קטגוריה:שמות י יט
נוסח המקרא
ויהפך יהוה רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים
וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם.
וַיַּהֲפֹ֨ךְ יְהֹוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃
וַ/יַּהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַ/יִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣/אַרְבֶּ֔ה וַ/יִּתְקָעֵ֖/הוּ יָ֣מָּ/ה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּ/כֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲפַךְ יְיָ רוּחַ מַעְרְבָא תַּקִּיף לַחְדָּא וּנְטַל יָת גּוֹבָא וּרְמָהִי לְיַמָּא דְּסוּף לָא אִשְׁתְּאַר גּוֹבָא חַד בְּכֹל תְּחוּם מִצְרָיִם׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲפַךְ יְיָ יַת רוּחָא מִמְעַרְבָא תַּקִּיף לַחֲדָא וּנְטַל יַת גּוֹבָא וְטַלְקֵיהּ לְיַמָּא דְסוּף לָא אִשְׁתְּיַיר גּוֹבָא חָד בְּכָל תְּחוּם מִצְרַיִם וַאֲפִילּוּ מַה דְּמַלְחוּן בְּמָנַיָיא לִצְרוֹךְ מֵיכַלְהוֹן נָשָא הִינוּן רוּחַ מַעֲרְבָא וַאֲזָלוּ: |
רש"י
"ימה סוף" - אומר אני שים סוף הי' מקצתו במערב כנגד כל רוח דרומית וגם במזרחה של א"י לפיכך רוח ים תקעו לארבה בימה סוף כנגדו וכן מצינו לענין תחומין שהוא פונה לצד מזרח שנא' (שמות כג) מים סוף ועד ים פלשתים ממזרח למערב שים פלשתים במערב הי' שנאמר בפלשתים (צפניה ב) יושבי חבל הים גוי כרתים
"לא נשאר ארבה אחד" - אף המלוחים שמלחו מהם (ש"ר)
[טז] ורוח הקדים. זה אינו בקצת ספרים, ובקצת ספרים ישנו אחר "לא נשאר ארבה אחד" (פסוק יט) שלא כסדר, ויש לפרש מפני שבא ליתן טעם גם כן אל "ויהפוך ה' רוח ים חזק". והא דלא פירש זה אצל "ויהפוך ה' רוח ים חזק מאוד", כי אין שם מקומו של "ורוח הקדים", לכך פירש כל הענין תחלה, ואחר כך חזר לפרש "ורוח הקדים" "ויהפוך רוח ים חזק מאוד" ביחד. ועוד יש לומר כי לעיל במקומו (פסוק יג) אין אנו צריכין לזה הטעם, דרוח קדים הוא יותר חזק, דכתיב (להלן יד, כא) "רוח קדים עזה" עזה ברוחות (רש"י שם), ולפיכך לעקור הארבה ממקומו צריך רוח חזק, ולהחזירו למקומו - די ברוח מערב שאינו חזק, שנוח להחזיר למקומו. אבל עכשיו שפירש שאף המלוחים הלכו להם, ולא שייך בזה שחזרו למקומם - שהרי מלוחים היו, ואם כן קשיא מפני מה הביא רוח מזרחי ולא רוח ים הראשון:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
יָמָּה סּוּף – אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיַּם סוּף הָיָה מִקְצָתוֹ בַּמַּעֲרָב, כְּנֶגֶד כָּל רוּחַ דְּרוֹמִית, וְגַם בְּמִזְרָחָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ רוּחַ יָם תְּקָעוֹ לָאַרְבֶּה בְּיָמָּה סוּף כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ לְעִנְיַן תְּחוּמִין שֶׁהוּא פוֹנֶה לְצַד מִזְרָח, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן כג,לא): "מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים" – מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. שֶׁיָּם פְּלִשְׁתִּים בַּמַּעֲרָב הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּפְּלִשְׁתִּים (צפניה ב,ה): "יוֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים".
לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד – אַף הַמְּלוּחִים שֶׁמָּלְחוּ מֵהֶם (שמות רבה יג,ז).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הגדול שהוא מערבי צפוני למצרים גבר על רוח קדים ונשאו עד ים סוף שהוא מזרחי למצרים, ושם פגש בתוקף רוח הקדים שנשב מן הים והיו שני הרוחות במשקל השוה ונשאר הארבה שם תקוע במקומו, לא נשאר ארבה אחד, פי' חז"ל שאף המלוחים פרחו להם שגדר שם נשאר הוא הנשאר בכונה כמ"ש בכ"מ, ור"ל אף אלה שהשאירו המצריים בכונה לאכלם לא נשאר, ור' חננאל כתב שמעת עתירת משה עד היום אין ארבה משחית במצרים ולפ"ד הוא יעוד לדורות, וכן בדבר הצפרדע שהוא הקראקאדיל לדעת ר"ח נשאר זכר נפלאותיו לדורות וכן שחין מצרים נשאר לדורות והכנים נשארו לאותו דור למען יזכרו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם:
- פרשנות מודרנית:
|
וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם. |
| -- שמות י, יט |
פירושו של הלל הלפרין
הים התיכון נמצא מצפון למצרים, אז איך רוח ים, גרמה לארבה להיתקע בים סוף? ואם תגיד שרוח ים היא רוח ממערב למזרח, הרי ידוע שרק חלק ממזרח מצרים גובל בים סוף, אז איך כל הארבה נתקע בים סוף (כפי המשתמע מהטקסט) בעקבות הרוח?
כנראה הארבה נע צפונה ואכל כל חלקה טובה, ולבסוף הוא התבגר והתעופף וניסה לחסל את היבול של ארץ גושן הנמצאת בצפון מזרח מצרים.
אבל אז נוצר שקע ברומטרי מעל ארץ ישראל, שגרם לרוח מערבית בגובה פני הים, ולזרימה של אויר קר מכיוון צפון לדרום. הרוח המערבית גרמה לארבה לטוס לכיוון מזרחה, לכיוון צפון מזרח מצרים. והאוויר הקר גרם לארבה לאבד את התיאבון (וכך ניצלה גושן).
כשהארבה היה מעל ימת מנזלה בצפון מזרח מצרים, הקור היה כה חזק שגרם לשיתוק הארבה ולהפלתו לים. ימת מנזלה היא ים סוף על שם שהיא בסוף מצרים, או על שם שרובה ביצה, ובעברית עתיקה, סוף = ביצה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות י יט"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.