרי בכח כחו כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי בכחו הוה עובדא ואסר רב יעקב מנהר פקוד אפילו בכח כחו. ומשמע דכיון דאסרינן כח כחו ה"ה לכמה כחות וטעמא דרב אשי דשרי בכחו משום דבעידנא דקא עצר ענבים הוא דקא עצר בלא יין ובשעה שהיין זב לאו כחו איכא ולאו כח כחו היינו טעמיה דרב אשי אבל למסקנא אסרינן ליה כיון דסוף סוף מכח עובד כוכבים נמשך היין וכן פסק רבינו חננאל ז"ל: [דף ס ב]    ההיא חביתא דפקעה לארכה. כשהיא יושבת זקופה נסדק מלמעלה למטה וביקש ליפול חציה אילך וחציה אילך:

 וחבקה. בין זרועותיו וחברה עד שהביאו כלי: שריה רב פפא לזבונא לעובד כוכבים. משום דה"ל מגעו ע"י דבר אחר שלא בכוונת נסוך שהרי להציל היין נתכוין:

 אבל לפותיה. הואיל ואין נבדלות זו מזו שהרי חציה העליון יושב על התחתון אלא שיוצא היין מעט מעט והעובד כוכבים הכביד זו על זו לא הוי נוגע ודוחק יין החבית אלא מעשה לבינה קא עביד כלבינה הנתונה על פי החבית ומכבידתה. וכתבו בתוספות דהני קנקנים דידן כי פקעי לארכייהו כפותיה דחביות [דידהו] דמו לפי שאותן חביות שלהן היו של חרס ולא היו בהם חשוקים צורקליש"א בלע"ז אבל הני דידן שהן מחושקים ומהודקים יפה ואין היין יכול לזוב רק מעט אפילו פקעי לארכייהו שרי להדק אותם ע"י עובד כוכבים דמעשה לבינה קא עביד:    [שם] ההוא עובד כוכבים דאשתכח במעצרתא. דישראל ולא היה בה יין אלא שהיה משקה היין טופח עליה:

 נגוב. אפר ומים ואפר כדמפ' בהשוכר (דף עה א):

 כללא דנקטינן מהני שמעתתא במגעו של עובד כוכבים בגופו ומגעו ע"י ד"א ובכחו ובמזיגתו. מגעו של עובד כוכבים בכוונה כל היכא דאיכא למיחש שמא נסך אסור בהנאה והיינו ברייתא דאגרדמים [דף נח א] ועובדא דרבא דאיתותב ואיכא מ"ד דבכ"מ שבגופו עובד כוכבים עושה יי"נ אפי' [בפיו]  ונ"ל כן וכמו שכתבתי למעלה אלא נסוך [דף נו ב] דרגל לא שמיה נסוך: מגעו בכוונת מגע ולא בכוונת נסוך היינו ברייתא [ריש דף נז א] דמדדו בין ביד בין ברגל וכבר כתבתי למעלה שאפשר לקיים דברי חכמים שאומרים ימכר להלכה ומיהו דוקא בשאין העובד כוכבים נוגע ביין לצורך עצמו וכמו שפירשתי למעלה אבל דעת הרב אלפסי ז"ל וקצת מחכמי הצרפתים ז"ל לדחות ההיא דמדדו בין ביד בין ברגל ימכר לפי שהם סוברים דברייתא דאגרדמים פליגא עליה וכיון דרבא איתותב מברייתא דאגרדמים סמכינן עלה מדקתני זה היה מעשה וקי"ל מעשה רב: מגעו שלא בכונת מגע יין אע"פ שיש בו כונת מגע אסור בשתיה ומותר בהנאה והיינו דתניא [דף נח א] חורם כותי שהושיט ידו לתוך החבית וכו' וכן הדין במגעו שלא בכונת מגע כלל דאסור בשתיה ומותר בהנאה וזו היא ששנינו [דף ס ב] נפל לבור ועלה ימכר ומוקמינן לה לקמן בשעלה מת. ויש מגע גופו שמותר אפי' בשתיה דהיינו מגען דבני השפחות הקטנים וכדתניא בברייתא דלעיל (דף נז א) וכן הדין לכל תינוק עובד כוכבים לדברי מי שפוסק דתינוק בן יומו אינו עושה יין נסך אבל לדברי מי שפוסק כרב דאמר [דף נז א] עושה יין נסך אין לך מגע עובד כוכבים מותר בשתיה אלא מגע בני השפחות קטנים. אלו הן דיני מגע עצמו. אבל מגעו על ידי דבר אחר שלא בכוונת נסוך כגון שנראה מתוך מעשיו שאינו מתכוין אלא למלאכתו אסור בשתיה ומותר בהנאה וזו היא ששנינו [דף ס ב] התיז את הצרעה בקנה ימכר וכן הדין במגעו על ידי דבר אחר שלא בכוונת יין דאסור בשתיה ומותר בהנאה מדמקשינן בעובדא דרבי יוחנן בן ארזא [דף נח ב] והא קא נגע ביה בנטלא אבל ר"ת חולק בזה שהוא סובר דמגעו ע"י דבר אחר אינו אלא כחו וכל שלא בכונת יין מותר אפילו בשתיה כדאמרינן לעיל [שם] בכחו ודקא מקשינן והא קא נגע ביה בנטלא כבר פירשנוהו למעלה על דעתן: מגעו על ידי דבר אחר שלא בכונת מגע כלל לפי גרסת רש"י ז"ל שגורס לעיל [ריש דף נז א] בההוא עובדא דהוה בבירם דהוה נגע ברישא דלוליבא בחמרא שלא בכונה משמע דמגעו ע"י דבר אחר שלא בכוונה אסור


דף כט עמוד אעריכה

בשתייה אבל לגרסת הרב אלפסי ז"ל שהוא גורס נגע בחמרא ומגע עצמו הוה מסתברא דמגעו ע"י דבר אחר שלא בכוונת מגע כלל מותר אפילו בשתיה מדמוקמינן בסמוך בגמרא מתני' דנטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה בבית שאן והתירו [דף סא א] כגון דאזיל מיניה ומשמע דנגיעה ממש הוה ואפ"ה בחמתו שרי וכבר נשמר ממנו רש"י ז"ל וכמו שכתבתי למעלה: מגעו על ידי ד"א בכוונת יין ובכוונת מגע כגון שהוא מקרקש בקנה ביין שלא לצורך ואפשר שהוא מתכוין לנסך לא נתפרש דינו בגמרא ואע"פ ששנינו [דף ס ב] התיז את הצרעה בקנה ימכר דמשמע דדוקא כשהוא מתכוין לד"א אבל לא נתכוין לדבר אחר שי"ל לנסך מתכוין אסור בהנאה אינה מכרחת דאיכא למימר דרבותא קמ"ל דאע"ג דאינו מתכוין לנסך אפ"ה מגעו ע"י דבר אחר אוסר בשתיה ולאפוקי מדר"ש דשרי ומיהו לגירסת רש"י ז"ל שהוא גורס [דף נז א] ברישא דלוליבא כבר כתבתי למעלה שהדבר מוכרח דמגעו ע"י ד"א בכוונת יין ובכוונת מגע אוסר בהנאה. וכללו של דבר לפי שטת רש"י ז"ל אם [בא] לפסוק כת"ק דאמר דמדדו בין ביד בין ברגל [דף נז א] ימכר אין שום הפרש בין מגע עצמו ומגעו ע"י דבר אחר. וכבר כתבתי שר"ת סובר דמגע על ידי דבר אחר אינו אלא כחו ולדברי מי שאומר דכחו אפילו בכוונה אינו אוסר אלא בשתיה כך הדין במגעו על ידי דבר אחר אלו הן דיני מגעו. ולענין מגע כחו [של עובד כוכבים] בכוונה כגון דמוריק אוריקי אסור בשתיה ומותר בהנאה והיינו דאמרינן [דף ס א] כותי אדנא וישראל אכובא חמרא אסור ופירשו אסור בשתיה וכמו שכתבתי למעלה אבל הראב"ד ז"ל פירש אסור בהנאה ומיהו ה"מ במאי דנפיק לבראי אבל מאי דאשתאר לגואי שרי וכדאמרינן לקמן בפרק השוכר (דף עב ב) תרגומא רב פפא בעובד כוכבים המערה דאתי מכחו א"ה דחבית נמי ליתסר כח עובד כוכבים דנפיק לבראי גזרו ביה רבנן דגואי לא גזרו ביה רבנן אבל יש מי שאומר דלדידן דקי"ל דנצוק חבור אף מה שבחבית מיתסר לפי שנאסר בנצוק: כחו שלא בכוונת יין אע"פ שהוא מכוין להריק מותר אפילו בשתיה וכדאמרינן בעובדא דרבי יוחנן בן ארזא [דף נח א] וטעמא דמאן דשרי משום דהוי כחו שלא בכוונה ולא גזרו ביה רבנן. מזיגתו כגון ששפך מים לכוס של יין בין דמקטף קטופי בין שהקלוח נמשך ומחובר ליין אסור בשתייה ומותר בהנאה ושלא בכוונה מותר אף לשתיה ומיהו בזמן הזה שאין העובדי כוכבים בקיאין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה אלא שמנהג אבותיהם בידיהם אפילו מגען מותר בהנאה לפי מה שנמצא בתשובת הגאונים ז"ל וכן נראה דעת הר"ם במז"ל [ור"י ור"ת] לא הסכימו לזה:    מתני' עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור. אם יש עליו מלוה אסור דחיישינן שמא נגע:

 אין לו עליו מלוה מותר. דנתפס כגנב אפילו על הכניסה ומש"ה לא חיישינן שמא נגע דמירתת:

 נפל. העובד כוכבים:

 לבור. מלא יין אע"ג דנגיעה ממש היא ומ"מ לא מכוין:

 מדדו בקנה. אע"ג דמתכוון מ"מ לדבר אחר מתכוון:

 היה מטפח על גבי חבית מרותחת. שהיתה מעלה רתיחות וטפח בידו ממש על הרתיחות ואין דרך נסוך בכך:

 ר"ש מתיר. אפילו בשתיה:

 זה היה מעשה והתירו. אפילו בשתיה משום דבכי האי גוונא לא מיקרי מגעו ע"י דבר אחר כיון שאין החבית ניטלת מפני כובדה ורש"י ז"ל פירש דזריקה הוי וזריקה אינה אוסרת ביי"נ כמו שנפרש בסמוך בס"ד:    גמ' והוא שיש לו מלוה על אותו יין. שעשה לו ישראל אותו יין הזה אפותיקי לגבות ממנו דהשתא סמכה דעתיה ונגע ולא מירתת אבל לא היה לו מלוה על אותו יין אע"פ שיש מלוה על בעליו מותר אף בשתייה דמירתת ולא נגע:

 דדמי ליה כיום אידם. ובהדי דסליק מנסך ליה:    גרסי' בגמ' [דף ס ב] אמר רב אשי כל שבזב טמא בעובד כוכבים עושה יי"נ כל שבזב טהור בעובד כוכבים אין עושה יי"נ. פירש רש"י ז"ל דלאו כללא הוא לכל מילי שהרי הסיט בזב טמא ובעובד כוכבים אינו עושה יי"נ כדאמרינן לעיל גבי זיקא [דף ס א] ועוד דמגעו ע"י ד"א כגון קנה וכיוצא בו בזב טהור ובעובד כוכבים עושה יי"נ אלא ה"ק דכל שבזב נקרא הסיטו בעובד כוכבים נקרא מגעו כלומר כל שבזב טמא בהסיט כגון שהיה קנה בידו והסיט בו את הטהור בעובד כוכבים עושה יי"נ בנגיעה וכל שבזב טהור כלומר שאינו נקרא הסיטו כגון בזריקה שאם זרק כלום והסיט טהור אף בעובד כוכבים אם נגע ביין בזריקה כגון זו אינה נעשה יי"נ משום דלאו מגעו הוא הילכך מאי דשוינן זב עם העובד כוכבים לאו לגמרי משוינן להו אלא האי למילתיה והאי למילתיה זב להסיטו ועובד כוכבים למגעו דאילו הסיט בעובד כוכבים א"א שאין העובד כוכבים עושה יי"נ בהסיט ורב אשי לאפוקי צרורות אתא ודכותה אמרי' בפ' כיצד הרגל (דף יז ב) כל שבזב טמא בניזקין משלם נזק שלם ואמרינן עלה דצרורות אתא לאשמועינן וא"ת והיכי משוי הסיטו של זב למגעו של עובד כוכבים לומר דכל שאינו נקרא הסיט בזב אף בעובד כוכבים אינו נקרא מגע דהא תניא [נדה מג מימר' דר"ל] קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור ואילו בכה"ג ודאי בעובד כוכבים עושה יי"נ י"ל דבה"ג נמי משכחת ביה הסיט בזב כגון קנה בקומטו של טהור והסיט בו את הזב דטמא ועוד דאנן הכי קאמרינן כל ענין שבזב טמא בעובד כוכבים עושה יי"נ אבל אקומטו לא קפדינן דהתם היינו טעמא משום דטומאת בית הסתרים היא ולא מטמא וביי"נ לא שייך למימר הכי וכתב הרמב"ן ז"ל דאפשר שהרב אלפסי ז"ל שהשמיטה סובר דרב אשי דאמר הכי לית ליה גזרה בכחו ביי"נ כלל וכדאמר רב אשי במעצרתא זיירא [דף ס א] ללישנא בתרא דאפילו בכחו שרי ולדידיה אפילו מוריק אוריקי ואפי' בכוונה שרי הילכך לית הילכתא כותיה ועובד כוכבים עושה יי"נ בזריקה כמו במוריק אוריקי וצריכא רבה אלו דבריו ז"ל ואין זה מספיק:

