יערות דבש/דרוש ד

דרוש ד

תוכחת מוסר מה שדרש הגאון זצ"ל בז' באב שנת תק"ד לפ"ק בק"ק מיץ יע"א ובתוכו הספד על תרי גאוני ארץ ז"ל.

ירמיה הנביא הנביא כאשר החל לקונן לה' על הריגת יאשיהו המלך פתח ואמר (איכה ד, א) איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות וכבר הרגישו חז"ל (איכה רבתי שם) בהך אבני קודש תשתפכנה וכו' ופי' על כמה דמים רבים שנשפך מיאשיהו הנ"ל אבל אין זה בגדר אבני קודש כי באבנים אין קדושה כלל.

אבל אפשר לומר כי כפי מ"ש המדרש באיכה (איכ"ר פ"א נג) לא היה חטא ליאשיהו שלא שמע לעצת ירמיה באומרו מבלי להלחם בפרעה נכה כי אילו אמר לו ירמיה בדבר ה' ונבואה ח"ו שהיה עובר על דברי נביא רק הוא אמר לו מפי שמועה כך קבלנו מפי ישעיה הנביא וסכסכתי מצרים וכו' ואמר לו יאשיהו משה רבו דרבך לא אמר כן וחרב לא תעבור וכו' ודברי מי יקום דברי הרב או דברי התלמיד ולכך מנוקה מעון וכן כתב הרי"ף בעין יעקב ע"ש.

אמנם לכאורה עדיין יש מקום ספק למה לו ליאשיהו כל הספק הזה דברי משה ודברי ישעיהו הוי ליה לשאול באורים ותומים הילך להלחם או לחדול ובזה יודע האמת ודינא הכי כדתנן (עיין סנהדרין ב טז ק ע"ב) אין מוציאין למלחמת רשות אלא ע"פ אורים ותומים ולהתיר קושיא זו נראה כפי מה שכתבו המפרשים בשופטים דלא ענו האורים ותומים בלחמם עם בנימין בפלגש בגבעה כהוגן הואיל ולא היה בפני ארון ה' (עיין יומא עג ע"ב שבועות לה) אבל בפעם ג' שבחנו דבריהם כתיב להדיא וישאלו בני ישראל בה' ושם ארון ברית אלהים בימים ההם (שופטים כ, כז) ופי' המפרשים ור"י אברבנאל בתוכם כי ב' פעמים הראשונים לא היה בפני ארון ולכך לא בחנו דבריהם והטעם כי אין כל מקום גורם להשפיע רוח הקדש על הכהן השואל ולצרף אותיות כראוי אמנם נגד ארון ה' אשר שם חביון עוזו שם בקל ינוח רוח ה' על הכהן השואל בשומו פניו נגד אדון כל הארץ ותבא תשובה על נכון כלל הדבר אין שאלת אורים ותומים כהוגן כי אם לפני ה' כי לאו כל מקומות ראוים שתהיה נשפעת רוח הקדש על השואל ותחול רוח הקדש על אבני החושן שיהיו האותיות בולטות ומצטרפות.

וזהו צריך להיות דוקא לפני ארון וא"כ יאשיהו שגנז ארון ה' כדאמרינן בגמרא בכמה דוכתי (יומא נב הוריות יב כריתות ה תוספתא דגיטין פ"ג ותוספתא דיומא פ"ב) לא היה אז סיפק בידו לשאול באורים ותומים וזהו מאמר ירמיה בקוננו כי מגלת איכה היא סוגרת לכל הדברים כנודע ובאומרו איכה יועם הזהב וכו' ואיכה תשתפכנה אבני קודש וכו' הרצון שקונן על יאשיהו איכה עוצם מעלתו שנדמה לזהב וכתם אופיר כהה ונשתנה שנהרג כי לא היה בו שמץ חטא כנ"ל כי נשען על דברי משה ושלא תאמר הוי ליה לשאול באורים ותומים כדין תורה וע"ז אמר אבני קודש הרצון אבני חושן ואפוד איכה תשתפכנה בראש כל חוצות וכי יהיה בכל מקום נשפך רוח הקודש עליהם בכל מקום ומקום לאו כל מקומות כשרים כי אם לפני ארון ה' וזהו לא היה אז כי כבר נגנז ולכך קונן עליו איכה זהו חדא.

אבל עוד יש פנים שונים בענין הנ"ל ואמת כי אין עסקי היום בדרש תורה וכהנה דברים המתקבלים לשומעם ויונעם כי מפאת הזמן אשר הוא יום שרקדו גוים בהיכל השם בעו"ה שמו מקדש ה' לתועבה ואיך אנחם לומר דברים דרושים לכל חפציהם וגם מפאת הדרוש אשר קבעתי לעשות אבל יחיד בכי תמרורים על העדר הרבנים השלמים הרב הגאון מו"ה ישראל אב"ד דק"ק הענויא ז"ל ואחרון הכביד אשר צירים אחזתני בשומעי הוא הגאון מפורסם בעולם בתורה ויראה אלוף נעורי אשר למדתי אצלו כ"מ מאיר הרב אב"ד דק"ק אייזן שטאט ז"ל הלך למנוחות הוי חסרא ישראל גברא רבה והסימן שברך מ"י ירפא לך "מאיר "ישראל וראוי לקונן ביחוד ימים אלו אשר קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש.

והטעם נראה דיש להבין במה שנאמר בקרא (איכה ב, ג) השיב אחור ימינו וכן נצב אחור ימינו ומה היא זו אבל כבר אמרו שלא זזה שכינה ממקומה עד שעושה רושם הרצון כי מ"מ קצת השרה שכינתו במקומו וכמו שאמרו (מגילה כח) אע"פ ששוממים קדושתן עליהן כי מ"מ השכינה נשארה והיא בכותל מערבי כי שם יתד נאמן ושריד שתשרה שם השכינה כדדרשינן (שהש"ר פ"ב י) הנה זה עומד אחר כתלנו זה כותל מערבי שלא זזה שכינה ממנו וכבר נודע כי אחור וקדם פירושו קדם מזרח אחור מערב וזהו כוונת הקרא כי ימין ה' שהוא חסדו והשפעתו נצב אחור היינו למערב כי סילק שכינתו מכל הבית אבל השיבו על מערבי ושם עדיין קדושת כבודו וזהו אם תשכח לירושלים להיותך חושב כי כבר חלף קדושתו מבלי שיור בעו"ה והרי הוא כמת נשכח מלב תשכח ימיני כי ימינו עומד במערב ובזה אי אפשר לשכוח כי עדיין רוח קדשו שם.

וזהו מאמר הגמ' (גיטין דף לו:) עדיין חביבותן גבן דכתיב נרדי נתן ריחו ולא כתיב הסריח והוא דנודע דסביב רשעים יתהלכון תיכף בסילוק הקדושה תנוח הטומאה ולכך במות ישראלי ונסתלק קדושתו יטמא משא"כ קברי עכו"ם ואין לך סרחון גדול ומזוהם מהשריית הקליפות הן מקום אשפה וטינוף ועיפוש המוליד סרחון ולכך אילו אין ח"ו חביבותן גביה שהיה מסלק שכינתו מכל וכל היו הקליפות שוכנות שם והיה כתיב הסריח אבל שברוב חסדו עדיין יש לו חביבותו עלינו ולא סילק לגמרי רק שורה על כותל הנ"ל אין מקום לטומאה לחול להדיא ולכך לא כתיב הסריח וזהו אצל חורבן בית המקדש אבל כהעדר תלמיד חכם וצדיק לא נשאר שריד כי כולו הלך ילך ואין כאן שיור בעו"ה ותיכף יחול סטרא מסאבא ולכך אמרו חז"ל (סוטה מט סנהדרין צט) חכמת סופרים תסריח הודיע לנו כי באובדן חכמים שמה קיננו הנחש וכת דיליה עד שיסריח ולזה קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש.

וא"כ איפוא מי הוא אשר חילים יגבר לדבר בדעת מיושבת ובדעת ידבר דבר על אופניו ומעיד אני עליו שמאוד היה שוקד על התורה והוא קיים מה שנאמר בקריאת שמע (דברים ו, ז) בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך שהרצון כי יצר הרע כאשר יבקש להסית לאדם לבטל מתורה יבוא עליו באופנים שונים הכל לפי ענין המפותה כי יאמר הלא תמיד תצטרך להיות יושב בבית ללמוד תורה כי דברים אלו צריכים שקידה והתמדה התעיף עיניך וכו' ולולי כן לריק אתה יגע ולא תקום מחשבתך וזהו יקשה עליך להיות כלוא בבית ה' וכאומרם (שבת קכ חגיגה יד) לא אהיה חובש מחובשי בית המקדש ולכן בני חדל מזה ולכך אמרה תורה בשבתך בביתך אע"פ שתהיה צריך תמיד להיות ביושבי בית מ"מ לא תבטל אהבת ה' ותמיד באהבתו תשגה ותהגה בתורתו.

ולפעמים בא יצר הרע באופן אחר באמרו כאן אין לך רב מובהק וכניסת חכמים ומרבה ישיבה מרבה חכמה רק צריך אתה לילך למרחוק מקום תורה וישיבה וכל דרכים בחזקת סכנה ופגיעה ומי יודע אם תגיע למכון חפצך וכהנה דברים המונעים אבל הכתוב מזרז בכל זה לא תשגיח בו אפילו בלכתך בדרך וכמו"כ בא היצר הרע לומר אתה חלוש בטבע אם תייגע בתורה תבוא לידי משכב ויחלש כחך לכך אמרה התורה ובשכבך אפילו על משכב הוא לא תסור אהבתך מתורה וכן יצר הרע אומר אם אתה תלמד צריך אתה לקום בראש אשמורת ללמוד כדרכה של תורה במיעוט שינה ואין זה טבעך ואם אין אתה ישן כפי הראוי לא תצליח לשום חפץ וע"ז אמרה התורה ובקומך בכל זה לא תבטל אהבת תורה כמאמר שלמה (שה"ש ח, ז) מים רבים לא יוכלו לכבות אהבה וכל דברים אלו נתקיימו בהגאון הנ"ל יהיה זכרונו לחיי עולם הבא כי מעיד אני שהיה חלוש למאוד בטבעו ומ"מ לא ביטל עונתה של תורה ויגע בתורה ולא ביטל בשינה לילה בלילה שקם לאחר חצות ללמוד תורה לשמה לכך צריך הספד גדול ובאמת עיקר הספד הוא לחזור בתשובה וזהו שנחלקו במדרש רבה פ' אחרי (פר' כ') אמר ר"א מפני מה נסמכה מיתת מרים לפ' פרה כשם שאפר פרה מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת אר"י נסמכה מיתת אהרן לשברי לוחות שקשה לפני הקב"ה מיתתן של צדיקים כשברי לוחות אר"ח למה מזכיר מיתתן של בני אהרן ביום הכפור ללמדך שכשם שיום הכפור מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת וכו' עכ"ל.

וענין דבריהם כך כי ר"א דיליף מפרה ס"ל כי מיתת צדיקים מועילה לחטאים אשר בחבורתו נרפא לנו כמו ענין סגולי שמועיל ברפואה ואין בו טעם טבעי או מחקרי כלל כי אם סגולי וכן היה בפרה שהפרה מטהר טומאה חמורה בלי טעם וסיבה נודעת ולכך נאמר בו חוקה וכן מיתת צדיקים מכפרת בלי טעם וזהו הוקשו לאפר פרה ולפ"ז לפושעים יפגיע אמנם לתלמידיו ולנלוים לו שנהנו מתורתו ולאורו הלכו ובצלו היו חיים להם הפסד גדול ובעו"ה עולם חשך בעדם ויהי לילה וזהו מעין פרה שמטהרת טמאים וכך הוא מועיל לפושעים וחטאים ומטמא טהורים וכן הוא לטהורים הוא העדר גדול והפסד בעו"ה.

לא כן דעת ר"ח דס"ל דמיתת צדיקים מכפרת עם תשובה גמורה וחלוטה והמיתה פותחת פתח לתשובה אשר החי יתן אל לבו כי יראה חכמים ימותו אבל בלי תשובה לא ולכך מקישו ליום הכפור כמו דיום הכפור צריך תשובה כך מיתת צדיקים צריך תשובה אבל ר"י ס"ל דאמת קשה מאוד לפני ה' שצדיקים ימותו אבל סיבת מיתתם היא לטובת הדור כי כל זמן שצדיק גמור בדור הבינונים אינם נחשבים לכלום כי יש הבדל ביניהם וכמאמר האשה הצרפית לאליהו (מלכים א יז, יח) כי באת אלי לפקוד עוני ודרשינן (ילק"ש ח"ב רמז בט) כל זמן שלא היית כאן הייתי נדונית כצדקת עכשיו לרב צדקתך אני נדונית כרשעה וכן בנח אמרו (סנהדרין קח ע"ש) בדורותיו אילו היה בדורו של אברהם לא היה צדיק ולכך ה' שהוא חומל דלים צאן הדור לבל יהיו נחשבים ח"ו לרשעים מסלק הצדיק גמור ואם כן הם בדורותם צדיקים ואף שקשה לפני ה' לסלק צדיק מ"מ לטובת ישראל עושהו וזהו היה ענין לוחות אף שהיה קשה לפני הקב"ה שבירתן מעשה אלהים שנבראו בערב שבת בין השמשות בכונה מיוחדת מאלהים שיחבול מעשה ידיו מ"מ לתקנת ישראל למען יהיה עונם נקל ויהיו כפנוייה כמאמר חכמינו זכרונם לברכה לא השגיח ה' בהעדר הלוחות ואמר למשה (שבת פז יבמות סב ב"ב צ מנחות צט ע"ב) יישר כחך ששברת לכך מדמה מיתת צדיקים לשברי לוחות.

ולמדין מדברי מדרש כי צריך תשובה כמו יום הכפור והתשובה היא על שני אופנים או כמאמר הני בריוני (סנהדרין לז) עד האידנא הוי לן מגין אבל עכשיו מי יגן בעדינו ומי יפגיע בעדינו לה' אשר בצלו נחיה והפן השני כמאמר חז"ל שיתן ללבו אין מנוס מה' ביום זעם וארזים נפלה בם שלהבת ולא עמדה להם תורה ומצות ומה נעשה אנן אי תורה ואי מצות דאגין עלן וזהו מאמר ירמיה באמרו (איכה ב, א) איכה יעיב באפו ה' את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו דיש לדקדק כי אמר השליך ולא זכר ומורה כולן על לשון עבר כי הנביא קונן כאילו כבר נעשה הדבר ובתחלת דבריו אמר יעיב על עתיד שיהיה כן וכהנה יתר דקדוקים שדקדקו מפרשים.

אבל ענין ירמיה היה לעורר בתשובה וכמאמר איוב (איוב יט, כט) גורו לכם מפני חרב למען תדעון שדון והוא שיש לאיש לפחד מחימה ואף של הקב"ה ואל יפתהו יצרו כי אל חנון ורחום ה' נושא עון אבל אף כי כך מדותיו מ"מ מדקדק על עונות ופשעים וכך הוא חינון שלו לייסר איש כפי מעשיו לזכות אחריתו יתעלה שמו כי אין לפניו משוא פנים ומפחד יום דין ויום אפו יש לנו לחרוד בצירים וחבלים מאוד ומדי זכור יזכרו אדם ימאס בכל יגיעה ותענוג עולם הזה כי במה נחשב ולא יועילו ביום עברה ולכך אמר דוד (תהילים ב, יב) נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו וצא ולמד אם ביום אפו השליך משמים תפארת ישראל שהוא דמות יעקב החקוק בכסא כבוד השליך איקונין שלו וגם הדום רגליו שהוא מקדש ה' אשר היה הדום רגליו לא זכר ביום אפו הרס ולא חמל ומה נעשה אנן בהגיענו לדין ביום אפו ומה נענה ליום פקודה ואיך יש לנו תקוה להמלט משאתו וחרון ה' ומה יבטיח אותנו היצר הרע על קנה רצוץ.

וזהו מאמר ירמיה אתם בני ציון שובו אל ה' כי איכה יעיב באפו את בת ציון ראו ודעו איך יקרה אתכם באחרית הימים ביום אף ה' כי אתם רואים מה שעשה שהשליך משמים תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו א"כ דעו וראו איך יקרה לכם ביום אפו ולכך החישו מפלט לשוב אל ה' כי רבים רחמיו וכן יש לנו לשוב בראותנו כי צדיק אבד וראוי לשים על לב בתשובה וזהו עיקר הספד אשר חל על האדם לפשפש במעשיו ולומר אם בארזים נפלה שלהבת (מועד קטן דף כה:) ודייק שלהבת הרצון כי אמרו כי ארזים אין גזעם מחליף וכן צדיק שמת אין לו תמורה אבל מחקרים חשבו כי אין אמת בפי חכמים ז"ל באומרם כי ארזים אין גזעם מחליף כי החוש מכחישו ומאין ארזים לנו אם כל ארזים שנקצצו מיום עולם לא החליפו אבל טעו ודאי כי אם ישרישו אילנות כח האילן באדמה להצמיח כמוהו אבל דורות אחרונים התחכמו בכרתם יערות לעשות מהן שדה זרועה ששורפים השרש באש והאש שואבת כל לחלוחית שיש בעפר ההוא ומייבשו ומכלה אותו עד שנעשית ארץ שרופה מלחה ולא תצליח לגדל עצי יער וזהו ענין בארזים בהשרשה בעלמא יחליף גזעו אבל בשריפת שרשו אז יפסיד וזהו שדייקו אם בארזים נפלה שלהבת דייקא וכן בצדיק אין גזעו מחליף ולכן מחויבים אנו לעשות אבל יחיד כי אבד עולם ומלואו.

ובאמת עיקר ההספד לומר ולשים על לב הראשונים חדלו והלכו למנוחה אנחנו נשארנו לאנחה ראוי לנו להקים נדחה ולעשות משמרת לתורתינו כי זהו חיינו ושלימות נפשינו ולגדל עדרים לתורה ואיך לא נספוד ונצעק בקול בוכים על העדר תלמיד חכם ואין ידינו פשוטה להקים אחרים אשר עדיין לא הגיעו לשלימות התורה וחכמה להספיקן בכל מחסורם אפס ילמדו תורת ה' ולא יהיה ח"ו ישראל אלמן ויתום מלומדי תורת ה' אוי לי אמי כי ילדתני ברואי שפלות התורה ולומדיה דור הולך וחסר הזקנים וכשרים שבדור ישובו למקום אשר נתנו ואין קול חדש תחת שמש לומר הנצו הרמונים ופרחי גפן וסמדר נתנו ריח ומי עושה זה וגורם זה הקצינים שבדור שאינם מחזיקים בעמוד התורה לתת ללומדי תורה מחיה ושארית בארץ ויאמרו לו מפתי תאכל ומימי תשתה אפס יקרא שמך על התורה רכב וצלח ואילו היו עושים כזאת בלי ספק שהיו מגדלים בעלי קרנים בקרני הוד בתורה כי דורינו דור דעה במושכלות במשא ומתן כמה תחבולות עושים והתחכמות ממרחק וביגיעה יביאו לחמם ולמה לא תצליח הדעת ובינה יתירה כזו בלימוד תורה שהוא מושכל האמיתי להיותם טרודים במחיה וכלכלה וחייהם תלוי מנגד פגה רוחם ולבבם אין אתם.

וזהו שאמר ירמיה (איכה ד, א) איכה יועם זהב וכו' ודרש במדרש (איכ"ר פ"ד א) תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות אלו תלמידי חכמים דנפקו לפרנסתהון והענין להבין הוא מה שאמר ירמיה (איכה ב, ב) בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה חלל ממלכה ושריה להבין מה ענין זה לזה אבל כבר נודע כי אמרו (סנהדרין דף קה:) כל הברכות שבירך בלעם כולם חזרו לרעה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה קללה ולא קללות וא"כ למדנו מזה שקללה אחת נתהפכה לברכה אבל אינם מסיימין איזה קללה שנתהפכה רק מביאים אחת שנתהפכה ואם נדייק בברכות בלעם בכללותיהם אף שפרטיהן מרובים אבל כללותיהן נכללים בשלשה סוגים א' שיהיה לנו בתי כנסיות ובתי מדרשות כאמרו מה טובו וכו' ושנית להקים מלכים ונגידים ולהיות ממשלתם הולכת וגדלה ויהיו עמים רבים נכנעים תחתיהם וג' שיהיו ישראל עם חזק מכניע צרים מתגבר על אויביו וכהנה בגבורות והצלחת ישראל ובזה היו נכללים ברכותיו ואם כן כיון שהתורה העידה שאחד מהן נתקיימה הברכה לא ימלט שאחד מהן מג' הנ"ל תקויים וזהו היה מצעקת ירמיה בקול קינה שכאן כל שלשה נהפכו לקללה ולא נתקיימה אפילו אחת מהן וזהו אמרו בלע ה' ולא חמל כל נאות יעקב ודרשינן במדרש (איכה א, ד) שהוא בתי כנסיות ובתי מדרשות ע"ש במדרש איכה ואם כן הרי ברכה אחת שנהפכה לקללה ובגבורת והצלחת ישראל הרס בעברתו מבצרים הגיע לארץ מטה מטה בעו"ה והרי כאן שניה ושלישית חלל מלכה ושריה וא"כ איה איפוא הקללה שנהפכה לברכה.

אבל באמת טעם וישוב לזה הוא דצריך טעם למה נהפכו כולם חוץ מבית הכנסת ובית המדרש דכבר כתבנו דצריך תלמיד חכם להיות חמוקי ירכיך ונחבא אל כלי קודש וקרוי מחובשי בית המדרש וענין בלעם דלא נתקיימה ברכתו הוא דהכניס עין הרע בברכות כמ"ש הזוהר (ח"ג קמז ע"ב) וטוב עין הוא יברך ובעין הרע שלו לא חלו וכלל הוא (תענית דף ח:) כל דבר הסמוי מן העין אין עין הרע שולט בו ולכך בית הכנסת ובית המדרש שסמוי מעין אין עין הרע שולט ולכך נתקיימה ברכתו אך זהו אם תלמיד חכם חבוש בבית המדרש לא יראה ולא ימצא בשוק אבל אם צריך לילך בשוקים לחזור אחר פרנסתה פשיטא חל עליו עין הרע וגם זו לא תתקיים.

וזהו מאמר ירמיה תלמיד חכם שדומה לזהב וכתם פז איכה יועם וישנה איך כהה מראיתו ונשתנה הוד פניו וקאמר הטעם למה נתמעט התורה וחלה קללת בלעם אבני קודש המה תלמידי חכמים תשתפכנה בראש כל חוצות שהולכים בחוצות לפרנסתן ואם כן אינו סמוי מעין וחל עליו עין הרע כי כך הדבר בכל מקום צנוע אין סטרא אחרא כלל חל כמאמר (ישעיה כו, כ) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך לכך דבר בעיר כנס רגלך (בבא קמא דף ס:) ועיין בזוהר (ח"א כב) כי בדבר צנוע לית סטרא בישא מקום לחול ולכך ראו כמה מגיע לנו בעו"ה אשר משכו יד לפרנס תלמידי חכמים שלא יהא להם צורך לחזור ולהדר אחר פרנסתם והלא זו אשר נשאר לנו בגולה.

ובאמת עיקר הגלות היא אבדן תורתינו וחכמת ה' ועיקר נחמתינו כי ה' השאיר לנו שריד אשר לא שכחנו זה משך זמן רב מצותיו ותורתו במצות תורה וסופרים ודקדוקי סופרים וחומרות גאונים כמה חייבים אנו לשבח לה' על נס נפלא כזה אשר זה זמן אורך הגלות וטלטולים מגוי לגוי ובכל זאת לא שכחנו תורת אלהינו ועוד יש תורה תודה לאל בישראל רק הכל תלוי בנו לחזק ידים רפות וברכים כושלות לבל ימוטו ואמר במדרש (בשינוי במנחות נג ע"ב) שבליל חורבן בית המקדש בא אברהם לבית המקדש והיה הקב"ה מטייל עמו ארוכות וקצרות ושאלו מה לידידי בביתי א"ל בני היכן הם א"ל חטאו וגלו א"ל היה לך לזכור הטובים שבהן א"ל עשו המזמתה א"ל היה לך להביט בברית מילה א"ל בשר קודש יעברו ולא עוד אלא ששונאים זה לזה עכ"ל להבין הענין טיול ביום מר כזה וארוכות וקצרות וגם השאלה מה לידידי בביתי הלא נודע כי בא להתחנן בעד בניו ומה ענין תשובה עשו המזמתה והבטת ברית מילה וגם מה שא"ל ולא עוד אלא ששונאים זה את זה תמוה ביותר ורבותינו בעלי אגדה כוונו בזה לדבר מושכל.

והוא כי אומות העולם צוחקים עלינו באומרם בבית ראשון שעברתם פי ה' לרוב היתה גלות שלכם שבעים שנה וכעת אשר בבית שני לא נמצא ברוב הקהל עולה גדולה ורוב מהמרי וארכו הימים ולא נושעתם אבל כבר מבואר בכל מקראות תנ"ך כי גאולה בבית שני היתה רק פקידה אבל אריכות הגלות המרה הזאת כבר נחתם עלינו בגלות בית ראשון לסיבת המרי והפשעים מבית ראשון כמבואר בתוכחת משה כאשר הוכיח הרמב"ן מן כמה פסוקים (דברים כח, לו) יולך ה' אותם ואת מלכך וכו' ומן והשיבך ה' מצרים באניות וכן בכמה נביאים וירמיה הנביא שראה (ירמיהו א, יד) הראשונה מקל שקד כי שוקד ה' על הרעה ובשנית סיר נפוח פונה צפונה כי מצפון תפתח הרעה הוא כי מראה ראשונה מורה על גלות בבל ולכך אמר ה' כי שוקד על הרעה להיותו נעשה מהר אבל על מראה שנייה היותו מורה על גלות שני ולכך אמר מצפון תפתח הרעה היותו רומי וכל ארצות אירופא חלקו של רומי הוא בצפון עולם וכהנה פסוקים רבים לאין מספר בישעיה וירמיה המורים על גלות רומי אך המינים עדיין שואלים הלא יוצאי ירך של אביהם יותר עלולים לסבול חטא אביהם משעלולים נכדיהם ויוצאי חלציהם אחריהם ואם כן איך יתכן כי יוצאי ירך גולי יהודה אשר ידם היתה במעל שבו מהגולה וישבו בטח והתמידו כמה דורות ואחר כך דור אחרון יסבלו עון אבות ולילך בגולה וזהו שלא כדת.

אבל האמת היא כך דבאמת מה הפסק זו משמש לפקוד תוך שבעים שנה ואחר כך לגלותם הלא יותר נכון שתהיה הגלות בלי הפסק עד ירחם ה' עמו ואחרון אחרון נשכר אבל חסדי ה' לא תמו ומה רבו רחמיו כי הבטיח אותנו לבל תשכח תורת אלהינו מקרבנו כי היא שלימות נפשנו וכבר נודע כי בגלות בית ראשון לרוב עזיבת התורה ולמיעוט תקנות וגדרים מסנהדרין שהיו בימי בית ראשון כמעט נשכחה התורה מהמוני עם ובשובם מהגולה לא ידעו ממצות סוכה ומשמירת שבת שהיא חמישית ליו"ד דברות והתערבו בגויי ארצות ולא ידעו איסור חיתון ובפרטות עם עמון ומואב כמבואר בנחמיה ואילו התמיד הענין עוד מאה או מאתים שנה וקרה לנו הנגזר מאת ה' רוב שמדות ועוצם הטלטול היתה נשכחת התורה מכל וכל מבלי זכר כלל ואם כן היה ח"ו אבדה תקותנו והתחיינה עצמות היבשות כשאין עמן תורה ומצות ה'.

ולזאת ה' חושב מחשבות לבל ידח נדח מתורתו כאשר הבטיח לנו קרבנו לפקודתו בסוף ע' שנה לארץ ישראל ועודנו חרש ומסגר אלף נביאים קיימים הם אשר מסרו הדבר לכנסת הגדולה וכן בבית שני רבו המלמדים תורה ברבים וגדרו גדר וסייגים ומשמרות וכהנה רבות אשר יד ה' עליהם השכיל לבל תשכח התורה וכאשר שיערו חכמתו העליונה כי כבר נעשה התיקון לבל יהיה שכחת התורה גלה אותנו שנית מעל פני האדמה עבור חטאת ומרי בית הראשון כנ"ל וברוך שמו אשר עינינו ראינו כי אנו בעו"ה היום בגולה יותר מאלף ות"ר שנה לא שכחנו מצות ה' דקדוקי סופרים וחומרי דגאונים והכל מחסד ה' וטובו עלינו.

ומזה יובן הנ"ל כי ודאי אברהם לא היה פוחד מחמת גלות כי כבר נאמר לו בברית בין הבתרים שעבוד וגלות ד' מלכיות כנודע והלא היא התרופה וע"י גלות נזכה לשלימות האחרונה ועולם התיקון וכאשר אבות עולם בעצמם הוצרכו לקבל גלות לזכך חומרם ולזכות לשלימות האמתית אמנם אברהם חרד כי ידע וראה העדר ידיעה שיש לישראל בגלות ראשונה מהתורה ומצות ואם כן פחד אם תאריך הגלות כפי הקצוב עליהם מה' ישכחו תורת ה' ותפוג תורה ויתערבו בגוים ואם כן ח"ו השתות יהרסון וצדיק מה פעל והקב"ה ידע זה ונחמו כי לא תתמיד הגלות הארוכה כזו בפעם אחת רק תהיה גלות קצרה בתחלת ע' שנים וישובו וילמדו תורת ה' ואחר כך יגלו לגלות ארוכה ומרה בעו"ה ואז לא תמוש התורה מאתם.

וזהו אמרם שטייל ה' עמו ארוכות וקצרות הרצון שהראה לו שתהיה גלות ארוכה וקצרה ולא שיהיה הכל בבת אחת ואם אמנם אברהם נצטער בעבור חורבן בית ה' אמר לו הקב"ה כי אין זה אנינה הנוגעת לישראל כי לא היה ביתם רק בית אשר שם ה' נקרא עליו וביתו היה כדכתיב למען שמך אשר נקרא עליו והקב"ה לטובת ישראל להתם חטא ולכלות פשע לא חס על ביתו והדום רגליו אפס תהיה להם תקומה ושפך חמתו על ביתו וזהו מאמר השם מה לידידי בביתי הרצון מה איכפת לך אם אני מקפיד ומחריב בשביל טובת בניך והשיב אברהם כל צערי על צדיקים שנשפך דמם אשר אין עול בכפם וזהו אמרו היה לך לזכור טובים שבהם והשיב השם עשו המזמתה והיינו שעסקו בדבר זימה כדכתיב (כנראה שהכוונה על ב' פסוקים ביחזקאל יח יא ועמוס ב ז) איש את אשת רעהו טמא וילכו אל הנערה וכו' וכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיה באה לעולם והורגת רעים וטובים (ירושלמי סוטה פ"א ה"ה) כמ"ש רש"י בפ' נח.

אך הטעם למה באמת בזנות גם הטובים נלקים כי כביכול כל זמן שהשגחת ה' בזה עולם אין רשות למשטין לפגוע בטובים אבל כבר נודע (סנהדרין צג קו) כי אלהינו שונא זימה והיינו שכביכול ממאס בו יותר מכל עבירות ומסלק השגחתו כאדם שממאס לראות בדבר קיא צואה ומסתיר פניו ואם כן רשות נתונה למשחית ואין מבחין בין טוב לרע (ב"ק ס) אך זה בגוים שאין להם ברית מילה ואינם בני ברית של ה' אבל ישראלים שיש להם ברית אין הקב"ה ממאס בבני בריתו ולכך הברית הוא באותו מקום להיות כי עלולים בעו"ה בני אדם לזנות ונתן הקב"ה זה לנו לאות לבל ימאס על כל פנים בנו וזהו הנאמר בתורה (ויקרא כו, מד) ואף גם זאת בהיותם וכו' לא מאסתים וכו' להפר בריתי אתם הרי שדייק שיזכור בריתו ולא ימאס בהם ולכך לא יהיה להם כליה ח"ו כי לא יהיה רשות למשחית להרוג טובים וכן אמר איוב שהוא משל לבני ישראל בגולה כאשר הארכתי בפעם אחרת שכל ענין איוב הוא משל לבני ישראל בגולה וזהו אמרם (ב"ב טו) משל היה הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך (איוב י, ג).

וזוהיא שאלת אברהם היה לך לזכור ברית מילה וא"כ אין להרוג הטובים וע"ז השיב השם כי עברו ברית ובשר קודש יעברו ועוד בשלמא אם היו באגודה אחת היתה השריית שכינת קדשו בתוכם בי הוא השוכן בתוך טומאתינו ואימת כשאנו באגודה אחת והן אל כביר לא ימאס אבל כשהם בפירוד אין הקב"ה משרה שכינתו כלל להיותם נדונים כיחידים וגם במקום שלבבות חלוקים אין מדור לשכינה כי הוא עושה שלום במרומיו וכאשר כבר הארכתי בזה בדרוש הקודם ולכך סילק ה' שכינתו וארץ ניתנה ביד רשע ולכך גם צדיקים שבדור ספו תמו ומזה נראה בעליל כי כל גלות המרה הזו הכל בעון בית ראשון.

ובזה יובנו דברי הגמרא פ' חלק (דף קד ע"ב) ודמעתה על לחיה אמר רבא אמר ר"י כאשה שבוכה על בעל נעוריה ויש להבין איך רמיזי זה בדמעתה על לחיה ורש"י דחק עצמו בדוחק גדול ע"ש אבל ירמיה בפתיחתו תיכף כלל שני חורבנות כי נודע מ"ש יוסף בן גוריון לרומיים פי' על פסוק גדול יהיה כבוד בית האחרון מהראשון ודרשו חז"ל (ב"ב ג) ג"כ שקאי על בית שני והורדוס ולא על בית ג' כי זהו לרוב מעלתו אין לו ערך ויחוס כלל לבית ראשון ואינו כלל בסוג עד שיאמר עליו זה גדול מזה ואולם הגמרא נתחבטה במה גדול מראשון ויוסף הנ"ל ויתר מפרשים פירשו בזה כי בבית ראשון לא יצא שם הבית בכבוד ותהלה בעיני מלכי ארץ ולא מצינו שום מלך ששלח מנחה וקרבן לבית ה' כי לא יצא טיב ישראל בארצות וגם הגוים היו שקועים ביותר בתרפים וכישופים עד שחשבו גם להם שפע אלהים אבל בבית שני כל מלכים וגוים רבים כולם כבדו הבית במנחות וקרבנות ודורונות וקראו אותו בית ה' כאשר נודע מן כורש ודריוש ותלמי המלך שהיו מושלים ממש בכל כיפה ואצ"ל קיסרי רומי אויגוסטוס יוליוס ובעו"ה סיבת קריבת החורבן כמאמר חז"ל (גיטין דף נו:) מבר קמצא היה בסיבת קרבן ששלח קיסר רומי שמשל אז בכל הארץ לכבוד הבית וזהו הנאמר בחגי ב' (פסוק ז' ח' ט') ובאו חמדת כל גוי ומלאתי את בית זה כבוד אמר ה' צבאות לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון וכו' ע"כ וזהו מורה בבירור כמ"ש כי בזה גדול כבודו שכל מלכים יכבדוהו.

וירמיה בקינתו קונן על שני מקדשות ולכך פתח בראשון ואמר איכה ישבה בדד העיר רבתי עם כי היה רבתי עם אבל לא רבתי בגוים כי לא יצא שמה בקרב ארצות וישבה בדד כי בחורבן ראשון חדל כל רגל אדם משם כמאמרם (שבת קמה.

יומא נד) נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה ואמר היתה כאלמנה ודרשו (איכ"ר פ"א ג) לא אלמנה ממש אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים כי לא היה לזמן רחוק כי יודעים הפקידה לע' שנה והרי הוא ממש כמו שמרחיק הבעל נדוד על זמן מה והאשה מקוה ומייחלת לו ליום מועד ואחר כך מדבר מחורבן בית שני אמר רבתי בגוים שרתי במדינות כי נתפרסם שמה בכל ארצות ואיים רחוקים ולא אמר עליה ישבה בדד כי לא גלו בבית שני מכל וכל וארץ ישראל נשארו יושבים בה כאשר כל חכמי ישראל מחורבן הבית עד זמן רבינו הקדוש יושבים בארץ ישראל במושבותם רק קיסרי רומי נתנו עליהם מס ומכרו הארץ שדה של זה לזה לבל יחשבו יהודים שהם מוחזקים בו מאבותיהם כמ"ש יוסף בן גוריון בספרו לרומים וכמבואר בגמרא דגיטין (דף נד:) בסקריקון ביהודה ומשם מבואר שהיו נשארים יושבים בארץ ישראל ולכך אמר עליהם היתה למס ולא ישבו בדד ולכך אמרו (איכ"ר פ"א כד) בכה תבכה על שני חרבנות.

אמנם כבר אמרתי כי עיקר גלות בית שני היה בשביל ראשון ועוונם סבלנו רק בחסד ה' שהיתה פקידה ביניהם כנ"ל והנה כל חטא בית ראשון שלא קראו לה' כלל כדכתיב (תהלים יד, ד) אכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו וכן ישעיה צווח (ישעי' מג, כו) ולא אותי קראת יעקב וכו' ובגמ' דחולין פ' הזרוע (דף קלד ע"ב) אמרינן כי ניתן להכהנים זרוע כנגד ויקח פנחס רומח קיבה כנגד וידקור אל קבתה ולחיים כנגד ויעמוד פנחס ויפלל הרי דלחיים כאילו מוכן לתפלה וזעקה וזהו מאמרו של ירמיה ודמעתה לא על חטא בית שני כי שם היו מתפללים לה' ותמימים היו עם ה' רק על חטא בית ראשון אשר לא קראו לה' וזהו ודמעתה על לחיה שהוא כלי המושאל ומוכן לצעקה ותפלה כהנ"ל בפנחס וזהו שאמר רבא בשם ר"י כי הדמעה תהיה על חורבן הראשון כי משם נסתעף חורבן השני וזהו כאשה על בעל נעוריה אבל בבית שני כבר היה כבעל מחזיר אלמנתו וגרושתו כנודע ולכך עיקר הבכי על בית ראשון וזהו על לחיה על ביטול תפלה וצעקה להשם.

וראו נא לכמה מגיע ועד היכן ענין תפלה ועל זה נחתם גזר דין על אשר ה' לא קראו וצריך האדם להיות חרד בתפלה כי זה אשר נשאר לנו בגולה ואין לנו עבודה וזהו עבודה וכמה יש לאדם להתבונן בו ולעמוד בהכנעה יתירה וכפיפת קומה ומלין לצד עלאי ימלל בנחת ובכונה ואשרי למי שמתפלל בדמע ולב נשבר ונדכה כי לא ישוב ריקם ועל מה נבטח בגולה ומה יגן בעדנו אם לא בתפלה ובקשה מקירות לב אוי לנו אשר נאמר (איכה ג, מד) סכותה בענן לך מעבור תפלה ומה הוא הענן הוא אדים והבל שיש בו חטא היוצא מפי איש ואשה כל יום וביחוד שיחה בטילה בבית הכנסת ומכ"ש בעת תפלה הכל הוא עולה בעב וענן ומונע לתפלה לעלות אך אם אדם מתפלל אחר כך בכונה ובבכי ודמעה מעלה כל תפלות מכמה שנים אשר סביב נקבצו לו כי נשארו עומדים ברפיון מבלי עליה וכעת ע"י תפלה זו הם עולים במעלה בית אל אבל המוציאים מפיהם ניבול פה ר"ל שבועת שוא ומסירת ממון של ישראל אין התפלה נעכבת כי אם הולך יהלך תיכף לסטרא אחרא ר"ל וכאילו זבח לשעירים ואם יבכה אחר כך וירבה בתפלה קשה להציל בולעם וע"ז נאמר (קהלת ד, א) ראיתי דמעת עשוקים ואין להם מנחם.

בני אחי נא הקיצו משנתכם האולת ואל תבלו זמן בהבלי עולם ושיחה בטלה וספורי דברים בענייני מלחמות מי ינצח ומי ינוצח ולראות ולטייל מושכי קשת ותריס ומגן מלחמה והוללות ושמחה של מה בכך דברים אלו נאותים לשרים וסגנים אבל מה לנו בזה לאבד זמן וביחוד בימים אלו היה לכם לזכור יום בא צר ואויב בחוצות ירושלים ושפך סוללה והשחית חיל וחומה נטה קו ולא השיב ידו מבלע אוי לנו כי חטאנו אשר הרס ה' כל מבצרי יעקב הוריד לארץ נזר ישראל איך לא תדמע עיניכם בזכרכם ימים אלו גוים רקדו בהיכל ה' בקרדומות באו כחוטבי עצים להכרית עולל מבחוץ ומחדרים שיבה וכל בית ישראל יבכו את השריפה לכן היטיבו דרכיכם עם בינות וחוסו על העדר הזמן כי אין יקר בנבראים כמו הזמן ואמרתי כי זה כוונו חז"ל באומרם (שבת קנב קינים פ"ג) זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים מוסיפים חכמה וזקני עמי הארץ דעתם מטפשת ויש להבין למה הלא עמי הארץ זקנים בעלי תחבולות וערמה למאוד אבל נודע כי תלמיד חכם בורר לעצמו עולם הבא והפסיד עולם הזה כדרכה של תורה מעט תענוג מעט שינה וכדומה ומלבד כי רובי תלמידי חכמים דחיקא להם שעתא למאוד וחסירי מזון אבל בכל זאת החכים לעשות להחליף עולם עובר בעולם נצחי אבל עם הארץ בורר לעצמו העולם הזה להתענג מנועם פריה ומגדיה לנפשו ולא חש לעולם הבא כלל וזוהיא שטות גדולה להחליף עולם אמת בעולם תמורה ושקר.

והנה דרך משל התלמיד חכם ועם הארץ שניהם בני כ' וא"כ לפי טבע שנות זקנה יחיו עוד נ' שנה וא"כ תלמיד חכם עשה חכמה כי החליף נ' שנה בעולם נצחי ועם הארץ עשה שטות שהמיר נצחי ולקח לעצמו נ' שנה עולם שקר והנה כאשר יזקין יגיע לשלשים א"כ הרי חכמתו יותר טובה שעתה אין לו רק מ' שנה ומחליפן בעולם נצחי ולעומת זה עם הארץ שטותו יותר גדולה שמחליף נצחי במ' שנה וכן תמיד מיום ליום כאשר יזקין התלמיד חכם משא ומתן שלו יותר טוב ועם הארץ כל יום ויום שמתקרב למיתתו בחירתו שלו יותר גרועה ולכך אמרו שתלמיד חכם מוסיף חכמה יום ביומו ועם הארץ מוסיף טפשות יום ביומו ואיך לא תחוסו על הזמן אם דרך משל זמנך קצוב למות ביום א' ואחד יאמר לך הנני נותן לך מאה אלפים דינרי זהב ותמות יום אחד קודם לזה ידעתי כי לא תקחם בכל הון וא"כ שכל כך יקר בעיני האדם יום אחד יאמר נא איך יאבד יום אחד לבטלה והרי שוטה זה מאבד אלפים דינרי זהב ע"ז יקרא שוטה שמאבד מה שנותנים לו (חגיגה ד) כי מתת ה' הוא לברואיו הזמן יקר הנבראים כי בו יזכה אדם ארחו לדעת ה' ולהשיג שלמותו ולבוא לחקור תבונות ולתקן מצעדיו צעדי גבר בו ינחיל חיים הנצחיים כי כל קנין השלימות בזה העולם ולכך אמרו (שבת קנג) אחים בהספדאי דהתם קאימנא והיינו שזה צער לצדיקים אשר מתו כי כל זמן היותם חיים היו הולכים במעלות על מזבח ה' ממדרגה למדרגה אבל במותם במקום שיפול העץ שם יהיה מה שטרחו בזה העולם אבל שם אין קנין שלימות לעלות יותר ולכך אמרו דעל זה יש לספוד דשם יקום ולא ילך ממדריגה למדריגה.

ושאלו במדרש (ב"ר ט ה) מפני מה מתים רשעים ואמרו שכל זמן שהם חיים הם מכעיסים להקב"ה ובמותם פסק כדכתיב.

שם רשעים חדלו רוגז ומפני מה מתים צדיקים שכל זמן שהם חיים אין להם מנוחה אבל במותם ינוחו כדכתיב שם ינוחו יגיעי כח ויש להבין בממה נפשך או דיש סברא חוץ על מיתת רשעים או על מיתת צדיקים וא"כ איך שאל על שניהם ועוד איך ס"ד שרשעים יחיו באבוד רשעים רנה אבל יש כאן ב' סברות כי כמה פעמים מצינו שהקב"ה מבטל רצון שלו אף שאין לו נחת בו בשביל רצון צדיק או לפעמים סברא הפוכה כל רצון צדיק בטל נגד רגע א' שיהיה הדבר רע בעיני ה' להכעיסו ומול רצונו והנה באמת על מיתת רשעים אין לשאול כן יאבדו כל אויביך ה' אבל על צדיקים למה ימותו יש לשאול הלא הוא הטוב האמיתי רוצה בשלימות יצוריו למאוד וכל זמן שהצדיק חי משיג שלימות יום ביומו מוסיף אומץ ביראת ה' הלא ראוי שימים כחול ירבה עד שישיג שלימותו ויגיע למדרגת חנוך ואליהו ויהפך חומרו ליסוד נשגב וגשם חמישי וכדומה וגם יוכל להיות כי ה' נחת ינחת בו בחיים חיותו כי הוא עושה רצון ה' כל יום ושעה בתוספת אומץ וא"כ למה ימות מה שהוא לנחת ורצון לה' הבורא יוצר אדם.

אמנם התשובה אם כי לא היתה עבודה לשם שמים רק היתה בשביל שלא ימות ולא היה שכרו כ"כ כמו עכשיו דעושה אותו בלי פניה ושכרו הרבה מאוד אך זהו מספיק לקושיא ראשונה שיש לו לחיות בשביל קנין שלימותו ובזה השיב כהוגן שבזה יש לו יותר שלימות אבל הקושיא שניה במקומה דעכ"פ בחייו עושה רצון הבורא יהיה לאיזה טעם שיהיה וא"כ יש לו להיות חי כדי שיהיה לרצון לפני ה' וצ"ל כי אין ה' מקפיד על רצונו אשר ינחת בו אפס יגיע לברואיו קנין שלימות ביותר כי כך מדתו הטוב אמיתי יתעלה שמו לנצח ולכך שאל עדיין הוי ליה לצדיק להיות חי לקנין שלימות ורצון הבורא ואם כי לא יעשו עבודת ה' כראוי גם רשעים אל ימותו וזהו מאמרו למה מתים רשעים וא"כ עדיין יעבוד לה' לשם שמים וטוב לנו שיחיו רשעים רבים אפס צדיק אחד יחיה באמונתו בה' ובתורתו בקנין שלימות וע"ז השיב כי אם הם חיים הם למורת רוח לה' והם מכעיסים לה' ולכך אף שעל ידם תגיע שלימות לצדיק מ"מ אי אפשר להחיותם ויהיה שלא לרצון הבורא.

אך לפ"ז דאין ה' מבטל רצונו נגד שלימות הצדיקים קשה לא ימותו צדיקים ואי דלא תהיה להם כ"כ שלימות כי יעשו בשביל חיים בעולם הזה כנ"ל מה בכך סוף כל סוף המה ומעשיהם לרצון לפני ה' ומה איכפת לן אם מגיע לצדיק שלימות גדולה או קטנה סוף כל סוף נתקיים רצון ונחת לה' דהא אתה אומר שמקפיד ה' לבל יהי' לו דבר שלא לרצון יותר מקנין שלימות גמור של צדיק ולכך משני דלכך צדיקים מתים דכל זמן שהם חיים אין להם מנוחה מיצרם הרע ותמיד לוחם עמם והן בקדושיו לא יאמין ואולי ח"ו ינצחו כי הקב"ה הניח טבע בחירה ועבודה חפשית לבני אדם כנודע ולכך בהיותו בתכלית השלימות הקב"ה מסלקו כדי שיפטר בטובה כאמרו כל זמן שהן חיים אין להם מנוחה אבל במותם שם ינוחו ולכך אז הקב"ה מייחד שמו הגדול עליהם ולא בחייהם.

וצאו ולמדו מזה כמה יקר הזמן וכמה חביב ונעים הזמן ביחוד לעם ה' וסגולתו אשר בקל נוכל לקנות בו שלימותינו בעסקנו בתורה ובמעשים טובים לשם שמים ומבלי ללכת אחרי תוהו ולהיות נשמר מכל רע עד מתי יהיו לנו הבלי עולם למוקש בעו"ה עברו שנים רבים ואין קול ישועה לישראל ואילו ידעו אבותינו הקדמונים שיהיה כ"כ אריכות הגלות היו מאבדים עצמן לדעת לרוב צער ודאגה וקצו בחייהם כי באמת עזה כמות אהבה ודאגה וקצנו בחיים עת זכרנו כמה נשינו טובה וכמה אבדנו מיום ליום שנה לשנה.

אמרו במשנה סוף סוטה (דף מז) משמת יוסי בן יועזר בטלו אשכולות ומפרשינן איש שהכל בו משבטלו סנהדרין בטל השיר דכתיב זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם משמתו נביאים ראשונים ומפרשינן ירמיה וסייעתו (שם מח ע"ב מסיק מאן נביאים ראשונים לאפוקי חגי זכריה מלאכי) (א"ה מצאתי בירושלמי כדברי המחבר) בטלו אורים ותומים משחרב הבית בטל שמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה דכתיב הושיעה ה' כי גמר חסיד וכו' ולא ירד טל של ברכה ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו כל השומע משנה זו דמוע תדמע עינו מאין פוגת על שבר בת עמי כמה טובה אבדנו שבת משוש לבנו והרי אנו כפגרים מתים אשר אינם מרגישים עוד בחלייהם ואינם יודעים מה חסרים ומה היה להם ולפרש המשנה כדי שביותר יבואר לכם ההעדר והפסד אשר קרה אותנו וראו כמה חטא וקלקול גורם למען דעת להטיב דרכינו אולי ישקיף ה' וירחם כי לא כלו רחמיו.

נראה כי בירושלמי (שם פ"ט ה"י) הקשה וכי כל תנאים שהיו אחר יוסי הנ"ל לא היו אשכולות כמוהו וליישב קושיתו דע כי יתד תקוע בפי כל פילוסופים והרמב"ם במורה נבוכים השתמש בו למאוד כי מין אנושי בכלל הוא איש אחד וכמו שאדם אחד כרוך ומורכב מאברים רבים פנימיים חיצוניים גידים ועורקים ועצמים וכהנה כך מין אנושי מחובר מעמים רבים ובכללן יחשב איש אחד ע"ש ברמב"ם ואף אני אודה להם כי הוא בחון בסברא אבל כל המין אנושי בכלל יחשב לאיש אחד בעמים ואין עם ישראל בכלל כי אין להם שייכות וחיבור כלל עמהם ואינו כלל בסוגם כאלו תאמר שצומח אינו נכלל במין אחד עם דומם כן ישראל היו עם עכו"ם כי הן ממין אחר וסוג אחר ולכך יש כאן בהמין אנושי שני בני אדם המין עכו"ם בכללן איש אחד והמין עם קדוש ישראל איש אחד כי כל ישראל בצירוף עמי הארץ ובינונים ותלמידי חכמים וכדומה כמו עורקים גידים עצמות ובשר ואיברים פנימיים ומוח כדומה וזהו מרומז בזוהר ביותר פנימיות אבל גם לזה נתכוון כי אנחנו נקראים אדם דמרכבה כי ה' שוכן עלינו והעכו"ם נקראים אדם בליעל ורוח מסאבתא שולט וזהו מאמר בלעם (במדבר כג, ט) הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב.

והנה כבר אמרו כל טבעי רופאים כי מזג הגוף להיותו שלם במזגו וכדי שיהיה מוכן לחול עליו נשמתו ויהיה לאחדים הוא כשכל אבריו הם בריאים והלב נותן לכל חוק וטרף דם ובהירות האוכל והם שבים והולכים חלילה ע"י עורקים וגידים מאבר לאבר ובמקום שהולכים הם שבים ללכת אל לב ושם יזדכך ויחזור ליתן לכל אבר ואבר כפי ענינו אז הגוף ההוא מזג שלם וראוי לחול עליו הנפש בלי מונע אבל כאשר יחסר אבר אחד אזי יבוטל המזג הקצוב מטבע בריאה ויש חסרון שלא יוכל להמנות כי כך תנאי בריאת וטבע אדם להיות כל אברים עתידים ומשרתים ללב לקבל ולחזור וליתן והחיות הלב ושפעו רצוא ושוב ובזה הכל ממוזג על בוריו ובהעדר דבר אחד יבוטל המזג הראוי וגם אין לנפש לחול על הגוף בשלימות להיות חסר המזג וקנין השלמות הראוי כאשר נוצר אדם בחכמה עליונה לקבל כדם הנפש ללב משכן החיוני ונשמת רוח שדי בקרב הגוף.

ומזה הטעם כל כהנים שהוכשרו למלאכת השמים היו צריכין להיות נקיים ממום וכן סנהדרין גדולה כנודע כי מי שיש לו חסרון באבריו אין מזגו שלם וגם אין נשמתו בגוף שלם וא"כ חסר הכנה לקבל שפע אלהות ורוח קדשו אשר יערה ממרום על הכהנים עושי עבודתו וזקנים יושבי בלשכת הגזית וכמו כן כמו אדם שצריך הכנה לקבל נשמתו ונפש אדם כן בבהמה לקבל נפש בהמי בשלימות ולא יחסר צריך ג"כ במזגו להיות שלם וכל אחד בדידיה ולכך גם בעלי מומין בבהמה לא הוכשרו לקרבן כי בזה יוכרו כי אין שלמות לקבלת נפש בהמה אצלם ולא ירצה לקרבן לפני ה' אשר הכל הולך אחר הנפש כנודע וא"כ הדבר באיש פרטי ממנו תקיש על המון ישראלי היותם נכללים כאיש אחד כנ"ל וסנהדרין בתוכם כלב משכן הנפש כי ה' בקרבם ותורת אלהות מעתיקי שמועה דור דור אם כל אברים עלולים ועתידים לקבל ולהיות בקיבוץ עם הלב לא יחסר אבר הרי מזג אחד ההוא בשלימות ויחול נפש ונשמת ישראלי בכלל שהוא רוח הקדש שלם בכל מדע מבלי חסרון על העם ומנהיגים בכלל ואם יפקדו אברים שלא יהיה עמם לקבל ולסייע לעבודתם הרי כחסר אבר באיש פרטי אשר אין מזגו שלם וגם השריית נפשו אי אפשר להיות שלם בתכלית בלי מחסור.

וכבר אמרו כי כל שלימות נשיא ישראל הוא תמיד בעבור ישראל כי הוא כלול מכולם וכמו שאמרו על משה שכל שלמותו היה בשביל ישראל וכמבואר במדרש (וכ"ה בברכות לב) לך רד כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל עכשיו שישראל חטאו רד מגדולתך וזהו הנאמר (שמות יט, ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם דייקא ולכן היות ישראל במדבר דור דעה כי כולם השיגו מראה נבואה מה שלא השיג זולת משה שום נביא דכתיב (דברים ה, ד) פנים אל פנים דבר ה' עמכם וכן אמר בזוהר (ח"ב כב) ולא יהיה בדרא דא עד דרא דמשיחא היה משה בתכלית השלימות עד שלא קם כמשה וכן תמיד בכל דורות כפי הדור כן מנהיגו ואף שלא ימלט שישנם בדור רשעים הן מעט וגם הן כמו מום עובר ובכל מקום הלב משפיע ומקבל ומזגו שלם ולכך תמיד בשלימות הדור מנהיגו וראש הדור כלו מחמדים ואין בו שכולה להיותו הוא הלב מאדם השלם במזגו ואבריו.

 .

ולכך עד יוסי בן יועזר היו בנמצא אנשים ראשי סנהדרין כמוהו שהיו בעלי אשכולות דהיינו איש שהכל בו בכל שלימות לא יחסר דבר והיינו כשהדור שלמים והיה המון ישראלי כגוף אחד ומזג שלם וגם לבבו ונפשו שלם אך מימי יוסי הנ"ל חדלו פרושים בישראל וצדוק ובייתוס שהיו חברים של יוסי הנ"ל למדו תורה אצל אנטיגנוס איש סוכו ומאתם החלה הרעה בקרב ישראל בעו"ה פשתה צרעת ממארת הצדוקים ובייתוסים שכפרו בכל תורה שבע"פ ובתחיית המתים והיו ממש רוב ישראל א"כ אין כאן מזג שלם בגוף ישראל כי רבים מאברים אשר הם פגרים מתים ואין רוח הנפש ולב חופף בהם כלל לא בהם הרוח אמר ה' וא"כ נתקלקל המזג האמיתי וגם משכן הרוח חיוני ושלימות הלב ונפש אי אפשר ולכך מנהיגיהם אי אפשר להם כל שלימות להיותם חסרי אברים מום בם לא ירצה להיות שלמים.

וזהו אשר בעו"ה מיום מותו חדלו אנשים אשר להם כל שלימות וממנו נלמד כי איש אחד אנחנו וכל דור ודור מנהיגו בגדר משה וכולם נתלים במשה ולכך אמרו בגמ' (ב"ב טו מנחות ל) פסוקים שבתורה מן וימת משה ואילך יחיד קורא אותן ופי' המרדכי יחיד ומסוים בדור ראש הדור ומזה פשט המנהג חתן תורה שהוא להקורא בו לכבוד ותפארת והקשה הגאון חכם צבי בתשובותיו (סי' יג) הא בגמ' אמרינן כמאן אזלא הא דאמרינן ח' פסוקים יחיד קורא אותן כמאן כר"ש דאמר יהושע כתבן ולא משה ולדברי מרדכי הא זה שיחיד קוראן הוא למעלתו ולא לגריעותו וא"כ איך תליא בזה שיהושע כתבן ע"ש ובאמת לא קשיא מידי כי הטעם שיש לאדם נכבד לקרותו הוא דידוע מ"ש פוסקים טעם דלמה כהן או אדם חשוב קורא ראשון ואחרון גם כן משובח משום דבזמן התלמוד הראשון מברך ברכה ראשונה ואחרון מברך אחרונה ואמצעים לא היו מברכים כלל ולכך מי שמברך יש להיות חשוב בקהל ואמרינן במס' סופרים (פי"ב ה"ו ע"ש) כל פ' שבתורה הראשון מברך לפניו אחרון לאחריו חוץ מח' פסוקים שבתורה שהקורא אותן מברך לפניהם ולאחריהם וא"כ מזו הטעם יש לאדם נכבד לקרותו להיותו מרבה בברכות אך הא גופא צריך טעם למה יברך לפניהם ולא יצא בברכה שבירך הכהן בריש זאת הברכה ולפמ"ש ניחא דמשה לא כתבו וא"כ קודם וימת משה נשלם זאת הברכה וזהו מענין אחר שהוסיף יהושע ולכך תקנו ברכה מיוחדת לפניה ולאחריה וזהו דברי הגמרא כמאן אזלא הך דיחיד קורא אותן כר"ש דאמר יהושע כתבן וא"כ צריכים ברכה לפניהן כמ"ש במס' סופרים ולכך יש לאדם נכבד לקרותו.

אמנם באמת הך דמסכתא סופרים דברי הנ"ל הוא ולכך על ח' פסוקים מברך לפניהן ולאחריהן דנודע כי מיתתו בעו"ה קשה לישראל יותר מן צ"ח קללות שבמשנה תורה כמבואר ברבה פ' תבא (א"ה.

שם לא מצאתי רק באיכ"ר פ"א לח) ע"ש וידוע כי מיתת כל תלמיד חכם וזקני הדור תלויה במיתת משה כי המה עצם מעצמו וכל תלמיד חכם בש"ס קרוי משה כנודע באומרם משה שפיר קאמר (שכת ק"א.

ביצה ל"ח.

סוכה לט חולין צג ועיין פרש"י שם) ואילו היה משה חי לא היה מת שום תלמיד חכם וזקן עם כמ"ש המפרשים וביחוד זקני הגאון במ"ע שלו ע"ש וא"כ זו הפרשה שנאמר בה מיתת משה היא יותר תוכחה מכל התוכחות הנזכרות בתורה כי אוי לנו במיתת אדון הנביאים איבדנו טובות רבות וכל מיתות צדיקים תלוי בה וכבר נאמר במס' סופרים (פי"ב ה"ג) שעל תוכחות מחויב לברך ראשון ואחרון כדי שלא יהיה כקץ בתוכחת ד' דכתיב מוסר ה' אל תמאס וא"כ מכ"ש תוכחת זו שהיא קשה מכולם המורה על מיתת צדיקים בכל דור ודור שיש לברך לפניה ואחריה.

ובזה יובן דדרשינן גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך ודרשינן זו מיתת צדיקים והיינו כי מיתת צדיקים כלולה ונרמזת במיתת משה ומשה בספר תורה שלו שנא' לקוח ספר התורה הזה לא כתוב ביה וימת משה לדעת ר' שמעון רק יהושע הוסיף אח"כ וא"ש כל מכה אשר לא כתוב בספר תורה והיינו בספר תורה של משה לא היה כתוב וימת משה וזהו מיתת צדיקים אז כשתחטא יעלם ה' עליך וראו כמה גדול הפסדו של העדר תלמיד חכם והעיקר לשום על לב לעורר בתשובה ולראות לחזק ידי תלמיד חכם אחרים ויתן ללבו לירא השם הנכבד והנורא כי הן במשמניו שולח רזון ומה נענה אנן ואל ילך עם ה' בקרי כאשר הארכתי בדרשות פעמים רבות שכל מה שקרה לאיש ישראלי הוא בהשגחה פרטית מכוון לגמול מעשיו וכפי הנהגתו יום ביומו כן ימצא במקרים המתחדשים לו.

ובדוק ומנוסה אם יתפלל אדם שחרית וקריאת שמע בכונה שבו ביום יזכה לדבר מצוה ויצליח בעסקיו ואף שלשעה יחשוב שאינו בסופו ימצא שכן הוא ואצ"ל שיצליח בו ביום בתורה ומצוה גוררת מצוה וכן להיפך אוי לי על שברי בעת שאיני מתפלל בכונה כראוי כל היום אין שמועתי בתורה מכוונת וקרעים אלביש ולהיפך אם אזעק ואשוע לה' מקירות לבבי בתפלה לחונני דעה כי דלותי עד מאוד בעו"ה אף הוא ירחם עלי להאיר עיני בתורתו.

