(ישעיהו כד כג): "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה, וּבוֹשָׁה הַחַמָּה; כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַם, וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד"

באחרית הימים, מנבא ישעיהו, הלבנה תחפר (מלשון חרפה, בושה), וגם החמה תתבייש, כי ה' מלך בירושלים. איך המאורות, שהם גופים דוממים, יכולים להתבייש? ומדוע מלכות ה' תגרום להם להתבייש?

1. כשה' ימלוך בירושלים, נוכחותו תאיר לכל העולם, וכבר לא יהיה צורך בשמש ובירח, כמו שכתוב ב (ישעיהו ס יט): "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ; וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם, וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ". השמש והירח "יתביישו", כביכול, כמו שאדם מתבייש כשהוא מרגיש שהוא מיותר (דומה לזה פירש ר' יצחק עראמה ב'עקידת יצחק', פרשת בא, שער לז, דף נא) .

2. אור השמש והירח מסמל הצלחה, והחושך מסמל צרות, כמו ב (ישעיהו יג י): "כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם, חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ, וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַ אוֹרוֹ". הכוונה לצרות שיגיעו על הגויים בעתיד, "אל מול העכו"ם תחפור הלבנה והחמה, רצה לומר, יחשך מאורם בעיני העכו"ם לפי רוב הצרות הבאות עליהם" ( מצודות ע"פ רד"ק) .

3. השמש והירח מסמלים את העמים העובדים את השמש והירח, כתרגום יונתן: "ויבהתון דפלחין לסיהרא, ויתכנעון דסגדין לשמשא" (הביאו רש"י ; וכן פירשו רס"ג, הרמב"ם במורה נבוכים, מהרי"ק,  ו מלבי"ם ) . הם יתביישו כי יראו שאין תועלת בפולחנם.

4. השמש מסמלת את הנוצרים (שלוח השנה שלהם מיוסד על השמש), והירח מסמל את המוסלמים (שהסמל שלהם הוא סהר, ולוח השנה שלהם מיוסד על הירח), "והעניין, ששני האומות האלה... יבושו ויחפרו, כי מלך ה' צבאות בציון" (אברבנאל) .

5. השמש והירח עצמם יתביישו על כך שהגויים עבדו אותם, "וכשם שנפרעים מהעובדים, כך נפרעים מהנעבדים" (ר"ש לנייאדו, "כלי פז") , כמו שאדם מתבייש כשהוא מקבל כבוד שאינו מגיע לו.

6. ויש מפרשים, שהנבואה "וחפרה הלבנה" התגשמה כאשר בני אדם דרכו לראשונה על הירח, "שהרי אין לך בושה גדולה מזו, שאנשים הדרים על פני כדור הארץ באים בגבולה" ( מנחם כשר, "האדם על הירח" ). אגב, אותם בני אדם גם חפרו מעט באדמת הירח, כך שהנבואה התגשמה בשתי משמעויות המילה...

(משלי יט כו): "מְשַׁדֶּד אָב, יַבְרִיחַ אֵם, בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר"( פירוט ).

חלד - ארץ - עולם - לעולם - נצח .

נגד- = לפני העיניים ;   זקני העם = המועצה הראשית של העם, הסנאט, הסנהדרין .

אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים .

=== ילקוט שמעוני

וחפרה הלבנה -

ר' חסדא רמי:

כתיב: וחפרה הלבנה ובושה החמה.

וכתיב: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים?!

לא קשיא, כאן לעוה"ב כאן לימות המשיח.

ולשמואל דאמר:

אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, אידי ואידי לעוה"ב, כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה.

אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, למה לא משלת את בניך בחמה ולבנה, שהם גדולים מן הכוכבים? אמר לו הקב"ה: חייך, חמה ולבנה יש להם בושה לעתיד לבא, שנאמר: וחפרה הלבנה ובושה החמה - אבל הכוכבים אין להם בושה.

וכן ישראל, וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' ולא יבושו עמי לעולם.

ונגד זקניו כבוד -

לא במקום אחד ולא בשני מקומות אתה מוצא שהקב"ה חולק כבוד לזקנים, אלא בכל מקום. בסנהדרין: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.

כיוצא בו: לך ואספת את זקני ישראל.

ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.

ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל.

מנין שאף לעתיד לבא חולק כבוד לזקנים? שנאמר: ונגד זקניו כבוד - נגד מלכיו נגד נביאיו לא נאמר אלא ונגד זקניו. וכן אתה מוצא, שהקב"ה מצטער על זקן אחד, כנגד כל ישראל, שנאמר: קצפתי על עמי חללתי את נחלתי. יכול (מחוללין) על הכל? ת"ל: על זקן הכבדת עולך.

והלא דברים קל וחומר:

אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים, על אחת כמה וכמה שבשר ודם צריך לחלוק כבוד לזקנים.

וללמדך, שאין אדם יושב בישיבה של מטה אא"כ גם יושב בישיבה של מעלה.

ועוד, שהבריות מרננין אחריו ואומרין: איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם.

רבי ראובן בשם רבי חנינא אמר: עתיד הקב"ה לבנות לו ישיבה של זקנים משלו, הה"ד: כ י מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגז זקניו כבוד.

אמר שלמה: חמיתיה מצומצם ביניהם, הדא הוא דכתיב: נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ.

ועתיד הקב"ה להיות ראש חולה לצדיקים, שנאמר: שיתו לבכם לחילה. והם עולים ומראים עליו באצבע, שנאמר: כי זה אלוהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות - בזריזות כאליו עולמיתא, כמה דאת אמר

בתוך עלמות תופפות.

על מות - תרגם עקילס איתנסיאה, עולם שאין בו מיתה. דבר אחר:

על ימות עולמות, בשני עולמות ינהגנו בעוה"ז ולעוה"ב.

=== ["ן_א|לקוטי מוהר"ן א]

"מחמת שאור השכל גדול מאד, אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחינת נו"ן, שהוא בחינת מלכות... וזה בחינת לבנה, כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש. וזהו בחינת מלכות, דלית לה מגרמה כלום, אלא מה שמקבלת מן החית, שהיא בחינת חכמה, בחינת שמש כנ"ל. ונעשה ( [ל כו] ): "אור הלבנה כאור החמה ".

אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר, זה בחינת עשיו, שביזה את הבכורה, דהיינו השכל, כנ"ל, בחינת ( [יח ב] ): "לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו ". וזה בחינת מלכות הרשעה, בחינת לבנה דסטרא אחרא, שעליה נאמר ( [כד כג] ): "וחפרה הלבנה " וכו'."