רש"י על ישעיהו ה
<< · רש"י על ישעיהו · ה · >>
פסוק א
"שירת דודי" - היא זו אשר שר בשביל כרמו על עסקי כרמו כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כו)
"כרם וגו' בן שמן" - בזויות העושה פירות שמנים כשמן טוב
"בן שמן" - זויות ראוי לשמן לזיתים לעשות שמן כמו בן מות (שמואל ב' ב') ראוי למות ודוגמ' הוא זו ובסוף הענין יפרשנה
"ויעזקהו" - סייגו וגדרו סביב מוקף כמין טבעת דמתרגמינן עיזקא
"ויסקלהו" - הוציא אבנים מתוכו הרעים לגפנים כמו סקלו מאבן (לקמן סב)
"ויטעהו שורק" - הם זמורות היפות לנטיעה משאר זמורות
"ויבן מגדל בתוכו" - גת לעצור ענבים
"וגם יקב חצב בו" - הבור שלפני הגת לקבל היין וכן כל יקב שבמקרא ל' בור הוא וכן עד יקבי המלך (זכריה יד) ת"י עד שיחיא דמלכא הוא עומק אוקינוס ולכן נופל בו כאן ל' חציבה כמו ובורות חצובים (דברים ו)
"ויקו לעשות ענבים" - ויקו ידידי לעשות לו הכרם הזה ענבים
"ויעש באושים" - דומים לענבים וקורין אותם (לנברווייש"א בלע"ז)
"הסר משוכתו" - להסר גדר המסוכך ומגין עליו מסוכה הוא סייג קוצים גדר הוא גדר אבנים
"והיה" - הכרם
"לבער" - שירעו בו בהמה וחיה
"ואשיתהו בתה" - ל' שממה וריקנות היא וכן (לקמן ז) בנחלי הבתות
"ולא יעדר" - ל' חפירת כרם היא
"ועלה שמיר ושית" - מיני קוצים פתר בהם מנחם בן סרוק ואני אומר שמיר ל' תולעת חזק הוא המבקע אבנים שבו בנה שלמה את בית המקדש כענין שנאמר (יחזקאל ג) כשמיר חזק מצור
"שית" - ל' השאת והשבר (איכה ג) ל' תשאה שממה (לקמן ו) צדו מאין דורש ליכנס בו ומתוך כך תעלה בו תולעת
"כי כרם ה' צבאות בית ישראל" - לכרם הזה אתם משולים בית ישראל כי כל מה שעשה לכרם הזה עשה לישראל והכרם הוא אדם הראשון כי מצינו במ"א במקומות הרבה בתנחומא ובבראשית רבה שמקראות הללו נדרשין עליו לא נטרד אדם הראשון עד שחירף וגידף שנאמר ויקו לעשות ענבים וגו' ובמקום אחר מצינו הושיב עליו שומרים שלא יאכל מעץ החיים שנאמר ועל העבים אצוה וכן נדרשנו עליו
"כרם" - זה אדם הראשון
"לידידי" - זה הקב"ה
"בן שמן" - בג"עפסוק ב
"ויסקלהו" - מיצר הרע עד שאכל מן העץ ונכנס בו יצר הרע
"ויטעהו שורק" - תחילת יצירתו ממקום המזבח
"ויבן מגדל בתוכו" - ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים
"וגם יקב חצב בו" - מעיין נובע מקור חכמה
"ויקו לעשות ענבים" - שיודה וישבח לפניו
"ויעש באושים" - דברים נבאשים חירף וגידף
"שפטו נא" - לפי שסוף המשל בא לומר שאף הם עשו כמותו שואל להם המשפטפסוק ה
"הסר משוכתו" - טרדתיו מתוך חופותיו
"והיה לבער" - סופו למות ולמשול בו חיות רעות
"פרוץ גדרו" - טרדתיו ממחיצת גן עדןפסוק ו
"לא יזמר ולא יעדר" - לא ילמדו ממנו לא זכות ולא מעשה טוב
"ועלה שמיר ושית" - שלט בו יצר הרע ובדורותיו אחריו לעשות מעשים מקולקלים
"ועל העבים אצוה" - צויתי עליו שומרים לשמור את דרך עץ החייםפסוק ז
"ויעש באושים" - קילקלו מעשיהם ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה אשר לא גליתים עדיין ישפטו נא ביני וביניהם על הרעה שהבאתי עליהם מי סרח על מי מה היה לי לעשות עוד טובה לכרמי ולא עשיתי לו אודיעה נא אתכם גם אתם המכעיסים אותי את אשר הגון בעיני לעשות לכרמי ככל אשר עשיתי לאדם הראשון הסר מסוכתו אסלק שכינתי מעליהם המסוככת עליהם כמה שנאמר (לקמן נב) ויגל את מסך יהודה
"פרוץ גדרו" - אתוץ חומותיו
"ואשיתהו בתה" - ואשוינון רטישין
"לא יזמר ולא יעדר" - לא אסתערון ולא יסתמכון
"ועלה שמיר ושית" - ויהיו מטלטלין ושביקין דוגמת שמיר ושית של כרם ואצל הכרם ממש במקום אחר הוא מתורגם הובאי ובור
"ועל העבים אצוה" - ועל נבייא אפקד דלא יתנבון עליהון הנבואה נמשלה למטר שהעבים מקבלין אותה מן השמים כך הנביאים מקבלין הנבואה מפי הקדושה
"נטע שעשועיו" - כמו נטע ולפי שהוא דבוק נקוד פתח כמו בקר זבח השלמים (במדבר ז)
"ויקו" - שיעשו משפט והנה משפח אסיפת חטא על חטא כמו מהסתפח (שמואל א כו) דבר אחר ל' נגע ולפי שהוא לשון נופל על הל' בקריאתו דומה משפט למספח וכן צעקה לצדקה נפל בו רוח הקודש בפי הנביאפסוק ח
הוי - לשון צעקת אנחה על פורענות העתידה לבא.
