מ"ג שמות י יט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהפך יהוה רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּהֲפֹ֨ךְ יְהֹוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַהֲפַךְ יְיָ רוּחַ מַעְרְבָא תַּקִּיף לַחְדָּא וּנְטַל יָת גּוֹבָא וּרְמָהִי לְיַמָּא דְּסוּף לָא אִשְׁתְּאַר גּוֹבָא חַד בְּכֹל תְּחוּם מִצְרָיִם׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲפַךְ יְיָ יַת רוּחָא מִמְעַרְבָא תַּקִּיף לַחֲדָא וּנְטַל יַת גּוֹבָא וְטַלְקֵיהּ לְיַמָּא דְסוּף לָא אִשְׁתְּיַיר גּוֹבָא חָד בְּכָל תְּחוּם מִצְרַיִם וַאֲפִילּוּ מַה דְּמַלְחוּן בְּמָנַיָיא לִצְרוֹךְ מֵיכַלְהוֹן נָשָא הִינוּן רוּחַ מַעֲרְבָא וַאֲזָלוּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רוח ים" - רוח מערבי

"ימה סוף" - אומר אני שים סוף הי' מקצתו במערב כנגד כל רוח דרומית וגם במזרחה של א"י לפיכך רוח ים תקעו לארבה בימה סוף כנגדו וכן מצינו לענין תחומין שהוא פונה לצד מזרח שנא' (שמות כג) מים סוף ועד ים פלשתים ממזרח למערב שים פלשתים במערב הי' שנאמר בפלשתים (צפניה ב) יושבי חבל הים גוי כרתים

"לא נשאר ארבה אחד" - אף המלוחים שמלחו מהם (ש"ר)

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

רוּחַ יָם – רוּחַ מַעֲרָבִי.
יָמָּה סּוּף – אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיַּם סוּף הָיָה מִקְצָתוֹ בַּמַּעֲרָב, כְּנֶגֶד כָּל רוּחַ דְּרוֹמִית, וְגַם בְּמִזְרָחָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ רוּחַ יָם תְּקָעוֹ לָאַרְבֶּה בְּיָמָּה סוּף כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ לְעִנְיַן תְּחוּמִין שֶׁהוּא פוֹנֶה לְצַד מִזְרָח, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן כג,לא): "מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים" – מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. שֶׁיָּם פְּלִשְׁתִּים בַּמַּעֲרָב הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּפְּלִשְׁתִּים (צפניה ב,ה): "יוֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים".
לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד – אַף הַמְּלוּחִים שֶׁמָּלְחוּ מֵהֶם (שמות רבה יג,ז).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהפוך ה' רוח ים: כי רוח הקדים הביאם מן הים ורוח מערבי החזירם לים:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים. תפלתו של משה במכת הארבה היא שעמדה עד היום שאין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים, ואם יפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל גבול מצרים כלום, וזה דבר ידוע.

והנה דברי משה בתפלתו נאמנים לשעה ולדורות, וכן בדבורו שאמר רק ביאור תשארנה נשאר שם עד היום שרץ המים הנקרא אלתמס"ה (קראקאדיל) ושם מתגדל, ואומרים כי לפעמים יוצא מן המים שבנהר נילוס ששם גדולו ויוצא אל שפת הנהר ובולע מה שמוצא שנים או ג' בני אדם ביחד ואין שולטים בגופו חנית וחצים אלא אם יכוונו לתקוע בבטנו ואמרו הרופאים כי יש לו ארס והנוגע בגופו מזיק לאדם אפילו אחר מיתה והוא מין צפרדע, והנה מכח דברי משה נשאר השרץ הזה שם ומכח תפלתו לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים, וכן פי' רבינו חננאל ז"ל ועל זה נאמר (תהלים קה) שיחו בכל נפלאותיו.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהפך ה'". העיר רוח מערבי שהוא הפך רוח הקדים והיה חזק להתגבר על רוח קדים שנשב כנגדו, וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף. שרוח מערבי צפוני שבא מצד הים הגדול שהוא מערבי צפוני למצרים גבר על רוח קדים ונשאו עד ים סוף שהוא מזרחי למצרים, ושם פגש בתוקף רוח הקדים שנשב מן הים והיו שני הרוחות במשקל השוה ונשאר הארבה שם תקוע במקומו, לא נשאר ארבה אחד, פי' חז"ל שאף המלוחים פרחו להם שגדר שם נשאר הוא הנשאר בכונה כמ"ש בכ"מ, ור"ל אף אלה שהשאירו המצריים בכונה לאכלם לא נשאר, ור' חננאל כתב שמעת עתירת משה עד היום אין ארבה משחית במצרים ולפ"ד הוא יעוד לדורות, וכן בדבר הצפרדע שהוא הקראקאדיל לדעת ר"ח נשאר זכר נפלאותיו לדורות וכן שחין מצרים נשאר לדורות והכנים נשארו לאותו דור למען יזכרו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם:

<< · מ"ג שמות · י · יט · >>