מלבי"ם על ירמיהו ט
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ט · >>
פסוק א
ביאור המילות
"יתנני". יתן אותי, (ולדעת מפ' היל"ל מי יתן לי)?:
"עצרת". בא תמיד על הנעצר להתפלל ולעבוד. עצרת לה'. קראו עצרה לבעל:פסוק ב
- א) התולדות אשר יוליד מצד שהוא בעל חי, שהוא הולדת בנים להשאיר מינם, כולם מנאפים ובנים זרים ילדו,
- ב) התולדות שיוליד מצד שהוא מדבר, שהם דבוריו ומשפטיו והיקשיו שהם תולדות הנפש המדברת, שגם בזה ילדו בנים כחשים (ר"ל שפגמו ברית הלשון וברית המעור), "וידרכו את לשונם", חושב בחטא הלשון שני ענינים,
- א) מה שנוגע בין אדם למקום,
- ב) מה שנוגע בין אדם לחבירו, נגד מה שבין אדם למקום "דרכו לשונם קשתם שקר", הלשון יצייר תמיד הדבור התבוניי, ויצייר את הלשון כקשת, כי כמו שבקשת ינצחו את אויבים בשער, כן יערכו בלשון ווכוחים וינצחו את אויבי האמת בדעות ואמונות, והראיות והמופתים שבם יתוכח הם חצי הקשת הזה, שבם יורה אל לבם לבטל דעותיהם, אבל הם דרכו קשתם שקר, ר"ל שיעמידו מופתים שקרים וראיות כזבים, "ולא לאמונה", ר"ל שלפעמים ינצחו במופתים מזויפים כדי להעמיד את האמונה, כמו שעשו המדברים שהביא המורה שהעמידו מופתים מבודים להעמיד אמונות נחלו מאבותיהם, אבל הם "גברו בארץ" עם חצי שקר אלה לא להעמיד "אמונה" אמתית, "כי מרעה אל רעה יצאו", הם דומים כמי שמעמיד מופתים נגד אמונת הפרסיים שהאמינו בשניות כדי להעמיד אמונת ההודיים שהאמינו בארבע אלהות, שהגם שיצאו מרעה א' שהוא אמונת השניות נפלו באחרת, כי בין כך וכך "אתי לא ידעו" ואין מכירים אמונת האחדות והאמתיית:
ביאור המילות
פסוק ג
ביאור המילות
פסוק ד
פסוק ה
ביאור המילות
פסוק ו
ביאור המילות
פסוק ז
ביאור המילות
פסוק ח
פסוק ט
ביאור המילות
"נאות מדבר". הנוה הוא מקום מרעה צאן לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן:
"נצתו". שרשו יצת. ורובו בא על הכליון שנעשה ע"י האש, ומזה הושאל על כליון של חורבן ושממה:פסוק י
פסוק יב
- א) אשר דבק בתורת ה' באהבה וחשק נפלא, ונגד זה אמר "שעזבו תורתי אשר נתתי לפניהם", שתהיה לפניהם לשעשועים ואהבת נפש,
- ב) למטה מזה אשר ישמור המצות מצד שה' צוה עליהם ויירא מפחד ענשו מצד מורא ה£מ¡צוה, ונגד זה אמר "לא שמעו בקולי", כשומע לקול פקודת האדון המצוה,
- ג) למטה מזה, מי שעושה עכ"פ מצד המנהג וההרגל מצות אנשים מלומדה, לנגד זה אמר "ולא הלכו בה", מצד ההילוך וההרגל ונגד זה בחרו באלהים אחרים בכל ענינים אלה, נגד האהבה והחשק אל הדבר, אמר.
פסוק יג
פסוק יד
ביאור המילות
פסוק טו
פסוק טז
ביאור המילות
פסוק יז
ביאור המילות
פסוק יח
ביאור המילות
פסוק יט
ביאור המילות
"שמענה דבר ה', ותקח אזנכם דבר פיו". כבר בארתי באילת השחר (כלל י"ג) כי בפעלים המיוחדים לאבר מיוחד כשיזכיר את האבר שבו יעשה הפעל הוא לכונה מיוחדת. והוסיף דבר פיו, שלא לבד שתשמעו דבר ה' ע"י נביא רק תשמעו מפי ה' בעצמו, ולא ע"י אחרים רק תקח אזנכם בעצמו בבלי אמצעי:
"בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה". הנשים הנשואות מדברות הקינה, והבנות הקטנות עונות נהי, שנהי הוא מה שאומרות הוי הוי, כמ"ש בכל רחובות מספד ובכל חוצות יאמרו הוי הוי (עמוס ה') כמש"פ שם:פסוק כ
ביאור המילות
פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
ביאור המילות
"השכל וידוע אותי". ההשכלה הוא מן הקודם אל המאוחר, והדעת הוא ע"י החוש או במופתים מן המאוחר אל הקודם כמ"ש (ישעיה מ"א כ') ובכ"מ:
"עושה" מוסב על המתהלל, אם הוא עושה:פסוק כד
ביאור המילות
פסוק כה
ביאור המילות
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ט · >>