"מגיעי בית בבית" - מקרבים בתיהם זה אצל זה, ומתוך כך גוזלים קרקע העניים החלשים שבין שני הבתים; וכן "שדה בשדה".
"יקריבו עד אפס מקום" - שאין מקום לעני לישב.
"והושבתם לבדכם בקרב הארץ" - כסבורים אתם שאין חלק להקדוש ברוך הוא ולא לעניים בארץ: חלקו במעשרות אתם גוזלים, ולעניים את ארצם, שתהיו אתם לבדכם יושבים בה.פסוק ט
פסוק י
"עשרת צמדי כרם" - (ארפינ"ט בלע"ז) ואומר אני כדי עבודת יום אחד בצמד בקר קרוי צמד
"יעשו בת אחת" - מדה אחת של יין בת שלש סאין
"וזרע חומר" - בית כור שהיא שלשי' סאין של תבואה יעשה איפה שלש סאיןפסוק יא
פסוק יב
"תוף" - של עור הוא
"וחליל" - אבוב של קנה (צלמיי"ל בלע"ז)
"ואת פועל ה' לא יביטו" - ובאורייתא דה' לא אסתכלו
"ומעשה ידיו לא ראו" - עשו עצמם כאילו לא ראו את גבורותיו ד"א לא קלסוהו שחרית יוצר אור ולא ערבית המעריב ערביםפסוק יג
"וכבודו מתי רעב" - נכבדיו ימותו ברעב
"צחה צמא" - צמא כנגד רוב משתיהם
"צחה" - תרגום של צמאהפסוק יד
"ופערה" - ופתחה
"לבלי חק" - באין סוף ולמה לבלי חק לפי שלא היה בידם של אלו חק וקצבה לתפנוקיהם
"וירד" - שם הדרה של ירושלים
"ועלו בה" - העליזים שבהפסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
"כדברם" - כמנהגם ביושר ובמדה מכלכלים דבריהם במשפט ככבשים הללו ורבותינו דרשו כדברם כמדובר בם נחמות הנדברות להם
"וחרבות מחים" - בתי הרשעים שהם שמנים
"גרים יאכלו" - הצדיקים שהם כגרים יאכלום
"מחים" - שמנים כמו עולות מחים אעלה (תהלים סו)פסוק יח
"השוא" - דבר שאין בו ממש
"חטאה" - חטאפסוק יט
פסוק כ
"שמים חשך לאור" - דבר שהוא עתיד להביא עליהם חשך אומרים שיאיר להם
"שמים מר למתוק" - עון שהוא עתיד להביא עליהם פורענות מר אומרים שימתיק להם
"ומתוק למר" - עבודת הקב"ה המתוקה אומרים מרה היאפסוק כב
פסוק כג
פסוק כד
"כאכול קש לשון אש" - כאכול את הקש לשון אש
"וחשש" - תירגם יונתן עמירא קשין של שבולין וכחשש אשר הלהבה תרפנו ותעשנו אפר
"כמק" - כדבר הנימוק
"ופרחם" - גדולתם כאבק העולה לפני רוח ומסתלקת כך תסתלקפסוק כה
"וירגזו ההרים" - מלכי יהודה ושריהם
"כסוחה" - כרוק וקיא הניסח מתוך גופו של אדם שהוא מאוס ובלשון חכמים קרוי סחי וכן סחי ומאוס (איכה ג מה)
"בקרב חוצות" - כן יהיו מאוסים בין הבבלים
"בכל זאת" - הבאה עליהם
"לא שב אפו" - לא נתקנו במעשיהם להשיב אפו מהם
"נטויה" - להרע להםפסוק כו
"ושרק" - (שיבליר בלע"ז) אף הוא סימן לקיבוץ
"מקצה הארץ" - שיבאו מרחוק לצור על ישראל
"קל יבוא" - האויב עליהם כמו שמפרש והולךפסוק כז
"נפתח" - לשון ניתר כמו ויפתח הגמלים (בראשית כד)
"ולא נתק" - ולא יראו שם סי' כשלון לירא ממני מלבאפסוק כח
פסוק כט
פסוק ל
"כנהמת ים" - אשר יהמו גליו כן יבוא בחיילות הומות
"ונבט לארץ" - לשון הבטה יביטו ישראל ויצפו שיעזרום מלכי ארץ שהם סומכין עליהם כענין שנאמר היורדים מצרים לעזרה (לקמן לא)
"והנה חושך" - שלא יהא עוזר להם ונבט לשון נפעל כמו לא נפתח ולא נתק והוי"ו גורמת לו להסב הדיבור להבא (אייר"ט אוסכרד"י בלע"ז)
"צר ואור חשך" - כמו וכשל עוזר ונפל עזור (שם) מי שצר לו שבאת עליו הצרה וזה שבא להאיר לו שניהם חשכו ויש פותרין צר היא הלבנה שנתמעטה ואור היא החמה
"בעריפיה" - בבא מאפליה שלה לשון יערף כמטר (דברים לב) וכן דרך בערוף מטר האור מאפיל
<< · רש"י על ישעיהו · ה · >>