קטגוריה:שיר השירים ז ח
נוסח המקרא
זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות
זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת.
זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּֽמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת׃
זֹ֤את קֽוֹמָתֵ/ךְ֙ דָּֽמְתָ֣ה לְ/תָמָ֔ר וְ/שָׁדַ֖יִ/ךְ לְ/אַשְׁכֹּלֽוֹת׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ח) "זאת". עתה בא המלך שלמה עצמו ומדבר על לבה בל תפרד מאתו. אומר לה הנה זאת קומתך שאת נצבת עתה בקומה זקופה בגאוה ועוז, עד שדמתה לתמר הגבוה מאד. עד שלא יוכל איש לעלות אליו. ושדיך תלוים מן הגובה הזאת כאשכולות:
מליצה:
(ח) "זאת קומתך". אחר שצייר איך כל בנות הגויה וכל כחותיה לכל מחלקותיה מתוכחים עם הנפש בל תפרד מאתם, וכ"א מדבר עמה בפרט ומבקש בל תפרד ממנו כי יאבד בהפרדה, מצייר עתה איך המלך שלמה עצמו, (הוא הלב שממנו תוצאות חיים והוא הדופק וחי עד סוף הגויעה שאוסף מרוצת הדם והחיים אליו) מתפרד עתה מן חשוקתו שהיא הנפש. ומתעורר הפעם האחרון בכל עז ובכל כחותיו לעצור בעד הנפש בל תפרד מן הגויה, (כידוע שברגע האחרון יתאמץ הלב בכחותיו עוד הפעם כאשר יתלהב הנר בעת שקרוב להכבות) אומר הוא אליה, נפשי הנה זאת קומתך. ר"ל כל הפרטים שחשב עד עתה מן מה יפו פעמיך עד הראש. היא קומת הרעיה השמיימית, כי הנפש הצומחת והחיונית והמשכלת היא הקומה השלמה של הנפש בכללו, אשר ממנה יתפרדו אלה הכחות (כמ"ש הרמב"ם בח' פרקיו), והיא דמתה לתמר. הפורח למעלה ראש ולבו פונה למעלה, כן את פונה למעלה ואל אישך בשמים תשוקתך, ושדיך דומים לאשכולות, שכבר הבשילו ענבים ועומדים להבצר ולהנתן ביקבים להוציא יינם, כן הגיע עת הבציר לך להפנות מהעה"ז ולקבל שכר מעשיך בעולם הגמול:מדרש רבה
זאת קומתך דמתה לתמר ר' חוניא בשם ר' דוסא בר טבת: שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו: יצר עבודת כוכבים, ויצר זנות. יצר עבודת כוכבים כבר נעקר ויצר זנות הוא קיים. אמר הקב"ה: כל מי שהוא יכול לעמוד בזנות מעלה אני עליו כאילו עומד בשתיהן. אמר ר' יהודה: לחבר שהיה לו חכינים חבר את הגדולה והניח את הקטנה אמר כל מי שהוא יכול לעמוד בזו מעלין עליו כאילו עומד בשתיהם. כך עיקר הקדוש ברוך הוא יצר עבודת כוכבים והניח של זנות, אמר: כל מי שעומד ביצר זנות מעלין לו כאילו עמד בשתיהן. אימתי נעקר יצר עבודת כוכבים? רבי בנייה אמר: אלו מרדכי ואסתר. ורבנן אמרי: אלו חנניה מישאל ועזריה. מיתיבין רבנן לרבי בנייה: וכי ע"י יחידי היה נעקר?! מותיב רבי בנייה לרבנן: וכי מרדכי ואסתר יחידים היו?! הדא מסייעא לרבי בנייה. אמר רבי תנחומא ור' מיאשא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר כהנא: כתיב: (אסתר ד') שק ואפר יצע לרבים, רובן של אותו הדור צדיקים היו. ודא מסייעא לרבנן ר' פנחס ורבי חלקיה בשם ר' שמואל: כתיב: (יחזקאל ו') וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם וגו'. פליטיכם, אלו חנניה מישאל ועזריה, שהיו פלטים מכבשן האש. בגוים, אשר שבו שם אין כתיב כאן, אלא בגוים אשר נשבו שם. אמר הקב"ה לישראל: (הושע י"ד) אפרים מה לי עוד לעצבים, מה לי ליצרה של עבודת כוכבים! אני עניתי, אני עוניתי לו, לא אשורנו לא אמרנו שירה לפניך, הוי אומר: אני הוא שכפפתי יצרה של עבודת כוכבים. אם כן למה באו ישראל בספק בימי המן? רבנן ור' שמעון בן יוחאי רבנן אמרי: על שעבדו ישראל עבודת כוכבים. ור' שמעון אמר: על שאכלו מתבשיל הגוים. אמרו לו: והלא לא אכלו סעודה אלא אנשי שושן הבירה בלבד, הדא הוא דכתיב: (אסתר א') ובמלאת הימים האלה. אמרו לו: והלא כל ישראל ערבין אילין באילין, דכתיב: (ויקרא כ"ו) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו. אמר להם: אם כדעתכם אתם חייבתם את כל ישראל כלייה, דכתיב: (שמות י"ב) זובח לאלהים יחרם. אמרו לו: אעפ"כ לא עבדו אותה בכל לבם, שנאמר: (איכה ג') כי לא ענה מלבו, אף ע"פ כן (שם) ויגה בני איש, העמיד עליהם אדם קשה ביותר לנסותן, זה נבוכדנצר, ועמד והגה את מכתן. רבי ברכיה בשם ר' לוי אמר: בשני מקומות פעלו ישראל עם