רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/דף כה עמוד א

הלכות רב אלפס

תדע שהן אלוהות שהרי אלו לא בטלו:

לוקחין גת בעוטה מן העובד כוכבים אע"פ שהוא נוטל בידו ונותן לתוך התפוח אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר דורכין עם העובד כוכבים בגת אבל לא בוצרין עמו וישראל שהוא עושה בטומאה לא דורכין ולא בוצרין עמו אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן הגת נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו אבל מוליכין עמו פת לפלטר:

גמ' אמר רב הונא יין כיון שהתחיל לימשך עושה יין נסך והא תנן ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור התם בגת פקוקה ומלאה תא שמע ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר אמר רב הונא לא קשיא כאן במשנה ראשונה כאן במשנה אחרונה דתניא בראשונה היו אומרים

רבנו ניסים (הר"ן)

חרבות מעצמן ואלו קיימות היינו מודים לאלו:

לוקחין גת בעוטה: שבעטה ודרכה עובד כוכבים:

אע"פ שהוא נוטל ענבים: מתוך היין שבגת:

ונותן לתוך התפוח: אסיפת גל הענבים שתחת הקורה קרוי תפוח וקסבר תנא דידן דלא הוי יי"נ עד שירד לבור:

מה שבבור אסור: אם נגע בו העובד כוכבים:

והשאר מותר: אע"פ שנגע בו עובד כוכבים. בור היו עושין לפני הגת והכלי נתון שם לקבל היין ויש שטחין הבור בסיד והיין משתמר בתוכו ואינו מאבד טיפה והוא בור סיד:

דורכין עם העובד כוכבים בגת: ולא אמרינן משתכר באיסורי הנאה דאפילו בשתיה סבר האי תנא דשרי כ"ז שלא ירד לבור ומשום גורם טומאה ליכא שמשעה שדרך בהם עובד כוכבים מעט נטמאו והכי איתא בירושלמי דמוקי לה בשהלך בהן עובד כוכבים שתי וערב ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא שהעובד כוכבים לא נצטווה על כך:

אבל לא בוצרין עמו: לפי שנותנין בגת טמאה וגורם טומאה הוא שנתינתן לשם דריכה היא ודריכתן תטמאם לפי שהוכשרו ע"י משקין היוצאין בשעת דריכה וקסבר האי תנא דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל:

ישראל שהוא עושה בטומאה: אפילו לדרוך עמו אסור משום דעובר עבירה הוא שהרי נצטוה על כך והוא דורכן בעבירה בגת טמאה ודריכתן היא עיקר טומאתן שכשנעשה המשקה הן טמאין ע"י הגת ואסור לסייע ידי עוברי עבירה אלא פורשין מהן כדי שלא ירגיל בכך אבל עובד כוכבים לאו עובר עבירה שלא נצטווה ואף על פי שהלך ישראל כבר שתי וערב בגת ונטמאו אפ"ה אין דורכין עמו לפי שאסור לסייע ידי עוברי עבירה בכל אותו מעשה שהן עוברין בו מה שאין כן באיסורא דגורם טומאה דלא מתסר אלא בשעת [הבאת] טומאה בלחוד ומש"ה דורכין עם העובד כוכבים:

אבל מוליכין עמו חביות רקניות לגת ומביאין עמו: חביות מלאות מן הגת דאין כאן עבירה דמאחר שנטמאו בגת ומעשה העבירה כבר נגמר מותר לתת היין בחביות טמאות וכ"ת א"כ אף לדרוך עמו לישתרי שהרי כבר נטמאו הפירות בשעת בצירה דהא קי"ל דהבוצר לגת הוכשר כדאי' בפ"ק דשבת (דף טו א) ליתא דההוא הכשר מדרבנן בעלמא הוא שמא יבצרנו בקופות מזופפות כדאיתא התם (דף יז א):

לא לשין ולא עורכין עמו: שכל מעשה עריכה זו עבירה:

לפלטר: לנחתום קטן הקונה מנחתום גדול העושה העיסה והפת בביתו וכדאמרי' בפ' הזהב (דף נו א) נחתום מחד גברא זבין ופלטר מתרי תלתי גברי זבין ומש"ה מותר להוליך פת לפלטר לפי שכבר נגמרה כל מלאכתו ולא כפירש"י ז"ל שפירש פלטר אופה שאין דרך אופה לקנות פת:

גמ' יין כיון שהתחיל לימשך: פרש"י ז"ל מכיון שהתחיל לימשך בגת עצמו מעליונו לתחתונו:

נעשה יין נסך: כל היין ואפילו מה שלא נמשך ממנו והיינו דמשנינן בגת פקוקה ומלאה ופירש רש"י ז"ל פקוקה שפקוק הצנור שבגת שלא יוכל היין לירד בבור ומלאה כדי שלא ימשך בגת עצמו אלא במקום שנסחט שם עומד ואם איתא דלרב הונא אינו נעשה יי"נ אלא מה שנמשך בלבד לא איצטריך [לן] לשנויי אלא בגת מלאה שכל שהיא מלאה ואין היין יכול לימשך בתוכה מתוך הענבים אפילו אינה פקוקה וירד מן היין שהיה בתוכו לבור לוקחין אותה מן העובד כוכבים שאף על פי שמה שבבור אסור מה שבגת מותר שהרי לא נמשך אלא על כרחין מדאיצטריך לשנויי בפקוקה ש"מ שאילו לא היתה פקוקה אע"פ שהיא מלאה ואין היין שבתוכה ראוי לימשך מכיון שכבר נמשך קצת היין שהיה בתוכה לבור אף אותו שנשאר בה נעשה יין נסך והיינו דמקשינן מדתנן ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר פירש רש"י ז"ל והא הכא דהתחיל לירד והוי נמשך וקתני מה שבגת מותר ואם איתא דרב הונא כי אמר נעשה יי"נ לא אמר אלא באותו יין שנמשך לבד מאי קושיא דהא מתני' בגת מלאה אוקימנא ומש"ה אע"פ שירד קצת היין מתוכה לבור בדין הוא שהיין שבתוכה יהא מותר כיון שהיא מלאה וא"א ליין שבתוכה לימשך מעליונה של גת לתחתונה אלא על כרחין לרב הונא מכיון שהתחיל לימשך נעשה יי"נ אפילו מה שלא נמשך זו היא שטת רש"י ז"ל ועיקר אבל הרמב"ן ז"ל נדחק לפרש דלרב הונא אינו נעשה יי"נ אלא מה שנמשך אבל מה שלא נמשך לא והוא ז"ל צריך לידחק למה לן לאוקומה בגת פקוקה ובקושיין דירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר ואין דבריו מתיישבין ומסקינן דרב הונא כמשנה אחרונה דחזרו לומר דאין דורכין עם העובד כוכבים בגת שמא ימשך היין בגת עצמו ונמצא משתכר באיסורי הנאה ואע"ג דברייתא לא מוכחא אלא דהמשכת גת שמה המשכה אמר רב הונא מסבריה שאף מה שלא נמשך נעשה יין נסך כיון שהוא מחובר ליין הנמשך שבגת אבל לתנא דמתניתין דלא מיקרי יין אלא מה שירד לבור אין מה שבגת חבור למה שבבור כדי שיהא נעשה הכל יי"נ וקי"ל כרב הונא הלכך יין משהתחיל לימשך נעשה יי"נ אפילו מה שלא נמשך ומיהו גת פקוקה ומלאה אינה נאסרת במגע עובד כוכבים דבכי האי גונא אפילו רב הונא מודה כדשנינן מתני' מעיקרא אליביה הא אילו היתה פקוקה ולא מלאה מתסרא שהרי נמשך בגת עצמו וכן נמי מלאה ולא פקוקה שמכיון שהתחיל קצתו לימשך נעשה יין נסך אף מה שלא נמשך אבל הרמב"ן ז"ל מחמיר עוד לומר דלמסקנא דסוגיין אפילו בגת פקוקה ומלאה אסור דמעיקרא הוא דדחקינן למימר דרב הונא בגת פקוקה ומלאה שרי כי היכי דלא תיקשי ליה מתני' אבל במסקנא דחזינן דעל כרחין מתניתין פליגא אדרב הונא ורב הונא דאמר כמשנה אחרונה לא צריכינן למימר דרב הונא בגת פקוקה ומלאה שרי אלא רב הונא ה"ק יין מכיון שהתחיל לימשך בגת שאינה מלאה נעשה יין נסך ומינה דבגת מלאה נמי נעשה יין נסך כל שהוא ראוי לימשך אילו היה בגת שאינה מליאה וכן נראה מדברי הר"מ

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט