רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/דף כה עמוד ב

הלכות רב אלפס

((ד"ת מ"ז) אין בוצרין עם העובד כוכבים בגת שאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל אין דורכין עם ישראל העושה פירותיו בטומאה שאסור לסייע לידי עוברי עבירה אבל) דורכין עם העובד כוכבים בגת ולא חיישינן לדרב הונא חזרו לומר אין דורכין עם העובד כוכבים בגת משום דרב הונא וכן הילכתא

רבנו ניסים (הר"ן)

במז"ל בפרק אחד עשר מהלכות מאכלות אסורות שלא חלק להתיר בפקוקה ומלאה וזו חומרא יתירא דכיון דבגמרא מתרצינן הכי אליבא דרב הונא אע"ג דבמסקנא [לא] צריכינן לההוא פירוקא דעל כרחך מתניתין פליגא עליה דרב הונא אפ"ה אין לנו לומר דבמסקנא הדרינן ממאי דהוה ס"ל מעיקרא אליביה וכן מטין דברי הרב אלפסי ז"ל בהלכות שכתב ההוא שנויא דגת פקוקה ומלאה דאלמא במסקנא נמי קאי ורבותינו הצרפתים ז"ל מקילין לומר דרב הונא כי קאמר מכיון שהתחיל לימשך דוקא משהתחיל לימשך לבור אבל מתחתונה לעליונה של גת אינה המשכה לעשות יין נסך ולפיכך הם מתירין לדרוך עם העובד כוכבים בגת פקוקה כל שלא ירד ממנה כלום לבור שאילו ירד ממנה לבור אף מה שנשאר נעשה יין נסך ומשום הכי מקשינן עליה דרב הונא מדתנן לוקחין גת בעוטה מן העובד כוכבים ולא חיישינן שמא ירד ממנה לבור ומשנינן בגת פקוקה ומלאה ולפי דבריהם ז"ל בפקוקה סגי שכל שהיא פקוקה אפילו אינה מלאה שריא דהמשכת הגת לדבריהם אינה קרויה המשכה אלא להכי אוקמה נמי במלאה לומר שצורתה מוכחת עליה שלא ירד כלום ממנה לבור שהרי עדיין מלאה היא זהו דרך פירושם ז"ל ואינו מחוור שאינה נקראת המשכה אלא בגת עצמו אבל מן הגת לבור ירידה נקראת ולא המשכה וכדתנן במתני' עד שירד לבור ולדבריהם הוה ליה לרב הונא נמי למימר יין מכיון שהתחיל לירד נעשה יין נסך אלא ודאי אפילו בגת עצמו קרויה המשכה ונעשה יין נסך והכי איתא בתוספתא דתניא התם הלוקח עביט ענבים מן העובד כוכבים ומצא תחתיו גממיות מותר בצדו גממיות אסור אלמא דאפילו בגת עצמו כל שהוא נמשך נעשה יין נסך כדברי רש"י ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות מאכלות אסורות ומיהו קודם שבאו ענבים בגת לא חשיבא המשכה והיינו דתניא לקמן עובד כוכבים שהביא ענבים בסלים ובדרדורים אע"פ שהיין מזלף עליהם מותר:

גרסינן בגמרא [דף נו ב] אמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת: כלומר לא שנו דמה שבבור אסור והשאר מותר אלא שלא החזיר גרגותני שהוא סל גדול הקשור בצנור והיין יורד מן הצנור לתוכו ומתוכו לבור כדי לסנן היין מזגים וחרצנים אבל החזיר גרגותני לגת אסור אף מה שבגת והוינן בה גרגותני גופה במאי מיתסרא בנצוק כלומר קילוח היורד מגרגותני לבור ומחבר גרגותני ליין נסך שבבור שמעת מינה נצוק חבור ולקמן בהשוכר את הפועל (דף עב א) פליגי בה:

כדתני ר' חייא שפחסתו צלוחיתו: לקמן בהשוכר:

הכא נמי שפחסתו בורו: כלומר שנתמלא הבור עד שיגיע היין בשפת הבור וטופח בשולי הגרגותני ואיכא למידק כיון דבפחסתו בורו מיירי מאי קמ"ל רב הונא תירץ הראב"ד ז"ל דקא משמע לן דאע"ג דיין שבגת אינו נקרא יין ליאסר משום מגע עובד כוכבים כדתנן והשאר מותר אפ"ה מיתסר בתערובת איסור משהו דיין מיהא הוי ומיהו חדושיה דרב הונא אליבא דתנא דמתניתין דסבירא ליה דאע"פ שהתחיל למשוך יין שבגת אינו נעשה יין נסך אבל לרב הונא אליבא דנפשיה לא אשמעינן מידי דכיון דאיהו ס"ל דמכיון שהתחיל למשוך אפילו יין שבגת נעשה יין נסך כל שכן שנאסר על ידי תערובת אלא דנפקא מינה לדידן אליבא דמשנה אחרונה דבגת פקוקה ומלאה שלא נמשך בגת כלל אע"פ שאין עליו תורת יין ליאסר במגע עובד כוכבים מ"מ בתערובת יין של איסור הוא נאסר ומדאמרינן גרגותני גופא במאי מיתסרא בנצוק למדו רבותינו הצרפתים ז"ל דאפילו למ"ד נצוק חבור נצוק בר נצוק לא הוי חבור דאי לא תימא הכי אע"פ שלא החזיר גרגותני לגת יאסר הגת שהרי גרגותני נאסרת בנצוק של בור ותאסר הגת בנצוק של גרגותני ומכאן התירו מעשה שבא לפניהם ששפכו מקנקן לכליו של עובד כוכבים שהיה בו יין נסך והנשאר בקנקן נאסר בנצוק ואח"כ הוציאו יין מחבית לקנקן והורו הם ז"ל שמה שבחבית מותר משום דנצוק בר נצוק הוא ואינו חבור ואין ראיה זו ראיה דכיון דרב הונא אליבא דמשנה ראשונה קאמר דלמא כי היכי דלמשנה ראשונה יין שבגת אינו יין ליאסר במגע עובד כוכבים ה"נ אינו נאסר בנצוק דאע"ג דבתערובת מיתסר כדאמר רב הונא אבל החזיר גרגותני לגת אסור ונצוק מדין תערובת הוא מ"מ אינו תערובת גמור כשאר תערובות וכן מוכיח בירושלמי שאינו נאסר משום נצוק אלא קילוח שיורד מן הגרגותני ולמטה לפי שאותו יין מופרש מענביו אבל שבגרגותני לא דגרסינן התם רב הונא אמר רב הקילוח חבור ר' זעירא בעי בכל אתר לית את עבד הנצוק חבור וכה את עבד הנצוק חבור [סבר רב הונא] נתנסך הבור נתנסך הקילוח נתנסך הקלוח [לא] נתנסך הבור אלמא אפילו למ"ד נצוק חבור אם נתנסך הבור הקלוח נאסר אבל לא הגת והגרגותני ודין נצוק אם הוי חבור או לא אכתבנו בפרק [בתרא] בסיעתא דשמיא וכתבו רבותינו הצרפתים ז"ל דהא דרב הונא דקאמר דבחזרת גרגותני נאסר יין שבגת ליתא דקי"ל בפרק השוכר (דף עג א) דרואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו והכא נמי כיון דאיכא בגת ענבים דלא הוו חד מינא בהדי יין דהא קי"ל כרבא דאמר בפרק השוכר (דף סו א) דחמרא חדתא בענבים מין בשאינו מינו הוא אין היין שבגת נאסר מחמת הטיפין שבשולי הגרגותני הנאסרין דאמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו:

גרסינן בגמרא [דף נו ב] ההוא ינוקא דתנא עבודת כוכבים בשית שנין: כלומר בן שש שנים:

בעו מיניה מהו לדרוך עם העובד כוכבים בגת: כלומר אם יש שום תקנה למשנה אחרונה דחזרו לומר אין דורכין שיהא מותר להשתכר בדריכת גת עם העובד כוכבים ולא יהא משתכר באיסורי הנאה דמיתסר כדאיתא לקמן בפרק השוכר:

ואמר להו שפיר דמי והא קא מנסך בידיה: כלומר דס"ל כרב הונא דאמר דמשהתחיל להמשך נעשה יי"נ וכמשנה אחרונה אמר להו דצייר להו לידיה והא קא מנסך בכרעיה נסוך דרגל לא שמיה נסוך. כלומר ליאסר בהנאה:

הוה עובדא בנהרדעא דדרכו ישראל ועובד כוכבים לההוא חמרא ושהייה שמואל תלתא ריגלי: פירוש לפי שהיו מתקבצין לשמוע הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת:

ואמרינן מ"ט אי נימא משום דקסבר דאי משכחנא תנא דאסר כר' נתן אסרנא ליה אפילו בהנאה דתניא מדדו בין ביד בין ברגל: כלומר שהכניס ידו או רגלו לשער כמה יין יש:

ימכר: כלומר משום דלא נתכוון לנסך:

ר' נתן אומר ביד אסור ברגל מותר: אלמא דסבירא ליה לר' נתן דאע"פ שהוא נוגע בידו מחמת דבר אחר ולא מחמת נסוך אפ"ה מיתסר בהנאה:

אימור דא"ר נתן ביד ברגל מי אמר אלא דאי משכחנא תנא דשרי כר"ש: כלומר דאמר במתניתין דנפל לבור ועלה וכו' ר"ש מתיר בשתיה שרינא ליה אפילו בשתיה. והאי עובדא בתרא איכא למימר דדיניה כעובדא דינוקא ואיכא למימר דלא ויתבאר לפנינו בסיעתא דשמיא והרב אלפסי ז"ל השמיט מעשים הללו וברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל ימכר וראיתי בדברי הראשונים ז"ל שהוא דוחה אותה מההוא עובדא דהוה במחוזא [דף נז ב] ועאל ואתא עובד כוכבים למתא וכו' ואמר האי לאו חמרא הוא וכו' כדאיתא לקמן ומסקינן [דף נח א] דמיתסר בהנאה ממתניתין דאגרדמים עובד כוכבים שקדח במניקת והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרוה ומסקינן בהנאה נמי אסרוה ולמד ממנה שני דברים חדא דמגעו מחמת דבר אחר שלא לכוונת נסוך מיתסר בהנאה ובהכי מדחיא ההיא דמדדו בין ביד בין ברגל ימכר ולמד ממנה גם כן דנסוך דרגל שמיה נסוך לפי שהן משוין רגל לפיו ואני תמה מי השוה להם את המדה דכיון דבגמרא מסיק דנסוך דרגל לא שמיה נסוך אע"ג דחזינן דבפיו שמיה נסוך ברגל אין לנו ואע"ג דינוקא אמר לה לא מדחי בגילא דחיטתא דהא תלמודא סבר לה כוותיה דאמרינן אימור דא"ר נתן ביד ברגל מי אמר ועוד אם כדבריהם כי אמרינן אילימא משום דקסבר דאי משכחנא תנא דאסר כר' נתן אסרנא ליה אפילו בהנאה ודחינן לה משום דאימור דא"ר נתן ביד ברגל מי אמר נימא דאי משכחנא תנא דאסר כתנא דאגרדמים אסרנא ליה אפילו בהנאה וכי תימא אילו שמעה לא הוה משהי ליה דמעשה רב דמשום הכי איתותב מינה רבא ולא אמר אנא דאמרי כתנא דמדדו ליתא דרבא דשריא ולא חש ליה בדין הוא דליתותב מינה ואנן נמי קי"ל דאסור משום דאמוראי טובא אסרי ליה אבל שמואל מצי למשהוייה ממתני' דאגרדמים אם איתא שהפה והרגל שוין לנסוך ולפיכך נראה שאין הפה והרגל שוין אלא נסוך פה אוסר אפילו בהנאה ונסוך רגל אינו אוסר אלא בשתיה וכן מה שהן למדין משם דמגעו שלא בכוונת נסוך אוסר בהנאה ודוחים ההיא דמדדו בין ביד בין ברגל אינו מחוור דבההוא עובדא וכן במתני' דאגרדמים טעמא אחרינא איכא שיש לחוש מחמתו לנסוך טפי ממאי דאיכא למיחש למדדו בין ביד בין ברגל [דטריד במלאכתו] כמו שאני עתיד לפרש בס"ד אבל עדיין אני מסתפק בהי גוונא אמרינן דנסוך דרגל לא שמיה נסוך משום דחזינא דמדמינן בעובדא דנהרדעא דריכה למדדו בין ביד בין ברגל שהוא מגע שלא בכוונת ניסוך ולפיכך לפנינו שני דרכים אם שנאמר דעובדא דינוקא הכי נמי הויא [בדטריד במלאכתו] וכי אמרו ליה והא קא מנסך בידיה לחוש לר' נתן אמרו כן וכי אהדר נסוך דרגל לא שמיה נסוך בכי האי גוונא בלחוד קאמר ואע"פ שלמדנו [במתכוין למלאכתו במגע] בנסוך דרגל לא שמיה נסוך ליאסר בהנאה (במגעו במתכוין למלאכתו במגע) ושלא בכוונת מלאכה לא למדנו או חלוף דנהי דבעובדא דנהרדעא מדמינא דריכה למדדו בין ביד בין ברגל היינו משום דבשל ישראל הוא וכיון שהוא מתעסק לתועלתו של ישראל דיינינן ליה במגעו שלא בכוונת נסוך אבל בשל עובד כוכבים כעובדא דינוקא לא דמי למדדו בין ביד בין ברגל וכי א"ל והא קא מנסך בידיה אליבא דכ"ע אמר הכי וכי אהדר איהו דנסוך דרגל לא שמיה נסוך אפילו כשאין מתעסק במלאכתו אמר הכי דבשל עובד כוכבים מתעסק כשאין מתעסק לחומרא והדין סברא בתרא עדיפא לי טפי דלישנא דנסוך דרגל לא שמיה נסוך הכי מוכח ועוד דבמגען הוא שחלקו בין אינו מתכוין למתכוין אבל בסתם יינן השוו את המדות כמו שאכתוב לפנינו בס"ד ועוד דמדרבי נתן נשמע דהרי ר' נתן לא מיקל במתכוין למלאכה דהא אמר

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט