רש"י על ישעיהו כד
<< · רש"י על ישעיהו · כד · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 20 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 21 פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
"הנה ה' בוקק הארץ ובולקה" - הרי נבואה זו פורענות לישראל לפי שניבא להם נחמה זו והם עתידים לראות לפניה צרה רבה לכך אמר להם לא לכם אני אומר שתירשוה כי הנה הקב"ה בוקק ובולק אתכם והנותרים מכם ליום הגאולה המה ישאו קולם וירונו זהו סוף הענין ולהם נבאתי הנבואה הטובה
"בוקק" - מרוקן
"ובולקה" - מחריבה
"ועוה פניה" - והבהיל חשוביה עוה ל' נעויתי משמוע (לעיל כא)פסוק ב (כל הפסוק)
"והיה כעם ככהן" - לא כשאר הולכי דרכים שהאדון מוליכו עבדו והגבירה מוליכה שפחתה האדון נכבד והעבד נקלה הגבירה נכבדת והשפחה נקלית אבל כשהשבאי מוליך השבויים הכל שוין לפניו
"כקונה כמוכר" - בזמן שהעם יושב על נחלתו לבטח הקונה שמח והמוכר עצב שלא ישוב ממכרו אבל כשהשבאי מוליכם הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל וכן כמלוה כלוה שניהם שוים שהלוה אין לו לפרוע והמלוה אם לא הלוה לזה היה השבאי נוטלו כמו כן כנושה כאשר נושה בו לוה נופל בכסף ונושה נופל בכל שאר דברים כגון יין ושמן ותבואה ודבש כדכתיב (דברים כד) כי תשה ברעך משאת מאומה ע"כפסוק ג (כל הפסוק)
"הבוק תבוק" - תתרוקן
"והבוז תבוז" - ל' בזה ושללפסוק ד (כל הפסוק)
"נבלה" - כמו (ירמיהו ח) והעלה נבל ל' כמש ותשות כח אומללה ל' שפלות כמו היהודים האמללים (נחמיה ה ג)
"תבל" - היא א"י שהיה מתובלת במצות הרבה
"מרום עם הארץ" - גאון עם הארץפסוק ה (כל הפסוק)
"והארץ חנפה" - כמין חניפות עושה עשב ואינו עושה קמה מראה קמה ואין חטין בקשיה
"תחת יושביה" - בשביל יושביה
"ברית עולם" - היא התורה שקיבלו בבריתפסוק ו (כל הפסוק)
"על כן אלה" - בעון שבועת שוא
"חרו" - ל' יבש וצמא בחום חורב כמו נחר מפוח (ירמיהו ו)פסוק ח (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
"קרית תוהו" - כשתשבר נקראת קרית תהו
"מבוא" - מלבוא לתוכה אישפסוק יא (כל הפסוק)
"ערבה" - החשיכה
"משוש הארץ" - היא ירושליםפסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
"כי כה" - ישארו ישראל בקרב העמים אחד בעיר ושנים במשפחה
"כנוקף זית" - המשאיר גרגרים בראש אמירפסוק יד (כל הפסוק)
"המה ישאו קולם" - לאותו המעט הנשאר תבא הטובה שנבאתי למעלה
"צהלו מים" - יותר ממה שצהלו על הים בגאולת מצריםפסוק טו (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
"מכנף הארץ" - ת"י מבית מקדשא שהוא בסוף א"י במזרחה כמו ששנינו לוד מן המערב וירדן מן המזרח נמצא מירושלים לירדן מהלך יום ואני אומר לפי פשוטו ששמענו מאחורי הפרגוד שעתידין להעלות זמירות מכנף הארץ ומה הן הזמירות צבי לצדיק עתיד להיות מצב ותקומה לצדיקים
"ואמר רזי לי וגו'" - אוי לי שנגלו לי שני רזים רז פורענות ורז ישועה והרי תרחק הישועה עד שיבאו אויבים בוזזים אחר בוזזים אחרים ושודדי' אחרי שודדי' ה' בגידות אמורות כאן כנגד בבל ומדי ופרס ויון וכותים שישעבדו בישראל לפני גאותך ואחרי הביזות האלהפסוק יז (כל הפסוק)
"פחד ופחת ופח עליך" - על העמים יושבי הארץ
"פחת" - גומא ליפול בה כמו שמפרש ואומרפסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
"רועה התרועעה" - לשון שבר כמו (תהלים ב) תרועם בשבט ברזל
"פור התפוררה" - לשון פירוריןפסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
"ואוספו" - אסיפה שהוא לרעתם להכניס אסיר על בור המוכן לו מחוייבי גיהנם לגיהנם
"וסוגרו על מסגר" - הם שבעה מדורי גיהנם
"ומרוב ימים יפקדו" - עונות ימים רבים יפקדו עליהם וזהו שיסד הקלירי בסילוק של יוצר דפרשת זכור לרוב ימים להמנות לחשוב להם חשבונות