 ופרכיה רב הונא לרב אשי מדתנן נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והכשירו בחמתו אין שלא בחמתו לא. אלמא זריקה דעובד כוכבים עושה יי"נ ואילו זב שזרק חפץ בכלי לא טמאו ומפרקינן [דף סא א] כגון דקא אזיל מיניה מיניה פרש"י שהולך ומתגלגל הכלי כל שעה על ידו שהוא מגלגלו ומורידו לבור הלכך שלא בחמתו לא דחיישינן דילמא נגע כך פרש"י ז"ל אבל בתוס' פירשו דכי מתרצינן דאזיל מיניה לאו כעין זריקה היא אלא כעין נגיעה שנוגע ע"י החבית ליין אלא דחבית כיון דאינה ניטלת מפני כובדה אע"ג דנגע בה ביין לאו מגע מיקרי אלא כחו וכחו שלא בכוונה לא גזרו ביה רבנן אבל שלא בחמתו ה"ל כחו בכוונה ואע"פ שאינו נוגע כלל ביין אסור ולדברי ר"ת ז"ל שאומר דכל מגע ע"י ד"א אינו אלא כחו וכן לדברי המתיר מגעו ע"י ד"א שלא בכוונה אין צריך לחלק בין חבית לדבר אחר שבכולן מגעו ע"י ד"א שלא בכוונת מגע מותר בשתיה וכמו שכתבתי למעלה:    מתני' המטהר יינו של עובד כוכבים. ישראל שדרך ענבים של עובד כוכבים בהיתר כדי למוכרו לישראל ולא נתן עכשיו דמים לעובד כוכבים עד שימכרנו:

 ונתנו ברשותו של עובד כוכבים. מותר אפילו בלא מפתח וחותם דמירתת עובד כוכבים דלמא חזו ליה הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסדי ליה:

 ר"ש בן אלעזר אומר וכו'. מפרש בגמרא: [משנה דף סא א]

 המטהר יינו של עובד כוכבים וכו' מותר. אם הבית פתוח לר"ה:

 אבל אם רצה וכו'. שהיין נעשה לו משכון הואיל ויש לו מלוה על היין אסור דלא מירתת דסבר אי חזו לי לא מפסידנא דכי תבע לי אמינא דידי הוא כך פירש רש"י ולפי זה סיפא פירושא דרישא הוא דתרתי בעינן במטהר יינו של עובד כוכבים חדא שיהא פתוח לרה"ר בעיר שיש בה ישראל ועובדי כוכבים ועוד שיהא כותב לו התקבלתי ואע"ג דפשטה דמתני' משמע דכל חדא בבא באפיה נפשה היא נראה לי שהזקיקו לרש"י ז"ל לפרש כך משום דאם איתא דסיפא לאו ארישא סמיך נמצינו מתירין [בסיפא] מטהר יינו של עובד כוכבים ברשותו בכותב לו התקבלתי בלחוד כל שהבית מיוחד לישראל ואפילו בלא מפתח וחותם דהא לא מדכר להו במתני' כלל ואי אפשר דהא תניא בברייתא בגמרא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עובד כוכבים ומלאהו יין וישראל דר [דף סא ב] בחצר אחרת מותר והוא שהמפתח וחותם בידו אלמא דאפילו יינו של ישראל אע"פ שהוא שרוי בבית מיוחד של ישראל כל שאינו דר באותו חצר אסור בלא מפתח וחותם וכיון שכן היכי קתני במתני' דבכתב לו התקבלתי מותר ולא מצריך מפתח וחותם כלל אלא על כרחין סיפא ארישא סמיך [ובבית שהוא פתוח לרה"ר] ורישא נמי אסיפא סמיך ותרתי בעינן בית פתוח לרה"ר וכתב לו התקבלתי זה נראה לי בטעמו של רש"י ז"ל ודבריו מוכיחין כן דחזינא ליה דרפוי מרפיא בידיה דלעיל [דף ס ב] בגמ' בסמוך בהא דאמרינן אף אנן נמי תנינא המטהר יינו של עובד כוכבים


דף כט עמוד בעריכה

וכו' והלה כותב לו התקבלתי כתב רש"י ז"ל אם יש מפתח וחותם ביד ישראל (וכתבינן) [וכתביה] כי היכי דלא תיקשי ליה ברייתא דגמרא ולפי זה (לא) צריכינן למימר דסיפא ארישא סמיך ובמשנתנו כתב ואפילו בלא מפתח וחותם שרי ולפיכך הוצרך לומר דסיפא ארישא סמיך כדי שלא תקשה עליו ברייתא זו שאמרנו ואע"פ שדבריו מוחלפין בטעמן הרי הן מוכיחין דהך ברייתא אקשיתיה ז"ל אבל אין פירושו מחוור דא"כ ליערבינהו וליתנינהו הכי המטהר יינו של עובדי כוכבים ונתנו ברשותו וכתב התקבלתי בבית שהוא פתוח לרה"ר וכו' מותר אבל אם רצה ישראל להוציאו ואינו מניחו אסור עד שישב שומר ועוד דבתוספתא משמע דבבית פתוח לרה"ר בלחוד שרי ואפילו לא כתב לו התקבלתי דתניא התם ישראל שהכניס יין ברשות עובד כוכבים אם יש עליו מפתח או חותם מותר ואם לאו אסור לוה עליו מן העובד כוכבים אף על פי שיש עליו מפתח או חותם אסור ואם היה אוצר פתוח לרה"ר מותר וכו' מדתני לוה עליו מן העובד כוכבים מותר בפתח פתוח לרה"ר שמעינן מינה דהוא הדין ליינו של העובד כוכבים ברשותו ולא כתב לו התקבלתי דהא כי הדדי נינהו ושמע מינה דרישא דמתני' בשלא כתב לו התקבלתי ואפילו הכי בבית פתוח לרשות הרבים מותר ואפילו בלא מפתח [וחותם] מדלא מדכר ליה במתני' כלל לפיכך פירש הראב"ד ז"ל דבבי דמתני' כל חדא באפיה נפשיה היא רישא קתני דבבית שהוא פתוח לרה"ר בעיר שיש בה ישראל ועובד כוכבים מותר ואפילו לא כתב לו התקבלתי שכיון שאוצר זה פתוח לרה"ר ואין העובד כוכבים יכול ליכנס לתוכו אלא דרך שם כיון שנעל ישראל אוצרו אע"ג דליכא מפתח ולא חותם חמרא שרי שאם בא עובד כוכבים ליכנס שם דרך רשות הרבים מירתת ואמר חזו לי ישראל ולא זבני מינאי דומיא דמאי דאמרינן בפרק אין מעמידין (דף לא ב) בין הגתות שנו דכיון דכולי עלמא אפכי מירתת ואמר השתא [אי חזי] לי [מפסדו] דאע"ג דהתם אמרינן דבחביות פתוחות אסור הכא שרי דהתם כיון דבידו הוא נגע ולא מירתת אבל הכא כיון דמירתת מליכנס לאוצר אפילו פתוחות מותרות מיהו אם נמצא העובד כוכבים עומד בצד היין אסור דלא עדיף מביתו של ישראל [דתנן] אם יש לו עליה מלוה אסור כך הוא פירושא דבבא דרישא אבל בבא דסיפא תני שריותא אחריתי דהיכא שכתב לו התקבלתי סגי בהכי אע"פ שאין הפתח פתוח לרשות הרבים [ואפי' אין מפתח וחותם בידו] וכי היכי דלא תיקשי לן ההיא ברייתא דתניא בגמ' דלוקח ושוכר בית בחצרו של עובד כוכבים כל היכא שאין ישראל דר באותו חצר דצריך מפתח וחותם וכמו שכתבנו למעלה בשטתו של רש"י ז"ל על כרחין אית לן לפרושי דהכא בבית שהוא פתוח למבוי עסקינן ומשום הכי שרי בלא מפתח וחותם וארישא סמיך דתנן בה בבית שהוא פתוח לרשות הרבים וכו' מותר ומשום הכי קתני סיפא דהיכא שכתב לו התקבלתי לא בעינן שיהא פתוח לרשות הרבים אבל פתוח למבוי מיהא בעינן אי נמי דברייתא דגמרא מיירי כגון שהעובד כוכבים דר באותו חצר אבל במתני' בשאין העובד כוכבים דר באותו חצר עסקינן הילכך כל שישראל דר באותה העיר מותר אפילו בלא מפתח וחותם דמסתפי מיניה ואם אינו מניחו להוציאו מרשותו עד שיתן לו מעותיו אף על פי שכתב לו התקבלתי אסור לפי שאין כתיבת התקבלתי אלא הערמה בעלמא ואסור עד שיושיב שומר כדקתני רישא ובהך סיפא נמי כתבו מקצת מן המפרשים ז"ל דדוקא כגון שלא נמצא העובד כוכבים עומד שם אבל נמצא שם אסור דכיון שהבית שלו אינו נתפס כגנב על הכניסה וחיישינן דלמא נגע והקשה עליהם הרשב"א ז"ל דלעיל בגמרא [דף ס ב] עלה דמתני דעובד כוכבים שנמצא עומד