ולכן עם נבון וחכם אל תאמרו הא דעדיף זה מחבירו לרוב שכלו ועוצם חכמתו ובינתו לא כן הוא שקר נחלתם רק מתת ה' הוא כאשר נוחיל טובו וחסדו הגדול ברב תפלה ותחנונים ואין לך דבר שמזכה לאדם להשיג ישרות התורה ולפענח מצפונים בדרכי יושר ואמת אלא להתפלל לה' בדמע שישוב וירחמהו כי אל שומע תפלה הוא וקרוב לכל קוראיו באמת ולכן הסירו מסוה עורון הנה ימים באים ימי חפץ ומט"ו באב ואילך הגיע זמן הוספה להוסיף אומץ בתורה ויראת ה' (תענית ל"א ב"ב קכ"א ע"ב) חזקו ואמצו לבבכם בתורת ה' וראו כי אבדנו בעו"ה חזון וצופה אבדנו מקדש ה' ארון אורים ותומים מזבח מכפר כהנים מלכות ב"ד סנהדרין מעתיקי שמועה כהנה רבות ואין לנו שיור רק תורה זאת אשר באמת היא כלולה מכל הנ"ל והפרטים אבדנו בעו"ה אבל כלליות נשאר לנו וראוי לנו להשגיח בו ולסלסלו ולרוממו כאיש שמתו לו בנים בני מעלה ורוממות ולא נשאר לו בלתי בן יחיד הלא באהבתו ישגה תמיד מחיקו לא יזוז ומחדר משכבו לא ימוט כן יש לנו לעשות בתורת ה' כי זהו היתר הפלטה מאשר השאירו לנו אויבים.

והנה נבאר מ"ש (איכ"ר ה טז) משפסקה סנהדרין בטל השיר ונבאר הגמ' דקאמרו בסנהדרין (דף צד) דבקש ה' לעשות לחזקיה משיח וקטרגו הואיל שלא אמר שירה לפני ה' ופתחה הארץ אני אומר שירה כדכתיב מכנף ארץ זמירות שמענו תניא גנאי לחזקי' וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה ארץ לומר שירה ע"ש להבין הענין הזה למה ביקש הארץ לומר שירה במקום חזקי' וגם מה גנאי לחזקיה ולמה לא אמר שירה נראה לומר בשנקדים במ"ש (ישעיה נא, ו) השמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה ופי' הזוהר (תיקו"ז תקון לא עו) כי שמים הם שמים דס"ם וארץ דלילית ולהבין הענין תדע ותשכיל הפסוק בירמיה (ירמיהו ח, יא) עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהי' נבל כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ויש להבין מה ענין והמשך פסוקים זה לזה.

אבל דע כשתדע ענין כשוף עד שאמרו חז"ל (סנהדרין סז ע"ב חולין ה) שמכחישין פמליא של מעלה ומה הוא זה ודע כל ענינם הוא הכל לטובת עוה"ז והחמה היא תצמיח זהב כנודע לכל מחקרים כי הזהב משפעת החמה והחמה דרך משל מקבל שפע להשפיע לכל ארצות זהב לכל מדינה ומדינה כפי חוקות השמים והכל במדה ומשפט וקו המדה מכפי משטרו לו מנותן הצורות דרך משל יש בחמה שפעת זהב להשפיע בארץ אופיר שקורין עכשיו פיר"ו אלף ככר והודו מאות ככר וחינא מאות ככר וכן בשאר מדינות ומה עושים הם עושים צורות בשעוה או באבן מאגנעט ואגא"ט שיש לו כח מושך וכהנה לצורת השמים כפי המקובל בידם וחושבים זמן ומהלך החמה לכוין בשעה ידועה ומקטרים לחמה ושוטחים לפני צורה ההוא עשבים טובים וכהנה מדברים רבים ולוחשים ג"כ לחישות רבות שהוא השבעות לחמה וקצתם מערבים לתוכו בתוך הלחש דבר הלל ושבח לחמה והגיעו עד שמוסיפים לקרוא אלוה וכדומה וזהו צריך חשבון ושקידה לדעת מהלך חמה על בוריה ומחזה שם לאורך ורוחב מדינה וכפי מהלך במזלות וגם קישור הכוכבים וטבעי ארץ ועשבים ומחצבים להקטיר ולהקריב קרבן.

ובזה יבא שפע מחמה למטה דרך צורה ההוא ומה שיהיה זהב בארצות רבות הוא רק בשדה וחפירתו וימצא זהב ככרים אלף בחפירה שלו והשפעת מדינות רבות נלקחים לו לשדהו וארצו וכן עושה בשאר דברים ובשאר כוכבים לקבל שפעתן בא"ט ואבן בדולח וגם השפעת הכוכב לתבואה ופירות בכישוף וזה יעשה שיהיה הכל בשדהו וגנו ויהיה כל שפע בלי מספר ויגזלו משפט הראוי ליתן במדינות אחרות ולכך ע"י זה יהיה במדינות אחרות רזון וכן עושים שהשמש ושארי כוכבים מחלקים לכל אישי בני אדם כח וגבורה ונוי ואריכות ימים והם בכשופם חושבים להגיע להם כל גבורה הנחלק ע"פ הארץ להם לבדם ולכך היו גבורים אנשי שם בעלי ענקים והאריכו ימים והיו בעלי נוי כנודע בספורי קדמונים מאנשים וביחוד נשים שהיו מופלגים בנוי וכח ואריכת ימים עד שתארו להם תואר אלוה ימ"ש וזהו ענין כישוף אצלם.

ולכן בדור הזה שת"ל בטל ואין אתם יודע מפני מה לא נמצא ענק וגבור וכדומה מדורות ראשונים עד שרבים מחכמי אומות בזמנינו חושבים שכל הסופרים מדורות קדמונים מבני ענקים וגבורים כמו הערקולוס הגבור וכדומה כל וכל שוא ושקר ולהיות כי לא נמצא בזמנינו ממנו דבר והן אינם יודעים כי הכל היה בכישוף ולהט וברוך שהפיר עצת בדים וביערם מהעולם ולכך אמרו נשים הארורות לירמי' הנביא (ירמיה מד, יח) ומאז חדלנו להקטיר למלאכת שמים ולהסיך נסכים חסרנו כל כי ע"י כישוף הנ"ל השיגו טובה המדומה עושר וכל דבר חפץ גשמי לבלי מעצור כלל.

וזהו שאמרו בגמ' דסנהדרין סוף פרק ד' מיתות (דף סח) וכו' דר"א אמר בכישוף דבר אחד ונתמלא כל השדה קשואין ואין זה אחיזת עינים כמבואר שם אבל כן הוא כי הכח שמשביע לכל השדות קשואים אמר הוא בכישוף ונתמלא כל שדה זו מקשואין דהיה ראוי לכל מדינה וכולם באו על שדה אחד וזהו תכלית מעשיהם אחד מוסיף וא' גורע ולכן קראו חכמינו ז"ל שמכחישים פמליא של מעלה אין כוונה בלשון כחש מגזרת כזב רק מגזרת דל ורזה שעושים כאן שפע רב ומכח זה במקום אחר הוא כחוש ורזה כי חומסים שפע של עולם אשר לא כדת ולא כטבעו של עולם אשר הוחק מטבע אשר יצר את העולם ולכך אסרו התורה ועיין ברמב"ן לתורה פרשת שופטים בפסוק לא תלמד לעשות דכתב ג"כ דהתורה אסרתו שחפץ הבורא שינוח הדבר על טבעו ונימוסו כחוק אשר קבע.

אך דע כי את זה לעומת זה במקדש היה ג"כ ששלמה נטע במקדש כל מיני אילן של זהב ועשו פירות זהב והיה ממנו פרנסות פרחי כהונה כמבואר ביומא (דף כ"א ול"ט) וכן נטע בירושלים כל מיני מגדים שבעולם והיא ג"כ שהכיר שלמה מקום התפשטות השפע של זהב לכל מדינות הקרובים ורחוקים ונטע במקום ההוא בחכמה ידועה אילן והיה הארץ נושא פירות זהב כי מקום ההוא יניקות ועפרות זהב לו וכן כשהכיר בזה מקום הולך יניקה לארץ הודו לגדל פירות הודו נטע אילן במקום ההוא ויצא עץ עושה פרי ההוא ועל דרך זה עשה בכל ולכן במקדש הכהנים שעוסקים בקטורת מתעשרים (יומא כו) כי משם מקבלין שפע וכן היו מופלגים בכח ובנוי כדכתיב (איכה ד, ב) בני ציון היקרים המסולאים בפז ויש לכאורה לתמוה ולמה מותר זה הלא גם זה שינוי מטבע עולם ונימוס ההוחק בעת בריאה אבל ההבדל כי בהמ"ק מרום מראשון קודם לגלגל המזלות וגלגל המזלות מקבלים השפעתו מבהמ"ק וטפל אליו וכשהגיע השפע לגלגל המזלות אז הוחל הטבע כי מקור הטבע ותחלתו הוא המזל וא"כ כשהגיע הדבר למזל כבר הוחק הטבע ונימוס סדרי בראשית והמשנה במזל משנה נימוס ורצון אלוה וגם למזל וגלגל נותן קצוב ד"מ קצוב ד"מ שפע לאלפים ככרים זהב ואם הוא יקח לעצמו מאה ככר הרי גוזל חק שארי ארצות ועושה עול כפי נימוס הבורא וגזירות חכמתו לכל ארצות בפלס ומשקל משא"כ המקבלים דרך מקדש ודרך קודש יקרא לו הוא למעלה וקודם המזל ואף הוא קודם הטבע כי הוא קודם התחלות הנימוס והסדר וא"כ אין כאן שינוי רצון ונימוס ועוד במקדש מקור נאמן לא יכזב ואף אם ירבה ליקח כהנה וכהנה לאין תכלית ממש לא בשביל זה יומעט השפע מכל ארצות כפי חוקים הקצוב כי מבהמ"ק יושפע בברכת ה' אשר נתן לעמו לנחלה בברכה שאין לו קץ.

וזהו מאמר ירמיה כי הזהיר על טפשותם בכישוף ובעו"ה זה היה מהמרי בבית ראשון כנ"ל וידוע כי כל כונתו לעושר בהון ואבני חפץ וכדומה ואמר כי לבסוף לא יקום כנודע כי כל מה שהוא בשינוי טבע לבסוף לא יקום ואמר עושה עושר שלא במשפט בחצי ימיו יעזבנו כי ה' לא יניחו ויהיה באחריתו נבל ומורד בה' ולא תקשה הא גם במקדש וירושלים נעשה כן כנ"ל ועל זה אמר הנביא כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו כי מקדש הוא כסא כבוד ה' ששם השפעה והוא מרום מראשון דהיינו הגלגל ומזל שממנו מתחיל ראשית הגבול והזמן וא"כ בזה לא שייך שינוי נימוס עולם כנ"ל באריכות ואין ענין זה לכישוף וא"ש.

ונחזור להנ"ל כי מימות אנוש שהחלו לטעות ולעשות כוונים לכוכבי שמים נפתחו כוכבי שמים וכסיליהם לקולם ורב כשופם ולחישתם עד ששמעו בקולם ועשו כאשר זממו ומרדו פי מלך עליון ולכך הם פסילים וזוהר קראם אלילים כי הם שקלקלו ויצאו מקדושה לטומאה בעו"ה ולכך אמר כי שמים כעשן נמלחו דא שמים דס"ם כי הם נתקלקלו על ידי מעשה בני אדם והתמיד הענין ביותר בדור המבול בכשופם ולכך נאמר (בראשית ו, ח) כי מלאה הארץ חמס ולערב כחות זנו למאוד כנודע בחכמת כישוף וחכמת מבטא הכל בתערובת המזגם יושפעו ביותר ולכך בלעם הקוסם נתן עצתו לזנות ונשאל לאתונו וכל חכמת התולד' לקדמונים הכל בנוי על מעשה זימה כאלו הכוכבים חשקו בבנות ארץ וכדומה מדבר כיעור וזימה.

ואמרו במדרש רבה (ב"ר פכ"ו ז) בני ענקים שהיו עונקים החמה הורד לנו גשמים והי' מוריד והיינו כמש"ל בכשופים ולכך כשהביא הקב"ה מבול גם כוכבי השמים וכסיליהם נענשו כי ידוע כי שלימות ואושר הכוכבים הוא בתנועתם כי על ידי כך מקבלים שפע מנותן הצורות אשר בגאותו רוכב שמים וזהו עבודתם במצוה ועומד מה' ובתנועתם יטב להם לקבל שפע ושלימות כאשר נבאר לקמן באריכות וכאשר יחדלו ויעמדו להתנועע ולסבב ימעט שפעם ושלמות מהותם וזהו להם ממש כמיתה ולכך הענישם ה' בזמן המבול שכל י"ב חודש לא שמשו מזלות כלל והכל תלוים ועומדים ברפיון וכמעט ספו תמו לולי נפלאות השם לקיומם ולכך דור המבול שכל בטחונם היה במזלות והי' בדעתם לכשף שכל שפעת מים שהיה בגלגל להוריד לארץ שיזובו הכל במקום א' כמו שעושים עוד היום מכשפים שיש בידם קבלה מקדמונים מכשפים איזה לחש וכל כונתם לרוע כשיש עבים מלאים מים בלחש שלהם מוליכין אותו ליער מקום בלי זרוע ושם יקלחו המים לאיבוד ולרוב שכיח שהמלכיות הורג בהם וכן היה מחשבתם בזמן המבול לכשף שכל המים ירדו למקום א' והוא על נח וביתו שהיה מייסרם ומזרזם לעבודת השם.

וזהו מבואר במדרש (ב"ר פ"ל יז) שאמרו אי אתא מבול על ביתא דהאי גברא אתא והדבר מובן וה' הפיר מחשבתם כי לא שמשו מזלות כלל ואוהבם מרחוק עמדו וגם היה עונש גדול למזלות ולכך מן דור המבול ואילך אין כח במזלות לפעול כ"כ בכדור ארצי כמקדם לגדל בריות משונות וכדומה כי כבר פסק כחם והם חצים משוברים במה שעמדו שנה א' בלי תנועה וקבלת שפע אלהות והגעת משלימות בסבובם ותנועתם והנה לאחר מבול כאשר קמו דור הפלגה לא הונח להם בכשופים למטרי השמים כי אם הוסיפו והוא כמו שיש לכוכבי שמים מלאכים ושרים והם נקראים נפש הגלגל כמ"ש הרמב"ם במדע והל' יסוה"ת פ"ג) וכנודע אף כי ארץ הכדורי וגשמי יש לו נפש והוא נקרא נפש ארץ והוא שר לארץ והוא נפשו ובכל מקום שתמצא אמרה ארץ הכונה לנפש ארץ ושר שלו שהוא קיומו וצורתו והוא שוכן במרכז הארץ כמשכן הנפש באדם בלב שהוא מרכזו וכן הוא במרכז הארץ ולכך קימו וקבלו כל טבעים ומחקרים כי אם תעשה נקב בכדור ארץ מכאן עד קצהו השנית מעבר לעבר ותשליך אבן בו יהיה האבן עומד קיים במרכז של הארץ והוא רוח מאת ה' יבוא ונקרא רוח אלהים וזהו שר העולם הנזכר על הרוב בדברי רז"ל וביחוד במה שאמר (חולין ס) כשהוציאו דשאים זרעים למיניהם פתח ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו ונתחבטו המפרשים מי הוא שר עולם ע"ש.

והאמת הדבר כמ"ש ולזאת בדור הפלגה התחילו לכשף ג"כ בלחושים ומעשים והקטרת לשר ארץ ההוא ג"כ וזהו מעשה אוב וידעוני שהוא ג"כ מין ממינו כישוף כמבואר בגמרא אבל יצא לדון בפ"ע כמבואר בסנהדרין (דף סז:) והיינו דאין ענינו כלל לכוכבי שמים רק הכל לשר הארץ ולכך כל ענינם במחילת ארץ וחפירת עמוקים כנודע מעסקם ומעשיהם ולכך נאמר (ישעיה כט, ד) והיה כאוב מארץ קולך כי אוב מוציא קול מתחת ארץ והוא כי מכשף ומקטר לשר ארץ וזהו עיקר קלקול דור הפלגה ולכך עשו דבריהם בעמק שהוא יותר ראוי לכך היותו קרוב למרכז ארץ ואמרו (פסחים דף פז:) על בבל שעמוקה כשאול ולכך עסקו בעבודת אדמה חומר ולבנים כי הכל מענין ארץ והתחכמו לעשות קישור בין כוכבי שמים ושר ארץ שיהיה שניהם בקישור וזהו (בראשית יא, ד) נבנה לנו מגדל וראשו בשמים וחשבו כי בדור המבול היה קלקול במזלות שלא יכלו לעזור להם כי שר של ארץ לא היה עמם בהתחברות וקישור ולכך תהומות ארץ נפתחו תיכף והמים גברו ועלו אבל כשיהיה אלו שרים בחיבור עליונים ותחתונים ומגדל שרצו לבנות ע"פ חכמת הקסם יהיה מחברן וא"כ יהיה קשה להפרידן ולנתק אגודתם ואם כי ה' הפיר עצתם מ"מ מאז החל עבודת אדמה לטמא לשר ארץ ג"כ ולהיות ארץ דלילית כמ"ש הזוהר כי גם שר ארץ נלכד בשחיתתם בכישוף ולכך גם ארץ כבגד תבלה כי הכל סר יחדיו.

אבל אברהם וזרעו להיותם רוצים ויודעים כי על ארץ יהיה כבוד ה' חופף בנתינת התורה ובנין בהמ"ק אשר משם יושפע לכל עולם וזהו שלימות עולם וראו כי ארץ יהי' נטמאה כ"כ לא יהי' מקום לחול שם רוח ה' וקדושת שכינתו ובפרט כי להיות כי כאשר כתבתי ששמים וארץ בגדו בה' ובנים זרים הם ביקש להעבירן רק ישראל בקיום התורה מתקנים הכל מחזירן לטוב בתקוני ארץ ומצות הנהוגים בארץ ובימי דוד כאשר כרה שיתין ביקש תהום שהוא שר של ארץ לעשות ולשטוף מקום ביהמ"ק וזהו הכונה בגמרא (סוכה נג מכות יא) ביקש לשטוף עלמא שזהו תכלית העולם כלו כי כונתו לרוע אבל דוד הניח שם שם וירד ונזדעזע ובזו הפכו לטוב ובמזמורי שיר המעלות וכן השמים מתקנים בקביעות חדשים וחשבון תקופות מב"ד הגדול אמיתית בירושלים אשר שם שכינת קדשו עמם ומסכים למעשיהם של ב"ד ולכך אמרו (שבת פ"ח ע"ז ג) תנאי התנה הקב"ה ואם יקבלו ישראל תורה מוטב ואם לאו יבטלו שמים וארץ לרוע קלקולם ולכך דרשו (שם) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה וכו'.

ולכן אברהם יצחק יעקב חתרו לתקן הארץ ולטהר חלאתו כדי שיהיו ראוים לחול שכינת ה' בתורה ובהמ"ק אשר זהו שלמות היצירה ולכך אברהם היה במעמד דור הפלגה ומיחה במעשיהם כנודע במדרש וכמ"ש הרמב"ם הרבה מזה ולזאת תפשהו והיה חבוש תחת ארץ במחילה מקום לא ראה אור כי הואיל והתחכמו כי מזלו רם חשבו כאשר יתפשו אותו במקום שלא יחול שם כל אור הכוכבים ושמש והי' כח ביד שר ארץ ללכדו והוא בתקונו שם וביחודו תיקן שר הארץ כמעט וגם אח"כ בהלכו מארץ לארץ לאורך ורוחב ויקרא בשם ה' ופרסם אלהותו ובנה כל מקום מזבח לה' בזו תיקן שר הארץ ולכך אמר (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר כי כל תיקונו 'היה לתקן הארץ וכן ישראל במצרים בגלותם ועושים חומר ולבנים הי' ג"כ לתקן השר וכמה נפשות ישראל שנשקע בבנין תחת ארץ היה לתקון השר ובאמת נתקן כי הקב"ה ירד לארץ ונתן שם תורתו ולכך היה זה אות לישראל במצרים כי כבר הגיע עת התורה לצאת כאמרם שינתן תורה בארץ וכמאמרו למשה (שמות ג, יב) וזה לך האות בהוציאך ממצרים תעבדון אלהים על ההר הזה ולכך צוה ה' ביו"ד דברות לעשות מזבח אדמה לתקן השר והיה הכל בטוב.

אבל בבית ראשון קלקלו התקונים כי החלו לעשות כמעשה מבול ודור הפלגה בכשופים לשמים וארץ באוב וידעוני ולכך אמר ה' שלעתיד כולם יאבדו והנה זכות אבות מגין על ארץ כמ"ש כי אבות תקנו ארץ ולכך נאמר (ויקרא כו, מב) וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור הרי זכות אבות מגין על הארץ וא"כ כל זמן שזכות אבות קיים אין לארץ מגור שתבלה כבגד כי זכות אבות מגין אבל כאשר יפסוק זכות אבות אז גם הארץ בכלל הסכנה להכלות כמו שמים ואמרינן בגמרא (שבת נה) עד היכן זכות אבות עד ימי חזקיהו ואז תמה זכות אבות וא"כ אילו היה ימי התיקון וביאת משיח קודם שעברו ימי חזקיה לא היה מגיע לארץ כליון כי עדיין היה זכות אבות מגין כדכתיב והארץ אזכור כנ"ל ואח"כ בביאת משיח נתקן הכל בקרבנות ועבודת ה' ויהיה רוח טומאה סר מארץ וא"כ היה לארץ תקומה אבל בעו"ה כאשר עברו ימי חזקיה ולא בא משיח ותמו זכות אבות א"כ חטא אדם הראשון במקומו וא"כ ארץ כבגד תבלה.

