• לדף התרגום על כל הפרק •

בתשובה לשאלה " על מה אבדה הארץ? " מהו השורש שממנו צמחו כל חטאי ישראל בדור החורבן?

ענה ה' (ירמיהו ט יב):

"על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם,

 ולא שמעו בקולי,

  ולא הלכו בה".

כמה פירושים הוצעו לפסוק זה, וניתן לחלקם לשתי קבוצות:

מדרש איכה רבה, פתיחה, סימן ב:

"" על מה אבדה הארץ ". על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים - אין כתיב כאן, אלא " על עזבם את תורתי ". ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי: כתיב (ירמיהו טז יא), " ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו ". הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו! מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב. רב הונא אמר: למד תורה אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה!"

מכאן שגם מי שעוזב את ה' א-להי ישראל ונותן התורה - מוטב שיעסוק בתורה. כי אם יעסוק בתורה, יפגוש את המאור שבה, והדבר עשוי להשפיע לטובה על אישיותו ומידותיו, השקפת עולמו ואורחות חייו.

1. הידברות : " "תפקיד זה שניתן לעם ישראל ניתן לבצעו אך ורק כאשר קיים מצב של גילוי שכינה ומשיכת הרוחניות ממרום על הארץ וזאת ניתן אך ורק עי לימוד תורה. אך כאשר עם ישראל עזבו את התורה' נשאר העולם בלי לחלוחית של רוחניות וממילא ברצף ארועים בלתי נמנע (לאחר התרחקות מהתורה), העם נטה לעבר עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ונחרב בית מקדשנו!" "

1. הרב פתחיה מנקין : " "עיקר הסיבה הוא מה שעזבו את התורה, וכמו שאמר " ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו - הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה מחזירן למוטב"" '

רב יהודה בשם רב (בתלמוד בבלי, בבא מציעא פה., נדרים פא.) פירש: " "על שלא ברכו בתורה תחילה" ".

כלומר, הם למדו תורה, אבל לא בירכו את הברכה שלפני לימוד התורה, או: לא בירכו זה את זה "שתזכה ללמוד תורה".

פירושים שונים הוצעו למאמר זה:

1. לא ייחסו חשיבות לתורה (רש"י בתלמוד: " "כיוון דלא מברכי, גלי דעתיהו שאינה מתנה חשובה להם" ");
2. לא למדו תורה לשמה אלא כדי להשיג מטרות אחרות (" "שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה; שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה. והיינו " לא הלכו בה ", כלומר: בכוונתה ולשמה" ");
3. לא שמחו בלימוד התורה (שיעורים באגדות חז"ל);
4. כשבירכו זה את זה, בירכו בעיקר בברכות חומריות ("שתצליח בעסקים..."), ולא התחילו בברכות הקשורות לתורה ("שתזכה ללמוד תורה"), וכך הראו שהתורה לא מספיק חשובה בעיניהם (ר"ן נדרים פא.)

1. לא עסקו בתורה כדי להידבק בה' (הב"ח: " "כוונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה בכדי שתתעצם נשמתנו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה... אבל עתה שעברו חק זה, שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם, ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה, הנה בזה עשו פירוד, שנסתלקה השכינה מן הארץ, והארץ נשארה בגשמותה בלי קדושה, וזה גרם חורבנה ואבידתה" ")

1. לא התייחסו ללימוד התורה כאל מצוה בפני עצמה (הרב משה פיינשטיין, אגרות משה, אורח חיים א כ: " "יש לפרש, דמה שלא ברכו היה משום שסברו דלמוד התורה אינה מצוה מצד עצמה כשאר מצוות, אלא רק כדי שידעו איך לקיים המצוות... ולכן לא ברכו עליה, כיון שהוא רק כדי שיהיה האפשריות לקיים מצוות, ולא עדיף מעשיית סוכה שאין מברכין, כדאיתא במנחות דף מ"ב . ונענשו על זה, משום שתורה היא מצוה ללומדה בעצם, לא רק בשביל שמזה ידעו איך לקיים מצוות אחרות, והיא עוד מצוה עדיפא, כדאיתא במתניתין ריש פאה ותלמוד תורה כנגד כולם ..." " והסביר הרב יהושע וייצמן : " "חטאם היה, שהבינו שעיקר העניין בלימוד התורה הוא בתועלת הבאה ממנו, בעשיית המצוות כהלכתן, ועל כן לא ברכו בתורה תחילה , שכן הברכה שלפני העשיה מלמדת על החשיבות שיש בעצם הדבר, מעבר לתועלת הבאה ממנו. יחס כזה לתורה הוא חמור מאוד, שכן לימוד התורה עצמו הוא העיקר - הקשר של הלומד לדבר ה' המתגלה בתורה, ולא רק הלימוד כדי לקיים את המצוות" ");