בצד בור של יין ואמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו יין אמר רב אשי מתני' נמי דיקא דקתני המטהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר אבל אם רצה ישראל להוציאו ואין מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרוהו ש"מ מלוה על אותו יין בעינן [שמע מינה]. דאלמא דבמתני' [בתרייתא] נמי אפילו נמצא עומד בצד הבור שרי אע"פ שעדיין ישראל חייב לו דמי יין כיון שכתב לו התקבלתי ממך מעות לומר שהמעות חוב הן עליו ואין היין אפותיקי להם מדמוכחינן מינה הא דאמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו היין משמע דבמתני' אפילו נמצא עומד בצד הבור שרי ולדידי לא קשיא מידי דהתם משוינן יינו של עובד כוכבים אפילו אינו עומד בצד הבור ליינו כלומר ליינו של ישראל בשנמצא עומד בצד הבור אבל ביינו של עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור אין לנו ראיה משם ואף מדברי רש"י ז"ל לקמן בפרק השוכר נראה שכל שיוכל להשמט ואינו נתפס כגנב לבעל הבית אסור ועובדא דלקמן [דף סא ב] דההוא כרכא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל ועובד כוכבים אשתכח עובד כוכבים דהוה קאי ביני דני ואמר רבא אם נתפס עליו כגנב חמרא שרי ואם לאו אסור (והכי) מוכח דכל שאינו נתפס כגנב על הכניסה אסור אע"פ שרש"י ז"ל לא כתב שם כן ולא דמי למניח עובד כוכבים בחנותו דשרינן לקמן דשאני התם שעומד שם ברשות ישראל אבל זה שנכנס שלא ברשות חיישינן אבל עדיין לבי מגמגם להתיר במטהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו וכתב לו התקבלתי כל שהבית מיוחד לישראל דכל כי האי גוונא הוי נתפס כגנב על הכניסה. ויש לרבינו תם ז"ל בכאן שטה אחרת שהוא סובר דכולה מתני' במפתח וחותם אי נמי במפתח או חותם מיירי על פי הסברות שכתבתי בפרק אין מעמידין [סי' אלף רלג] ושטה זו נכונה אצלי דתנא לא עסיק ותני אלא במאי דחמיר טפי יינו של עובד כוכבים מיינו של ישראל ולשנות ההכשר המיוחד בו שהוא צריך יותר מיינו של ישראל שכל שהוא פתוח לרה"ר או שכתב התקבלתי הוי דינו כיין של ישראל והאי דלא מדכר מפתח וחותם לא קשיא משום דלא חזינא בכולהי תנויין דמדכר ליה תנא דמתני' כלל. ויש מי שאומר דבמאי דאמרינן דמטהר יינו של עובד כוכבים צריך שומר דחותם בתוך חותם כשומר דמי וראיה לדבר מדקתני ברייתא דגמרא [דף סא א] גבי לוקח ושוכר בית בחצרו של עובד כוכבים ומלאהו יין וישראל דר בחצר אחרת [דף סא ב] וחכמים אומרים לעולם אסור עד שיהא שומר יושב ומשמר כדקתני מתני' במטהר ובודאי דשומר דהתם לאו דוקא דבחותם בתוך חותם סגי מדאמרינן בפרק אין מעמידין (דף לא א) אליבא דרבנן ור' יוחנן אמר אפילו יין משתמר בחותם בתוך חותם דאלמא שומר דקאמרי רבנן היינו למעוטי חותם אחד אבל שני חותמות כשומר הוו ואף אנו נאמר דשומר דקתני במתני' במטהר דהוא הדין לשני חותמות וכתב הרמב"ן ז"ל שאינו כן דעת הראשונים ז"ל אבל נמצא כן למקצת רבני הצרפתים ז"ל:    גרסינן בגמ' [דף סא א] בעיר שכולה עובדי כוכבים נמי הא איכא רוכלין המחזירין בעיירות. כלומר מוכרי בשמים וישראלים הן ועוברין מעיר לעיר ומרתת עובד כוכבים דילמא חזו ליה דרך רה"ר. ומפרקינן אמר שמואל בעיר שיש בה דלתים ובריח. פירש רש"י ז"ל שאין נכנסין בה אלא ברשות וכולי עלמא ידעי כי עייל בה ומצי למיקם עלה ההיא שעתא והראב"ד ז"ל פירש דעיר שיש בה דלתים ובריח חשובה ורוכליה בתוכה ואינה צריכה לרוכלין אחרים שיבואו מחוצה לה:

 אמר רב יוסף חלון כרה"ר דמי. כלומר אפילו בית פתוח לחצר וחלון פתוח בחצר לרשות הרבים כנגד פתח הבית כמאן דפתוח בית לרשות הרבים דמי אי נמי אם חלון של ישראל פתוח כנגד פתח הבית כרשות הרבים דמי ואשפה כרשות הרבים דמיא לפי שדרך אשפה לישב בני אדם עליה:

 דקל כרשות הרבים דמיא. כלומר אם דקל של ישראל כנגד הפתח מתיירא עובד כוכבים עכשיו יעלה ליטול מן הפירות ויראני נוגע:

 פסיק רישיה. כלומר שאינו עושה פירות פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר אמר לך למה ליה דסליק התם ומאן דשרי אמר לך זמנין דאבדיה ליה בהמתו ואתא לעיוני בתרה. וקיי"ל בכל התורה כולה רבינא ורב אחא רב אחא לחומרא ורבינא לקולא וקי"ל כרבינא לקולא. וכתב הראב"ד דכי אמרינן באשפה ודקלא וחלון דשרי דוקא ביום אבל בלילה צריך לישן בתוכו וביום נמי דוקא בשהיה היין כולו עומד כנגד הפתח או שהיה נראה כולו מן האשפה ומן החלון ומן הדקל אבל אם אינו רואה בענין זה מה שכנגד הפתח מותר והשאר אסור וכן כשהוא פתוח לרשות הרבים וזו חומרא יתירה דאע"ג דאמרינן בפרק השוכר (דף ע א) ההוא ביתא דהוה מלא חמרא דישראל ועובד כוכבים ועאל עובד כוכבים ואחדיה לדשא באפיה והוה בזעא בדשא ואמר רבא כל דבהדי בזעא שרי דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור התם היינו טעמא משום דאיכא ריעותא דעאל ואחדא לדשא אבל הכא כיון דפתח פתוח לרשות הרבים אי נמי איכא חלון או דיקלא מירתת ולא עייל וכי תימא וכיון דברוכלין המחזירין בעיירות סגי אמאי בעינן במתניתין בעיר שכולה עובדי כוכבים שיושיב שומר ליסגי בישראל דר באותה העיר ליתא דהתם רבים נינהו ומירתת דילמא חד מנייהו חזי ליה אבל מישראל יחידי לא מירתת:    תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר וכו' בחצר אחרת. ישראל דר בחצר אחרת:

 או עד שיבא ממונה שאינו בא לקיצין. ממונה על כך לשמור אוצרות העיר ומרתפותיהן ואינו בא לשעה קבועה על כך הילכך כל שעתא ושעתא מיסתפי השתא אתי: וקי"ל כתנא קמא דקאי כר' אליעזר דלא חייש לזיופא ופסקינן לעיל בפרק אין מעמידין (דף לא א) כותיה:    גרסי' בגמ' עלה דמתני' דתנן רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות עובדי כוכבים אחת הוא [דף סא ב] איבעיא להו ר"ש בן אלעזר להקל או להחמיר רב יהודה אמר זעירי להקל רב נחמן אמר זעירי להחמיר  רב יהודה אמר זעירי להקל הכי קאמר תנא קמא כשם שברשותו אסור כך ברשות עובד כוכבים אחר [נמי] אסור

דף ל עמוד אעריכה

דחיישינן לגומלין.  כלומר כשם שאסור להניח יין בבית העובד כוכבים שהוא בעליו בעיר שכולה עובדי כוכבים כך ברשות עובד כוכבים אחר שאינו בעליו אסור משום דחיישינן לגומלין דאע"ג דהאי עובד כוכבים שהבית שלו ייחד לו קרן זוית לישראל [דלא] נגע דנתפס עליו כגנב חיישינן דלמא שביק ליה לעובד כוכבים חברו בעל היין דלא מירתת לנסוכי כי היכי דכי הדר ישראל וזבין מהאי עובד כוכבים זימנא אחרינא ומפקיד ליה גבי ההוא דלשבוק ליה לנסוכי דהיינו לישנא דגומלין כלומר הנח לי ואנא אגמול לך כיוצא בזו ור"ש בן אלעזר פליג ואמר וכי כל רשות עובדי כוכבים אחת היא בתמיהה במה דברים אמורים ברשותו אבל ברשות עובד כוכבים אחר מותר ולא חיישינן לגומלין רב נחמן אמר זעירי להחמיר ה"ק תנא [קמא] בד"א ברשותו אבל [ברשות] עובד כוכבים אחר מותר ולא חיישינן לגומלין ור"ש בן אלעזר אומר רשות עובדי כוכבים אחת היא כשם שברשותו אסור כך ברשות עובד כוכבים אחר נמי אסור תניא כותיה דרב נחמן אמר זעירי להחמיר ר"ש בן אלעזר אומר רשות עובדי כוכבים אחת היא מפני הרמאין. הלכך נקיטינן כרבנן לקולא דברשות עובד כוכבים אחר כל שיש מפתח וחותם בידו מותר כדין יינו של ישראל ואינו צריך להיות יושב ומשמר מיהו דוקא כשאותו העובד כוכבים אחר אינו משועבד לבעל היין אבל אם היה משועבד לו כגון שהוא אריסו או עבדו הרי הוא כאילו מונח ברשותו של עובד כוכבים בעל היין מדאמרינן בגמ' [דף סא ב] דבי פרזק רופילא אותיבו חמרא גבי אריסיהו סברי רבנן קמיה דרבא למימר כי חיישינן לגומלין הני מילי היכא דהאי מותיב גבי האי והאי מותיב גבי האי אבל האי כיון דאריסיה לאו דרכיה לאותוביה בי פרזק רופילא לא חיישינן לגומלין אמר להו רבא אדרבה אפילו למ"ד לא חיישינן לגומלין ה"מ היכא דלא מירתת מיניה אבל הכא כיון דקא מירתת מיניה מחפה ליה:    ההוא כרכא. כרך:

 אם נתפס עליו כגנב. אם עובד כוכבים חלש הוא דיש אימת שופטי העיר עליו ואם ימצאוהו נוגע נתפס עליו כגנב:

 חמרא שרי. בשתיה:

 ואי לא אסיר. אפילו בהנאה דודאי נגע כך פרש"י ז"ל ואחרים פי' דאם נתפס כגנב על הכניסה חמרא שרי דמירתת ולא נגע אבל אי לא חייש אכניסה אע"פ שהוא נתפס כגנב על הנגיעה אסור שהרי יכול ליגע בו מהרה קודם שיבא שם ישראל:

 הדרן עלך ר' ישמעאל