פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




להשאיר מקום לחסרי ביתעריכה

(ישעיהו ה ח): "הוֹי! מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ, עַד אֶפֶס מָקוֹם! וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ!"

יש איזורים בארץ שבהם כל אחד יכול לגור, לפחות באופן זמני - למצוא לעצמו גבעה ולהקים אוהל או קרוואן, עד שימצא דירה מסודרת. אבל יש איזורים שבהם זה בלתי אפשרי, כי כל שטח שייך למישהו, וכל מי שינסה להקים אוהל, יגורש. הנביא ישעיהו הזהיר מפני מצב זה וקרא:

הוי = קריאה של תוכחה קשה. התוכחה מכוונת כלפי העשירים, בעלי הבתים והשדות:

מגיעי בית בבית = בתיהם מגיעים זה אל זה,   שדה בשדה יקריבו = שדותיהם קרובים זה לזה,   עד אפס מקום = אין מקום פנוי בין בית לבית ובין שדה לשדה, כל השטחים תפוסים, אין מקום לאף אחד להקים לעצמו אוהל;

והושבתם לבדכם בקרב הארץ = רק אתם, העשירים, יכולים לשבת ולגור בנחת בקרב הארץ; מי שלא זכה לקנות לעצמו בית או קרקע, אין לו מקום לשבת, הוא חייב לשכור מכם בית או שדה בכסף רב, או לנדוד ממקום למקום ולישון על ספסלים בגנים ציבוריים.

הנביא אינו מתנגד לבעלות על בתים ושדות; הוא מתנגד רק למצב שבו אין מקום פנוי, אין מקום ציבורי שבו אנשים עניים יכולים לגור באופן זמני, כל הבתים והשטחים שייכים לעשירים.

הנביא מוחה על "קרטל הנדל"ן", על מצב שבו כמה משפחות עשירות משתלטות על כל הנדל"ן ואינן משאירות מקום לאחרים.

הנביא מזהיר אותם שעושרם לא יימשך לנצח:

(ישעיהו ה ט): "בְּאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ, גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב. כִּי עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי כֶרֶם יַעֲשׂוּ בַּת אֶחָת, וְזֶרַע חֹמֶר יַעֲשֶׂה אֵיפָה."-

הבתים הגדולים שלכם יהיו שוממים והשדות הגדולים שלכם יעשו מעט פירות, וזאת משתי סיבות:

1. עונש מה' - בתיכם יהיו שוממים כי תצאו לגלות, ושדותיכם יעשו מעט פירות כי ה' יביא עליכם קללה.

2. תוצאה כלכלית טבעית של עזיבת העניים - בתיכם יהיו שוממים כי לא תמצאו למי להשכיר אותם, והשדות הגדולים שלכם יעשו מעט פירות כי לא תמצאו מי שיעבד אותם. כלכלה בריאה צריכה שיהיו בה גם עניים, ואם לא תעזרו לעניים ולא תיתנו להם מקום ביניכם, לא תצליחו להסתדר לבדכם בקרב הארץ .

וייתכן שגם הפסוק הבא הוא עונש על חטא זה:

(ישעיהו ה יז): "וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם, וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ"

עכשיו אתם חזקים ומשתלטים על כל השטחים, אבל בעתיד אתם תצאו לגלות והשטחים שהיו פעם שלכם יהיו פתוחים לכל - כבשים ירעו שם כרצונן, וגרים - אורחים מארצות אחרות - יאכלו את הרכוש שיישאר בחרבות.

פירושים נוספיםעריכה

רוב המפרשים פירשו שהתוכחה היא על גזל ממש: "מקרבים בתיהם זה אצל זה, ומתוך כך גוזלים קרקע העניים החלשים שבין שני הבתים, וכן שדה בשדה... כסבורים אתם שאין חלק להקדוש ברוך הוא ולא לעניים בארץ: חלקו במעשרות אתם גוזלים, ולעניים את ארצם, שתהיו אתם לבדכם יושבים בה..." (רש"י) , "כשאדם חלש היה לו בית בין בתי אנשים חזקים בעלי זרוע, היה החזק שמצד זה מגיע ביתו בתוך גבול בית החלש ולקח מגבולו, וכן זה שמצד השני, עד שלא נשאר מקום להחלש שביניהם" (מצודת דוד) , "הנה היתה ארץ ישראל כל כך משובחת, שהיו האנשים משתדלים מאד לקנות הקרקעות בה, והיו מגיעי בית בבית ושדה בשדה יקריבו עד אפס מקום, רוצה לומר, עד שלא היה מקום פנוי; ואמר זה להודיע, שהיו מסיגים גבול העניים בבית ובשדה, והיו גם כן מכריחים אותם שימכרו בתיהם ושדותיהם להם להיותם שכנים אליהם. ובאיכה רבתי אמרו, שהיה העשיר מלוה לעני על ביתו ועל שדהו כדי לנוטלה ממנו. אמנם, ריש לקיש דרש: הוי מגיעי בית בבית, שדה בשדה יקריבו: הגעתם חרבן ראשון לחרבן שני..." (אברבנאל) , "בעלי זרוע היו מקרבים את בתיהם זה לזה באופן שגזלו גבול העני אשר בתווך..." (מלבי"ם) .

  • אולם, בפסוק עצמו אין רמז לגזל. הפסוק מדבר רק על אנשים שמקרבים את בתיהם ושדותיהם זה לזה, וזה לכאורה דבר חוקי לחלוטין, ובכל זאת הנביא מוכיח אותם על כך שהם לא משאירים מקום פנוי ביניהם.

אולם, אפשר לענות על שאלה זו: "עמוס כבר הוכיח כי בוצע גזל לאור היום. ישעיה הסתמך על תוכחות עמוס (שכבר ניבא כמה שנים לפניו) ולא חייב היה לחזור עליהן: "הַשֹּׁאֲפִים עַל-עֲפַר-אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל-הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי. וְעַל-בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל-מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם" (עמוס ב' 7 - 8) "הֵאָסְפוּ עַל-הָרֵי שֹׁמְרוֹן וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ. וְלֹא-יָדְעוּ עֲשׂוֹת-נְכֹחָה נְאֻם-ה' הָאוֹצְרִים חָמָס וָשֹׁד בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם" (עמוס ג' 9 - 10) "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה" (עמוס ד' 1) "דִּרְשׁוּ-טוֹב וְאַל-רָע לְמַעַן תִּחְיוּ וִיהִי-כֵן ה' אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת אִתְּכֶם--כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם. שִׂנְאוּ-רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחֱנַן ה' אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת--שְׁאֵרִית יוֹסֵף" (עמוס ה' 14 - 15). בימי ישעיה העושק והגזל לאור היום כבר הגיע עד קצה גבול היכולת, ולא נשארה חלקה נוספת לגזלה אחרי כלל חלקות האדמה שכבר נגזלו" (רמי ניר, 20.09.2008).

ובמדרש דרשו שהחטא הוא עבודה זרה: " "הגעתם חרבן ראשון לחרבן שני, מה חרבן ראשון: ציון שדה תחרש - אף חרבן שני: עד אפס מקום . מי גרם למקום שיחרב? על שלא הניחו מקום שלא עבדו בו ע"א" " ( ילקוט שמעוני ) .



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:להשאיר מקום לחסרי בית


מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-24.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-05-08