וזה ענין הגמרא (סנהדרין צה) ביקש הקב"ה לעשות לחזקיה משיח ואילו היה כן לא קרה לארץ ביטול אבל בשביל שלא אמר שירה לא נעשה והארץ הרגישה ההעדר שלא נעשה משיח ולכך פתחה הארץ אני אהיה אומר שירה כדי שיהיה לה קיום ולכך אמר (ישעיה כד, טז) מכנף ארץ ולא מפה ארץ דהכי דייק בגמרא בסנהדרין פ' דיני ממונות (דף לג ע"ב) ע"ש כי השר אמר שירה והוא שוכן במרכז ארץ והוא כנף קצה ארץ כי כל דבר כדורי המרכז הוא תכלית המרחק ולכך נאמר מכנף ארץ וזהו ענין משה שאמר האזינו השמים ותשמע הארץ כי האזנה הוא דבר עיקרי ושמיעה הוא דבר מקרי אגב אורחא משמע כמ"ש כל מפרשים כי בזמן משה היה קיום תורה מישראל יותר נוגע לשמים מהארץ כי עדיין זכות אבות היה קיים אבל ישעיה אמר בימי חזקיה כמו שאמר בימי וכו' חזקיה למלכי יהודה ואז כבר תמה זכות אבות וא"כ הדבר נוגע לארץ שגם הארץ תענש בביטול ישראל התורה ולכך נתן גם האזנה לארץ כמו משה שנתן לשמים.

ויובן ג"כ עפ"י דאמרינן במדרש וילק"ש ח"ב רמז תק"ו) דלע"ל יאמר הקב"ה הנני מעבירם שנא' שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד וכו' ויש להבין למה צריך להעביר שניהם יעביר אחד ויהיה נשאר עד אחד אמנם כביכול הקב"ה עד רק לרב חמלתו אינו רק כמו עד אחד ואם כן אם ישאר עד אחד הרי כאן שני עדים רק קשה הא אין הקב"ה עד כמאמר הגמרא בע"ז (דף ג) כלום יש אב שמעיד על בנו אך זהו אם אנו מקבלים אותו לאב אבל כשאנו מורדים בו מבלי שמוע בקולו כדכתיב (מלאכי א, ו) ואם אב אני איה כבודי אם כן יכול להעיד וזהו מאמר ישעיה (ישעיה א, ב) שמעו שמים והאזיני ארץ כי שניכם בכלל סכנה בעזבם מצות ה' כי לע"ל מחמת קלקולם תהיו נבערים מהעולם רק קשה למה שנים ועל זה אמר כי ה' דבר ואם כן יש כאן ע"א ואחד מכם מצטרף לשנים ולכך שניכם תתבטלו רק קשה כלום יש אב וכו' ולזה אמר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי לא קבלוני לאב והרי כאן עדות.

מזה כל שומע ילמד כמה רב מעשה בני אדם הישראלי בארץ לתקון שמים וארץ והכל תלוי במעשה ישראל ומה היה העון מאבותינו וכי לא לחנם נטו אחרי הבצע ובעונותינו הרבים עכשיו בטל זה מהעולם ומ"מ רוב המוני עם ישימו זהב כסלם וימאסו בארץ חמדה היא התורה והמצות וירגנו באהלם לשבת בבתי כנסיות של עמי הארץ ודברי שטות ושיחה בטילה עם נשים אשר לא ינקה רע בהסתכלות והרהור אוי לנו מה נאמר ומה נדבר ראשונים שעברו היה לגודל חכמתם בחכמות וגם יצר הרע דעכו"ם הוא ענין כשפים הנ"ל גבר עליהם אבל עכשיו איך נבלה זמן בשטות דברים בטלים ושיחה של עבירה המטמאים שמים וארץ כמש"ל.

וישוב לישוב הנ"ל למה נמנע חזקיה לומר שירה ולמה פתחה הארץ לומר שירה ומה ענין שירה נקדים לומר בענין המופת שנתן לחזקיה (מלכים ב כ, יא) שיסוב הצל עשר מעלות לאחוריו וקימו וקבלו חז"ל כי השמש הלך לאחור עשר מעלות ולכך גם הצל הלך אחורנית עשר מעלות כמבואר בגמרא (סנהדרין צו) ומדרש בכמה דוכתי אך הרלב"ג וסייעתו כת המתפלספים בשטותם חשבו כי לא היה הדבר בשמש רק בצל ועשו המופת ההוא כאחיזת עינים וכבר דיבר עליהם הרי"א ברוחב חכמתו ולשונו הטהור דברים הראוים לדבר על אנשים כאלה אשר נטו אחרי ההבל דברי פילוסוף היוני אבל העיקר הקושיא מרלב"ג דכתיב (דה"ב לב, לא) לדרוש את המופתים אשר היה בארץ ואילו היה השמש חוזר לאחוריו הרי היה מופת בשמים ולא בארץ ומהו המופת אשר היה בארץ לא תירצו המפרשים ישוב נכון ומתקבל כראוי.

ועתה דע לך והבן כי כל פילוסופים קדמונים הסכימו כי תנועת הכוכבים כולם בסיבובם היא לקנות שלימות והיא עבודת ה' להם כמו שיש לנו עבודה בעשות מצות ה' לקנות שלימות לנפשנו כן הם קונים שלימות בנפשם השכלית בתנועותם וסבובם הילך והילך ולכך אמר ישעיה (ישעיהו מ, כה) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר הרצון שיראו איך כולם כפי אשר פקד ה' עליהם למהר תנועתם בחפזון לסבב יום יום כל כדור ארצי והוא אחד מגבורות ה' כמו שתמהו כל תוכנים שברגע אחד יסבב החמה שהוא ק"ע פעמים ככדור ארצי אלף פרסאות לפחות ועבור זה נתטפשו הרבה מתוכני' קופרניקוס וסייעתו באומרם שהארץ מסבב אבל שקר נחלו והאמת עד לעצמו כי הארץ לעולם עומדת והם מסבבים בכח השם שהוחק בהם ורצים לקבל שלמותן ואין אחד מעכב במרוצתו כדי שישיג שלמותו ואם כן איך לא נלמד אנחנו להיות רצים לעבודת ה' לקבל שלמותו ולהשיג שפעת ה' וזהו אמרו של ישעיה אחר כך למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' וכו'.

וזהו שכל טעם התנועה היא להשיג שלימות כי הם בעלי נפש ושכל נסתרה קושית קופערניקוס וסייעתו שהקשו איך השמש וכל כוכבי שמים ירוצו כדי להאיר הכדור הארצי החומרי והקטן ואינו כי מרוצתם לקנות שלימות נפשם ושפעת אלוה כי זוהיא מצותם ועבודתם ובאמת הנוצרים אחרונים חושבים שאין כל כוכבים בעלי מדע ונפש כלל ואין להם נפש שכלי המנהיג אותם רק המה כדורים מקשים חומרים כמו כדור ארצי וכפי אשר שם בם הטבע היוצר בראשית לילך להתנענע סביב סביב תמיד הם מתמידים בטבעם ולזאת רצו לשחוק על מה שקבעו חז"ל (סנההרין מב) בקדוש לבנה ששים ושמחים לעשות רצון קונם.

אבל עמדתי עמם בויכוח במקהלות רבים מחכמיהם ותודה לאל כי נצחתים כי שאלתים אם כן הוא מה הוא ענין כישוף להוריד שפע מכוכב ע"י צורות ולחשים והקטרות כיון שהם אבנים דוממים ואין בהם תבונה וכלי שעה העשוי להתנענע היועיל כל הלחישה והקטרות שלא ילך במרוצה או במתינות ובררתי להם מכל ספריהם שכך היה ענין כישוף להוריד שפע כנ"ל ואם הם חומרים מה יועיל כישוף וע"כ יודו או שהם בעצמם משכילים או שבעלי נפש משכילים מנהיגים הכוכבים ועפ"ז יצאו ויבואו וזהו מה שרצינו לומר או שהם בעצמם שכלים או שבעלי שכלים מנהיגים אותם אבל לפי הנחת פלסופי והגיון כל מה שיכולים למעט ביצורים אין לנו להרבות בלי הכרח א"כ כיון שאנו צ"ל בע"כ שיש כאן להנהגה נפש שכלי למה נוסיף אותו ולומר שיש לכוכב מנהיג נימא שהוא גופא בעל שכל ומדע וכן נאות לבורא אשר הוא החכמה עצמה שלא יברא כדור עכור מקשי כזה ק"ע פעמים ככדור ארצי בלי שכל ותבונה וחומר בעלמא ויותר טוב שהוא משכיל ויפה קבעו חז"ל ששים ושמחים לרצון קונם והודו כלם לדברי תודה לאל וכן הסכימו להדפיסו בפראג וכל לשון אשר קם נגדי למשפט בפילוסופי הרשיעו.

ולכך אמר שמואל (ברכות דף נח:) נהירא לי כל שבילי דרקיע בר מכוכבי דשביט הוא "קאמעט" שנראה בחורף העבר ובלי ספק שידע מהותו כמו שיודעים כל המון תוכנים בזמן הזה שהוא ממותרות הפסולת כוכבים וחמימות ואידים והקטורים העולים מן הארץ שמתקבצים אבל מה שלא ידע שמואל הוא על סבובו הכדור ארצי כתנועת יומית כמו שהעידו כולם וכמו שהחוש מעיד על זה תמה שמואל מה הוא ענין סבובי ותנועה יומית כי בשלמא הכוכבים הם בעלי מדע וקונים שלימות בתנועותם יום יום הכדור ארצי קיום העולם משא"כ כוכב דשביט שהוא קיבוץ פסולת החומרי בלי דעת כלל למה יסובב בתנועתו יום יום הכדור ארצי כתנועת הגלגל היומי בלי הבדל וגם שיהיה בו טבע הבורא כי איך יוחק הטבע בדבר שאינו במציאות והוא מקרי בעלמא לבד ונמצא רק בזמן מהזמנים ולכך התפלא בו שמואל ובמקום אחר הארכתי בזה למאוד כפי קט שכלי במקצת ואין כאן מקומו רק להודיע כח חז"ל שהיה ידם שלמה בכל מדע וחכמה ודעת קדושים ואם יקח איש מוסר מכוכבי שמים כמה יהיה זריז וחרד בדבר ה'.

ואולי גם לטעם זה כתב האר"י ז"ל בשעת תפלה להביט בעד החלון לפרקים נגד השמים כי זהו מורה ומעורר יראה וחשק לעשות רצון ה' בכל עוז.

אמנם התוכנים ופילוסופים הקשו דא"כ כפי התנועה כן תרבה השלימות וא"כ כל כוכבים יש להם שני תנועות כפי הסכמות כל חכמי תכונה וכמ"ש הרמב"ם וכן המהרש"א הביאו כמה פעמים (עי' בסנהדרין צד ע"ב ד"ה שוקעת) כי בתנועה יומית מסבבים כל יום ממזרח למערב כאשר עין ראתה ותעידה שהחמה זורחת במזרח ושוקעת במערב וסובבת תחת כפות רגליו בצד השני כל הלילה עד בוקר אור חוזרת וזורחת במזרח ושוקעת במערב וזו תנועה יומית והיא תנועה הכרחית כי הגלגל היומי מסבב אותן כל יום תנועה אחת סביב לכדור ארצי במעת לעת.

אמנם תנועה שניה יש לכוכבים בפ"ע והוא ממערב למזרח וזהו לאו כל הכוכבים שוים הלבנה הולכת במהירות ומסבבת העולם עד שבכ"ז ימים מסבבת עולם החמה בשס"ה ימים שאר כוכבים ביותר זמן עד שגלגל השמיני הוא המזלות מצינו בכל ע' שנה מעלה אחת בעלמא ובזה נתקשו אם כן שסביבות ותנועות העולם מוליד שלימות הלבנה שהיא מסבבת י"ב פעמים בשנה יהיה בה יותר שלימות מהחמה וכן החמה יותר מכוכבים שגבוהים ממנה וכן כולם יותר מגלגל י"ב מזלות להיותם מסבבים העולם בכ"ה אלפים שנה וזהו נגד המוסכם ומושכל כי כל שיותר הכוכב גבוה יותר שלם במושכלות ושלימות בכל אופן ואם נאמר שהשלימות הנקנית בתנועה אינה בתנועה זו רק בתנועה ההולכים כולם יום ביום ע"י תנועת גלגל יומי ואם כן כל הכוכבים שוים זה כזה ויקשה אם כן תנועה זו הפכיית שהלכו ממערב למזרח מה טיבה ומה טעם יש לתנועה זו כיון שאין בה לקנין שלימות כלל והנחה זו קיימת שכל התנועה לקנין שלימות והשגות השפעת אלהות ונבוכו בתנועה זו ובכל הנ"ל חכמים רבים ודברו בה סברות דקות רחוקות מהסברא אבל חכמים אלו לא ידעו מאור תורת אלהינו ולכך נפלו במבוכת השאלות.

ושמעו בני ודעו בענין תנועה זו בעצם שיש כאן שתי תנועות הפכיות בכוכב אחת ממערב למזרח ואחת ממזרח למערב גם כן נבוכו כל בעלי תכונות איך אפשרי שיש כוכב אחד ובפעם אחד שתי תנועות הפכיות וכל מה שדברו בו קשה הבנה אבל האמת מה שאמרו בפסחים (דף צד:) חכמי ישראל אומרים כוכב הוא חוזר וגלגל קבוע וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר וכוכב קבוע והודו חכמי ישראל לחכמי אומות העולם וכעת רבו גוים בעלי בעלי תכונה שאמרו שלא כדין עשו חכמי ישראל בחזרתם והחכם הכולל יוסף שלמה רופא מקנדיאה בספרו גבורת השם כתב שאלו דבריהם בנויה על קבלה מפי נביאים ואיך יחזרו להוראת הגוים שבנויה הכל על פי מושכל וסברא שיש בה מהטעות וכזב.

ואני אומר ברוך שבחר בהם ובמשנתם כי אילו רצו לחזור מדבריהם חדא למה הוזכרו דבריהם לבטלה והסלקא דעתך למה לי דקתני ועוד הוי ליה למימר וחזרו מדבריהם ולא והודו אבל דעו כי שניהם אמת כי הכוכב בתוך הגלגל והגלגלים חוזרים מעת לעת כל כדור ארצי ע"פ גלגל יומי והכוכב שהוא בתוך הגלגל מקיף עמו ממילא ממזרח למערב כל העולם מעת לעת אבל הכוכב בעצמו חוזר בתוך הגלגל שהוא קבוע בו תנועה עצמית ממערב למזרח וסובב והולך בתנועתו הלבנה כ"ז ימים כל עולם והחמה שס"ה ימים וכן שאר כוכבים וא"כ יתכנו ב' תנועות כי תנועת הגלגל הוא יומי ותנועת הכוכב בגלגולו הוא כפי שאמרו לכל כוכב לחמה שס"ה וכדומה ובזה יתכנו דברי חכמי ישראל ודברי אומות העולם כי הן דברו בכוכב בתנועתו והן דברו בתנועה יומית יום ביומו ובזה הגלגל חוזר ולא הכוכב ולכך אמרו והודו חכמי ישראל לאומות העולם ולא אמרו וחזרו כי הודו מלשון הודיה ושבח כמו הודו לה' כי טוב וזהו שהודו שדברו בבחינה אחת אמת ואין בה מהטעות וכזב כי בבחינה אחת אמת בשפתם.

ואחר שבררנו זה נשוב ליישב ולהודיע טעם לשני תנועות הפוכות וכל מה ששאלנו לעיל ודע כי בגמרא אמרו (עיין ב"ב כה סנהדרין צא ע"ב) זורחת במזרח ושוקעת במערב שנאמר וצבא השמים לך משתחוים ועיין במהרש"א שהקשה מתנועה הפכיית דהא החמה וכל כוכבים בעצמם הולכים גם כן ממערב למזרח אבל דע כי מ"ש ששלימות הכוכבים בסיבוב התנועה היא בשביל כך כי השכינה במערב כדאמרינן (ב"ב כ"ב) כדי להשתחות לשכינה במערב והיינו ודאי ששכינה בכל מקום אבל במערב אורה מבהיק ומשפיע ולכך הגלגל נוטל הכוכב ממזרח ומוליכו למערב ששם משתחוה לשכינה ומקבל שפע משכינה כי השתחויה עבודה למעלה לקבל שפע ושם נדבק באור שפע השכינה ומקבל שלמות ואם כן זו היא שלימות של הכוכב לא הסיבוב בעלמא כמו שחשבו תוכנים גרם שלימות כי מה שלימות יש בתנועה זו רק שלמות שמתקרב למקום גילוי שפע שכינה ושם מקבל שפע וכשהוא במערב אי אפשר להמתין שם זמן מה כי לא יוכל לסבול רוב שפע משכינה ואפי' מלאכים אינם יכולים לקבל השפע רק במעט רגע ואח"כ חוזרים חלילה ולכך כתיב (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב שאינם יכולים לקבל שפע שכינה בדיבוק זמן מה רק רצות למעלה ומקבלות שפע ותיכף שוב למטה למקומן וכן תמיד וכן הגלגלים אי אפשר לנוח שם רק חוזרים והולכים משם וחוזרים וסובבים תמיד לנוכח מערב לקבל שפע וחוזרים וסובבים ולכן לא תנוח תנועתם והיא שלימותם בהשגת השפע בצד מערב.

אבל דע כשהגלגל מוליך הכוכב ממזרח למערב נוכח פני השם לקבל השפעות הכוכב ההוא נחרד ונרתע מפחד ה' והדר גאונו והולך לאחוריו ליראת אש ה' והגלגל מוליכו בע"כ שמה לקבל השפעתו אבל הוא הכוכב הולך הכל לאחוריו מחמת פחד ודרך משל אם מוליכים אדם בעגלה נוכח פני המלך האדם שהוא בעגלה נחרד מפני המלך והוא עומד בראש עגלה הוא הולך אחוריו עד סוף עגלה ובכל זאת העגלה מוליכו בע"כ לפני המלך כי אין הליכתו כל כך נחוצה לאחוריו כמו שמוליכו העגלה במהירות לפני המלך וכן הדבר ממש בכוכבים הנ"ל וזהו סיבת שתי תנועות תנועת הגלגל ותנועת הכוכבים.

ודע והבן כי כפי יותר ערך הכוכבים כן יותר קטן הפחד שיש לו להתדבק בשפעת השכינה ויותר קטן שהוא הכוכב יותר פחד יש לו וזה פשוט ומזה תבין הירח שהוא קטן במעלתו יש לו יותר פחד ולכך הוא לרוב פחד רץ בכל יום לבל יתקרב לשכינה תנועה אחורנית ממערב למזרח להתרחק משכינה ט"ו מעלות לערך אבל החמה שהיא בערך חשוב אין לה כ"כ פחד ולכך אינה נזורת לאחור רק כל יום מעלה אחת וכן כוכבים שלמעלה שהם יותר יקרים בערך אינם נזורים מפחד קרבת שפעת שכינה כי אם דבר מועט ליום עד שגלגל המזלות לרוב יקרתם אינם זזים לאחור מפחד שכינה כי ערכם רב וראוי לדביקות רק לע' שנה מעלה אחת וא"ש כל תנועות הפכיות וטעם לכל הדברים בלי קושיא כלל ותודה לאל ראו דבר חדש מה שלא השיגו כל בעלי תכונה ולדעתי ראוים הם לאומרן ובביאורי על חכמת עיבור וקידוש חודש הארכתי בו ובררתי הכל אשר בו יתיישבו כל ספיקות התוכנים ואין כאן מקומו.

ומזה נבין ענין ששבה החמה לאחוריה בימי חזקיה עשר מעלות והוא כי וודאי אימת יש לחמה כח להקיף ולהגיע למערב ולהתדבק בשפעת אלוה ולהיות הולך וסובב כשהשכינה קצת בהסתר ובסוד צמצום שכינתו כביכול אבל אם תתגלה שכינת עוזו ברוב גילוי אי אפשר לחמה לסבב ולהלוך לצד מערב ומכ"ש הלבנה כי יאכלנה אש הגדולה ומי יקרב אל הקודש ולכך לעתיד כשיהיה גילוי שכינה לא יהיה כח ביד חמה ולבנה לסבב כנ"ל ולכך נאמר (ישעיה כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות ומעין גילוי שכינה זו היה בימי חזקיה כי אז החלו ימי משיח לולי שחטא כנ"ל והתחיל אור השכינה להיות מבהיק ומאיר יותר בגלוי ואם כן כשהחמה הגיעה לצד מערב והרגישה אור גדול של שכינה ושמש ה' מהר חזרה לאחור לבל תכוה באש ה' ויהיה לה כליון כשאר שרפי מעלה שמתקרבין אל הקודש ואש אוכלתן כמבואר בפייט ובכל דוכתי ולכך שבה לאחוריה כפי ששיערה בעצמה שתוכל לסבול וחזרה לאחוריה יו"ד מעלות ולפירש"י היה כמו עשר שעות ע"ש וזהו היה ענין נס דחזקיה רק השפעת שכינה צריכה להיות רק אם הוא צדיק גמור הוא אפי' בחוץ לארץ אבל מי שאינו צדיק גמור הוא דווקא בארץ ישראל כי הארץ גורמת השפעת שכינת קדשו ולכך כתוב לדרוש המופת שהיה בארץ כי שפטו שקדושת ארץ גורמת השפעת שכינה ולכך נזורה החמה לאחור וכן חזקיה בעצמו לא תלה שהוא כדאי לגילוי שכינה רק מקדושת ארץ ישראל ולכך מיאן הוא לומר שירה רק הארץ כי בסיבתה וקדושתה קרה זה ולכך פתחה הארץ לומר שירה.