הקדוש ברוך הוא: בסיני פעלו בפיהם ולא פעלו בלבם, שנאמר: (תהילים ע"ח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. בבבל פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם שנאמר: כי לא ענה מלבו, אף על פי כן ויגה בני איש, הביא עליהם איש, שנאמר: (אסתר ז') איש צר ואויב המן הרע הזה, והגה את מכתן. על דעת רבנן: עבדו ישראל עבודת כוכבים בימי נבוכדנצר. על דעת ר' שמעון בן יוחאי: לא עבדו ישראל עבודת כוכבים בימי נבוכדנצר. על דעת רבנן: עבדו ישראל עבודת כוכבים. כיצד? נבוכדנצר העמיד צלם והפריש עשרים ושלשה מכל אומה ואומה, ועשרים ושלשה מכל ישראל. על דעת ר' שמעון: לא עבדו ישראל עבודת כוכבים. הא כיצד? נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלושה שלושה, ושלשה מכל ישראל, וחנניה מישאל ועזריה שהיו השלשה מישראל עמדו ומיחו על עצמן, ולא עבדו עבודת כוכבים. הלכו להם אצל דניאל, אמרו לו: רבינו דניאל, נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלושה שלושה, ולנו הפריש מכל ישראל, מה אתה אומר לנו, נסגוד ליה או לא? אמר להם: הנה הנביא לפניכם לכו אצלו. הלכו להם מיד אצל יחזקאל, אמרו לו כמו שאמרו לדניאל, נסגוד ליה או לא? אמר להם: כבר מקובל אני מישעיה רבי: (ישעיה כ"ו) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. אמרו ליה: מה את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא! אמר לון: ומה אתון אמרין? אמרו ליה: אנן בעינן נתן ביה פגם דניהוי תמן ולא נסגוד ליה, בגין דיהון אמרין: הדין צלמא כל אומיא סגיד ליה, לבר מישראל. אמר להם: אם כדעתכם המתינו לי עד שאמלך בגבורה, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל כ') באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני. ומי היו אלו? חנניה מישאל ועזריה. אמר לפני הקב"ה: רבש"ע! חנניה מישאל ועזריה מבקשים ליתן נפשם על קדושת שמך, מתקיים את עליהן או לא? אמר לו: איני מתקיים עליהם, הדא הוא דכתיב: (שם) בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' הלדרוש אותי אתם באים מאחר שגרמתם לי להחריב ביתי ולשרוף היכלי ולהגלות בני לבין האומות ואח"כ אתם באים לדרשני?! (שם) חי אני אם אדרש לכם! באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והילל בעצמו ואמר: ווי לשונאי ישראל אבדה שארית יהודה, שלא נשתייר מיהודה, אלא אלו בלבד, שנאמר: (דניאל א') ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה וזו תשובה באה להם והוה בכי ואזיל. כיון דאתא, אמרו ליה: מה אמר לך הקדוש ברוך הוא? אמר להם: אינו מתקיים עליכם. אמרו לו: בין מתקיים בין שאין מתקיים אנו נותנין נפשותינו על קדושת שמו! תדע לך שהוא כן, שעד שלא באו אצל יחזקאל, מה אמרו לו לנבוכדנצר? (שם ג') לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשזבותנא. לאחר שבאו אל יחזקאל ושמעו התשובה אמרו לנבוכדנצר: (שם) והן לא ידיע ליהוא לך מלכא, בין מציל בין לא מציל, ידיע ליהוא לך מלכא, די לאלהיך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד! מן דנפקין מן גביה דיחזקאל, נגלה הקב"ה ואמר לו: יחזקאל, מה את סבור שאיני מתקיים עליהם, מתקיים אני עליהם בודאי, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל"ו) כה אמר ה' אלוהים עוד זאת אדרש לבית ישראל, אלא שביק להון ולא תימר להון מידי אשבוק להון, מהלכין על תומם, הדא הוא דכתיב: (משלי י') הולך בתום ילך בטח וגו'. מה עשו? הלכו ופזרו עצמן בין האוכלוסין, והוון אמרין: והן לא מציל, ידיע ליהוא לך הדא היא דברייתא משתבעין ואמרין: במאן דאקים עלמא על תלתא עמודים. אית דאמרי: אברהם יצחק ויעקב אינון. ואית דאמרין: אלו הן חנניה מישאל ועזריה. זאת קומתך דמתה לתמר מה תמר נגזרה עליה שריפה ולא נשרפה, אף אלו נגזר עליהם שריפה ולא נשרפו. כיצד נעשה להם האור? רבי אלעזר ור' שמואל בר נחמיה רבי אלעזר אמר: כמין טלנס. ורבי שמואל אמר: כמין אוקיי:
- פרשנות מודרנית:
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שיר השירים ז ח"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.