1. לא הכירו טובה לה' על חסדיו המתבטאים, בין השאר, במתן התורה (ד"ר מנחם צוקר: אי הכרת הטוב - השורש לפשעי ישראל ; כפי שגם ישעיהו האשים אותם: "ידע שור קונהו... ישראל לא ידע..."); וכשלא מכירים בטוב - כל העולם נראה רע, ואין כל מוטיבציה לקיים מצוות.
2. לא ראו בתורה את הדבר העיקרי, הראשון והחשוב ביותר בחיים ( ערכים :  " "...אמנם עם ישראל עוסק בתורה, השתדל להבינה וידע להעריך את הטובה שבה והם גם ברכו את ה' על כך, אבל לא בתורה תחילה . התורה היתה להם ענין בין שאר עניניהם שעסקו בהם. הם לא ראו בתורה את האוצר הנעלה והנשגב ביותר, הטובה אשר היא מקור כל הטובות, התפקיד אשר הוא שורש כל התפקידים. הם לא ברכו על התורה תחילה . התורה לא היתה בראש כל דאגתם והם לא ראו בה את תפקידם העליון..." ")
3. לא ראו בתורה ספר אלהי, אלא למדו אותו כמו ספר אנושי ( הרב עזריאל אריאל : " "מדברי הגמרא אנו לומדים שאין ערך בלימוד התורה כשלעצמו. אם אדם לומר תורה מבלי לברך עליה, דהיינו: כשאינו מכיר במקורה הא-להי - זהו הדבר הגורם לחורבנה של הארץ (שהיא המקום שניתן לנו על מנת ליישם בו את דבר ה'), על ידי כך שהוא מרוקן את התורה ממשמעותה כדבר ה'" "; הרב יעקב פילבר : " "כשגם לומדי התורה חוטאים, כמו בבית ראשון שלא ברכו בתורה תחילה, ולפי פירוש המהר"ל בספרו תפארת ישראל, ברכת התורה מחברת את התורה עם הקב"ה, ובבית ראשון למדו תורה במנותק מהקב"ה, וכן בבית שני לומדי התורה למדו בשקדנות אך לא היו ישרים בהליכות עולמים ואהבו את הממון. אלא שכמו הלב כשהוא בריא גם אם שאר אברי הגוף חולים, יש תקווה שהגוף ישוב לאיתנו, כך גם לומדי התורה האמיתיים שאינם רק לומדים תורה אלא הם גם מחוברים לקב"ה והולכים בדרך הישר בהליכות עולמים, הם הלב של האומה הישראלית. אז, גם אם החברה הכללית של האומה חולה, יש תקווה שהגרעין הפנימי שהוא ברמה רוחנית ומוסרית גבוהה, ישיב את הדור בתשובה, ועל כן אין להגלותו מארצו. אך אם גם לומדי התורה כשלו בחטא מוסרי ורוחני כי אז אפסה כל תקווה ואין דרך תיקון אלא בניפוץ המסגרות הקיימות, להגלות את העם מארצו שיתחיל לבנות את עצמו מחדש" ")

הרב חיים ירוחם סמוטריץ :

בפשטות, אנו רואים כאן כמה שלבים של העמקה בשורש החטא: פשט הכתוב עוסק בחטאים כבדים מאד, וחז"ל הולכים ומצמצמים את הבעיה לבעיות ממוקדות יותר: תלמוד תורה, תלמוד תורה לילדים, ולבסוף חטא שנראה נקודתי לחלוטין - שלא בירכו בתורה תחילה... הסבר הדברים הוא שכאשר חז"ל אמרו "דבר זה אמרו חכמים ולא פרשוהו וכו'" כוונתם לומר:

• שאילו שאלנו לחכמים הם היו עונים את התשובה המפורשת בכתובים - הארץ אבדה משום שישראל עברו על שלוש עברות החמורות. אולם, תשובה זו אינה מספקת אותנו, שהרי עדיין נשאלת השאלה - כיצד הגיעו ישראל קדושים לעבור על התורה כולה?
• והתשובה לכך היא שהם שלא למדו תורה. שורש עזיבת המצוות היה בעזיבתם את לימוד התורה. אלא שגם תשובה זו אינה מספקת אותנו, שכן דבר זה עצמו אינו מובן, מדוע ישראל שקיבלו תורה לא למדו אותה, כדי לדעת את המעשה אשר יעשו?

• על כך באה תשובה מעמיקה יותר, שהם לא העמידו את שורש חייהם וחיי ילדיהם על ערך תלמוד התורה, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בחיסרון בהקמת תלמודי תורה לילדים, כך שישראל לא התרגלו מילדות להעמיד כל החיים על ערך התורה. ועל גבי כל ההסברים הללו עדיין נשאלת השאלה, הכיצד נתבטלו מהעמדת תלמודי תורה?
• ובעומק זה של מבט רק ריבונו של עולם השיב שלא ברכו בתורה תחילה. החיסרון היה נעוץ ביחס ובהקדמה הערכית - נפשית לתורה, שבאה לידי ביטוי בברכת התורה בתחילה, וכפי שראינו בדברי הר"ן, הב"ח והרב צבי יהודה. אותו חיסרון נפשי היה שורש העזיבה המאוחרת יותר את הכל.

נמצא שלאט לאט, מתוך חוסר יחס נכון, באים לבטל תלמוד תורה של ילדים, מתוך כך מבטלים גם תלמוד תורה שנועד לדעת את המעשה אשר יעשו, עד שחס ושלום מגיעים לעזיבת התורה כולה, ועד כדי שלוש עבירות החמורות"

הרב עזריאל אריאל :

...כיצד נוכל, א"כ, ליישב את הסתירה שבין המקורות השונים?

לשם כך עלינו לשים לב לניגוד שיש בהתייחסות למי שלומד תורה "שלא לשמה". בדברי בעלי התוספות במסכת פסחים (דף נ ע"ב ד"ה וכאן) ישנה הבחנה בין שני אנשים העוסקים בתורה שלא לשמה:

• יש העוסקים בתורה למטרה שלילית: להתייהר, לקנטר ולקפח את חבריו בהלכה. על אדם מסוג זה נאמר ש" "כל העוסק בתורה שלא לשמה - נוח לו שלא נברא" ".
• לעומת זאת, על העוסקים בתורה על מנת לקיימה, אלא שהמוטיבציה שלהם ללמוד היא צדדית (כגון: להשגת כבוד, תואר או פרנסה) - נאמר שם: " "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אעפ"י שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה" ".

אף כאן ניתן לראות שני סוגים של יהודים העוסקים בתורה מבלי לברך עליה תחילה. מכיון שאין יהודי יכול ללמוד תורה באופן נייטרלי, שתי דרכים יש לפניו:

• האחת - ללמוד על מנת לקנטר את הדתיים ולהראות להם את הפגמים כביכול שמצא בהם או בתורה, ובזאת להסביר לעצמו ולסביבתו מדוע עזב את התורה. לימוד שכזה באמת לא יכול לחזק את זהותו היהודית של הלומד. להיפך, לימוד שכזה מביא אותו לרמה גבוהה יותר של שנאה עצמית ביחס לעמו ומורשתו.
• דרך שניה - העומדת בפני כל יהודי, אף אם אינו מברך בתורה תחילה - היא ללמוד על מנת לעשות. אמנם יתכן שאותו אדם אינו מקבל את התורה כמקור סמכות מחייב; אבל לכל הפחות הוא מוכן לקבל אותה כמקור השראה, ומראש הוא מחפש לעצמו את אותם דברים שהוא רואה את עצמו יכול לקבל מהם את אותה השראה. לימוד כזה - אם נעשה בישרות ובכנות - חיובי הוא, ועליו נאמר " "שמאור שבה יחזירנו למוטב" ".

כמה מפרשים פירשו את דברי חז"ל " "שלא בירכו בתורה תחילה" " כמתייחסים בפרט לברכה שנוהגים לברך בימינו לפני הקריאה בתורה - " "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" "; הם פירשו, שההתדרדרות הרוחנית התחילה מכך שבני ישראל לא קיימו את הערך העולה מתוך ברכה זו:

• הרב כלב פבל שלזינגר בדרשות תורת בר נש , הסביר שהכוונה למידות של ה' ולדרכי ההתנהגות שלו, שהן "דרך ארץ שקדמה לתורה", והם נרמזים בברכת התורה: " "איך קרה זה, שמצוות התורה נזנחו לגמרי? ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם . זאת התשובה שענה הא·להים בעצמו: על אשר עזבו את התורה שלפיה אני נוהג בעצמי. אלה הם מידותיו של הקדוש ברוך הוא, אותן הם עזבו - אשר נתתי לפניהם, נאמר. לפי התפישה הרגילה צריך היה לומר אשר נתתי להם. אבל יש לתיבה זו לפניהם עוד משמעות אחרת, במובן של למחיה שלחני א·להים לפניכם כחלוץ ההולך לפני המחנה. אומר איפוא ה' „על אשר עזבו את התורה שלי, היא דרך ארץ שנהגתי בה לפניהם, עוד לפני שהיו ישראל לעם". ומכאן יוצא מאליו ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. וזוהי כוונתו האמיתית של מאמר חז"ל שאין מברכין בתורה תחלה, כי לא התאימה להם רוחה של ברכת התורה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו . תורתו היא תורת ה', כלומר דרכי ה'....." "
• הרב צבי יהודה הכהן קוק פירש שהכוונה לרעיון של בחירת ישראל - " "אשר בחר בנו מכל העמים" ";
• ברדיו ברסלב שמעתי, שהכוונה לשמחה על עצם העובדה שאנחנו יהודים, והאמונה שתמיד אפשר לתקן;

אמנם, פירושים אלה אינם פשוטו של מקרא ולא פשוטה של גמרא, שהרי גם במקרא וגם בגמרא מדובר על עזיבת התורה, ולא על ברכה בנוסח מסויים שתוקן בתקופה מאוחרת .

• הרב חיים דרוקמן
• הרב דוד חי הכהן
• הרב זלמן ברוך מלמד
• הרב משה בלייכר