וזהו מאמרם (סנהדרין צד) גנאי לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ והיינו שחושבים שאינם כדאים לגילוי שכינה כי אם בזכות ארץ ישראל וזהו גנאי להם למיעוט ערכם ובזה תובן הקושיא שיש במה שדרשו (מועד קטן דף כה:) ובא שמש בצהרים זהו יומו של יאשיה המלך וגבי מיתת אחז פירש"י נמי ששקעה השמש שלא בעונתה ונתקצר היום עשר שעות וא"כ מקרה אחד לעובר ואינו עובר חס ושלום.

אמנם ידוע כי כל תנועת הגלגלים המה בקול ושיר כדדרשינן במדרש (ילק"ש ח"ב רמז כב) שאמר יהושע לחמה דום שכשהיא הולכת אומרת שירה ואמרה מי יאמר שירה במקומי אמר יהושע אני אומר והיינו כי ע"י שירה יכולים להתדבק בשפעת שכינה ועי"כ יכולת בידם לקבל שפע וכל כוחות רוחנים אפילו הממונים על עופות מחצבים ודוממים אין להם יכולת לקבל שפע ולהשפיע כי אם בשירה וזהו פרק שירה של כל עופות וכדומה וכ"כ האר"י ז"ל ובעל חסד לאברהם להדיא וכאשר יחדלו לומר אין להם יכולת להתדבק כ"כ וזהו קול של תנועת גלגלים אפילו חכמי יונים מודים עד שאמרו בשם פיטאגראס שאמר בהיות אויר צלול והארץ שקטה מהומים שומע קול תנועת הגלגל אבל עכ"פ הכל תלוי בשירה וידוע במות ואיבוד רשעים רינה לעומת זה במות צדיק ח"ו לשורר לפני ה' (ישעיה כב, יב) ויקרא ה' צבאות לבכי וקשה סילוקן יותר מחורבן בית המקדש (ילק"ש ה"ב רמז תל"ו) וכן באיבוד רשעים מוסיפים כח בפמליא של ה' ולהיפך במות צדיקים מתישים כחו.

ולכך במות אחז שהיתה החמה יכולה לשורר בכפליים על אבוד רשעים והיתה מוספת כח אם כן כחה עז לרוץ מהר לצד מערב להשתחוות נוכח פני ה' ולכך רצתה מהר בגלגלה וכן כל כוכבים עד שנתקצר היום לרוב מרוצת הגלגלים אבל בהריגת יאשיה היה להיפך כי בהריגתו לא היה סיפק ביד השמש לומר שירה וגם תש כחה לכך כשהיא היתה באמצע היום כשנהרג לא היתה יכולה לזוז ולילך לצד מערב כי תש כחה להתקרב לשכינה וגם אין בידה לשיר באבל הזה ואנה תלך להתדבק בשכינה בלי שירה ולכך נשארה עומדת נסתרה בנרתיק שלה שיש לחמה נרתיק מסתתרת בו והוא עובר גלגל שלו וזהו בא שמש בצהרים שעומדת באמצע רקיע בלי נטיה.

ואפשר לומר עוד סמוכים לזה דבפרק חלק (דף צא ע"ב) פרכינן למה שוקעת במערב ליתן שלום לקונה ותיתי באמצע רקיע ומשני הגמרא משום פועלים ומשום עוברי דרכים ומדנקט תרווייהו ש"מ דמשום חד לא הוי שוקעת במערב וא"כ בתלמיד חכם שמת הכל בטלים מן מלאכה בלאו הכי ואם כן לא שייך משום פועלים ולכך בא שמש בצהרים וזהו מאמר ירמיה איכה יועם זהב (איכה ד, א) כי נודע וכמ"ש מהרש"א כי זהב מכח חמה ואמר איכה כהה הזהב ונשתנה מראה של כתם הטוב ואמר שהיה בעבור שנהרג יאשיה כמאמרם אבני קודש תשתפכנה בראש כל חוצות ודרשו חז"ל על דמו של יאשיה ואם כן בא השמש בצהרים ופסק כח של חמה ולא היה כח לגמור הזהב והכתם על תכליתו ובצבעו ולכך יועם הזהב ונשנה כתם כי בעו"ה ע"י סיבה מקרית זהב מלא סיגים כי לא נזדכך כראוי ע"י חמה.

ונשוב להנ"ל ע"י חזרת חמה בימי חזקיה נתמעטה שירה של מקום מהחמה ואם כן היה ראוי על חזקיה לומר תמורת החמה שירה כמו שעשה יהושע וכמש"ל והוא לא אמר שירה ולכך נענש ובזה יובנו דברי הגמרא שם בסנהדרין (דף צד) שאמר על הך דחזקיה כיוצא בו ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וכו' (שמות יח, י) תנא גנאי למשה וסייעתו שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך יש להבין מה ענין כיוצא בו להנ"ל ומה בא ללמדנו בזה אבל הענין כך דהא בים (מגילה י סנהדרין לט ע"ב) ביקשו מלאכי השרת לומר שירה ולא הניהן הקב"ה כדכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה הרי דלילה ההוא לא אמרו שירה ומבואר במדרש ילקוט ישעיה וירמיה ביום אומרים קדוש ובלילה ברוך ואם כן הם שלא אמרו שירה בלילה מיעטו לומר ברוך אם כן היה ראוי למשה וסייעתו שנעשה הנם בעבורם לומר ברוך תמורת מלאכי השרת וזהו כיוצא בו כמו שהיה מוטל על חזקיה לומר שירה תמורת השירה שלא אמרה החמה כן גנאי למשה וסייעתו שהיה להם לומר ברוך כנ"ל עד שבא יתרו ואמרה וא"ש ודוק.

מכל הנ"ל נלמד גודל שלימות התדבקות בה' וזהו אלינו בני ישראל נאמר בקרא ואתם הדבקים בה' ואם כן עלינו להזהר מבלי נכוה באשו הגדולה ולכך חובה עלינו להתפלל ולקרוא קריאת שמע בכוונה שהיא שירה שלנו ואם אומרים אותם בכוונה בודאי נוסיף כח להתדבק בשפעת אלוה בניי אחיי צאו וראו כמה פחד יש לכוכבי מעלה בגשתם אל הקודש לבוא במערב לקבל שלימותן בהשפעתן ואיך לא נהיה חרדים זעים וחלים בבואנו לבית הכנסת מקום רנה ותפלה וכן בבית המדרש מקום תורה אשר שם שכינת קדשו ואין לה' בעולמו אלא תורה ותפלה ואנחנו באים להתדבק בו ומטובו חיינו איך לא נגור ונפחד בצירים ובהלה באימה וביראה ולא יהיה קלות ראש בבית הכנסת בשיחה בטילה דברי צחוק והיתול וקורות הזמן הלא בעונותינו הרבים מערת פריצים היה לנו בית זה בו ישיחו כל ענייני משא ומתן בו ידברו איש ברעהו ואשה ברעותה אין נעדר משיחה בטילה שחוק וקלות ראש עד שענין תפילה בטל במיעוטו וברוב דברים לא יחדל פשע ופתי הקריבהו נא לפחתך מושל ארץ אם בעומדך לפניו תוכל לדבר בדברים כאלה הלא תשים סכין בלועך ולמה תפרצו פרץ בבית הכנסת אשר הוא לנו למקדש.

ישתבח יוצר אדם אשר שם לו מימינו ומשמאלו מלפניו ואחריו דברים ללמוד ממנו אורחות יושר הן מן שמים ממעל והן מכל צפור כנף אשר יתנהגו באימה בדרך ארץ כמאמר איוב (איוב לה, יא) מלפנו מבהמות ארץ וכו' אוי לנו מה נענה ליום הדין וחשבון אשר בעו"ה כל שערי תירוצים ננעלו גשו אלי אחינו בני ישראל הסירו מכשול עבדו את ה' ביראה למדו נא מחיות הקודש דאמרינן בגמרא דחגיגה (דף יג:) כתיב שש כנפים לאחד וכתיב ארבע כנפים לאחד ומשני לאחר החורבן נתמעטו שני כנפיים ואיזה נתמעטו אותן שאומרים בהם שירה ולהבין למה נתמעטו שני כנפיים ואותן שאמרו שירה וגם קושית התוספות דחד קרא כתיב בשרפים וחד באופנים.

אך יובן ע"פ מ"ש לעיל דהחיות וכל מלאכי השרת כשמתקרבים לעלות למעלה להתדבק באור השם ולהנות מאורו אין שוהים לבל תאכלם אש הגדולה ויחזרו למקורן רק עולים ויורדים תיכף כמ"ש עולים ויורדים והחיות רצוא ושוב וכשעולים עולים בשירה כמ"ש לעיל וזהו שאנו מדלגין באמירת קדוש קדוש להורות באמירת קדוש שהוא שיר שלהם עולים כלפי מעלה ובהפסק חוזרים למטה וכן באמירת קדוש השני וכן השלישי ואינם שוהים שם כדי אמירת שלש קדושות בפעם אחת וזהו קפיצה ודילוג שלנו והבן והנה רבוי כנפיים מורים על עוצם הטיסה ורוב העליה כי מי שיש לו ב' כנפיים יותר יעוף משיש לו רק אחד כאשר החוש מעיד ולכך אלו קדושי מעלה אם יש להם ששה כנפיים יותר עולים ועפים מעלה מעלה מהיות להם רק ד' כנפיים.

ואם כן קושית הגמרא שפיר דידוע דמדרגת אופנים וחיות הקודש נשגבה ממעלת שרפים כנודע וכמו דאמרינן בגמרא דחולין פ' גיד הנשה (דף צב וע"ש בתוספות ד"ה בריך) דשרפים אינם מזכירים השם רק לאחר ג' תיבות משא"כ אופנים לאחר ב' תיבות וא"כ קושית הגמ' שפיר דישעיה ראה בשרפים שש כנפיים מורה על עוצם עליה לשכינה ואיך ראה יחזקאל באופנים וחיות היות מעלתם נשגבה רק ד' כנפיים פחות העליה וטיסה וע"ז משני הגמ' כי לאחר חורבן אין להם כח לעלות כל כך ולכך נתמעטו הכנפיים לבל יהרסו לעלות אל ה' והטעם כי ידוע כי העולים באור ה' טבע חיותם להתדבק באור ה' ונועם עליון וצריך שמירה יותר ויותר לבל יתדבק בתכלית וכמו שקרה לנדב ואביהוא בקרבתם אל ה' וימותו וכבר נודע כי טבע אש לעלות מעלה מעלה לשוב למקורו ולכך בחסד ה' לבל יהיה לנו כליון ח"ו נאמר (איכה א, יג) ממרום שלח אש בעצמותי כי אז מהר האש לעלות למעלה למקורו ולא עשו בנו כליה וכך דרכו אש של מעלה דאינו מכלה והסנה אינו אוכל כי אינו שוהה להתדבק בגשם ולכלותו כי טבעו לשוב למעלה למקורו ומבלי להתדבק בחומר ארציי כאשר האריכו בזה לפעמים בכתבי האר"י ז"ל.

וקודם חורבן היו כל פמליא של מעלה מקבלים מאור ה' במקדש ה' כי משם תצא אורה והשפעה לכל כדכתיב בישעיה (ישעיה ו, א) ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו שהם העלולים ממנו והם מלאכיו מלאים את ההיכל הרי שכולם עומדים בהיכל ולזאת יותר נקל להתדבק למלאכי מעלה אשר באש יסודם כמבואר בפייט יוצר של ראש השנה וחיות בוערות גחלי אש וכו' ע"ש קרובים אל השכינה כי מהר יכולים להיות חוזרים לאחוריהם כטבע אש לילך למקורו ממטה למעלה ולכך אין להם כ"כ פחד ומתקרבים לשכינה ויש להם שש כנפיים אמנם בשוממות מקדש ה' והם מקבלים שפע למעלה אם יוסיפו לעלות בשש כנפיים ובלא"ה טבע אש לעלות תמיד מעלה מעלה לא יהיה ביכולתם להנזר אחור מנועם ה' ואש ה' תאכל אותם אם לא ישובו מהר אחור וזהו לא יהיה סיפוק בידם לרוב נועם ה' ולכך אינם עולים כ"כ בקרוב ומרחוק יעמדו לכך אין להם רק ארבע כנפיים למעט הטיסה וע"ז אמרו באיזה אופן נתמעטו לבל יוכלו לעלות כ"כ למעלה נגד עוצם התשוקה לחזות בנועם ה' וזהו תכלית הבריאה אשר כל עלולים הנאצלים מתאוים להתדבק בקירוב גמור ומוחלט לה' ואמר אותן שאומרים בהם שירה נתמעטו כי אין להם כח לעלות לאור ה' אם לא בשירה אבל כאשר יחשו אין בהם כח לעלות למעלה כ"כ ותש כוחם לעוף כנשר בשמים ומרחוק יעמדו ויש להם רק ד' כנפיים וזה ברור ונכון.

והנה מזאת ילמד אדם כמה צריך להיות באימה ויראה לפני ה' וביחוד במקום קדשו בבית הכנסת ובבית המדרש ומכ"ש בעת התפללו לפני ה' ישפוך שיחו וקורא קריאת שמע שהוא שירה של ישראל והורשה להם להזכיר השם אחר שתי תיבות איך לא יחיל באימה וביראה וחיל ורתת אוי לנו בהזכירנו שם שמים לבטלה ובעוה"ר הורגל לדבר ולהזכיר בלשון נכר שם ה' דרך משל בלשון אשכנז גאט ובלשון צרפתית זהו מורגל בפיהם אדיא וזהו הזכרת שם שמים על מגן ובמקום טנופת כמה חיילי מרום מזדעזעים בהזכירם שם ה' מלך עולם ושם ה' הוא בכל לשונות יהיה איזה לשון שיהיה וזהו אריכות הגלות כל מקום שהזכרת שם שמים מצוי וכו' (נדרים דף ז:) וכותבים השם בנייר מחוק וכל ניירות מושלכים במקום אשפתות ועשו חז"ל (ראש השנה דף יח:) יו"ט בבטלם מבלי להזכיר שם בשטרות שלא יהיה מוטל באשפה ומה נעשה אנן והכל כי בעו"ה יראת שמים מתמוטטת אצלינו ואין מורא הקב"ה אצלינו כמורא בשר ודם מה שבאמת בטבע הבריאה הוחק ההיפך ומאנו עדת ה' להביא ראיה כי לא לעמל יולד אדם לאכול מפרי חמדת הארץ ולהיות מתענג בנועם מגדים כי אם לשלימות והשכל וחכמת ה'.

ודרך משל הלא כמו שחוש השמיעה הוא באזנים וחוש הראות בעינים כן חוש הריח בחוטם ונראה אם ישמע אדם דבר המתקבל לאוזן שיר יפה וקול נעים או ספורי מעשה בקורות הזמן מה שתאב לשמוע או דרוש נאה לאיש אשר ינחת בקול דרושים לכל חפציהם יוכל להתמיד הענין יום או יומים לא ירעב ולא יצמא לא יחלש לבבו ולא יצר לו וכן אם יראה בעיניו דבר חדש מתקבל לעין במראות או מה שעושים בשחוק שקורין אפערא או עניני אש להגדיל שמחה או צחוק וכדומה ג"כ לא יצר לבבו לא ירעב וכדומה אולם אם יתן לו דבר המריח בטוב וראשי בשמים להריח בחוטמו אף שיתן לו כח ויתמיד בו שעה מ"מ ירעב ויצר לו ויחלש לבבו ויתאב לאכול ולשתות.

והטעם נ"ל הואיל וחוש שמיעה וראיה הם כלים ושערים לקנין מושכלות כי בם יבחין אדם מה שראה ושמע מושכלות ראשונות ויביא אות ומופת ממה ששמע ומה שראה בעינים לברר האמת מהשקר ולהוליד הקדמת אמיתות מופתים נאמנים ולהציב עליו בנינים למודים תורניים ומחקרים לידע מה אפשר להיות ומה לא אפשר וכן הכל לכן הנפש אשר כל ענינה ותכלית התדבקה בגוף לקנין שכל ומדע רוצה בחושים אלו ומסייעת להן בכל דבר חפץ ואפילו הם רואים ושומעים לפעמים בלתי נאותים סוף כל סוף הם הכנה למושכלות ועל ידם נקנה השכל את אשר לעשות ולהשכיל ואת אשר למאס ולרחק וזהו פרי עצת הנפש ולכך יש לו חיזוק ונפשו מתאוה למאוד לכך לא יחלש לבבו משא"כ חוש הריח שאין לקנין מושכלות כלל רק לקנין וחיזוק גשמי ולזה אין כאן עזר בנפשו ולכך לא יקום להיות נפשו משתאה לו ויחלש לבבו בהתמיד הענין בלי אכילה וכדומה ולכך טוב שם טוב שהוא קנין שלימות בראיה ושמיעה משמן טוב שהוא בחוש הריח שמריח למאוד וכך אמר שלמה במשלי (משלי כ, יב) עין רואה ואוזן שומעת ה' עשה גם שניהם הרצון כי הראיה ושמיעה הם כלי נפש והשכלת השם ומתייחסים לפועל השם ולא לפועל טבעי כשאר חושים שהמה רק לקיום הגוף ומפעולותיו וכליו כלים רעים.

אמנם יש עוד מופת אחר כי אם יעלה בלב איש פחד ומורא מבשר ודם דרך משל שאנשי מלחמה יהרגוהו ויתמיד ויעמיק זה הענין במחשבתו לא יהיו ימים מועטים שיחלה בחולי מעלאנקלי שהוא מרה שחורה ובחדרי משכבו יחרד וילפת אף כי הדלת סגור ויאמר הנה באים הנה לתופשו ולמרחוק ינוס מקול צפור ורדף אותו קול עלה נדף וכל יום יתגבר הענין עד שימות פתאום פתאום היתה מכתו.

ולעומת זה אם יקבע איש בלבו מורא שמים ויצייר במחשבתו רוממות קדושת שמו ונורא הוא וגדולת עולמים שברא אשר אנחנו אפי' כנקודה קטנה אינם נחשבים לנגד עולמות שברא הלא יתמלא חלחלה ורתת מלפני ה' וכל יום ויום יוסיף להתגבר ביראה כי יותר שמתחיל ביראת השם יותר יוסיף לירא את השם כי אין קץ לגדולתו ובכל זה לא יחלה ולא יגיע במדרגת מרה שחורה או שום בלבול בדעתו וכדומה אדרבה יהיה כולו מחמדים ואהוב ומיושב בדעתו וזה כי ביראה כזו בחר הנפש וזהו טבעו של אדם ולכך נוצר ועל דבר זה נכרת ברית טבע הבריאה ולכך הטבע מסייעתו משא"כ ביראה של שטות שאין הטבע הוסד לכך א"כ עושה דבר נגד טבעו ולכך יצר לו ויחלש כחו וזהו מאמר הפסוק (משלי י, כז) יראת ה' לא תחליש רק תוסיף ימים ואדרבה תחזיק גופו ותוסיף לו בריאות אבל שנות רשעים אשר יראתם כסלתם בהבלי עולם ופחד ילדי זמן הם מקצרים שנות רשעים ויגועו בלא עתם ומזה נלמד לעשות ולהתדבק בנחלת ה' כנ"ל.

ונשוב להנ"ל כי תחת כסא כבוד היו סובבים שבעים שרים והם נושאים כסא ה' והם ע' שרים לע' משפחות אדמה אבל כשהיתה שכינת קדשו במקום מקדש למטה היה לו ג"כ שבעים כי זהו מספר הנרצה לה' אבל היו שבעים זקנים וסנהדרין והמה יקראו ג"כ שרים כדדרשינן (סנהדרין לג) שררך אגן הסהר אלו סנהדרין ושרים למעלה הן בפרודא כי משם יפרדו הגוים והוא דור הפלגה כנודע ולכך נקראים בלשון רבים שרים והוא מנין עשרים ע' שרים אבל למטה הכל כאחד יחשב ושפה אחת ונקראים בלשון יחיד שר והוא בסוד עשר ע' שר וגם השר למעלה כשמקבל השפע צריך להיות ע"י שיר למעלה וכמש"ל.

