ביאור:משלי יט כו

משלי יט כו: "מְשַׁדֶּד אָב, יַבְרִיחַ אֵם, בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר."

תרגום מצודות: הבן שהוא מביש ומחפיר פני אביו, גורם שאביו מגרש לאמו על אשר הדריכתו בדרך הזה, ובעל-כרחו יבזבז נכסיו לתת לה כתובתה, והרי הבן ההוא משדד (גוזל) את אביו דמי הכתובה ומבריח את אמו ממנו.

תרגום ויקיטקסט: - אולם, אם לא תחנכו היטב את בנכם, הוא עלול להביא שוד ושבר על האב, ולהבריח את האם מביתה, כי יהיה זה בן שמעשיו מביאים בושה וחרפה.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יט כו.

דקויות

1. הפסוק מתאר בן רע. אולם מה המסר המעשי של הפסוק? אולי המסר קשור לפסוק הקודם, המדבר על חינוך הילדים, ובפרט, ילד לץ. הפסוק שלנו מלמד, שאם ההורים אינם מחנכים בזמן את בנם הלץ, לא רק הילד יסבול, אלא גם הם - כי הלץ יבזה אותם ויביא עליהם בושה וחרפה: "ולזה ראוי לאב ולאם שייסרוהו בקטנותו, שלא יבואם ממנו זה ההפסד" (רלב"ג).

2. משדד - מלשון שוד ושבר (צרה כללית), או מלשון שוד וגזל (צרה ספציפית): "הנה, הבן שהוא מביש ומחפיר הוריו לרוע מנהגיו ורדיפתו אל התאוות, הוא סבה שישודדו שודדים אביו כדי שיחלק מהשלל עמם, או אולי לווה מהם ויבאו להפרע מהאב" (רלב"ג).

הקבלות

1. ישמעאל היה בן מביש ומחפיר, (בראשית כא ט): "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק". לפי חז"ל, זה לא היה רק צחוק של שובבות, אלא צחוק שיש בו עבודה זרה וגילוי עריות ואפילו שפיכות דמים, כמו ב(משלי כו יח): "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי"*. הדבר גרם לאברהם גירש אותו יחד עם הגר אמו: "ע"י שראתה שרה את בן הגר המצרית משחק לעבודת גלולים וגילוי עריות, גרם זה שנשתלחה אמו, וירע הדבר מאד בעיני אברהם" (רש"י). מכאן אפשר להבין את החשיבות הרבה של חינוך ילדים. ילד לא מחונך עלול להרוס לגמרי את יחסי הזוגיות בין ההורים (מצודות).

2. לצערנו גם עם ישראל היה בן מביש ומחפיר. קביעה זו מסתמכת על הקבלות לשוניות רבות בין פסוקנו ל(ירמיהו טו ח): "עָצְמוּ לִי אַלְמְנֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, הֵבֵאתִי לָהֶם עַל אֵם בָּחוּר שֹׁדֵד בַּצָּהֳרָיִם; הִפַּלְתִּי עָלֶיהָ פִּתְאֹם עִיר וּבֶהָלוֹת. " "אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, נָפְחָה נַפְשָׁהּ, באה[בָּא] שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם, בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה". הפסוקים מדברים על אם אלמנה הסובלת משודדים, וגם מבושה וחרפה. האם היא משל לאומה הישראלית, האומללה בגלל בניה - בני ישראל החוטאים - המביאים עליה בושה וחרפה, ומבריחים אותה מארץ ישראל.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/19-26