וידוע כי העולם העליון ביו"ד ועולם התחתון בה' כמבואר בגמרא (מנחות בט ע"ב) להדיה בי"ה בראם ולכך השר שמתדבק בשירתו למעלה ביו"ד נעשה מן שר שיר בתוספת יו"ד ולמטה בזה העולם התחתון נעשה שר"ה ובחיבור ע' עשרה וזהו (סוכה ה) מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה הן שבעים סנהדרין הן נושאי מרכבה שכינה למטה וזהו מאמר הקרא (קהלת ב, ה) עשיתי לי שרים ושרות ועיין שם במהרש"א ששניהם מיני שיר רק אחד הוא לשון זכר והוא השיר ששרו הלוים בבית המקדש ושירה לשון נקבה והיינו כנ"ל כי שיר הוא מעלמא עלירן שרים וכן אמרו במדרש (שהש"ר א לד) דעכשיו השירה הזאת בנוקבא בעולם התחתון אבל לעתיד דיהיה הכל בעולם עליון נאמר שירו לה' שיר חדש ולא שירה חדשה ולכך נאמר על מושב סנהדרין שער עלי שער שהוא ע' שר היוצא מזה הכל היה תלוי בשירה ומזה תבינו מה שאמרו (סוטה מח) משבטלו סנהדרין בטל השיר וזה אמרו (איכה ה, יד) זקנים משער שבתו והיינו שער הנ"ל ע' שר ופסק השיר כנ"ל וא"ש.

הדור אתם ראו איך בטלה טובה מישראל בעו"ה בגולה ואיך היו שריה כאילים לא מצאו מרעה וא"כ איך נאמר לשיר בזמן הזה בשיר ושמחה של שטות לילך במחול בחורים ובתולות אוי לנו כי חטאנו הלא ראוי היה משחרב הבית לגזור על עצמינו מבלי לישא נשים כלל רק אין גוזרין על הצבור גזרה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה וא"כ מה לנו להרבות בשטות וריקוד בחורים ובתולות ואיך נשמח ונגיל בראות אובדן שלמותנו חכמת תורתנו מקור חיינו בית מקדש ה' ואיבדנו חזון וצופה וממש לא נשאר בנו שום לחלוחית ורוח חיוני בכל אופן הלא טוב לנו שבתנו בין תנור לכירים בוכה ומבכה כאשה על בעל נעוריה וכאבל יחיד אולי ישקיף ה' וירחם עמו וישוב ה' לשוש אתנו כמשוש חתן על כלה ואז נשמחה ונגילה ואמת כי עצבות מדה מגונה מאוד אצל אדם והיא המבטלת האדם מכל שלימות ומולידה לו הפסד בנפשו וגופו וכל ימי עני רעים בזה.

וזהו כוונת הגמרא בתענית (דף כב) רב ברוקא שאל לאליהו איזהו מנייהו בן עולם הבא בשוקא אמר אלו תרי שאל מה עסקיכם אמרו גברי דבדיחי אנן וכד חזינן גברי דמיעצב חזינן דמבדחיה דעתיה וכד חזינן גברא דאית ליה קטטא עבדין שלמא בינייהו עכ"ל ויש להבין מה זו שאלה ומה נ"מ וכי אחותו ובתו היה מבקש ואיך השיב אליהו על אנשים אשר עודנו בחיים שהם בני עולם הבא הלא אין הקב"ה מייחד שמו על חי אפילו על אבות עולם ועמרם אבי משה כי בקדושיו לא יאמין וביותר קשה וכי בשביל שהמה בני בדיחי דעתיה ומסירין העצבות מבני אדם ורודפי שלום היו בני עולם הבא הרבה שלימות צריך לקנין עולם הבא במה שעדיין חסר אף דעושים כל זה ודבר זה מצוי אפילו בבני אדם שאינם בני תורה ובעלי שלימות ונקל הוא זה לקנות בו שלימות עולם הבא והלצנים מושכי קשת נבל וכנור בקיאים בזה עד למאוד.

אבל הענין להגשים תענוג עולם הבא אי אפשר להיות דהוא תענוג רוחני למאוד ולא יצוייר בגשם ענין רוחני כלל עד שאמרו חז"ל (ברכות לד סנהדרין צט) כי הנביאים לא ראו לעולם הבא כי הוא עין לא ראתה והכוונה בזה להמתיק ולהראותו עליו כעין גשמי אי אפשר ואם אמנם נמשיל אותו בדרך משל לומר כי יש בו מנועם עליון שישכנו הצדיקים לנצח בלי עצב כלל ויעברו ימים עד עולם ואין עצבות כי אם חדוה וגיל וזהו תכלית התענוג כי לא יצוייר בשום תענוג גשמי שלא יהיה עצבות מעורב בו כי אם יאכל וישתה הרבה הלא מלבד שיוליד לו חולי אף גם אם יתן לו עוד מעדנים והוא שבע הלא יתעצב וכדומה בכל תענוגים ובפרט שלא ימלט בתענוגים שלא יקרה לו בין כך צער בהעדר אוהביו וכדומה בהפסד ממון או חטא ופשע כללו של דבר אי אפשר תענוג בלי עצב אבל לעולם הבא הכל בנועם ותענוג בלי עצב כלל וכן עוד התענוג שיהיה שם בגן עדן נפשות צדיקים לאין מספר מיום הוסד העולם ואין קול קטט וצוחה שם הכל שלום עושה שלום במרומיו ובעולם הזה היצוייר משתה של אלף איש אוכלים וחוגגים בתמידות שלא יהיה לו קטט ומריבה והלא לאו כל דעות שוים זה אומר בכה וזה אומר בכה ומזה ימשך ריב וכעס ישפוך לארץ מרירתו והוא המהפך שמחה לתוגה עונג לנגע זהו הנמשל בעולם הבא כי תכליתו לא יושג בגשם.

והנה מחכמת איש ויושר פעלו לראות להיות נהנה בעולם הזה מעין עולם הבא כפי אפשרי ואז יוטעם מטעם נועם עליון ולכך מה יעשה איש ויראה בדמות עולם הבא יהיה שמח בכל עסקיו לא יתעצב לשום דבר ויתן אל לבו הלא כל הקורות מגיעים מפי ה' אשר לו נתכנו עלילות אשר הוא הטוב אמיתי ולו לבד יאתה שם הטוב וא"כ למה זה אעצב כי הוא יודע הטוב והישר והאמת ואם יראה אחד מתעצב ינחמהו וגם לא יהיה מרגיל בקטט וידרוש שלום וא"כ כשיהיה הכל שלום ובשמחה וחדוה יטעם טעם עולם הבא ועליו נאמר (ברכות יד) עולמך תראה בחייך ואז יראה קצת ענין עולם הבא ובזה יחמוד לעולם הבא ויבחין הבדל במקצת כיתרון אור מחושך וידע איך שוא עמל איש על אדמה ואשרי מי שעמלו בתורה ויראת ה'.

וזהו מה ששאל רב ברוקא לאליהו אם יש אנשים שיש להם עולם הבא בזה העולם שטועמים מעין עולם הבא כדי שיוכלו להשיג ענין עולם הבא והשיב לו אלו אנשים רואים בחייהם וחקר אחרי מעשיהם למען דעת קצת ענין וטוב עולם הבא ואמרו לו כי הם תמיד שמחים בלי עצבות וגם מרחיקים הקטט וריב ורודפי שלום מזה הבין רב ברוקא שהוא ענין דמות עולם הבא כי ימים אלו ודאי ימי נחת ונועם ולימים אלו יקראו ימי טובה ורצון וממנו יקיש איש על עולם הבא כמה מהנועם ותענוג ועדן יש בו ולכן שמעו אלי השליכו עצבות הזמנים וקחו עמכם להתעצב על העדר כבוד ישראל ותורתו וחורבן בית תפארתינו כמאמר הנביא (ישעיה סו, י) שישו אתה משוש כל המתאבלים וכו' והסירו שמחה של שטות והוללות ובפרטות במחול בחורים ובתולות.

בניי זכאי חולקיכון אשר שמעתם בקולי ולא יעשה כן בקרב קהלתינו ותזכו לראש מחול שיעשה הקדוש ברוך הוא לצדיקים לעולם הבא (תענית לא) והענין במחול הזה הוא כמ"ש המפרשים כי מחול מלשון עיגול והקדוש ברוך הוא יהיה בראש מחול דהיינו באמצע עגולה והצדיקים יסובבו סביב לומר זה אלהינו וענינו הוא כך דעכשיו לאו כל צדיקים במדריגה אחת ובמעלה אחת כי לאו כולם זכו לשלימות הראויה אבל לעתיד לבא יזכו כולם לשלימות הראויה ויהיו כולם במדרגה אחת לפני ה' והנה אם תעשה מרובע צלעות כזה ובתוכה נקודה העומדים בצלעות המרובע קרובים לנקודת המרכז יותר מהעומדים בנקודת אלכסון שהוא רחוק מהמרכז יותר כנודע כי אלכסון רחוק מקו ישר וכן הוא עכשיו יש צדיקים העומדים מול השכינה בקו וצלע ישר ויש רחוקים ממרכז בקו אלכסון ורוחקו של זה לא כשל זה אמנם לעתיד לבא יהיה העגולה כזה והשכינה במרכז ובעיגול כל הקוים שוים למרכז וכן הם הצדיקים יהיו כולם במרחק שוה לשכינה מבלי הבדל וזהו ראש מחול שיהיה לצדיקים לעתיד לבא והבן זה.

וראה שאין לאדם אלא עסקי וחפצי שמים ולא לילך בתר הבל ויהבל ואמרינן שוב (סוטה מח) משמתו נביאים ראשונים היינו ירמיה וסייעתו פסקו אורים ותומים והיינו כי אמרינן בגמרא דיומא (דף עג:) גזירת נביאים חוזרת וגזירת אורים ותומים אינה חוזרת ולכך נקראו תומים שמשלימים דבריהם וקאמר הגמ' מ"ט לא ביחנו דבריהם בימי פלגש בגבעה ומשני שלא שאלו כהוגן ע"ש ויש להבין מאי שנא דהקשו קושיא זו עכשיו ולא בלי זה אקרא דצוה הכתוב לשאול במשפט וע"כ שיאמתו דבריהם דאל"כ לשוא אנו שואלים ובמה נפלינו אנו ח"ו מכל העמים אשר על פני האדמה אשר להם תרפים והכתוב אומר (זכריה י, ב) תרפים שוא ידברו.

אבל הענין כך דודאי איך יתכן שגזירת נביא חוזרת הלא נביא שליח מה' ולא איש אל וינחם אבל כבר אמר בלעם ובמדבר כד ת) אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב והרצון כי נבואתם למעלה מעלה כדכתיב (ירמיהו א, כ) מרחוק ה' נראה ולמעלה נשגב מזמן א"כ כשנביא רואה נבואתו חושב שהוא תיכף לפי דמיון קרוב ראייתו אבל באמת עודנו רחוק בזמן ואף שמ"מ יאמתו דבריו אבל לדמיונו חושב הוא קרוב ובאמת הוא רחוק בזמן וזהו אמר אראנו ואני חושב שיהיה תיכף ולא עתה אשורנו ואני חושב הגיע העת ואינו ולא קרוב וכן היה ביונה שניבא על נינוה ארבעים יום כי אמת היו ימים הנקראים שנים מגזירת ימים תהיה גאולתו וכן היה בסוף מ' שנה אחרי נבואתו חלה נבואתו על נינוה בדבר נחום האלקושי וכמו שבא בספר טוביה המקובל לנוצרים ולא לנו שבסוף מ' שנים נחרבה נינוה ואף שאין מקובל לנו לכתבי קודש מ"מ הוא סיפור מעשה אמת וכן בכל דברים.

וזהו גזירת נביא חוזרת לשעה כי אין נבחן מתוכו זמן מוגבל בהחלט ואיזה זמן מוגבל יותר שאמרו נביאים מקץ ע' שנה אפקוד על גלות בבל ראה כמה פירושים בחשבונות יש בו עד שאמרו חז"ל (מגילה יב) דניאל טעה והוצרך להבין בספרים אמנם אורים ותומים אין בהם ספק בבחינת הזמן אפילו אומרים היום או מחר כדכתיב (שופטים כ, כח) מחר אתן בידך וכן תמיד הוא לאות לבני ישראל למען ידעו וזהו תומים שמשלימים דבריהם בהחלט ובירור גמור עד שאין עוד אחריהם ספק ולכך שאלה הגמרא מ"ט לא ביחנו בימי פלגש בגבעה דודאי לא כיחשו וסתם עלו למלחמה כי באמת עצת ה' היה שיעלו כי לבסוף נצחו וכי אמרו תיכף נצחו רק יעלו כי יצליחו היינו לבסוף וכן דרך מלחמה שילחמו פעמים ושלש ואף שינוסו בין כך יתמעט חיל האויב ויחלש כחו לרוב המלחמות וא"כ בפעם האחרונה כבר תש כחו ותם לריק כחו ולא יוכל להקשות על הקרא אמנם עכשיו דקאמר הגמ' תומים שמשלימים דבריהם מבלי ליתן ולשייר מקום ספק בתשובתם וע"כ במה שאמרו עלו היינו תיכף כי לולי כן תמיד הספק במקומו אימת ואיזה פעם יהיה סוף והלעולם יריבו כאויבים בשער והוצרך הגמרא לשנות כי החסרון היה מפאת שואל שלא כוונו דבריהם וא"ש והבן.

ודע כי יותר שהיתה מדרגת הנביא יותר נבררת נבואתו ולכך ירמיה וסייעתו שהיתה השגתם גדולה היו משיגים זמן ולכך אמרו מקץ ע' שנה אף שהיה בו ספק כנ"ל מ"מ לא היה ספק עצום אבל נביאים אחרונים חגי זכריה מלאכי ודורו היתה השגתם רחוקה ולכך כשאמרו מן גאולה העתידה לא השיגו הקץ כלל וכן דניאל נאמרו לו סתומים וחתומים הדברים כי היתה השגתו לא כל כך גבוהה להשיג הקץ על תכליתו והענין גם כן כי דניאל חגי וכהנה נביאים היתה נבואתם ע"י מלאך כדכתיב (זכרי' א, ט) מלאך הדובר בי והן נקראים פי הקב"ה כדכתיב (תהילים לב, ו) וברוח פיו כל צבאם ולכך לא ידעו הקץ וזמן מוגבל כי לבא לפומא לא גליא אבל נביאים ראשונים היו בסוד לב כדכתיב (שהש"ר ח) שימני כחותם על לבך והשיגו במראה נבואה בלי אמצעי ולכך השיגו תמיד בנבואתם זמן וכן אמרו (פסחים נו) ביעקב שביקש לגלות קץ ונסתלקה שכינה אין כוונה שנסתלקה לגמרי כי הלא בירך אח"כ שבטים ברוח הקדש ונבואה נפלאה אבל זהו שהיה בהשגה גדולה לדעת זמן מוגבל לנבואה השגה זו נעלמה ממנו ואמר רק כנביאים אחרונים הנבואה לא יסור שבט מיהודה וכדומה אבל לא על זמן מוגבל ולכך כאשר מתו נביאים ראשונים ופסק רוח הקדש כזה מישראל להנבא בזמן מוגבל א"כ לא היה אפשר באורים ותומים כי צריכים להשלים דבריהם ורוח הקודש כזה פסק מאתנו כי אם ע"י מלאך אשר אינו יודע מהזמן כנ"ל ולכך פסקו אורים ותומים בעו"ה אשר איבדנו חזון והוסיפו יגון ואנחה לנו כמאמרם (סוטה מח) בחורבן הבית בטל השמיר.

וענינו הוא כך כי צריך להבין מ"ש התוספות (במנחות קז ובעירובין ו ובשבת צ) על הערוך דאמר בבית ראשון לא היה אמה כליא עורב כי מפני שכינה לא באו עורבים דהא אמרינן בגמרא דמועד קטן (דף ט') בשלמה הוי ליה לשייר אמה כליא עורב וזהו מורה דהיה לו ותירץ התוספות דמתחלה עשה כליא עורב ולבסוף סילקו ויש להבין מתחלה מה קסבר ולבסוף מה קסבר דברור דקדושת הבית מתחלה יותר מלאח"כ שנשא בת פרעה והנה הרמב"ן בתורה פרשת יתרו (שמות כ כב ד"ה וטעם) הסכים למדרש רבה דאמר במקדש לא היה ברזל כי הוא חלקו של עשו ולא הניחו לסטרא דידיה כי הוא מחריב בית להיות לו יד במקדש ה' ואע"פ שגם בבל החריבו הבית לא קעקעו הבית עד יסוד כמו אדום ע"ש במדרש (פרק לה ד) פרשת תרומה ומקשים מדוד דאמר (דה"א כב, יד) והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב וכו' ולברזל אין משקל ועיין רמב"ן שדחק עצמו בזה ונראה דלא קשה מידי דכל הטעם שלא לקחו ברזל משום שהוא רומז על אדום המחריב ודוד אשר הכין הכל לבית המקדש בחשבו שהוא יבנה הבית כמ"ש בדברי הימים וכבר ידוע (מדרש שו"ט ס"ב) דאילי בנה דוד הבית לא היה נחרב מעולם ולכן טבעו בארץ שעריה (סוטה ט) היותם מעשה דוד וא"כ שפיר לקח דוד ברזל דהא לא יהיה הבית נחרב ואין נ"מ במה שמרמז ברזל על אדום אבל אח"כ שלא בנהו דוד מנעו ליקח ברזל מטעם הנ"ל.

והנה ממדרש הנ"ל דברי הערוך מוכרחים שלא היה כליא עורב בבית ראשון דאל"כ הא היה ברזל כדתנן במנחות (דף קז) האומר הרי עלי ברזל מביא אמה על אמה כליא עורב אך אמרינן במו"ק (דף ט) ששלמה דחי יום הכפור מקמי חנוכת מזבח מק"ו מקרבן נשיאים שהיא קדושת שעה ומכ"ש קדושת בית המקדש שהיא קדושה עולמית והקשו הא גם קדושת בית שלמה קדושת שעה דקיימא לן בחורבן בית ראשון בטלה קדושת מקדש רק בימי עזרא קדשו לעתיד לבא וכמ"ש הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ו הט"ז) ומתרצים דזהו חנוכת המזבח היה נעשה תיכף ואז בחר ה' בציון ואז היה שבית המקדש יעמוד לעד ולכך שפט שלמה לקדושת עולמית אבל אח"כ כשנשא שלמה בת פרעה ואמר ה' על אפי וחמתי היתה העיר וכו' אז נולד שוממות העיר וכדאמרינן (שבת נ ע"ב סנהדרין קא ע"ב) כשנשא שלמה בת פרעה בא גבריאל ונעץ קנה בים וכו' וא"כ א"ש דברי הערוך כי מתחלה בעת בנין היה חושב שלמה שלא יחרב הבית ולא חשש ליתן בראש מקדש ברזל לכליא עורב כי מה איכפת ליה לאדום הלא לא יחרב הבית אמנם בעו"ה כאשר גרם החטא ונאמר לו כי על אפי וחמתי היתה העיר הזאת ידע ברוח הקדש שיחרב הבית כאשר ישיר שירו בשיר השירים הכל על גלות ישראל השבעתי אתכם בנות ירושלים א"כ תיכף הוסר הכליא עורב המרמז על אדום אשר חרוב יחרב הבית ויהיה בעו"ה אבן נגף לישראל ולכך צדקו ודבר ה' אמת בפי ערוך כי מתחלה היה אמה כליא עורב ואח"כ הסיר אותו ודו"ק.

וזהו ענין השמיר כי תיכף בחטא אדם הראשון גבר כחו של שרו של עשו בלהט החרב המתהפכת שהוא חרבו של ס"ם דמתהפך לכמה גוונים לשלוט על כל מה שיש בו בזה העולם הן אדם ובהמה כי הכל נפל בעץ הדעת ועל הכל שולט חרב המתהפכת לכך אי אפשר לעשות דבר או אפילו לפסול אבנים כי אם בברזל וחרב ועל הכל שולט החרב וזהו מה שהיה קודם חטא וחל עליו חטא אדם הראשון וממשלתו של להט חרב המתהפכת אבל מה שנוצר אחרי החטא ועודנו לא היה בזמן החטא פשיטא דאין חרב הנ"ל שולטת בו ושמיר נברא בערב שבת בין השמשות כמבואר במשנה פ"ה דאבות (משנה ו') ולכך הוא אין צורך לחרב הנ"ל ובידו לפוצץ סלעים בלי כחו של ברזל כלל וזהו ענין שמיר והיה לבית המקדש שאל תשלוט בו חרב המתהפכת כי שם היה הכל קודש מעץ חיים ולא מעץ הדעת.

ולהיות כי חק שם ה' שכל עניני זה עולם יהיה הכל בחרב לפיכך לא נמסר רק לשרו של ים (גיטין דף סח:) שהוא נאמן בבריתו של ה' שאינו עובר גבול עולם כדכתיב (ירמי' ה, כב) גבול שמתי לים והוא מעצור היה נגד טבע של מים שרוצים לסבב כדור ארץ כנודע ולכך מסרו לשרו של ים שלא יתן לשום דבר רק לצורך בית המקדש ולכך בחורבן בית ראשון שגבר ידי מחריב והיה אדום במעמד החורבן כמ"ש חז"ל (גיטין דף נז:) כל נצחון שאין בו מזרעו אינו נצחון וע"ז נאמר זכור ה' לבני אדום וכו' וגבר חרבו ליטול השמיר.

צאו וראו כמה חטא גורם לא זו בממון אף בגוף דאמרינן בגמרא (תענית ז) ששאלו לריב"ח תורה מפוארה בכלי מכוער שהיה שחור ואמר אבא היכי רמי חמרא א"ל בחרסים ששומרים היין כך הדבר בבעלי תורה שהתורה שורה בבני אדם כעורים וכו' ומקשים הא פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה (בבא בתרא דף עה:) וכן שופרא דיעקב אבל הענין כי כבר ידוע מאמר הפילוסוף האדם יולד מאדם ומהשמש הרצון המזל והאדם המה גורמין ההריון והלידה ולפי טבע כוכבים כבר אמרו הטבעים כי כל מי שטבעו ממרה ירוקה ושחורה הוא עלול למושכלות ומזג ירוקה ושחורה מורה בהכרת פניהם כחושי בשר דל ורזה ופניהם כרכומי ושחור ולכך אמרו דהתורה ומדע מצויים באנשים מכוערים כי הוא מורה על מזג הנ"ל אך זהו מפאת הטבעי שהוא מחמת המזל אבל מי שהוא למעלה מהמזל ואין ענינו תלוי במזל פשיטא שאין בכל זה ראיה ואדרבא ודאי שגופו יותר בהיר בשחקים וע"ז נאמר (קהלת ה, א) חכמת אדם תאיר פניו ולכך הראשונים שהיו למעלה מהמזל היו בעלי תואר ויופי למאוד אמנם כאשר גלינו בעו"ה ובאנו לידי הנהגת השמש וכוכבים אנו נכנעים לאיכות הגוף ומזגו ולכך צריך גוף ומזג עלול לחכמה ולא תמצא אלא במזג הנ"ל שחורה וירוקה והכרת פניהם ענתה שחורי וכרכומי ולכך הראשונים היו כפני חמה ולא ריב"ח שהיה אחר חורבן.

וזהו שאמר שלמה בשיר השירים (שיר השירים א, ו) אל תראוני שאני שחרחורת וקושית הגמרא תורה מפוארה וכו' וע"ז השיב ששזפתני השמש הרצון שאני תחת המזל וממשלת השמש ואני צריך להיות שחרחורת לקנין חכמה ומדע והרי קודם החורבן היו תוארי תלמידי חכמים כמלאכי אלהים אבל לאחר החרבן הם נדמים לכלי חרש שמשמרין היין וזהו שאמר (איכה ד, ב) ירמיה בקינתו בני ציון היקרים המסולאים בפז לרוב יפים כמ"ש הגמרא (גיטין נח) ומדרש איכה נחשבו לנבלי חרש מעשי ידי יוצר ופי' התרגום לנבלים ששמים בתוכו יין והיינו לאחר חורבן אין התורה נשמרת אלא בכלי מכוער כמו היין שנשמר בכלי חרס וקודם חרבן היו מסולאים בפז ומ"מ היו רבתי בדעות כמבואר במדרש מחכמת ירושלים ע"ש וא"ש ולזה אמרו (סוטה מט) מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו ואמרינן עלה בגמרא אלא עלמא איך קאי ואמרינן אקדושה דסידרי וקדושה דאגדתא ולהבין הקושיא והתירוץ וכי לא יש שאר מצות דאגין עלן עד דבחר דוקא בשני דברים כאלו מה נשתנו אלו יותר משאר עבודות ה'.

אבל דע כי מזלות המה שונאים לישראל למאוד כי לפי המזל אין אברהם ראוי להוליד רק הקב"ה פעל עמו חוץ למזל כנ"ל וא"כ לפי מזל לא יקום לאברהם זרע והן ישראל שהן זרע אמיתי של אברהם כנודע כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק ולכך כל ענין המזל לעקור שורש ישראל כדי שלא יקום לאברהם זרע ולכך כל יום ויום קללתו מרובה משל חבירו כי הן המתגברים עלינו כל יום ומזלות נלחמו נגדנו ועיקר הטעם כמ"ש הזוהר שהמה אלילים ושדים כמו שיש ע' שרים כן הוא ע' שדים כמו שאמרתי באריכות בדרוש הקודם בענין זה והמה כולם נגד ישראל כי המה חצונים ולכן רק רע כל היום אמנם בזמן שהיה הבית קיים היו נותנים מחיצה לחצונים בקרבנות בהעלות עשן וכן ביום הכפור בשעיר המשתלח כדי שלא יקטרגו על ישראל אבל לאחר חורבן שעיקר עבודתינו הוא בתורה ובתפלה ובמה יש ליתן להם אחיזה.

אך דע כי הם כמו לשון ארמית דבוק בלשון הקודש כך החצונים נאחזים בקדושה ולכך שורש שלהם הוא ארמית כמו ששורש ישראל עם קודש בלשון קודש כך חיות ע' שרים הנ"ל ע' לשונות שורש שלהם לשון ארמית הקרוב ללשון הקודש ולכך בשנער ששם התחילה ההפלגה וע' לשון שם ראש לשונם לשון ארמית כאשר מבואר כמה פעמים בכתבי האר"י ז"ל ולכך ליתן להם אחיזה לבל יקטרגו על ישראל למאוד אנו אומרים בסדרא דקדושה שהוא ואתה קדוש הקדושה בלשון קודש ופתרונו בלשון ארמי וכן הקדיש הכל בלשון ארמי ובזה תגיע להם יניקה ואחיזה בלשונם ומזה שקטה קטרוגם למקצת ומתפייסים כמו בשעיר המשתלח הנ"ל וזהו מאמר המשנה באומרו בכל יום קללתו מרובה משום קטרוג והתנגדות המזלות ובעת חורבן בעו"ה אין לנו ליתן להם יניקה בקרבנות עד שיהיה שכך חמתם וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וע"ז שאל הגמרא עלמא איך קאי הרצון איך יש לישראל עמידה נגד אדונים קשים כאלה וכוכבי שמים נלחמו אתנו מי יעמוד נגדם וע"ז משני בקדושה דסדרא וקדושה דאגדתא שהם בלשון ארמאי וא"ש.

וראו וחכמו כמה יש לנו להתפלל בכונה ולומר קדיש ויהא שמיה רבה בכונה היא המגנת עלינו בגולה ובצלה נחיה ואם כך הדבר בדברים כאלה שהם ממש לאו מעיקרי תפלה מכ"ש בקריאת שמע וכדומה כמה עולמות בונה האומרם בכונה וכמה עולמות מחריב האומרם בלי דעת ולבו בל עמו ומכ"ש המשיח בו דברים בטילים כי הכל יסוד לתקון עולם וכמו בית כיפה של אבנים אם תוסר אבן אחת מתוכו מקעקעת כל הבירה כן הדבר בתפלה ועבודת ה' לכן התקוששו וקושו בואו ונחזק עצמנו בתורה כי בגמרא וסוטה מט) אמרינן על זה כל יום קללתו מרובה משל חבירו דכתיב בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר הי בוקר אילימא דאתיא מי ידע מה הוה אלא בוקר דחלף והקשה מהרש"א למה לא דייק כן מריש קרא בבוקר תאמר מי יתן ערב וגם המפרשים הקשו מה קושיא מי ידע מה הוה הלא זו דרך אוררי יום כשצרתם צרה מחכים יום מות כדכתיב (איוב ג, כא) המחכים למות ואיננו ולכך יאמר הלואי שיחליף זמן ויבא סוף וקץ.

אבל הענין כבר ידענו כי אין כוונת הגמרא קללתו מרובה משל חבירו בענין גלות ומצוקת הזמן כי במה יחשב להמקבלים באהבה יונעם ומה נ"מ אם הוא בזה עולם עשיר או עני סובל מרעין וחובק אשפתות או אמון עלי תולע מתהפך עלי מרבדים הלא אחריתו רמה ותולעה ויותר שהאדם מעונג יותר עלול לחולי ונזק אמנם כוונת הגמרא קללתו מרובה בחטאים ועונות והתגברות יצר הרע כי כל יום יצר וסטרא דמסאבא גורם עד שעונות עברו ראש ומכף רגל עד ראש אין בנו מתום וזהו שמתגבר עלינו יום ביומו כי אנשי אמנה אבדו ויראי חטא בעו"ה המה מתדלדלים ומתמעטים יום ביומו.

וזהו שדייק בקרא דמיירי ג"כ מזה מענין התגברות היצר הרע והחטאים וקאמר בערב תאמר מי יתן בוקר לשוב בתשובה וזהו אילימא בוקר דאתיא לשוב בתשובה מי יודע מה הוה הא כללא הוא שוב יום אחד לפני מותך כי אינך יודע מתי תמות (שבת קנג) וא"כ איך יאמר מי יתן בוקר לשוב אם ישוב תיכף ישוב וכבר אמרו חז"ל (אבות ב יד) אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה וא"כ צ"ל דיום שעבר קאמר כי הוא מתקלקל ביותר וביטול עבודת ה' יום ביומו יותר ומתחרט ואומר מי יתנני כיום אתמול כי יעבור שלא הייתי כ"כ משוקע בחטא מי יתן והייתי כיום שלפניו בלי לעשות דבר רע הזה ולכך לא דייק מבוקר תאמר מי יתן ערב כקושית מהרש"א הנ"ל דזה י"ל כפשוטו דכבר ידוע (שבת דף פט:) מ"ש יצחק לפני ה' בהתנצלות על בניו דל לילות דשינה הרי דלילות אינן עלולין לחטוא דהם מיוחדים לשינה ולנוח מעמל אנוש ואם כן שפיר יאמר בעסקו בחטאים וכדומה מי יתן ערב שהייתי ישן ואם ישנתי אז ינוח לי ולק"מ אבל מערב מי יתן בוקר שפיר קשיא כנ"ל וא"ש מזה נלמד דאין לומר מחר ובנוח לי מן עמלי וכדומה אז אפן עצמי לעבודת השם לא כן היום ולא למחר לעשותו וכמה קלקולים יהיו וכמה טרדות ומניעות יגרום לו היצר הרע אם יאמר בזמן מוגבל אז אשיב לה' ויש מעילה לדברי תורה (סנהדרין קו) אבל אם תיכף יתחיל אף שראשיתו מצער כי יקום יצר הרע כנגדו בחיל ויחנה עליו מחנה אבל לא ירא לבו בזאת יהיה בטוח כי אחריתו ישגה מאוד ויצר הרע יהפך לטוב ויהיה טבע גוף מורגל לעבודת ה' כאילו הוטבע בו מחיק אמו וראשית הבריאה.

וימים אלו ימי בכי יום אובדן ושוממות בית תפארתינו ויום אשר קבענו לספוד בבכי תמרורים על העדר צדיקים הנ"ל ראוי לנו לעורר בתשובה שלימה ונראה לקיים מצות ה' ותורתו ואם יפלא מאתנו דבר לעשותו ואנו מצטערים על קיומו ועל שאי אפשר בידינו לקיימו הרי הוא כאילו קיימנו.

וזהו אמרם בגמרא דתענית (דף כה) דשאלה אשת רבי חנינא בן דוסא עד מתי נצערן ביקש רחמי ויהיב ליה חד כרעי דדהבא הדר חזיא בחלמא דצדיקים יתבי בפתורא דג' והוא בשנים אמרה אי הכי הוא לא בעינא בעי רחמי ושקלי מיניה תנא גדול נס אחרון מראשון דגמירי בשמים מיהב יהיב משקל לא שקיל ע"כ ע"ש ויש להבין מה ענין זה לפתורא דג' או ב' כרעים וגם מה זה גמירי מיהב יהיב וכו' למה לא ה' נתן וה' לקח כתיב אבל הענין שהיתה מצטערת לא ח"ו להתענג ולהתעדן חס ושלום צדיקים הללו שנסתפקו מערב שבת לערב שבת בקב חרובין (ברכות יכ) והורגלו בו יתבעו מותרות רק כל צערן היה בשביל צדקה לעניים כי חשבו שגמילות חסדים אפס אצלם כי במה יתחסדון כי אין לאל ידם והיו בעלי רחמים וחמלה וברואם עני ואביון ואין לאל ידם להושיע צרתם צרה מפאת העדר המצוה אצלם ומפאת טבע חמלותם ולכך חשבו לבקש מה' ליתן להם עושר לא להם כי אם לגמול חסד לאומללים ועניים אמנם באמת נהפך מחשבתם כי כל זמן שאין להם ומצטערים על זה הרי להם לגמילות חסד גמור וכאילו גמלו חסד עם עניים בתכלית ההגמלה והחסד אמנם אם יהיה להם וכי יכולים לצאת ידי כל עני ליתן לכל אחד די מחסורו ולא להרבות לאחד ולמעט לאחד כי צדקה משפט הוא ונפישי רמאי דיקבלו ועניים בני טובים אשר מסוה בושה על פניהם יצאו ריק וכדומה מהטעות והמכשלה אשר תחת יד אדם בזה ויצא שכרו בהפסדו דימעט בגמילות חסד יותר מקדם שהיה נדון על המחשבה כמעשה.

וזהו שהראו לו כל הצדיקים אוכלין על שולחן ג' רגלים היינו ג' רגלים שעולם עומד עליהם תורה עבודה וגמילות חסדים כי בגמילות חסדים נדונים גם על המחשבה כנ"ל אבל הוא ממעט עי"כ בגמילות חסדים ולכך אין לו רק שולחן ב' רגלים היינו תורה ועבודה כי נתמעט ע"י הנ"ל וכמ"ש ולכך התנחם בו כי תחת אשר קוה לעשות בגמילות חסדים עשה באושים ולכך התפלל שיקחו הימנו ולהיות כי זה כרעיה דדהבא הניתן לו לא היה לצורכו רק לצורך עניים לחלקן ביעקב וא"כ איך יקחו הימנו להפסיד לעניים אשר היה חפץ בטובתם ומשגב לדל ולכך קשה היה הנס הזה לשקול שקול לולי רוב זכות רחב"ד ולכך אמרו גדול האחרון יותר מהראשון ודוק.

וראו כמה יש לאדם להתבונן במעשיו ואל יחכם לומר אילו היה לי כך הייתי עושה כך ואילו היה לי לב נבון כמו זה הייתי מתמיד בתודה שקר הוא אילו היה לו לב נבון היה עוסק בהתחכמות רשע וכדומה כי אילו היה לב נבון לטובתו היה ה' נותן לו כי הוא הטוב והמטיב האמיתי רוצה בשלימות יצוריו אף כי עם קרובו ישראל אשר בצערנו לו צער וכן כולם וישמח בחלקו אשר נתן לו ה' כי בלי ספק לטובתו ולשלימותו הוא כי ה' חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח והוא אשר דבק בנו לטובתנו נאמר בפרשת המדרש וילקוט ח"ב רמז תמ"ג) ובה נסיים בדברי נחמה הקב"ה יאמר לאברהם לנחם ישראל ויאמר נחמו בני יאמרו ממך נקבל תנחומין שקראת לבית המקדש הר דכתיב בהר ה' יראה ובא יצחק לנחם יאמרו ממך נקבל תנחומין שיצא ממך עשו המחריב ביתנו יבא יעקב לנחמם ויאמרו ממך אנחם דעשית בית המקדש כלא היה דכתיב אין זה כי אם בית אלהים ובא משה לנחם ויאמרו אתה הוא שקללת אותנו מזי רעב ולחומי רשף וחזרו כולם לקב"ה ויאמרו עניה סוערה לא נוחמה יאמר הקב"ה אני מנחם אותם דכתיב נחמו נחמו עמי וכו'.

ולהבין דברי המדרש דתמוה הוא מכל צד ואין צריך לדקדק בו כי הוא כולו מוקשה אבל הענין נחמה הוא בשני אופנים א' נחמה אמיתית אשר רופא ינחם לחולה או מי שנסמא עינו ונשבר לו יד אל תדאג כי תהיה לך רפואה ושב בשרך כמקדם למה לך לדאוג בשביל יסורים סופך להיות כבראשונה אמנם נחמה שנייה היא מקרית שיאמרו לו וכי לבדך קרה זה הלא רבים שתו מן כוס פורענות וכאומרם (ד"ר ב יד וחינוך מצוה של"א) צרת רבים חצי נחמה וכמאמר ר' יוחנן (ב"ב קטז ברכות ה) דין גרמיה וכו' שהיה בו מנחם אבלים והנה על אופן הב' יבאו אבות לנחם לישראל.

ויבא אברהם לומר אל תחושו לגלות כי מי סבל יותר גלות ממני לא נח ולא שקט בארץ מולדתו נחבש והושלך לאש ואח"כ הלך למרחוק ולא נח רגע בא למצרים ולוקחה שרה לפלשתים לוקחה שרה וכמה שתדלנות היה לו עד שהגיע למקום קבורה לאשתו וא"כ מקרה אבות מקרה בנים אבל הבדל יש שאצל אברהם שרתה שכינה ואנחנו בעו"ה סר צל השכינה מאתנו לרוב נפילתנו בדיוטא תחתונה בעמקי החטאים וזהו ענין הנאמר ברבה (לא ידעתי מקומו במ"ר) היום בהר ה' יראה מקום מקדש עמק היה ואמר אברהם אין דרכו של מלך לשכון בעמק ונעשה הר וזהו ענינו כי אילו כבוד המקום לשכון בשפל תחתונים אף עלינו אף שאנו בשפל מחמת עונות היה ה' שורה עלינו אבל אברהם שאמר כבודו של מלך לשכון בהר אין שורה רק על צדיקים הנקראים הרים כדכתיב (במדבר כג, ט) מראש צורים אראנו אבל לא על רשעים עוברים בעמק הבכא עומקו של גיהנום ולכך כעת בעו"ה סרה השכינה מאתנו וזהו מאמרם אתה אמרת וקראת הר דכתיב היום בהר וכו' וא"כ מזה אין שכינה אתנו ומה תרמה גלות שלך לשלנו.

ובא יצחק כי היה סומא חשוב כמת (נדרים דף סד:) וגם לפי דעת הראב"ע (בראשית כה לד ד"ה ויבז) לסוף ירד לתכלית עוני עד שהוצרך לבקש מעשו צידה בעבור ברכתו והיש יסורים יותר מזה לצפות לשלחן בניו וגם היתה אצלו הסתלקות השכינה כי לולי כן לא היה צריך יעקב לתחבולות ליקח הברכות מיד עשו וברוח הקדש היה יודע למי יאותו רק אחר כך כשהביא לו יין חלה עליו רוח הקדש לברך יעקב ובזה ביקש לנחם בניו אבל כבר נודע כי לכך היה סומא שלא יכיר ברשעת עשו וגם נעלמה ממנו רוח הקדש כי אילו נאמר לו ברוח הקדש לברך יעקב והיה שואל למה הצעיר לפני הבכור תשובתו תהיה ברשעת עשו ומבלי לצערו נעלם הימנו וזהו אומרם מה לך לנחמנו כל מה שקרה לך לטובתך היא כי אתה שיצא ממך עשו ומבלי לצערך כנ"ל התמשיל ענינך לענינינו.

ובא יעקב כי זה באמת סבל צער גדול באומרו כי ימיו רעים לא נח ולא שקט ובא רוגז וירד בגולה במצרים מקום ערות ארץ משכן קליפות אמנם נודע כי מי שראה בחוש שסותרים ביתו ובונים לו בית יותר נכבד אינו מצטער כלל על ביתו הנחרב אף שבין כך סובל טלטול רב ממש יסבב בראש כל חוצות מאין מלון ודלף טורד יזל עליו אין זה נחשב לו בזכרו מיקר בנין בית אשר יבנו לו הבונים ושמה ינוח ויעודן וכן יעקב שראה במראות נבואה שהושקע בלבו כאילו ראהו בפועל כדרך הנביאים וזה הבדל בין נביא לחולם חלום וראה חרבן ולבסוף בנין בית המקדש אחרון היה הכל כלא חשובים בעיניו וזה אין זה הרצון כל בתים כאפס וכאין יחשבו רק כי אם זה האחרון לזה יקרא בית אלהים באמת וזה שער השמים וזהו מאמרם ליעקב לך אין צער כי עשית הבית כלא באמרך אין זה וכו' כי חקוק במחשבתך כבוד אחרון אבל מה נעשה אנן בחושך נלך אדמהו אכנהו לא ידענו.

ובא משה לנחם כי גם הוא סבל גלות מצרים בכוש במדין ובכולם ממש היה בסכנה עצומה וכן בנהגו צאן במדבר אשר שם נחשים שרפים אבל הוא זכה עי"כ לתורה לא כן אנחנו בגולה אין תורה דכתיב מזי רעב ורעב לשמוע דבר ה' וגם לחומי רשף אלו מזיקים כמאחז"ל בברכות (דף ה) וזה מורה על ביטול תורה כדדרשינן בני רשף יגביהו עוף ולכך אין לנו נחמה אלא בה' שהוא מנחם על אופן הב' הנ"ל ויקבץ נדחינו בקרוב ובא לציון גואל אמן